הצער והשמחה

הלוואי שלא נדע יותר צער… לפעמים נראה שהמציאות מורכבת כל כך” שלא ניתן לחבר בין התחושות ההופכיות. אך נראה שללא ירידה אין עליה” ללא יום הזיכרון אין יום עצמאות וללא תענית אסתר אין פורים. כי עיקר הבעיה של החיים שלנו אינה שלא מצאנו את התרופה של האושר או את הדרך ליהנות עד בלי די” אלא איננו מצליחים תמיד לגעת בכאב ועל כן איננו מצליחים תמיד לשמוח באמת. כמו ששלמה המלך מלמד אותנו: “טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה” (קהלת ז” ב)” ולמה? כי נראה שכל מפגש עם הכאב מעורר בדיעבד כוחות של חיים” כלומר חיבור אל כוחות העל” כוחות האבא שבתוכנו” כאב” כ-אב. הלוואי שלא נדע צער כמובן” אך כל מפגש עם הקושי מסוגל לעורר את העולם הציורי שלנו. כך התינוק שאינו מקבל את הבקבוק מיד וצריך קצת להמתין” לומד לצייר בקבוק מבפנים” וכך להמתין… כך החייל שלא רואה את אשתו במשך שירותו הצבאי מתגעגע אליה עד שהוא מעמיק את אהבתו” ומתחבר אל עומק החיבור שביניהם. חז”ל כבר לימדו אותנו: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ושאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה (תענית ל” ב). ולמרות זאת” מהי הדרך לגעת בשמחה ללא כאב? הדור שלנו זכה לחזור לארץ ישראל” ארץ החיים” שהיא אחד השמות של מוח החכמה” המוח הציורי. לדוגמה” ככל שנדע לגשת אל המציאות מתוך ראייה פנימית כך גם הנהיגה שלנו על הכביש תהייה טובה יותר כלומר מחוברת יותר אל המציאות של הכביש. האר”י ז”ל כותב שהאור שמתגלה בפורים הוא האור שלא מתגלה אף פעם בשנה והוא אור החכמה” תורת הנסתר” לימוד האמונה שמתגלה בלילות … לדעת שאף שהמציאות לעיתים לא מובנת” שם ה’ מסתתר” מאחורי כל אירוע” בדיוק כמו שאין שלם יותר מלב שבור…