א. מטרת הקרבנות
ביום שבו הושלמה מלאכת המשכן ושרתה שכינה כנאמר “וכבוד ה’ מלא את המשכן”” נצטוו ישראל על הקרבת קרבנות לה’ “אדם כי יקריב מכם קרבן לה’ ” (ויקרא א). מטרת הקרבנות מונחת בעצם שמם – קרבן” מלשון קרב” התקרבות אל ה'” “להורות שעיקר הקרבן הוא מכם” היינו מעצמותכם” שתקריבו עצמכם לה’ יתברך” (נתיבות שלום” פרשת ויקרא). ואיך זה מתקיים בפועל? על ידי “מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו קרבנכם”. המעשה שעושים בבהמה נשלם על ידי המחשבה והכוונה שמכוונים בה” וזה תכלית הקרבן” שיהודי יביא את עצמו למדרגה זו שימסור את נפשו לה’ יתברך” שבקרבן הוא מביא את עצמו לקרבן לה'” שהוא רואה ומתבונן בהקרבת הבהמה וכך מוכן הוא להקריב את עצמו (ע'”פ נתיבות שלום שם).
ב.ונשלמה פרים שפתינו
ועתה בעוונתינו חרב בית המקדש ובטלו הקרבנות וניתנה לנו התפילה בגדר “ונשלמה פרים שפתינו”” כי אף שנחרב המקדש “לא זזה הקדושה הפנימית הקבועה בתוכיותה של הנשמה הישראלית” וממנה נובע כוח השפה הקדושה” המיוחדת לישראל בקדושתה” (עולת ראיה א” קסב). ומכאן כוחו ועצמתו של שיח שפתותינו זה” להשלים אותנו ולקרב אותנו אל ה’ מתוך תפילה בכוונה הנכונה.
ג. קרבת אלקים
תמוה” מדוע נוסח התפילה ברובו הוא תחינה ובקשה שממנה עלול האדם לחוש כאילו אין התפילה באה אלא בשביל מילוי צרכים” וכאילו כל מהותה מתן אפשרות לאדם להפיל תחינתו לפני קונו על כל החסר לו בחומר וברוח ולבקש מלפניו שימלא את כל משאלות לבבו לטובה?
“אך מבט חודר מגלה לנו” שכל עצמה של התפילה הוא אך ורק עלייה רוחנית נפשית גדולה” דבקות” קרבת אלקים”… באהבת ה’ את האדם רוצה הוא שיהיה האדם תמיד עמו במחיצתו” קרוב אליו” דבוק בו” בכל ישותו. ובתור אמצעי לכך משהה הקב”ה לפעמים מלתת לאדם איזה צורך מצרכיו” כדי שעם פנייתו לבקש זאת יתמלא לבו שלהבת כיסופים ודבקות לאביו שבשמים של צימאון יוקד לקרבת אלקים חיים ומלך עולם. לפי זה יוצא שמהות התפילה” כלומר ההתקרבות לה’ היא עצמה המטרה” ואילו חסרון הצרכים ובקשת מילוים” אינה אלא אמצעים לה. (ע”פ מצוה ולב ח”א” לרב אלימלך בר שאול)
וכך גם מובן כיצד נענה האדם בתפילתו. וכי מה השתנה שעכשיו מגיע לו לקבל את החסר לו? אלא שעיקר עניינה של התפילה הוא בהיותה פועלת על האדם” משלימה את צורתו והופכת אותו ראוי למילוי בקשותיו. דווקא משום שיש לתפילה ערך ותפקיד גדולים כל כך מצד עצמה” לכן קשר ריבונו של עולם את התפילה אל הבקשה וההיענות אליה” הקב”ה חקק חוק בסדרי המציאות שהבקשה תתמלא על ידי התפילה” כי כאשר האדם פונה לאלקים ומבקש את צרכיו” הפנייה אל ה’ מעלה אותו ומשלימתו… מטיבה את האדם והוא מתעלה על ידה לקרבת אלקים… על ידי כך הוא מיטיב את דרכיו ורוצה ללכת בדרך ה’. בכך מביאה התפילה את תועלתה הרוחנית שלשמה היא נחקקה במציאות” ומתוך כך היא מביאה גם את תועלתה החומרית” (מאמר פעולת התפילה לרב צבי טאו שליט”א).
נמצא אם כן ש”התפילה היא כלי לדבקות” פרוזדור לטרקלין של קרבת אלקים” (הרב בר שאול שם).