ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וארא
פרשה נוכחית: בא
פרשה הבאה: בשלח
 


גבורת אמת / הרב ליאור לביא

-----

לע"נ אל"מ דרור ויינברג הי"ד

מה נשתנה?
"ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב ואצבעותי למלחמה
חיילים, ניתן האות!
שוב הונחת אגרוף הפלדה של צה"ל על מערכי האויב המתרברב! נשרי ישראל שולטים במרחב והיכו את האויב במהלומה מוחצת. (דף קרבי מס' 2 כ"ז באייר תשכ"ז 6.6.67)"
המילים הללו, שנראות כאילו נלקחו מאגף תודעה יהודית של הרבנות הצבאית נשלחו כדף קרב ללוחמי חטיבת הראל שלחמה במלחמת ששת הימים בחזית הירושלמית. מה היה קורה לדעתכם לו מפקד דתי היה כותב כיום פקודת יום שכזאת לחייליו? נראה הזוי? מופרך?
מה בעצם נשתנה בצה"ל בשנים האחרונות?
לפי מחקר חדש שנערך על-ידי הדוקטורנטית נטע גל-נור מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, שפת דפי הקרב (טקסטים קצרים שמפקדים בכירים כותבים בעת קרב על-מנת להמריץ את החיילים), השתנתה ממיקוד ביהדות והמורשת היהודית לפני מלחמת יוה"כ, לשפה רציונלית הממוקדת במילוי משימות והשבת השקט והביטחון לאזרחי ישראל לאחר המלחמה.
מהמחקר עולה כי בתקופה שבין מלחמת העצמאות ועד מלחמת יום כיפור בחרו מפקדי צה"ל להדגיש את הזיקה של החיילים ליהדות על גווניה - ההיסטוריה היהודית, המורשת היהודית וסיפורי הגבורה (דוגמת אלה של דוד המלך, שמשון הגיבור, המאבק על מצדה) וציטוטים מקראיים ממלחמות עם ישראל. אלה שימשו את המפקדים לייצר לכידות בקרב הלוחמים, למקם אותם כחלק משרשרת היסטורית של לוחמים יהודים, ובכך לסמן להם בשם איזה מורשת הם לוחמים, ומה חשיבות האדמה שעליה הם נלחמים.
לאחר מלחמת יום כיפור ועד מבצע 'צוק איתן' הפנייה לסנטימנט (-הרגש) היהודי פחתה משמעותית. מורשת הלוחמים המקראיים פינתה את מקומה למורשת לוחמי צה"ל משנת 1948, ואילו סיפורי הגבורה והמטרות, כגון טיהור הארץ ושחרורה, הפכו למשימות ממוקדות כגון "להשיב את שגרת החיים התקינה", או במטרה להביא ל"ירידה בהיקפי הירי". שפת דפי הקרב הפכה משפה סנטימנטלית הממוקדת ביהדות על גווניה עד 1973, לשפה רציונאלית הממוקדת במילוי משימות והשבת שקט וביטחון לאזרחי ישראל בעשורים האחרונים. (נערך בשינויים מתוך אתר האוניברסיטה העברית).





