להיוולד יפה

פרעה זה” הוא מטיח כלפי שמים כפוף מקוצר רוח ומעבודה קשה” “למה? למה הורדת אותו אל עולמך? להכביד ולהקשות את חיינו” שממילא עלובים כל כך?!” והדי זעקתו נתמזגו באחרות שעלו מכל עבר אל חלל האוויר. וכך צנח נפל אל תהומות הייאוש.
דממה מוחלטת.
ידע כי בידו לבחור” ובחר לברוח אל העבר השני” המפתה ביופיו ובעושרו.
ובא לשם. הרים את ראשו אל הדר מראהו של פרעה. כולו לבוש בגדי מלכות” נוצץ ובוהק” ומראה הארמון ממגנט את עיניו ומרהיב בשפעת צבעיו” והאולם מואר באורות ססגוניים ומטביע בו רושם עמוק” כמה מפואר… ומשרתי המלך וחרטומיו עומדים זקופים בצדדיו. והם” בלהטיהם ובחוכמתם הולכים ומטים אותו בפליאה גוברת משכלו לעבר עולמם הקסום
וחולפת בו מחשבה שהוא מסיט אותה באחת” מה עזב מאחוריו” זעקות וסבל ועינוי ורעב… והיה לו פשוט ומובן שהארמון הזה הוא מקומו.
מירכתי האולם החלו צלילים גורפים שסחפו אותו עוד והרחיקו אותו לגמרי מעצמו.
אך בתוכם” האם הוא טועה” צרמו שברי בכיים של תינוקות אומללים…
שעה ארוכה עמד כך” מתבונן בארמון ובמלך הזה” ומתפעם כמה הוא נראה לו עצום וכל יכול! והוא גומע לתוכו את הקולות והמראות שבעוצמתם טשטשו עוד את חושיו.
ולפתע הוא” המלך הזה” קם מכסאו המוגבה והחל לרדת בגרם המדרגות.
והוא מביט עליו ואינו מאמין למראה עיניו: מה נמוך הוא… המלך הזה!
התדהמה הפכה בהדרגה לגיחוך” ואותו גיחוך הביא עמו לפתע פתאום פרצי צחוק רועם” שככל שהתעצם כך הרגיש איך הכל מסביבו הולך ומתגמד.
חושך. עלטה מוחלטת. כל הנוצץ כבה באחת.
עכשיו אין הוא רואה דבר. ואת עצמו הוא מבקש.
ואנדרלמוסיה וקולות מבוהלים” של כל אותם החכמים בלהטים…
ואיה הוא המלך?
ולפתע דממה מוחלטת.
ואותם קולות מוכרים הולכים ובוקעים מתוכה. ופתאום כמה חביבים הם עליו! והם הולכים ומתגברים כזעקות אשה היושבת על המשבר” בציריה האחרונים…
והנה הוא שב” כל כולו כבר כאן.
סופג בשמחה עילאית את הצירים הקשים והכואבים. כן. הוא מרגיש כי משהו גדול עומד להיוולד. גם הוא.
וההתנוצצות הזאת מחייה אותו פתאום בתוך החושך. ולא. זה לא הנוצץ ההוא שהתפוגג כלא היה.
ובעוד קולותיו מהדהדים “למה הבאת לנו את פרעה?”
הבין. זו דרך המלך…
תודה לך ה’…