אני גר צדק (סיפור אמיתי)

שמי יהונתן ישראל” אני ואשתי נולדנו בקוריאה. בין שאר טיולים והתנסויות החלטנו בשנת תשנ”ו לבקר בארץ ישראל וללמוד עברית באולפן בית העם בירושלים. שם נפגשנו במחזה מדהים” בכיתה קטנה ישבו אנשים מכל העולם” מין עולם קטן: עולים מרוסיה ומפולניה” מברזיל ומארגניטינה” מצרפת ומאמריקה. אנשים בהירים ואנשים עם מראה אסייתי. הבנתי שאלו עולים חדשים” ולאט לאט הבנתי שאין זה במקרה” אלא מתקיים הפסוק מירמיהו “כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושניים ממשפחה והבאתי אתכם ציון” (ג יד) או מישעיהו “הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ ” (מג ו). ראיתי במו עיני שמתקיים דבר התנ”ך. קיבוץ גלויות אינו סיפור של מדע בדיוני” לא שאיפה אידיאלית לבדה” אלא עובדה ממשית.
מי האמין לפני מאה שנה” שארץ ישראל תחזור לעם ישראל? חשבו שקיבוץ גלויות הוא רק אידיאל רחוק” רק חלום” והנה ראיתי שדבר ד’ הולך ומתגשם לעינינו. ראיתי שההיסטוריה של עם ישראל תואמת בדיוק את נבואות הנביאים: “ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו פריהם. ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם” (עמוס ט יד-טו). כאשר הוריי ביקרו בארץ לפני כעשר שנים” הם ציפו לראות כאן מדבר” כיוון שחסרים מים” אך נדהמו לגלות גינות פורחות וגידולים חקלאיים נפלאים. יש כאן יין טעים כל כך. תיירים קוריאנים קונים כאן את יינם ומביאים אותו חזרה לארצם במזוודה. ועל הפירות אין מה לדבר. כאשר אני נוסע לבקר את הוריי בקוריאה” אני מביא מפירות הארץ” מנגו” פומלה” ועוד” מעולם הם לא טעמו טעם כזה” טעם גן עדן.
ירמיהו הנביא העיד שקיבוץ גלויות הוא נס גדול יותר מיציאת מצרים: “ולא ייאמר עוד חי ד’ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים” כי אם חי ד’ אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה” (ירמיהו טז יד- טו). ד’ אלהינו גאלנו ממצרים” אבל היום זה נפלא הרבה יותר” כי זה מכל העולם!
ד’ מחזיר את הבנים ומקיים להם את שבועתו: “אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקוב לחוק” לישראל ברית עולם” לאמור: לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם” (תהילים קה ט-יא). יש היום על יהודה ושומרון סכסוכים ומאבקים” אך ד’ הבטיח את כל הארץ הזאת לאברהם ליצחק וליעקב. ד’ יחזיר לנו את הכול” כך הוא הבטיח. לפני שלושים שנה היינו מעטים ביהודה ושומרון” היום כבר לא. אנו נקיים פרו ורבו” נתגבר” נתפתח” ונמלא את כל הארץ כולה” כי ד’ הוא בעל הבית על הארץ. הוא נתן לנו “ארץ כנען חבל נחלתכם” (שם).
נחזור לענייננו. כאשר הבנתי שקיבוץ גלויות מתקיים בדיוק על פי דברי הנביאים” אחזתני רעדה. ראיתי במו עיניי הוכחה שיש מי ששולט על כל העולם. גם לפני אלפיים שנה וגם היום” יש בעל בית לעולם. הרגשתי שקיבוץ גלויות הוא ההוכחה שאלהי ישראל מנהיג את העולם” את ההסטוריה. ואם אלהי ישראל הוא אדון העולם” כדאי שאשתעבד לו. אמרתי לעצמי שאני כבר לא בגיל צעיר” אבל נותרה לי מחצית חיי” אולי פחות” ועלי להחליט אחרי מה ארדוף מעתה ואילך.
