י”ט בכסלו – עשרים וחמש שנים לפטירת הרב משה צבי נריה זצ”ל
במקום שאין אנשים
“אני תוסס” לא שקט” לא רגוע. ‘והיה בלבי כאש בוערת בעצמותי” נלאיתי כלכל ולא אוכל’ (ירמיהו כ ט)… כשיש איזו אמת שמטלטלת אותך חזק ואתה בטוח שאין לך שום חשבונות אחרים” אתה בטוח שעבודתך לשם שמים והעניין מציק לך וכואב לך” אז אתה לא שואל שאלות. אין לך ספקות. כמו שהגמרא אומרת שבפיקוח נפש” מי שהלך לשאול הרי זה מגונה. יש פיקוח נפש” אז לך תציל. אל תשאל שאלות עכשיו. זה בעצם המצב שאני הרגשתי. הנוער” אין מי שמטפל בו. ראיתי בזה ממש הצלת נפשות. אתה לוקח נוער” מחזק אותו” מעודד אותו” בונה אותו” אז מה יש פה מקום לשאול שאלות!”
שורות אישיות אלה נכתבו בשנת התרצ”א (1931) על ידי הרב משה צבי נריה בעודו בן שמונה עשרה שנים בלבד! תלמיד צעיר בישיבת מרכז הרב בראשות הרב קוק.
***
בי”ט כסלו תשנ”ו” הסתלק הרב נריה לבית עולמו מותיר אחריו מפעלים חינוכיים עצומים בהיקפם” ודור שלם שחינך ובנה במסירות נפשו ובחזונו.
שנה לאחר מכן” לפני עשרים וארבע שנים” זכה השנתון שלי בתנועת בני עקיבא לשאת את שם השבט החדש” שבט נריה” על שמו של הרב נריה זצ”ל” מהאבות המייסדים של התנועה. מי שסחף אחריו דור שלם של חניכים” מחנכים” אנשי מעשה ומגשימים.
הדברים הבאים הנכתבים לזכרו הם גם ביטוי של הכרת הטוב” למי שעיצב את חיי על אף שמעולם לא פגשתי בו אישית.
‘אי אפשר להינתק מצרכי הכלל’
התקופה הזאת בשנה” מהווה עבור בני נוער רבים ובכללם ילדינו” שיא שנתי של פעילות בתנועת הנוער. עבורי” הימים הללו מעוררים גם זיכרונות מימי נעוריי” כחניך וכמדריך בתנועה” וההשפעה המכרעת של תקופה זו על חיי הבוגרים. דילמות ערכיות הן שהטרידו אותנו” היינו מוּנעים מאידיאליזם טהור ותמים” וכמובן גם ההווי החברתי והערכי היה מרכז חיינו בתנועה. כל כך הרבה מטענים חינוכיים שלא יכולנו לקבל בשום מקום אחר. ומסביב לכל הפעילות הזאת סוככת רוחו הגדולה והמאירה של הרב נריה זצ”ל.
הנה אנחנו עומדים במפקד” ושרים את מילות ההמנון שכתב: “יד אחים לכם שלוחה הנוער החביב… יזהיר לכם כוכב תורה” דרככם סוגה בעבודה” בלב אמיץ בעזרת ה’ עלה נעלה…” הרב נריה” שהיה חדור בתחושת שליחות ובחיבור נפשי עצום לנוער העלה את כולנו” ברוחו הגדולה” מעלה מעלה.
וכך כתב לימים על התמסרותו לפעילות בתנועה בגיל צעיר כל כך:
“לפעמים אני חושב כמה הייתי יכול לעשות לעצמי” ללמוד… אך אי אפשר להינתק מצרכי הכלל בחינת ‘אני את נפשי הצלתי’. יכולתי לקבל מהישיבה הרבה יותר אלמלי מרד הנעורים שלי התוסס” הדוחף קדימה – פעל” אל תסתגר בד אמות של הלכה. מסביבך שממה רוחנית של הנוער. מבתי הספר של המזרחי נוער נושר. אחרי כיתה ח’ מסירים את הברטים” הקסקטים (בלשון ימינו – “מורידים את הכיפה”)” ואין נוער דתי מגובש. ייתכן שאילו הייתי פחות בבני עקיבא הייתי אולי תלמיד חכם” בקיא בש”ס… ייתכן שבארון הספרים היו מונחים היום כמה ספרים שלי… אבל בסיכום נדמה לי שהתוצאה של הפעילות בבני עקיבא” ואחר כך בישיבות בני עקיבא” כנראה בכל זאת השתלמה מבחינה רוחנית לכלל ישראל ולמדינת ישראל…”
לאורו נלך
כוחה של רוח הנעורים הצעירה טמון בכך שיש בה שאיפה גדולה ובלתי מתפשרת לאידיאל. להגשמת הערכים בהם מאמינים. כואב לראות שבני נוער נעשים ציניים ו’ריאליים’ בנוגע לאמונה בערכים.
וכך כתב הרב נריה בפנקסו:
“בבני הנעורים טמון מזלה של האנושות. בכל פעם מופיע על במת החיים דור בן-עשרה השואף בכיליון נפש לוהט ובמסירות נפש בלתי נעצרת לאידיאל” ומנסה לשבור דלתי גן עדן הנעולים. יש לנסות ולהציל את האנרגיה המרוכזה (=המרוכזת) בבני הנעורים” וליצור ממנה יצירת תמורה” יצירת התחדשות…”
***
בשנים האחרונות” בעקבות אירועי י”ט כסלו של חסידות חב”ד” רבים המתרפקים על משנת האדמו”ר הזקן והחסידות בכללותה” שכוחם רב להלהיב את הלבבות ולעורר ערגה וכיסופים לקדושה” לעבודת ה’ ולקרבת אלוקים. אולי דווקא לכן” ראויה דמותו של הרב נריה להיזכר ולהאיר את דרכנו כמי ששימש “האדמו”ר הצעיר” והנמרץ של הציונות הדתית בתחילת דרכה. כמי שהפיח חיי תורה רעננים בנוער הדתי ולמעשה הקים זרם “חסידי” חדש” זרם של עובדי ה’ ארץ ישראליים הפועלים למען העם” הארץ” המדינה והתורה ללא כל סתירה ביניהם.
“ראשינו בעמקי תורתה” כפנו ברגבי אדמתה”.
(הציטוטים לאורך המאמר נלקחו מן הספר “שחר אורו” מאת בת הרב” הסופרת צלה בר-אלי” המגולל את סיפור שנות ילדותו ונעוריו של הרב נריה זצ”ל)
