ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק

הרב זיו רוה


"וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא משֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם... וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת. וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק".
יש לשאול, מדוע נאמר: "וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק", ולא נאמר לא-להי אברהם ויצחק?
בספר 'באר מים חיים' מובא הסבר לכך ע"פ הפסוק בתהילים: "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה" . פסוק זה איננו הודאה על הישועה שבאה אחרי הייסורין, כי אז היה ראוי לכתוב, אודך שהושעתני אחר שעיניתני. מבאר המלבי"ם בביאורו לספר תהילים: "אני נותן הודאה על שעניתני ביסורים, כי ע''י כן ותהי לי לישועה". לפעמים יגזור ה' יתברך טובה על האדם והיא בתחילה נדמית לו כרעה, אך בהמשך הזמן יכיר, כי היתה זאת דווקא טובה גדולה אליו. לכן אמרו חז"ל כי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה , לקבל אותה באמונה ולדעת שהיא חלק מהשגחת ה' על אף הקושי שטמון בה. באופן רזי שלא תמיד קל לקולטו, כיוון שהמכה היא חלק מהשגחתו ית', בה טמונה גם ישועתו. וכך אמרו חז"ל "מִמַּכּוֹת שֶׁאֲנִי מַכֶּה אוֹתָךְ, מֵהֶם אֲנִי מְרַפֵּא אוֹתָךְ" שנאמר: "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ" .
ידיעה זו, לא זו בלבד שיש בה אמונה עמוקה, אלא ביכולתה לפעול ממש על השגחת ה'. בדרך זו הצדיקים מהפכין מידת הדין למידת הרחמים, כיוון שאומרים לנפשם כי מידת הדין זו שפגשו באירוע מסוים, באמת מידת רחמים היא, וכל יסורים שמייסר אותם הקב"ה, מצד האמת, טובות וחסדי ה' המה. בדרך זו, הקב"ה באמת מהפך לצדיקים מידת הדין למידת רחמים, וכל קללה נהפכת לברכה. מהייסורין עצמם צומחת להם טובה גמורה. וזהו שאמר דוד המלך "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה" , שהמספד שבו בירך 'דיין האמת', נהפך לטובה. אם כן גם על מה שנראה כרע, יש להודות, וזהו "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי".
וכך אירע ליעקב אבינו, שכ"ב שנה הצטער הרבה על מיתתו של יוסף. חז"ל מבארים כי היה זה בדין ליעקב על שלא קיים מצוות כיבוד הורים כ"ב שנה. עשרים שנה עבד בבית לבן ועוד שנתיים בדרך לארץ וישיבה בשכם. אמנם יעקב יצא מהארץ במצוות הוריו לשאת אישה וברח מעשו, אך אביו יצחק היה זקן וכבד ראייה, וריחוקו מביתו סוף סוף מנע ממנו להועיל להוריו ולכבדם לעת זקנותם. בבורחו מעשו, לפני יציאתו לגלות, חז"ל מבארים שיעקב שהה כבר חוץ לביתו, י"ד שנה בבית מדרשו של עבר. אולם על י"ד שנים הללו לא נענש, כיוון שעסק בתורה. אך לאחר שנים אלו, עולה מדברי חז"ל אלו שראוי היה שיעקב היוצא לחרן, יזדרז לישא אישה ויחזור מהר יותר, ולא יתעכב שנים רבות.
"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת". מכה קשה זו שיוסף נעלם מחייו, הפכה לרפואה. יוסף נעשה משנה למלך מצרים, החיה וכלכל את יעקב וכל זרעו בשנות הרעב. ולא זו בלבד, חז"ל אומרים כי ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל , אלא שזכותו גרמה לו שירד בכבוד גדול. עתה שנודע ליעקב אבינו שיוסף עודנו חי וכי הוא מלך במצרים, הגיעה העת לברך ולהודות על הדין והצרה שעברה עליו, כי נהפכה קללתו לברכה ולשמחה עצומה, ובאה לו מתוך הקושי טובה גדולה.
באופן זה מובן מה שכתוב "וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק", שהרי נודע כי מידתו של יצחק היא מידת הדין, ועתה הגיעה העת של יעקב להודות לה' ולזבוח מלפניו יתברך על הטובה הגדולה שיצאה מכך שנהג עמו במידת הדין. שלא בלבד שע"י צערו נתכפר עניין זה שלא זכה לכבד את הוריו כ"ב שנה, והקב"ה הרי מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה , אלא שהיה כל המהלך חלק מתכנית אלוקית מדויקת מאד שה' רקם דרך בחירות בני אדם, כקנאת האחים ומכירת יוסף. עתה יעקב מבין למפרע את ההשגחה המדוקדקת שפעלה אך ורק לטובתו ולטובת האומה הישראלית שעתידה להיוולד מזרעו במצרים. בנוסף רואה יעקב את ההכנה ליציאת מצרים ולהתגלות האלוקית לישראל בניסים ונפלאות, שמהוות את הבסיס לכל אמונת ה'.
"וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק".

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)