ביטחון בה’ וחובת ההשתדלות

אור ויקר – שביבי רעיונות מפירוש הכלי יקר
(לע”נ אבי מורי ר’ טוביה ב”ר חנוך)

“ויהי מקץ שנתיים ימים”” הכלי יקר מפרש: במקרא לא התפרש ממתי החלו שנתיים אלו” ולכן דרשו רבותינו בבראשית רבה פ”ט קג. ששתי שנים אלו הוזקק להיות אסור בבית הסוהר יותר מן הנגזר עליו” מפני שתלה בטחונו בשר המשקים” שנאמר: “אשרי הגבר אשר שם ה’ מבטחו” – זה יוסף” ולא פנה אל רהבים” אלו המצרים שנקראו רהב (מתרברבים” בעלי גאווה) על ידי שאמר לשר המשקים” זכרתני והזכרתני – נתוסף לו שתי שנים.
ונשאלת השאלה: האם בטחון בה’ סותר השתדלות אדם ויוזמותיו? לכאורה” ממדרש זה משמע שעל האדם לשים בטחונו בה’ ולא לפעול בעצמו. מאידך דווקא ימי חנוכה אלו” מוכיחים ההפך” שחובת ההשתדלות מוטלת על האדם ורק אח”כ תבוא ברכת ה’ ועזרתו” בבחינת “ויהי נועם ה’ אלקינו עלינו” ומעשי ידינו כוננה עלינו” ומעשי ידינו כוננהו”.
מי לנו גדולים ממתתיהו ובניו בקריאתם הנצחית “מי לה’ אלי”” אך גם הקימו כוח לוחם” אמנם קטן אבל בעל גבורה ותעוזה שהתאמנו והכינו עצמם למלחמה באימפריה היוונית” ולחמו בגבורה” עוז ותושיה ולא הסתמכו רק על הנס. וכדברי הר”ן בדרשותיו: “כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה”” אין הכתוב בא לשלול אמירה שכזו” אלא צריך לפעול בכוחו ועוצם ידו בצירוף “וזכרת את ה’ אלקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל”.
בתפילת על הנסים נאמר: “מסרת גיבורים ביד חלשים”. מי הם הגיבורים ומי הם החלשים? אם תאמר שהכוונה למכבים” וזאת בגלל מיעוטם אל מול הצבא היווני הגדול והעצום ונשקו” כבר נאמר “רבים ביד מעטים”” ואם תאמר שהכוונה לחולשתם הפיסית של המכבים הרי לחמו בעוז ובגבורה” והתאמנו לשיפור הכושר הקרבי שלהם.
עונה על כך בסידור הגר”א” תלמידו בעל השיח יצחק” שאכן ה’חלשים’ הכוונה למכבים אשר היו חלשים בעיני עצמם אל מול עצמת הבורא. ואילו היוונים היו חזקים בעיני עצמם” שלא האמינו בכוח עליון. וכל תוצאות הקרב נגזרות מגודל הכוח. המכבים הבינו שאין לסמוך על הנס בלבד ויש לעשות מעשה” אך גורל הקרב יוכרע בידי הא-ל הגדול הגיבור. וזה היחס הנכון בין חובת הביטחון בה’ לבין ההשתדלות מצד האדם.
חטאו של יוסף נבע מכך:
א. שביקש את שר המשקים פעמיים. כלשון הכתוב “כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך” ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה”. וכנגדם נענש בכפל השכחה “ולא זכר שר המשקים… וישכחהו” ולכן נענש בתוספת שנתיים כי גדר השכחה הוא יב חודש (שנה) וכיוון שנענש בכפל – הרי הן שנתיים. ואילו היה יוסף מבקש פעם אחת” הוכיח בזה את השתדלותו. ואולם בזה שהוסיף” גילה ששם מבטחו יתר על המידה באדם.
ב. חטאו נבע מזה שתלה את יציאתו מהמאסר בשר המשקים כי יוסף אמר “אם זכרתני” והוא לשון תנאי” “כאילו אמר אם זכרתני יש תקוה ואם לא אבדה התקווה” (כלי יקר) יוצא אפוא ששתי תיבות אלה הן עיקר העוון.
ומה שאמר דוד המלך בתהילים “אשרי הגבר אשר שם ה’ מבטחו” קשה היה לו לומר אשר שם בה’ מבטחו” כפי הפסוק בירמיהו יז: “ברוך הגבר אשר יבטח בה’ והיה ה’ מבטחו”. ועל כך עונה הכלי יקר: בנוהג שבעולם אדם שמתמנה למינוי בכיר” שוכח את ידידיו מהעבר” מצד רום לבבו” וזאת בעצם טעות הפילוסופים על הקב”ה – שלגודל רוממתו אינו משגיח בשפלים וכל מה שתחת גלגל הירח” ועל כך אומרת חנה בתפילתה: “אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה” יצא עתק מפיכם כי אל דעות ה'” ולו נתכנו עלילות” – אל תאמרו שה’ כל כך גבוה עד אשר אין לו ידיעה בפרטי מעשינו. ולכן צירף ה’ את שמו הגדול שם הוי’ה המורכב מאותיות קטנות ביותר בערכם הגימטרי שנכתבים במילואם (יוד=20 הא=6 וו=12) להדגיש בזאת” למרות שלמותו וגדלותו משרה ה’ שכינתו בשפלים” כמו שנאמר כל מקום שאתה מוצא גדולתו של ה'” שם אתה מוצא ענוותנותו. ולכן אמר אשרי הגבר אשר שם ה’ מבטחו” כי מהות ה’ הגדול וקטנותו הוא מבטחו” שה’ מתחבר לשפלים.
שם ה’ אשר מצטיין בערכו הנמוך מורה על כך שה’ עוזר לכל מי שמנמיך עצמו.