שלא נזלזל בפרטים הקטנים

הגמרא במסכת ברכות (נה א) דנה בדברים המאריכים ימיו של האדם ובדברים שחלילה מקצרים אותם. בין הדברים שמקצרים מונה הגמרא את ‘המנהיג עצמו ברבנות’ הנוהג בשררה” ולומדת זאת מיוסף “דאמר רב חמא בר חנינא מפני מה מת יוסף קודם אחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות”. יש מפרשים שהכוונה ששמע עשר פעמים את אחיו מכנים את יעקב” ‘עבדך אבינו’ ולא מיחה בהם. (חמש פעמים מפיהם” וחמש מהמתורגמן שחזר על דבריהם) ולכן נחסרו לו עשר שנים מחייו.
הרב קוק זצ”ל בפירושו עין אי”ה (ברכות ט” כה)” מבאר שיש אנשים שכאשר הם מכוונים עצמם אל משימות וייעודים גדולים וחשובים” קטנים בעיניהם הצרכים הקטנים” הן הרוחניים והן הגשמיים” עניינים מוסריים וחומריים” אך באמת חסרונם של הדברים הללו גורם למכשולים רבים בדרכם להשגת השלמות” עד שזה מביא לקיצור ימיו ושנותיו של האדם. הרב מזכיר את יוסף בפירוש שהבאנו” שמת קודם אחיו מפני ששמע את האחים אומרים על אביו ‘עבדך אבינו’ ושתק” שיוסף שהיה עסוק במטרה נעלה עם אחיו במהלך שגרם לירידת יעקב ובניו למצרים” שממנה תבוא יציאת מצרים וכל הניסים הגדולים אחר-כך” לכן כיוון שהיה עסוק במטרה הרוממה הזו “לא נזקק אז לתקן דיוק קטן מדרכי הכבוד ביחש לאביו המוטלים עליו”. יוסף מבין שהוא במשימה חשובה של בניין בית ישראל והורדתם מצרימה” לכן הוא חושב כי אין זה נורא מה שהוא שומע מאחיו שאומרים על אביו ‘עבדך'” זה נראה לו פרט קטן ולא משמעותי מול המשימה הגדולה. המחשבה הזו” אומר הרב” היא שגיאה כללית “שחובת האדם השלם הוא” ששום שאיפה היותר גדולה לא תבלע את הצרכים היותר קטנים ואין לך דבר שאין לו מקום”.
לכן” אומר הרב” הדריכה התורה את המלך” שיכתוב לו ספר תורה” “לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל”” שמשאת נפשו אל הדברים הרמים לא תרחיק אותו מהחיובים הכלליים הפשוטים. וכאן הרב אומר את העקרון הגדול “כי החיים ממולאים לא מהשאיפות הגדולות הבאות מזמן לזמן… כי אם מכל צדדי החיים הנהוגים באדם”. והוא מדריך כי בניין האדם ושלמותו” עובר דרך שימת הלב גם אל הדברים שנראים לך קטנים וחסרי ערך” שכיוון שיש בהם הדרכה מוסרית אינך יכול לזלזל בהם ואם אתה מזניח אותם הם עלולים לפגוע בשלמותך” ולכן “ההישרה בכל צדדי הטוב והיושר כתורה וכמצווה” תרומם ותחליף כח ועוז להצליח גם-כן ביותר” במפעלים היותר כלליים ורמים במעלתם”.
הגמרא בברכות אומרת קודם לכן” ששלושה דברים מאריכים חייו של אדם” ‘המאריך בתפילתו'” ‘המאריך בשולחנו’ שמא יבוא בינתיים עני והוא יפרנס אותו” ו’המאריך בבית הכסא’. שני הדברים הראשונים מובנים” אדם שמאריך בתפילתו עוסק בעניינים רוחניים וקרבת אלוקים” זו תכלית האדם. גם המאריך בשולחנו” הוא אדם” אומר הרב בעין אי”ה שם” שעם כל ההתהלכות שלו בעניינים רוחניים” הוא לא שוכח שיש אנשים עטופי רעב הסובלים עוני ומחסור והוא יודע להנמיך את עצמו מרוממותו העליונה ולהאריך בשולחנו כדי להשפיע שפע של נדיבות אל הזולת” אך מה העניין בדבר השלישי שהגמרא מציינת? אומר הרב שישנם אנשים כמו שהזכרנו למעלה” שבהיותם עורגים אל תכלית המעלות הם שוכחים שהם בני אדם” ואם לא יתנו דעתם אל צרכי האדם החומריים” גם הקטנים שבהם” הם עלולים לקעקע את כל בניינם. לכן” “זאת היא ההערה הנפלאה הראויה לחכמי לב אשר בשכלם וטהרתם לבם במרום ימריאו” לבלתי לשכח את כל ענייני גופם גם-כן…”. וכל אדם באשר הוא אדם” אומר הרב” צריך לדעת שהוא נתון בגוף בהמי ולכן “כל צורך קטן מצרכיו החומריים צריך שלא יקטן בעיניו מהתעסק בהם כראוי” ורק אז יעלה בידו אושר הגוף והנפש”.. ולשם דוגמא לאחד מתנאי הגוף השפלים אמרו חז”ל המאריך בבית הכסא ומזה ילמד האדם על כל העניינים השפלים” שגם כשהוא נמצא במצב מרומם של עיסוק במוסר” בחכמה ובנדיבות” “שלא יבוז לקטנות כאלה “ומהם ייקח גם-כן לעבוד את השם יתברך שמו”.