נזכרתי ברות שהיתה חיה עם נעמי במואב. כשנעמי החליטה לחזור לארץ ישראל” ניצבו לפני רות שני כיוונים. כיוון אחד להישאר במואב” מאד נוח: אותה שפה” תרבות” מזון” משפחה” חברים. כיון שני – לארץ ישראל. דרך קשה. גם אז” גם היום אין זה קל להגר לארץ חדשה. זו הרפתקה. בדרך כלל אנשים מחפשים דרך נוחה” קלה” נעימה. אבל רות בחרה בארץ ישראל ובאלהי ישראל. היא הבינה שלחיות בתוך עם ישראל” זה מקור הברכה” שם נמצאת האמת” לכן החליטה: “עמך עמי” ואלהיך אלהי” (רות א טז). אם אלהי ישראל הוא האל היחיד” אז גם אני צריך לעלות על אותה אנייה של עם ישראל” כמו רות. אם אלהי ישראל הוא אדון העולם” יחיד ומיוחד” אז אין לי בחירה” אין לי אופציה” אני חייב לבחור בדרך הנכונה” אין לי דבר חשוב יותר מזה. שהיתי בערך שלוש עשרה שנה בארץ במעמד של תייר. לא היה לי מחר” רק היום. הייתי צריך לצאת מן הארץ כל שלשה חדשים” בגלל היותי תייר. היו לי כמובן המון הוצאות. גם פחדנו מעיכובים בשדה התעופה” שירותי הביטחון היו חוקרים אותנו כאילו אנו אסירים נמלטים. פעם אחת תוקף הוויזה של אשתי עבר ביום אחד” ועשו לנו צרות צרורות. כל פעם” לקראת שדה התעופה היינו בלחץ נורא. במשך שלוש עשה שנה” מצבנו לא היה יציב” הכל היה זמני. אנשים לא הבינו למה אני נשאר בארץ במעמד כה רעוע” הם לא ידעו מה מתרחש בתוכי” לא הבינו אותי וחשבו שאני לא נורמלי. אבל ידעתי שהאמת נמצאת רק בתוך עם ישראל” תפסתי את הסוד הזה. אם היה עוד אלהים” הייתי הולך אליו. אך הדרך הנכונה היא אל האלהים היחיד בעולם. ליעקב אבינו לא היתה מגיעה זכות בכורה. הוא נולד שני” בלי זכות ראשון” בלי זכות לברכת יצחק” זה היה גורלו” אבל הוא נלחם” ולבסוף שינה את גורלו. כך אני” גוי מושלם” אב ואם” סב וסבתא – גויים” עד סוף כל הדורות. ההסטוריה שלי היתה רחוקה מאוד מזו של עם ישראל. בכל זאת רציתי לקבל ברכה כמו יעקב אבינו. לא יכולתי לוותר על ברכה זו. מזמן שיניתי את שם משפחתי ל’ישראל’. רציתי להיות יעקב” להיות אחד מעם ישראל. לא היתה לי דרך אחרת. אילו יכולתי לקנות את הברכה הייתי עושה זאת מזמן” אבל ברכה אינה עניין של כסף.
עשיתי מה שיכולתי וצעקתי אל ד'” קרעתי את לבי מול הכותל במשך 13 שנה. ד’ הסתכל אלי” עשה לי חסד ורחמים” עשה לי נס” סוף סוף התגשם חלומי” ותודה לאל” אני עכשיו יהודי. תודה לאל שנתן לי ברכה. אני שייך לעם ישראל. עכשיו יש לי משפחה חדשה” המון משפחות חדשות שעוזרות לי. אני לומד תורה כמה פעמים בשבוע. אני עדיין תינוק” ויודע שעלי ללמוד המון דברים” ללמוד יהדות לעומק בלי סוף. ועלי להתפלל חזק” שד’ יעזור לי” כי יש אנשים שאינם אוהבים גרים. הדרך שבה בחרתי אינה קלה כלל” אבל זו הדרך היחידה אל הברכה. אני מתפלל שד’ יעזור להתקרב אליו כל יום יותר” להיות יהודי אמתי. אשתי” אשר שמה חן” אהובה מאוד על הכל” ממבוגרים עד ילדים. התחתנו לפני עשרים שנה ועד כה לא נולדו לנו ילדים אבל אנו מאוד מאושרים.
בקוריאה היינו נוצרים. כאשר הגעתי לארץ” אני השתניתי לכיוון היהדות” ואז התחלנו להתרחק זה מזה בדעה ובמחשבה. לא יכולנו להתאחד במחשבותינו” לא כיבדנו זה את זה” נלחמנו זה בזה.
