ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וארא
פרשה נוכחית: בא
פרשה הבאה: בשלח
 


חיים של יצירה

הרב יורם אליהו

יעקב אבינו אומר בתפילתו "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך", ומבאר רש"י שמכל החסדים שה' עשה לו, חושש יעקב אבינו שהתמעטו זכויותיו.
וצריך להבין שאם ה' עושה לאדם חסדים ,עושה לו נס ומציל אותו מאיזו צרה, סימן שזה מגיע לו, סימן שהוא ראוי לכך, אז מה לא טוב בדבר, מדוע חושש יעקב שהתמעטו זכויותיו בגלל חסדי ה' הרבים אתו?.
מבאר הרב קוק זצ"ל בעין איה, שבת (פרק ב, קצה). "האדם הוא מתגדל לפי ערך רוב פעולותיו לטובה...", כשאתה פועל ועושה אתה מתגדל, אבל ככל שאתה נעצר ולא פועל במה שאתה יכול לפעול "כל מה שהוא משולל מפעולה אם מגיע לו טובה על זה... הוא מתקטן...". הרב מסביר שהנס והטבע שניהם הם מעשי ה', אך הנס בא כאשר האדם לא יכול לפעול להצלתו וכדומה וזה כבר מעיד על קטנותו של האדם. "הטבע הוא מעשה ה' עם האדם עצמו, כי כל מה שהאדם עושה הלוא הוא גם-כן מעשה ה', כל מה שהאדם עושה ופועל זה ממש מעשה ה' ולכן ה' רוצה שנהיה פועלים, יוצרים ולא סומכים על הנס, כי בפעולה שאתה פועל זה מוציא ממך כוחות, זה מגדל אותך, "שבהיותו פועל הוא מתגדל גם-כן מצד פרטיותו, ובהיותו נפעל הוא מתקטן, חי חיים של קבלה, לא של השפעה".
וזה אם-כן ההסבר על דברי יעקב 'קטונתי מכל החסדים'. כי החסדים הללו, הם חסדי ה', הם באים במתנה, מבלי שאתה פועל ויוצר וזה מקטין אותך ולא מגדל, לא מוציא אותך מהכוח אל הפועל בצורה השלמה ביותר.
ולכן הלימוד מכך אומר הרב, ש"ראוי לאדם לאהוב חיי השפעה, שהם חיי פעולה, שהיא חפץ ה' היותר עליון, הרוצה בשלמות היותר עליונה של בריותיו". האדם צריך לפעול ליצור, להשפיע, זה מה שה' רוצה מאתנו, וזה לטובתנו כי רק כך, על-ידי הפעולות והמעשים אנו מגיעים לשלמות היותר גדולה בחיינו.
ידועה קושיית הבית יוסף בעניין חנוכה (טור אוה"ח, סימן תרע), מדוע מדליקים שמונה ימים נרות. הרי מצאו פח שמספיק ליום אחד, כך שהנס היה רק שבעה ימים, ביום הראשון לא התרחש שום נס? יש עשרות תשובות ויותר על קושיה זו, ושניים מהם א. הנס היה בעצם מציאת פח השמן הטהור. ב. הנס וההודאה ביום הראשון הוא על הניצחון במלחמה.
הט"ז (בשו"ע אוה"ח. סימן תרע) מתרץ, שהנס ביום הראשון היה שנשאר קצת שמן אחרי שדלקה המנורה יום שלם והשמן הזה התרבה והתמלא כל יום בכד. הצורך בנס הזה, אומר הט"ז, היה כי צריך שיהיה לנס על מה לחול, לכן נשאר קצת שמן והוא התרבה.
בא הרב קוק באיגרת להרצי"ה, (איגרת תשצ"ז), ומבאר שאכן צודק הט"ז שהנס היה, שנשאר קצת שמן בפך, אבל לא מהטעם של הט"ז, אלא שאם לא היה נשאר קצת שמן והייתה מתחדשת כאן בריאה של שמן אחר, שמן נס, לא היתה לו המעלה של שמן זית טבעי הבא מפעולת האדם. אומנם גם בשמן כזה, שמן נס, מותר להדליק אך אין זה הידור מצוה, אומר הרב, והיסוד הזה הוא הוא היסוד שלמדנו למעלה - רצון ה' שנפעל. כל נס חנוכה היה במהלך טבעי של מלחמה והשתדלות של המכבים, ועל ההשתדלות שלהם, חל הנס והייתה להם תשועה, לכן גם הנס שהיה בנרות חל על שמן טבעי והוא התרבה בנס, אם היה כל השמן שמן נס, אין זה הידור מצוה כי עצם היסוד הטבעי של השמן הוא גם יצירה אלוקית, והמידה האלוקית מוסתרת בו, המידה האלוקית שנמצאת בטבע, אינה באה לחנוק את הטבע ולרשת את מקומו אלא אדרבא היא מקיימת אותו ומחוללת בו ועל גביו את תנועת היצירה וההתעלות.(ע"פ מאמרו של מו"ר הרב עודד ולנסקי שליט"א בימים ההם בזמן הזה, בספר 'אל פני המנורה ח"א.)

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)