ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ

הרב זיו רוה



"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" .
מאבק ממשי זה בין יעקב לשרו של עשו, המשמש גם כנבואה לדורות , טומן בחובו נמשל. נמשל זה מתבאר בשני אופנים: האחד מתמקד בנפש האדם, והשני כהתרחשות עולמית היסטורית. בשני הנמשלים מתקיים בסוף המאבק "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" .
אם נתבונן על נפש האדם, שרו של עשו מתראה כיצר הרע, הנאבק עם יעקב המסמל את יצר הטוב, בבחינת 'וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ' של הנפש. יצר הרע מתלבש במידות רעות ככעס, גאווה, קנאה, תאווה ודומיהן מיסוד הנפש הבהמית המושכת את האדם לעניינים שהם הפך הקדושה, ולתאוות עולם הזה. אולם, כל כוחות תוהו אלה יכולים לשמש את האדם לקדושה ולעבודת ה'. התאווה הנמוכה יכולה להתעלות לתאווה עליונה, חימוד וחשיקת האדם לעבודתו ית. להתדבק בו ולעשות נחת מלפניו, והשתוקקות פנימית לעסק תורתו, "גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת" . כך גם קנאת האדם יכולה להתעלות לבחינת "קנאת סופרים תרבה חכמה", שמתוכה נולדת השתוקקות למדרגות גבוהות בעבודתו ית'. וכן לקנאה לה' צבאות המולידה מאבק בעיוותי התרבות ובמשניאי שמו. האש שבנפש מלהיטה לזריזות בעבודת ה. והכעס מוציא את האדם מאדישותו ומביא לדאגה לצרכי הכלל, וכן משמש לבירור האמת בלמדנות ובאי השלמה עם דעות נפסדות וטעויות. כל אלו הם דוגמאות לעילוי המידות לשורשן .
"וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר", עליית השחר מורה על התגברות האדם על כוחותיו הרעים, ויציאתו מחשכת היצר. זהו סיום המאבק שבו גובר יעקב על יצרו המבקש להפילו. כוונת בקשת שרו של עשו – "שַׁלְּחֵנִי", כי סיימתי תפקידי בהתנגדותי אליך. אך יעקב השיב על זה - "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי", כלומר אין לי כלל כוונה לשלח אותך, ואדרבא, התכנית היא שאכלול בנפשי את כל כשרונותיך ואשתמש בהם לקדושה. וזהו, "כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי", כלומר שאקבל מכוחותיך ברכה בעבודתי. באופן זה, הברכה לצדיק היא בכפלי כפליים, אחר שנוטל כוחות היצר הרע הנמשכים משורש הדינים לצורך הקדושה לעבוד עמהם עבודת ה'. ככתוב: "וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה" , להוציא מרע טוב, מחושך אור, ומטמא טהור. צדיק כזה יש בכוחו אף לבטל גזירה שהקב"ה גוזר משום שבכוחו להפך מידת הדין לרחמים. על כן מתקיים בו "אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" , כי שורש הדינים נקראים בכור , על כן קין ועשו היו בכורים, והוא לוקח את הבכורה ומהפכה לטוב ולברכה. וכך יש לדייק בלשון שאמר "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ", שהרי לא אמר 'כי אם תברכני. אלא "כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי", כלומר שיתברך יעקב ממקור הברכות, ולא שהמלאך יברכו, שזוהי התברכות גדולה שהמידות הקשות של עשו משמשות לטוב. ולכן אמר "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" שזכית ש'א-לוהים. בחינת הדין הוא עמך להיטיב לך כחפצך והוא ברכה נפלאה תכלית וקץ כל הברכות .
בדרך זו מתרחש המאבק הכללי בין זרעו של יעקב לזרעו של עשו החורז את כל ההיסטוריה. עם ישראל צריך ללמוד לקחת את הכישרונות שמציעה תרבות המערב ככלים, אך ליצוק בהם תוכן של קדושה במקום הסיגים הרבים הזורמים בצינורותיה. בכך יתהפך שורש הדינים שבמלכות אדום לטוב, ויואר אור ה' בעולם ביתר כוח וביתר שאת. הקול צריך להיות תמיד רק 'קול יעקב. אך לצורך מלחמת האור בחושך ניתן להשתמש ב'הידיים ידי עשו'. כל עוד קולו של עשו בוקע מכל המערכות, העולם מוחשך מתוכן יצרי ושלילי, ואור ה' איננו יכול להתגלות. הגאולה תופיע מתוך הארת הטוב, החסד, החכמה, האמת והצדק בכל המערכות מאורם של ישראל. המאבק הציורי ברחמה של רבקה מסמל את המאבק האידיאי המתמשך בין יעקב לשרו של עשו. יום קרב ומאבק זה יבוא לקיצו בהכרעתם של ישראל את הס"מ המבקש להחטיאם ולהפילם ויתקיים "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה". במהרה בימינו אמן.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)