הנוצרים טוענים שהם מאמינים בד'” אבל בעצם הם דת ישו” כלומר רק מי שמאמין בו יהיה לו גן עדן” לכל האחרים אין כלל סיכוי להגיע לשם ואין זה משנה כמה הם טובים. כולם יגיעו לגיהנום” בלי יוצא דופן. מזה אשתי פחדה. חברותיה הנוצריות עמלו לחזק אותה באמונת ישו” וכמה חברות גם יעצו לה להתגרש. לא היה שלום בבית” רק מתח ובדידות. כשהיא הלכה לכנסיה נשארתי לבד בבית” הרגשתי בודד” שאני לבד בעולם. הרי אשתי היתה בשבילי הכל: בת זוג” קצת אמא” קצת אחות וקצת ילדה. ופתאום כבר לא היינו ביחד. אמנם גרנו באותו בית” אבל מחשבותינו היו שונות לחלוטין. חיינו כבני זוג” אבל פער האמונה הרחיק בינינו. היו רק דיבורים פשוטים: אכלת? היה טעים? לא הרגשנו חום בבית” לא הרגשתי שיש לי חברה. כך עברה שנה ועוד שנה” וכך זרמו להן עוד כמה שנים. לא יכולתי לעשות מאומה אלא לחכות. ברור היה לי שאדם אינו יכול לשנות ולהזיז אדם אחר. פעם פנינו אל רבנית שבעלה היה ראש ישיבה” היא הזהירה אותנו : אם אתם עושים סתם גיור” אוי ואבוי” יהיה אסון” יותר טוב לא לעשות כלום. אשתי הזדעזעה” ולבה נסגר עוד יותר.
חלפו עוד כמה שנים. היא מצדה לא רצתה להיפרד” אלא לחכות” אבל ד’ הוא אלהים גדול. אני לא יכולתי לעשות כלום” אך הוא עשה נס. יש פתגם בקוריאה שאם אדם פועל בכנות” אז מן השמים פועלים אתו. לאט לאט אשתי השתנתה” ואחרי כעשר שנים” היא התחילה להדליק נרות שבת. ניסיתי לגרור אותה לתפילה והייתי מלא ספקות” אבל כאשר התחילה ללמוד במכון אורה” חל אצלה שינוי גדול. היא חזרה מכל שיעור הביתה בשמחה. התחילה להבין בשביל מה חיכיתי לה כל כך הרבה שנים. היא נהנתה מאוד מן השיעורים והיתה מסבירה לי מה למדה. יום יום התחדשה” והתרשמה כמה חשובה האשה והמשפחה ביהדות. כי בקוריאה הגברים הם החשובים” לפעמים אפילו מכים את נשותיהן. שם אשה היא לא כלום” רק מכונה להולדַת ילדים. אין שום דאגה לאישה. אם הבעל מחליט להיפרד מאשתו” הוא מגרש אותה בלי אגורה אחת. אבל ביהדות זה עולם אחר לגמרי. אשתי הרגישה חופשיה מאוד. ביהדות לא מכריחים אדם. אם הוא לא בא לתפילה” לא דורשים ממנו דין וחשבון. בנצרות” אפילו אדם שלא מרגיש טוב חייב ללכת לכנסיה ביום ראשון. אין שום עילה לא לבוא. אם הוא לא בא הוא מוגדר כחסר אמונה. וכן הכנסיה מאלצת לתרום לה כסף אפילו אם אין די אוכל בבית. אבל היהדות אומרת: קודם כל דאג למשפחתך. אם יש מה לאכול” אז תוכל לתרום.
אשתי הבינה שהיא עומדת לפני ד’ בעצמה. לא מכריחים אותה להשתתף בטקסים – היא בעצמה לפני ד’. אשתי התחילה להבין כמה היהדות עמוקה” כמה סודות גנוזים בה” כמה טהרת המשפחה היא דבר נפלא. היא הבינה שישו אינו משיח” שיש תנאים להיות משיח: לקבץ נידחים ולהילחם נגד אויבים. ישו אינו תואם כל התנאים הללו” וכמובן שהוא לא אלהים.
כשאני שואל אותה: אינך מתחרטת שהתגיירת? היא עונה לי: אילו לא הייתי נפתחת ליהדות” הייתי מתחרטת. אבל אחרי שטעמתי טעם של עולם אחר” טעם לא נוצרי” טעם שלא טעמתי מימיי” אני כבר לא יכולה לעצור באמצע הדרך.. והיא מוסיפה: עכשיו גם אם בעלי עוזב את היהדות” אני נשארת! כך אני רוצה בכל נפשי.
אשתי הולכת לשיעורים ארבע פעמים בשבוע. אני מודה לד’ שהיא השתנתה לגמרי. אני ואשתי מרוצים מאוד מחיינו החדשים ואנו מודים לד’ שעזר לנו להיכנס בדרך האמת של עם סגולה. ואני מתפלל שיעזור לי להתקרב אליו יותר ויותר.