בין ארץ לשמים
בליל שבת פרשת ויצא, י"א בכסלו ה'תשס"ג, לפני 19 שנים אירע קרב הגבורה בציר המתפללים בחברון שבו נהרג אל"מ דרור ויינברג הי"ד לצד ארבעה עשר לוחמים נוספים.
האלוף משה קפלינסקי, שהיה בעת הקרב בחברון אלוף פיקוד המרכז, סיפר בשבעה ובאזכרת ה-30 במכינה בכפר סבא את הדברים שהתפרסמו לאחר מכן בבמות שונות. בתום הקרב והתחקיר הראשוני בשטח, קרוב לשעה 04:00 בבוקר, החליט לנסוע למפקדת החטיבה ללשכתו של דרור, שם בוודאי ימצא טלפון מסווג ויוכל לשבת עם עצמו ולחשוב, גם להתייחד עם זכרו של דרור. הוא התיישב על כסאו של דרור, כסא ממנו הוקפץ דרור ויצא לקרב. אז, כך סיפר, הבין מהיכן שאב דרור את כוחותיו המיוחדים.
כשישב על כסאו של דרור, מצא על שולחנו של דרור את ספרו של הרב שלמה אבינר על פרשות השבוע "טל חרמון". לנגד עיניו קפצו המילים: "ויצא יעקב מבאר שבע... ויפגע במקום... ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה - זה דרור", אמר האלוף קפלינסקי.
ובמילים אלה הספידו חברו הטוב, חה"כ לשעבר ואל"מ במיל' מוטי יוגב: "מוצב ארצה". "דרור בנמיכות קומתו הפיסית ובענוותנותו, פעל בכל כוחותיו כמפקד בצבא, מתוך אומץ, עוז וגבורה, טיפל בבעיות הקטנות והמורכבות של המשימות ובדאגה לפקודיו.
יחד עם זאת, "וראשו מגיע השמימה", דרור היה איש אמונה שידע שהוא מצווה מצווי עליון של ריבונו של עולם. ביכולות חשיבתו, הגביה מחשבותיו לתפישות כוללניות ואסטרטגיות, ובאמונתו, דאג להימצא בתוך מסגרת הקדושה של הסולם, לעלות בו מעלה מעלה".

גבורת אמת
העידן הפוסטמודרני שבו אנו נתונים משקף את המעבר הזה מהשמים לארץ. מה אומרת בעצם התפיסה הפוסטמודרנית במילים פשוטות? היא אומרת שהכל מקרי והכל אותו הדבר. כלומר, אין הבדל מהותי בין עמים, בין גברים לנשים, ואפילו בין בעלי חיים לבני אדם. כי בכלל - אין מהות. אין מהויות. יש רק קיום, מציאות חומרית (כלומר, אין 'שמים', יש רק 'ארץ'...).
מהות יכולה לנבוע רק מזהות רוחנית, דבר-מה שאיננו תלוי בגוף ואיננו בר חלוף. אבל הפוסטמודרניזם, ובעקבותיו - האקדמיה והתרבות - מאמינים: הכל רק גוף, הכל רק חומר.
ה'פוסט' הוא פירוק של כל הייחודי שבאדם: המשפחה, הדת, האומה, הערכים, התרבות. כלי התקשורת חוזרים שוב ושוב על ההשקפה הזאת המשטיחה את הכל, המגמדת את הכל, המבטלת את כל מה שגבוה וייחודי באדם.
כל האמונות, הדעות והתרבויות אינן אלא 'נרטיבים' סובייקטיביים שאין להם אחיזה במציאות האובייקטיבית; אלא כדי שלא יריבו ולא יילחמו זה בזה, כדאי לכבד את ה'נרטיב' של כל אדם ושל כל עם. כל תרבות הפוסט' היא הנמכת השמים אל הארץ. פקודות הקרב החדשות הן בסך הכל שיקוף של המצב התרבותי אליו נקלענו - רידוד הגבוה אל הנמוך. הנמכת האידיאלי אל הטריוויאלי והבנאלי.
בפתגמו לחודש כסלו כתב הרב קוק: "גבורת אמת תמצא, רק במקום שאור אלוהים שמה". גבורת החשמונאים לדבריו היא גבורת אמת; גבורה עמוקה ששואבת את עוצמתה מן השמים, מערכי האמת הנצחיים, ולכן - איננה חולפת ועוברת גם שנים רבות לאחר הופעתה.
כאשר מאמינים, כמו דרור, בערכי נצח שראשם מגיע לשמים, מקבלים גם בארץ עוצמה לעמוד בגבורה בכל אתגר. מתוך פניה ענוותנית אל השמיים, מקבלים עוז וגבורה להתמודדות עם סיבוכי הארץ. זוהי גבורת אמת הנצבת ארצה, וראשה מגיע השמימה.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)