המשנה ב”אבות” (פ”ה כא) קובעת “בן חמש שנים למקרא” בן עשר למשנה… בן חמש עשרה לתלמוד”. מה טעמה של חלוקה זו לשכבות גיל? יש מסבירים: זוהי חלוקה המשקפת את רמות הקושי של הנושא הנלמד. לימוד המשנה קשה מלימוד מקרא” ולימוד תלמוד קשה מלימוד משנה. ילד קטן איננו בשל ללמוד תלמוד” שכלו טרם התפתח בצורה כזו המאפשרת לו להתמודד עם עומק התלמוד. בהתאם להתפתחותו הקוגניטיבית” אנחנו חושפים את הילד לאתגרים לימודיים קשים יותר ויותר. ויש מסבירים: לכל אחד מהמקצועות (מקרא” משנה” תלמוד) חייבים להקדיש לכל הפחות חמש שנים תמימות של לימוד אינטנסיבי על מנת לרכוש אותו על בוריו.
שונה הוא הסברו של הראי”ה קוק (עין איה). לפי הרב קוק” רמת הקושי הלימודי איננה העיקרון המנחה לחלוקה לשכבות גיל במשנה ב”אבות”. אולי מפני שקיימת אפשרות שגם ילד בן חמש ילמד משנה ויבין אותה. ילדים מוכשרים לא יתקשו בהבנת משניות!! אם כן מדוע נדחה לימוד המשנה עד לגיל 10? מסביר הרב קוק שתוכן הלימוד צריך להיות מותאם לבשלות הנפשית של הילד. גם אם ילד בן שש או שבע מסוגל להבין את מה שכתוב במשנה” אין הוא מבין את משמעותה לחייו” הוא איננו “מתחבר” לקצב הפנימי של המשנה: הוראות הלכתיות קצרות” המדריכות את האדם במשעולי החיים” בצורה מאוד מדויקת ומפורטת. לעומת זאת” ילד קטן “מתחבר” למקרא ולסיפוריו” לדמויותיו הנאדרות בקודש” לפלאי ההנהגה האלוקית בעולם. בקוראו את המקרא הוא מתרשם עמוקות מהמוסר ומהיושר של הדמויות המקראיות ומחסדי הבורא” והדמיון לוקח אותו אל חלומות קדושים וטהורים. רק בהגיעו לגיל עשר” הוא עתיד “להתחבר” אל המשנה” אל “הוראת מעשי הטוב ובירור פרטיהם” ובאזהרה ממעשי הרע בבירור פרטיהם”.
אבל” גם בהגיעו לגיל 10″ הוא עדיין יתקשה להתחבר אל העיונים המעמיקים של הגמרא” אל הנגזרות הקרובות והרחוקות של שיטות התנאים. הוא לא בשל לחקירות עיוניות ולחשיפת מה שמסתתר מאחורי פשטי ההלכות. רק בהגיעו לגיל 15 הוא ימצא בלימוד הגמרא תוכן חיוני לנפשו.
הוי אומר: הקריטריון הקובע איננו רמת הקושי של הלימוד אלא רמת ההתחברות – באיזו מידה מרגיש התלמיד שמה שהוא לומד חיוני לנפשו ונצרך לו. מדוע ההתחברות היא חשובה כל כך” הרי אין אנו דורשים ממנו לקיים את כל מה שהוא לומד” אלא בסך הכל להבין?! אם הוא מסוגל להבין מקצוע מסוים בתורה” מדוע לדחות את לימודו עד שיתחבר אליו” חבל על הזמן?! יש מי שיאמר שהתשובה פשוטה: הניסיון מורה שילד שאיננו מתחבר ללימוד” בדרך כלל איננו מסכים ללמוד.
אבל” תשובתו של הרב קוק שונה: גם אם ילד יסכים ללמוד מקצוע בתורה למרות שהוא מזהה את משמעותו לחייו (בגלל משמעת” פיתוי” אתגר אינטלקטואלי)” יצא שכרו בהפסדו. מדוע? מפני שהילד יתרגל שלימוד תורה איננו משרת תכלית עיקרית בחייו!!! “אם ירגילו להעמיס אותו בעבודות ולימודים שאין שמץ מתכליתם יכול להצטייר בו [= אצלו]” משרישים בו דעה נפסדת… שאין צורך תכלית לדברים ושאין בהם תכלית”. הוא עלול לייחס חוסר תכליתיות ללימוד תורה (לומדים תורה “סתם ככה”)!! ילד קטן עשוי לסבול פעולות חסרות תכלית” לא להתמרד ולא למאוס בהן” אבל “כאשר יגדל ושכלו יכריחהו להחליט את צורך התכלית לכל דבר” וכי ההשתדלות בדבר שאין לו נקודה תכליתית אינה מהראוי” ירופפו עמודי שקידתו וכל בנין גידולו”. אדם בוגר מבקש משמעות למעשיו” הוא לא מוכן לוותר עליה. הוא ממאן לעשות את מה שאיננו משמעותי ותורם לחייו. לכן” אם בילדותו הוא למד מקצועות בתורה שאינם “תכליתיים” בגיל שלו” הוא עלול לקבל רושם שלימוד תורה איננו “תכליתי”” ובהגיעו לגיל שבו הוא דורש “תכלית” לכל מעשיו הוא עלול למאוס בלימוד תורה!!
המסקנה החינוכית היא שלימוד התורה צריך להיות מותאם לא רק להתפתחות הקוגניטיבית של הילד במובנה הצר (= הבנת חומר הלימוד) אלא גם להתפתחותו הנפשית במובנה הרחב (= התחברות נפשית עם המקצוע הנלמד)” על מנת שהמפגש של הילד עם התורה יהיה משמעותי ו”תכליתי” עבורו.
המסקנה החינוכית היא שלימוד התורה צריך להיות מותאם לא רק להתפתחות הקוגניטיבית של הילד במובנה הצר (= הבנת חומר הלימוד) אלא גם להתפתחותו הנפשית במובנה הרחב (= התחברות נפשית עם המקצוע הנלמד)” על מנת שהמפגש של הילד עם התורה יהיה משמעותי ו”תכליתי” עבורו. בליעת פסוקים” משניות ודפים” ללא התחברות נפשית” לא רק שלא תועיל אלא גם תזיק. אין חולק שצריך להקנות לילד יידע רחב בתורה” אבל יש להתאים אותו לצרכי נפשו.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.
