ווַיֵּעָתֶר לוֹ ה’

“וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה’ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה’ וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ” .
מבאר רש”י: ” לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ – זה עומד בזוית זו ומתפלל” וזו עומדת בזוית זו ומתפללת. וַיֵּעָתֶר לוֹ – לו ולא לה” שאין דומה תפלת צדיק בן רשע לתפלת צדיק בן צדיק (יבמות סד.)” לפיכך לו ולא לה.”
דברי רש”י במבט ראשוני מובנים” אך במבט מעמיק יותר צריך ליישבם. במבט ראשוני מובן מדוע עדיפה תפילת צדיק בן צדיק ותפילתו של יצחק נענתה. לצדיק בן צדיק יש ציורי נפש טהורים מאחר שגדל בסביבה רוחנית ובריאה כבר משחר ילדותו. כוח דמיונו ורגשותיו שלא נחשפו להשפעת תרבויות זרות” מתהלכים באורח ישר באופן טבעי ומדריכים את נפשו לטוב. שפיכת הנפש בתפילה חמה הפורצת מלב טהור שכזה יש ביכולתה לבקוע רקיעים ו’להפך מידת דין למידת רחמים כעתר זה המהפך את התבואה’ . ולא זו בלבד” גם זכויות צדיק זה מצטרפות לזכויות אביו” שהרי הקב”ה ‘נוצר חסד לאלפים'” וזכויות האב הצדיק עומדות לבנו ממשיך דרכו. לעומתו צדיק בן רשע הוא ‘בעל תשובה'” שהרי שינה מדרכו הרעה של אביו עליה התחנך. כל המעלות שראינו לגבי צדיק בן צדיק אינם נכס רוחני מובנה באישיותו של בעל תשובה אלא קניין מאוחר מתוך עמל הדורש התגברות על ציורי והרגלי העבר. גם זכויות אביו אינן עומדות לו” אלא מה שהשיג הוא. לכן במבט ראשוני דברי רש”י מובנים.
אך בקל אפשר לומר גם ההפך” בדמיון למחלוקת בגמרא בה רבי יוחנן אומר כי צדיק גמור גדול יותר” ואילו רבי אבהו אומר כי בעל תשובה גדול יותר” ועל כן במקום שבעלי תשובה עומדים גם צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. רבקה בענייננו גדלה בבית של רשעים” עובדי עבודה זרה ולא למדה ממעשיהם” לכן מעלתה גבוהה מאוד וראויה להערכה. בעל תשובה שמורד בתרבות אליה חונך משעה שעומד על דעתו” ובוחר בדרך ה'” הרי שזכויותיו עצומות. הוא מכיר היטב את כל הפיתויים של העולם בו גדל ומואס בהם. הוא בוחר באמת תחת השקר על אף התנגדות סביבתו ומשפחתו. הוא עוסק כל ימיו לטהר ליבו” ומצטער על ימיו הראשונים. לפי זה” לא מובן מדוע תפילת רבקה לא התקבלה לפני תפילתו של יצחק?
אלא שניתן ליישב קושיא זו באופן זה : אנו יודעים כי פעמים רבות ילדים אינם הולכים בדיוק באותה דרך שבה הלכו הוריהם. בסביבות גיל הנעורים מתחוללת בנפש סערה שביסודה עומדת בקשת עצמאות ובירור הזהות אצל המתבגר. הנער איננו עוד ילד המציית להוריו” אלא מתחיל לעמוד על דעתו. הוא מגשש מהי דרכו בחיים תוך כדי ניסוי ותהיה. הוא מרגיש שאיננו רוצה להיות העתק מדויק של הוריו. בשלב זה של חיפוש יכולים להתרחש תהליכים מרחיקי לכת. הנער עלול למצוא עצמו במרד נעורים כולל. דווקא כאן מעלתו של צדיק בן צדיק ניכרת היטב. שהרי צדיק בן רשע ראה את דרכו הרעה של הוריו ומרד נעוריו גורם לו לבקש דרך שלמה יותר” השונה מאוד מדרך הוריו. הוא מוצא עצמו מתוך חיפוש האמת בעולמה של תורה” כתהליך כמעט טבעי ומתבקש של בירור דרכו.
אולם תהליך דומה עובר גם על צדיק בן צדיק. גם נפשו מושפעת משינויים הורמונליים ובקשת עצמאות. הוא איננו מדכא או כובש את תחושותיו” ובקשתו הטבעית לחפש את דרכו המיוחדת” אכן מקבלת מענה. אולם לא בדרך של בעיטה בדרך התורה והמצוות” ולכן מעלתו גבוהה מאוד! כך למשל אנו רואים שיצחק לא הולך בדיוק בדרכו של אברהם. אברהם היה מרכבה למידת החסד” אך יצחק אחז במידת הגבורה ונעשה לה כסא. כך גם יעקב שינה ותפס לו את מידת הרחמים שאיננה בדיוק דרכו של אביו ואף לא של סבו. כל אחד מהם נתן מענה אמיתי וכנה לתביעת שורש נשמתו” בבחינת “חנוך לנער על פי דרכו”” דרכו המיוחדת. כל אחד מהם ‘מרד’ מעט בדרכו של אביו” בהשפעה שזרה לאישיותו” אך לא בכל הדרך. אף אחד מהם לא עזב את דרך ה'” אלא סלל בה נתיבים עליונים דווקא מתוך מיוחדותו. מה שאין כן ישמעאל ועשו שפנו להם לדרכים מאוד זרות ורחוקות.
על כן” “וַיֵּעָתֶר לוֹ ה'” – “לו ולא לה…תפילתו של צדיק בן צדיק נשמעת יותר.”