למה הם שותים? (ב)

מדוע בני נוער” אידיאליסטים” המובילים מבחינה חברתית” ללא משברים אישיים או משפחתיים” שותים משקאות אלכוהוליים במפגשיהם החברתיים? מדוע הם זקוקים ל”משקה”? מה חסר להם אם לא ילגמו פחית בירה או כוס היין?!
יש הסבורים ששאלה זו איננה שאלה. מדוע בני נוער שותים? מפני שזה מוסיף שמחה” זה משחרר” זה מכניס ל”ראש טוב”” זה “כיף”. ובעצם” מדוע שלא לשתות פחית בירה או כוס יין?! אם נניח בצד את הסכנה להיסחפות שיתחילו בפחית ויסיימו בחבית” וגם נניח בצד את הסכנה בנהיגה (כוס אחת משפיעה על הערנות ועל מהירות התגובה)” איזה פסול קיים בשתיית כוס אחת של יין המחממת את האווירה בין החברים ומוסיפה שמחה?
אכן” אין חולק שיין תורם לאווירה” “יין ישמח לבב אנוש” (יש באלכוהול מרכיב אחד – אתנול – שפועל על מרכז ההנאה והעונג במוח!!)” אבל זו איננה השפעתו היחידה של היין. היין גם משחרר את האדם מהעכבות שלו. העכבות הן הגבולות והמחסומים הפנימיים שמצויים בכל אחד ואחד: הבושה הטבעית” הריסון העצמי” המצפון. בתוך האדם בוערת אש גדולה המבקשת להתפרץ. העכבות עוצרות אותה. ללא עכבות” הפנימיוּת נשפכת החוצה: נכנס יין – יצא סוד: סודות שהאדם מבקש להסתיר וכן סודות שאין האדם מודע להם” סודות מאירים וסודות אפלים. בהשפעת היין הם כולם משתחררים וגולשים החוצה.
כמו כן” בהשפעת היין” אין איפוק” והרגשות זולגים: שמחה מוחצנת וצחוק מתגלגל” או לחלופין – עצב ובכי. הפנימיוּת נשפכת. אצל האדם הבוגר” שולטת הדעת על הרגשות” היא מווסתת ומרסנת אותם. האדם הבוגר הוא מאופק. אבל היין מחזיר אותו לימי הילדות שבהם שלטו הרגשות באין מפריע. ילד קטן מגיב לכל גירוי רגשי בצורה מוחצנת: כאב קטן הוא סיבה לבכי וליללות” מתנה קטנה מביאה קריאות שמחה. כך בדיוק מתנהג השתוי: הוא מגיב בצורה מאוד רגשית לכל גירוי חיצוני” מפני שהוא איננו שולט ברגשותיו אלא הם שולטים בו. הבעותיו הרגשיות (שמחה” עצב” אהבה” וכו’) אינן מלמדות בהכרח על מה שבאמת מסתתר בפנימיותו. אם בהשפעת היין הוא בוכה” זה איננו מעיד שהוא נושא איתו כאב פנימי” ואם הוא שמח זה לא מעיד שהוא אדם מאושר. הבעותיו הרגשיות עשויות לבטא את תחושתו הרגעית – כאן ועכשיו. זיכרון של אירוע עצוב יעורר אותו לבכי” וזיכרון של אירוע שמח יביא אותו לצחוק. לכן” לרוב מי ששותה עם חברים שמח (בגלל שזה “שמח” להיות יחד)” ומי ששותה לבד – עצוב.
בהשפעת היין” סרות העכבות” והאדם עלול להפוך ליצור אלים. ויכוח בנאלי עלול להתגלגל תוך שנייה לתגרת ידיים אלימה” להתכתשות נוראה. אין השתוי שולט בעצמו” ביצריו” בכעסיו” בתגובותיו. הסכר נפרץ” ומים עכורים זורמים בשצף. כפי שמתאר המדרש (מדב”ר י ח): “מעשה בחבורה אחת של זלין [“זולים”] שהיו יושבים ושותים יין עד חצי הלילה ולא היו משתכרים. בא להם יין אמרו למזוג יין ביין [= למהול שני סוגי יין] היו עושים כן עד שנכנס בהם היין. עמדו והִכּו זה את זה מתוך השכרות. נפלה הצווחה בעיר ובא הלופר [= השוטר!] ותפשם ומסרם למלכות ונאבדו כולם. מי גרם להם? היין שהיו שותים!”.
גם יצרים מודחקים נוספים עלולים לדלוף החוצה בהשפעת שתייה אלכוהולית” המסירה את העכבות ואת השליטה העצמית. כפי שמתאר המדרש (במד”ר י ב) על הפסוק “כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים” – “סוף שהוא מתיר את העבירות ועושה אותן הפקר כמישור” מסיח עם אישה בשוק” מנבל פיו דברים רעים בשִכרוּת ואינו מתבייש… הא למדנו שהיין גורם לזנוּת”. בהשפעת היין” רמת השיחה יורדת פלאים” והאדם מרשה לעצמו התנהגויות בלתי מוסריות. אם במפגש החברתי נוכחים שני המינים” הם עלולים – תחת השפעת היין – לפרוץ נורמות מוסריות ודתיות בסיסיות.
ובחזרה לשאלתנו” מדוע בני נוער שותים במפגשים חברתיים? חלקם בשביל להרבות בשמחה” וחלקם בשביל להשתחרר מעכבות” להעיז יותר” לשבור מחסומים של בושה בין החברים ובמיוחד במפגשים בין שני המינים. גם אלו וגם אלו יתלו את מעידותיהם (פליטות פה” גסויות” השתוללות” ואף חמור מזה) בהשפעת האלכוהול ויוכלו לרחוץ בניקיון כפיהם. אבל” פריצת הגבולות בהשפעת האלכוהול היא צעד ראשון לפריצת גבולות מודעת” מתוך צלילות גמורה.
מבחינה חינוכית” שתיית משקה אלכוהולי בשביל להסיר עכבות היא שלילית. העכבות המוסריות – ריסון עצמי” מחסומים מוסריים פנימיים” שיקול דעת ושליטה על רגשות – נבנות בעמל רב במהלך השנים. הן נדבך חשוב בהישגים הרוחניים של כל אחד ואחד” בחינוך העצמי” בגבורה של כבישת היצר. הניסיון להשתחרר אפילו באופן זמני מהעכבות באמצעות חומרים פסיכו-אקטיביים מעיד על כשל בהבנת ייעודו של האדם” תפקודו ומהותו. העכבות המוסריות הן תפארתו של האדם (המשך בשבוע הבא).