ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וארא
פרשה נוכחית: בא
פרשה הבאה: בשלח
 


טרם נמצא החיסון / הרב ליאור לביא

-----


המגיפה שלא בכותרות
לפני כשבועיים, ערב שבת פרשת וישב וחנוכה, החלטנו לצאת מוקדם מהרגיל לשבת משפחתית שהתקיימה אצל ההורים שלי. למפרע, התברר שההחלטה הזאת גרמה לכך שנגיע לשבת ממש 'בדקה התשעים' וכך לא בילינו את היום הקדוש בתחנת דלק כמו מספר משפחות אחרות שלא זכו.
פקק תנועה עצום השתרך לכל אורך הדרך עד לטרון, שם, כך נודע לנו די מהר, אירעה תאונת דרכים מחרידה שגבתה את חייהם של שני ילדים וגרמה לפציעה קשה של עוד שניים נוספים, שה' ישלח להם רפואה שלמה במהרה. התאונה המזעזעת הזאת ליוותה ומלווה את מחשבותיי מאז ולא יוצאת לי מהראש.
אמנם הכותרות והמבזקים עוסקים בעיקר בנתוני התחלואה העולים ובחיסון החדש, אך נראה שיש בינינו מגיפה אחרת שטרם נמצא לה חיסון אף שהיא לא נמצאת בראש הכותרות בימים אלה. מגיפת תאונות הדרכים. מה לא נכתב על הנושא הזה ואוכל להוסיף? אילו מילים יוכלו לנחם אחרי אובדן שכזה ואיך אוספים שברי חיים ומנסים לאחות אותם מחדש?
אין לי תשובות, בעיקר שאלות, כאב אין סופי ותקווה שעוד יימצא החיסון שיוכל למנוע את התאונה הלא מוצדקת הבאה. בדברים הבאים אנסה להציע שלושה כללי זהב פשוטים וקלים ליישום לאור פרשת השבוע, שיכולים אולי בע"ה למנוע את התאונה הבאה.

חיסון משולש
לאחר התוודעות יוסף אל אחיו, טרם שובם אל יעקב אביהם, הוא שולח שליח לצוות אותם במילים הבאות: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ". מה פשר הציווי הזה ומה אנו יכולים ללמוד ממנו לנושא הכאוב בו אנו עוסקים? את דברי יוסף פירש רש"י בכמה כיוונים שכל אחד מהם וכולם יחד מהווים לענ"ד חיסון משולש למיגור תופעת תאונות הדרכים:
א. אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך (מיקוד וריכוז) -
טרדות מוצדקות מובילות להסחת דעת ולתאונות. ככל שיש תחושה שהנושא חשוב יותר כך הסיכוי להסחת הדעת גדול יותר. "דבר הלכה" הוא ביטוי לסוג כזה של הסחת דעת מהמשימה שעומדת כעת לנגד העיניים - הדרך, הכביש, תשומת הלב לנסיעה ולא לשום עניין אחר, חשוב ככל שיהיה.
בלי עיסוק בנייד לנושא חשוב וחיוני ככל שיהיה (ומי שלא הקיש על "איני הנהג" שיקום...), בלי הורדת העיניים מהכביש לנושא אחר, לזמן ממושך, חשוב וחיוני ככל שיהיה. אם יש צורך לכוון את ה"ווייז" אנא עצרו לרגע בשולי הדרך או בכל מקום בטוח אחר. המאמץ הקטן הזה שווה חיים.

ב. אל תפסיעו פסיעה גסה (מתינות וסבלנות) -
על עניין המהירות המופרזת אין צורך להכביר במילים. כבר לימד שלמה בחכמתו: "גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא" (משלי יט, ב). או בביטוי העממי "החפזון הוא מהשטן". מהירות מופרזת וחוסר מתינות וסבלנות מונעים שיקול דעת והיערכות להפתעות שתמיד צצות בחיים. רק הבוקר הייתי עד במו עיניי למשאית שעצרה בפתאומיות בעקבות ילד שקפץ לפתע למעבר חציה משום מקום. ניתן לשער מה היה קורה לו נהג המשאית היה "פוסע פסיעה גסה" או פשוט נוסע מהר מדי...


ג. תכנסו בחמה לעיר (ראיית הנולד) -
הכלל השלישי הוא תשומת לב למגבלות שעומדות להתרגש עלינו, בבחינת חכם הרואה את הנולד. מי שחש עייפות שיעצור בצד בהקדם האפשרי, ינוח בצד ויקנה לעצמו משהו להתרעננות. לא צריך לחכות עם הניקור על ההגה לשלב שיהיה מאוחר מדי. והכי טוב - להקדים תרופה למכה - לישון טוב לפני הנסיעה ולא לעלות על הכביש כשעייפים מדי, או לחילופין - לבקש החלפה מנהג אחר אם אפשר.
יוסף מעניק לאחיו ולנו שיעור גדול ביחס רציני ואחראי למציאות ולדרך. אולי בכך הוא רומז להם שניתן למנוע גם תאונות היסטוריות...
יהי רצון מלפניך ה' אלוקי שאיישם את כל מה שכתבתי ואזכה לעורר בדברי הדלים עוד לבבות למיגור מגיפת תאונות הדרכים. אמן כן יהי רצון.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)