מגילת דויד 79
אֲנִי שָׂמֵחַ . תּוֹדָה לָאֵל מִלְחֶמֶת הָאֶזְרָחִים תֶּחְדַּל. אַבְנֵר בֶּן נֵר מִצְטָרֵף אֵלֵינוּ” וְיַחַד אִתּוֹ גַּם כָּל הַשְּׁבָטִים אֲשֶׁר תַּחַת הַשְׁפָּעָתוֹ. אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָנוּ חוֹזְרִים לְהִתְאַחֵד.
פִּתְאוֹם הִתְפָּרֵץ יוֹאָב בֵּן צְרוּיָה שַׂר הַצָּבָא” שֶׁחָזַר מִמִּלְחָמָה.
– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ” מָה שָׁמַעְתִּי?! אַבְנֵר בֶּן נֵר הָיָה כָּאן??
– כֵּן. בְּחַסְדֵי ד’ אָנוּ נִתְאַחֵד. הוּא הוֹלֵךְ עַכְשָׁו לְדַבֵּר אֶל כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
– לֹא נָכוֹן. אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתוֹ?! הוּא שׂוֹנֵא אוֹתְךָ! זוֹ תַּחְבּוּלָה! הוּא בָּא לְרַגֵּל” לָדַעַת מָה קוֹרֶה בָּאַרְמוֹן” כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְחַסֵּל אוֹתְךָ.
– לֹא יוֹאָב. אַבְנֵר הוּא אָדָם כֵּן…
יוֹאָב לֹא נָתַן לִי לְסַיֵּם דְּבָרַי” וְיָצָא הַחוּצָה בְּכַעַס וּבִטְרִיקַת דֶּלֶת.
הוּא תַּקִּיף מִדַּי. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁגַּם הוּא צַדִּיק” הוּא רוֹצֶה בְּטוֹבָתִי וּבְטוֹבַת הַמַּלְכוּת” וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ עַל כָּךְ. אֲבָל הוּא תַּקִּיף מִדַּי. כָּךְ לֹא מְנַהֲלִים מַלְכוּת.
אֲבָל בְּכָל זֹאת” לְטוֹבַת עַם יִשְׂרָאֵל אֲנִי מַשְׁאִיר אוֹתוֹ בַּתַּפְקִיד. כִּי לְעֵת עַתָּה לֹא אוּכַל לִמְצֹא לוֹחֵם טוֹב כָּמוֹהוּ.
נְקַוֶּה לְטוֹב בְּעֶזְרַת ד’.
——————–
שמואל ב ג כב-כו. רש”י. מצוד”ד.