כנגד ארבע מוחין דברה התורה

לאחר ליל הסדר” אנחנו מבינים שעלינו להמשיך לא רק לצאת ממצרים אלא להוציא את המצרים שבתוכנו. מהו ‘המצרים’? הלחץ” הקטנות” החשיבה השלילית” וכל התפיסות הגלותית הפרטיות המונעות מאיתנו להיות עם קדוש יושב בשלווה בארץ הקודש… כי הרי אין אויבי ישראל מקבלים את כוחם אלא מהמצב הלא-מתוקן מספיק שלנו… אם כן” עלינו ללמוד לתקן ארבעה מוחין” ואולי זו הסיבה שהמקובלים אינם סופרים רק את העומר כמו כל העם אלא גם סופרים את הכניסה של ארבעת המוחין שבליבנו” במידותינו ובמחשבותינו. המוח הראשון הנו הבן החכם” והוא מאיר בראייה פנימית את כל מציאותנו. הוא חכמה” כח-מה” כלומר יכולת לראות את הממד השמימי בתוך הממד הארצי. והוא יושב בחברותא עם הבן הרשע” כלומר המוח השכלתן” המנתח” הספקן” המהסס” החותך דק דק כל תפיסה עד שלא נשארת אלא ראייה חיצונית שיפוטית ומקוטעת. למטה ממוח החכמה” הבן התם” כלומר המערכת הפר-סימפטטית” המרגיעה את המציאות מרוב תמימות” זו ראייה שקטה וילדותית. כנגדו המערכת הסימפטטית” המאיצה את פעימות הלב” ואת קצב הנשימה” והוא הבן שאינו יודע לשאול” הלחוץ” המתוח” המקובץ” ולכן עליו נאמר: “את פתח לו”” כי הרי הוא סגור ומתוח. התם נקרא המודעות של החסד (דעת דחסד) והבן שאינו יודע לשאול – המודעות של הגבורה (דעת דגבורה). מוח הדעת הינו נשמת המידות” כי הרי ככה נלמד את ה’סור מרע ועשה טוב’ של כל מידה ומידה. אולם עיקר המשימה אינה רק לאזן בין המערכות האלה” התכלית היא הבן החמישי” עליו נאמר ‘והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם’. הוא הבן שלא הגיע לליל הסדר” הוא נקרא כנגד הגוף הישראלי” הגוף שעזבנו אלפיים שנות גלות” וב”ה מתוך העבודה המאירה את תפיסתנו” את מחשבותינו ואת מידותינו” נצליח לרומם גם את חיי הגוף לרמה של ממלכת כהנים וגוי קדוש…