ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


הפילוגים בישראל והעיר שכם / הרב אורן טרבלסי

-----


לפני מיתתו קורא יעקב ליוסף ונותן לו את העיר שכם. "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך", מפרש רש"י זו שכם ממש. העיר שכם קשורה ליוסף בקשר הדוק, בה הייתה מכירתו למצרים, ובה הוא נקבר, ובלשון חכמים : "משכם גנבוהו ולשכם החזירוהו". ננסה להבין את כוחה של העיר שכם, ושייכותה ליוסף.
בסוף הפרשה יוסף מנחם את אחיו ומדבר על לבם. הגמרא מסבירה שניחם אותם בקל וחומר - עשרה נרות לא הצליחו לכבות נר אחד, כל שכן נר אחד לא יוכל לכבות עשרה נרות. לכאורה הק"ו אינו מובן, הרי יוסף מלך ויכול לצוות לכל צבא מצרים לפגוע בהם. מיישב המהר"ל שכוונת יוסף בנרות לכוכבים שמאירים את העולם, "כי יש י"ב שבטים נגד י"ב כוכבים המאירים את כל העולם". כל אחד מהמזלות שבשמיים הוא מיוחד, חשוב, ואי אפשר בלעדיו. וזו כוונת יוסף שאי אפשר לכבותם, כיוון שכל אחד מהשבטים בעל מעלה עליונה וחשובה לאין ערוך. חשיבות זו שייכת גם לכל אדם מישראל שנמשלו לכוכבים, וכך כותב הרב קוק זצ"ל: "אמנם עם ד' אלה התנשאו למדה זו, שהם ככוכבי השמים שלכולם בשם יקרא... חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם".
המהר"ל מספר על ויכוח מרתק שהיה לו עם חכם גוי. הגוי הקשה על עם ישראל: כיצד אתם טוענים שאתם העם הנבחר, הרי רואים שאין אהבה ביניכם, אלא מריבות, מחלוקות ופילוגים רבים. כמה אקטואלי להיום. השיב לו המהר"ל שהמחלוקות בישראל אינן מחמת חסרונם אלא מחמת מעלתם. כל אחד מרגיש חשוב, בעל מעלה, שאמור לתת את הטון ולהוביל. וכאשר רואה גדולה אצל האחר, מקנא בו ומתעורר לשונאו, כי מרגיש שהגדולה הזו ראויה אליו. אמנם זו מידה של גנאי, אך בשורשה יוצאת מתכונה טובה, שהיא החשיבות האמיתית שקיימת בכל אחד מישראל. למדנו שיש בעם ישראל כוחות מגוונים ובעלי עוצמות, כולם חשובים ונצרכים, אך יכולים להביא למחלוקות קשות. מתוך הבנה זו ניגש להבין את שכם.
בשכם קלקלו השבטים ונחלקה מלכות בית דוד . מדוע דווקא בשכם? מבאר השם משמואל דבר נפלא. שכם הוא לשון חלק , זו סגולת המקום, להבליט את החלקיות, את הכוח הפרטי המיוחד שמתחלק מהכלל. "שמחמת גודל מעלת המקום, הוא מעורר ביושביו מעלת הצורה להיות נחשב צורה שלמה בפני עצמה".
כל עוד ישבו יעקב ובניו בחברון, לא התלקחה אש המחלוקת בחריפות. חברון כשמה שייכת לכוח המחבר, והשפיעה בסגולתה חיבור מסוים בין האחים. אך בשכם, התעוררו האחים להרגיש את צורתם ותכונתם המיוחדת, שחלוקה מתכונת יוסף, והשנאה התגברה.
מכאן נבין את השייכות של יוסף לשכם. המהר"ל מסביר שביוסף יש הכוח המסוגל לאחד בין השבטים. הוא בן רחל עקרת הבית, והבית כולל ומאחד כל אשר בתוכו. לכן רחל נקברה בדרך, כדי שכשישראל ייצאו לגלות, יתלווה אליהם הכוח שיאחד אותם על אף פיזורם. זו גם אחת מהוראות שמו של יוסף - לשון אסיפה, אוסף ומקבץ את החלקים השונים.
דווקא מקום כמו שכם שבכוחו להבליט את הצורה הפרטית, צריך להיות בנחלת השבט שיש בו הכוח המאחד, כדי שההתחלקות הפרטית תביא ברכה ולא קללה, בקישורה לגוף הכללי.
כיום נעלמה מאיתנו ידיעת חלוקת השבטים. הרב קוק זצ"ל מבאר ששכחת השבטים, באה בהשגחה אלוקית, כדי שאף בפיזור הגלותי תישמר האחדות הישראלית. בגלות היה עלינו להדגיש את השווה בינינו ולא את השונה, את הצד הישראלי הכללי ולא את הצורות והכוחות הפרטיים. מתוך כך נבין שכשהאומה מתעוררת חזרה לחיים, גם הכוחות הפרטיים, השבטיים, שהיו רדומים מתעוררים, דבר שיכול להביא לריבוי של פילוגים ומחלוקות.
זיכרון העיר שכם אמור לחבר אותנו למהלך כפול. לעורר את הכוחות הפרטיים השונים, ובאותה נשימה לחזק את כוחו של יוסף המאסף ומאחד. כל השבטים הם בני אב אחד, וכך כל הכוחות המחולקים הם ביטויים שונים של ההופעה הישראלית השלמה. אין לדכא את הכוחות, יש להעצימם, ולשקוד על המלאכה הקשה שיודעת לחבר אותם נכון למארג הכללי.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)