ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


סודה של ארץ גושן / הרב טרבלסי

-----


גלות מצרים התרחשה בחלק מסוים ומיוחד בארץ מצרים, בארץ גושן. בהתבוננות בפסוקי הפרשה עולה שאין זה מקרי. מתחילת ירידת השבטים למצרים יוסף מסמן את המטרה של מקום הישוב - ארץ גושן. כך כששולח את אחיו לומר ליעקב "רדה אלי וישבת בארץ גשן". וכן לאחר שיורדים השבטים מייצר יוסף סוג של תחבולה, ואומר לאחַיו לומר לפרעה שהם אנשי מקנה "בעבור תשבו בארץ גושן" .
מה מיוחד בחבל ארץ זה שמניע את יעקב, יוסף והאחים לחתור להתיישב דווקא בה?
המגלה עמוקות כותב ש'גשן' ר"ת גלגול שבעים נפשות. זהו המקום הראוי והמתאים ביותר לגלות בני ישראל במצרים, וצריך להבין מדוע.
לפי הפשט ניתן לומר שארץ גושן לא הייתה ממוקמת בלב מצרים, אלא רחוקה מעט מההתיישבות המצרית העיקרית. השבטים ראו בכך הזדמנות, שאמנם יגורו במצרים אך גם יוכלו להתרחק, לא להתערבב עם המצרים, ולשמור על הצביון הישראלי המיוחד. כך אכן מפרש הנצי"ב : "שידע יוסף שעין יעקב שישבו בניו בדד, על כן ראה להקצות ארץ גושן שהוא אינו מעיקר ישוב מצרים".
אמנם בפרקי דר"א פותח שער ואומר שארץ גושן כבר ניתנה לשרה אימנו. כשירדו אברהם ושרה למצרים מפני הרעב, פרעה מרוב אהבתו אותה כתב לה בכתובתה את ארץ גושן. לפ"ז כיון שהייתה ידועה לשבטים כמקום ששייך לשרה אימנו, הבינו שזה מקומם הראוי להם בגלות מצרים.
אך עדיין צריך ביאור מדוע גלגלה ההשגחה העליונה שפרעה ייתן לשרה במיוחד את גושן.
הרמ"ע מפאנו כותב שנתן לה את גושן משום שפרעה "נגש" (אותיות גשן) אל שרה, ונידון פרעה כדין מזיק לשלם ממיטב הארץ. לפיכך ארץ גושן היתה המקום המובחר ביותר במצרים. זו סיבה נוספת שמסבירה את רצון השבטים להתמקם במיוחד בה.
אך נראה לומר עומק נוסף. הפרשה פותחת בסיפור יהודה שניגש ליוסף וחוזר לפניו על כל השתלשלות האירועים. וקשה, האם יוסף לא ידע זאת? לשם מה חוזר יהודה בפניו על אירועים שיוסף עצמו היה חלק מהם?
השפת אמת מסביר דבר נפלא. באמת יהודה לא ניגש ליוסף אלא אל ה'. הוא ניגש לרצון האלוקי שעומד מאחורי כל המאורעות הקשים, התמוהים והלא מובנים, שעברו עליו ועל אחיו. אם כך יהודה חוזר ומסדר את כל האירועים לא בשביל יוסף אלא בשביל עצמו. "לא הוסיף בבקשה זו רק שחזר כל הדברים לעצמו להיות מיושרים אצלו לקבל רצון ה' יתברך בשמחה". יהודה יישב דעתו והחזיר אל ליבו שכל המציאות הלא מובנת - יד ה' היא, ומה שנראה כחסר סדר צדק והגיון, באמת מסודר ממחשבה עליונה ממעל לבינתו. מתוך כך נפתחה הישועה, יוסף התגלה לאחים, וכל המאורעות הסתדרו.
כשעמ"י יורד לגלות במצרים, וכן כשאברהם ושרה עוברים נסיון קשה של רעב ושרה נלקחת לבית פרעה, הם עומדים מול חושך והסתרה גדולים. אז מלמדת אותנו התורה את הגישה הנכונה לכך, ארץ גשן. גש אל ה', ו-ן', גש אל שער החמישים. גש אל רצון ה' הפנימי שמחולל את כל המאורעות. מ"ט שערים של הבנה נמצאים ביכולת ההשגה של השכל האנושי, אך שער ה-נ' הוא מעבר להבנה האנושית, זהו שער האלוקים, ובלשון הרמב"ן : "השער הזה בידיעת הבורא יתברך שלא נמסר לנברא".
כל אחד מאיתנו עובר בחייו הפרטיים זמנים קשים של חושך והסתרה. לפעמים יש הרגשה שנעשה לנו עוול מהשמיים, זה לא צודק ולא מגיע לנו, אך לא כך המחשבה האלוקית. היא אינה כפופה להבנות ולהגיון שלנו, למה שאנו תופסים כנכון וצודק. היא עומדת מלמעלה ומנהלת הכול ע"פ סדר עליון אמיתי וצודק מאין כמותו, ומובילה את המציאות לטוב גדול ונשגב לאין ערוך ממה שהבנתנו הדלה מסוגלת לצייר ולדמיין.
מהגלות והצרה של עם ישראל ואבותינו במצרים אנו למדים כיצד לגשת לצרות הפרטיות שלנו. תיגש כפי שאברהם ושרה ניגשו לכל קושי, תיגש כפי שיהודה ניגש ליוסף. באמונה גדולה ואמיתית שיד ה' נמצאת שם איתך במקומות הכי קשים. ומתוך הגישה הזו נפתח חלון הישועה, יד ה' מגלה את הסיבה הפנימית, כל חלקי הפזל מתחברים, ואור ה' מאיר בנועם ומתיקות על חיינו.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)