האם הוא מעמיד פנים?

סיפור. הייתי אמורה להיות אם מאושרת וגאה בבנה בגלל השבחים הרבים שאני שומעת על בני. השכנות נוהגות לשבח אותו על אדיבותו ועל נימוסיו היפים. אני מורגלת לקבל אחת לכמה זמן מכתב מהמחנך המציין את תרומתו לאווירה החיובית בכיתה. מזה ארבע שנים” הוא חבר בוועדת החסד של בית הספר. גם בסניף” רואים אותו כמדריך בפוטנציאל. בקיצור ילד למופת” שאמור היה להביא לנו הרבה נחת. אבל… בבית… הוא עושה לנו גיהינום. התנהגותו ממש בלתי נסבלת. אין לו לא נימוסים ולא אדיבות” לא התנדבות ולא חסד. הוא לא מוכן לעזור בשום דבר” גם אחרי הפצרות רבות הוא לא נוקף אצבע. הוא נרגן” מתחצף” מתפרץ כלפינו. הורס את האווירה בבית. לפעמים” בא לי לצעוק עליו ולומר לו: מדוע אתה מעמיד פני צדיק בחוץ? אתה מרמה את כולם! מרוב ייאוש” אני אומרת לעצמי: די” אקרע את המסכה שבה הוא עוטה את עצמו” אזמין לביתנו את השכנות ואת המחנך כדי שייראו אותו ללא התחפושת שלו…
הרבה הורים מתלוננים על פער בין התנהגות הילד בבית להתנהגותו בחוץ. לעיתים” הפער דומה לזה שקיים בסיפור לעיל – התנהגות הילד בחוץ היא מופתית” ובבית היא קטסטרופלית. הפער עשוי להתבטא במוכנות לעזור” ביחס האישי וברגישות לזולת או בהתנהגות הדתית – בבית הספר הילד מתפלל” והילדה מלובשת בצניעות. בבית הוא איננו מתפלל” הוא שוכח להניח תפילין וכדו'” והיא מתלבשת בצורה בלתי צנועה. לעיתים” הפער הפוך: התנהגותו בבית היא חיובית” מתאימה לנורמות המשפחה ולאווירה השוררת בה” ובבית הספר היא מאוד מאוד בעייתית. בבית הוא הולך עם אביו לבית הכנסת” יושב סביב שולחן שבת” חובש כיפה” אבל שמועות עקשניות מהפנימייה אומרות שיש לו חריגות קשות בכל קשת התחומים הדתיים.
יש הורים שמפרשים את הפער בין התנהגות הילד/הנער בחוץ לזו שבבית כהעמדת פנים. הנחתם היא שההתנהגות הקלוקלת של הבן היא המאפיינת אותו” וזו החיובית היא התחזות” העמדת פנים. אחרת כיצד ניתן לפרש את הפער ביניהן?! הילד/הנער מסווה את עצמו” הוא לובש מסכה בגלל שיקולים תועלתיים שונים (לזכות לאהדה ולכבוד” וכדו’). הוא מרמה” כמו עשו ש”ציד בפיו”” ש”כשהיה בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו: אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר? והיה תמה יצחק ואומר: ראה” בני זה כמה דקדק במצות. והיה אומר לו אביו: בני היכן היית היום הזה? והוא אומר לו: בבית התלמוד” לא כך הוא הלכה מן כך וכך?! לא כך איסורו?! לא כך התירו?!” (תנחומא פרשת תולדות ח). “לא היה יודע יצחק שיצא עשו לתרבות רעה” שהיה עשו בא ושואל את אביו מים ומלח צריכין מעשר או לאו” והיה יצחק אומר: ומה מים ומלח הוא רוצה לעשר” שאר מעשרות על אחת וכמה. וכיון שנתגלו לו מעשיו נזדעזע מיום הדין” שנאמר: ויחרד יצחק חרדה” (פסיקתא דר”כ). עשו הוא דוגמה לבן המעמיד פנים: בבית הוא “צדיק”” ובחוץ – “רשע”.
עשו העמיד פנים” אבל הילדים/הנערים שסיפוריהם הובאו לעיל אינם מעמידי פנים. גם לא נחשוד בהם בפיצול אישיות מעורר דאגה. האדם הוא יצור חברתי” מושפע מהסביבה ומגיב אליה. לרוב קיים רצף התנהגותי בבית ובחוץ. אבל פעמים” ילד או נער מגיבים בצורה שונה לסביבה שונה. פערי ההתנהגות אינם מעידים על התחזות אלא על הבדל התנהגותי במסגרות השונות. למרות הפער” שתי ההתנהגויות – החיובית והשלילית – הן אוטנטיות.
לדוגמה: ילד שהוא נרגן בבית ומנומס בחוץ איננו מתחזה. בחוץ” הוא מצליח להביא לידי ביטוי את הטוב שבו. זהו טוב אותנטי שיש לעודד אותו. חשוב לשבח את הילד על כך. מטעמים שונים” הוא איננו מצליח לשכפל את התנהגותו החיובית בבית. יתכן שהסביבה החיצונית מאפשרת לו לפתח את ה”טוב” שבו יותר מהבית. הוא מרגיש בה חופשי והוא זורם בצורה חיובית. בבית הוא נאבק ומסתבך. יתכן גם שבחוץ קיים היבט של “לא לשמה” (לזכות לאהדה חיצונית) התומך בו ומעודד אותו להתנהג טוב. ומתוך ש”לא לשמה” הוא בא “לשמה” – לבטא את רצונו הטוב.
ועתה לדוגמה ההפוכה: נער שמחוץ לביתו מזלזל בקיום תורה ומצוות” ובביתו נוהג כאחד מבני הבית – איננו מעמיד פנים. בבית הוא כאחד מבני הבית. הוא נושם בה את האווירה” הוא ספוג “גירסא דינקותא” והיא מתעוררת בו כשהוא מוקף בתפאורה הביתית המוכרת. התורה והמצוות טבעיות לו” והוא זורם יחד עם בני הבית. זו איננה מסכה. אבל” בחוץ הוא קשוב ל”חוץ” ומושפע ממנו. בחוץ הוא נגרר” בחוץ הוא מתנסה” בחוץ הוא מבולבל” בחוץ אין לו כוח.
לכן” אין להאשים את הילד/הנער בהעמדת פנים” ואין כל מסכה שצריך לקרוע. להפך” צריך לחזק את התנהגותו החיובית” לעודד אותה ולשבח אותו עליה מתוך תקווה שהחיוב יתפשט מן החוץ אל הפנים” או מהפנים אל החוץ.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.