השתיקה!

אין בדברים הבאים רצון לעורר דיון הלכתי שכבר דנו בו רבים” לגבי היחס העקרוני לצפירה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה” וכיצד יש לנהוג בה” אם בעמידה או בישיבה” אם בשתיקה או בתפילה ובלימוד תורה וכו’.
אך כדאי להאיר שתי נקודות שונות ביחס למנהג השתיקה הדוממת בשעת הצפירה” שאותו נוהגת בפועל רוב רובה של החברה הישראלית” שתיקה שיש לה השלכות רבות על שמחתנו הגדולה ביום העצמאות הנחוג אחרי ו’בזכותם’ של מי שאינם…
כבר בתורה למדנו שתגובתו של אהרון הכהן למיתתם הטרגי של שני בניו ביום חנוכת המשכן היתה שתיקה” כנאמר “וידום אהרון”. ובאופן כללי יותר – ה’שכר’ של מנחמי האבלים אינו דווקא משום דבריהם המחזקים את האבלים” אלא דווקא משום שתיקתם כנאמר (ברכות ו ב): “אגרא דבי טמיא – שתיקותא”) השכר בבית האבל – שתיקה!
מדוע? מה עניינה המשמעותי כל כך של השתיקה הנוגדת לכאורה את מעלת האדם” בהיותו בעל כוח דיבור ‘רוח ממללא'” תכונה שהאדם העליון בישראל ה’נביא’ נקרא על שמה “ניב שפתיים”” בהיותו מביא את דבר ה’ לעולם (מהר”ל)?
נראה שדווקא כוח הדיבור הנובע משכלו וחוכמתו של האדם” מביא לחסימות ולעיכובים בינו לבין הבריות” ובינו לבין ה'” ביחסי נברא-בריות-בורא.
א. דווקא מפני שהדיבור מבטא את אישיותו וחכמתו הייחודית של כל אדם” בזה הוא מגלה את הממד ה’פרטי’ המיוחד לו” ועלול לחשוף את המפריד ואת המחלוקת שבין בני אדם. לעומתו” דווקא השתיקה” הדומייה” היא ביטוי למקור האחד” האחדותי והמשותף” ולמטרה האחת שאליה כולנו שייכים. הדיבור מחלק בעוד השתיקה מחברת” הדיבור מפריד ואילו השתיקה מכלילה” הדיבור הוא ביטוי חיצוני להבדלים ולעומתו השתיקה היא העצמיות הפנימית שמעבר ולפני המילים שבעולמנו החיצוני.
שתיקת מנחמי האבלים מבטאת יותר מכל את הדבר שזקוקים האבלים – את תחושת העומק של ה’ביחד’ שאיננו ניתן לערעור” דווקא בזמן שבו אחד מחבורת ה’ביחד'” המשפחה” נפטר ובזה נסדקת העוצמה האחדותית הפנימית הזו.
השתיקה היא למעלה מכל דיבור” והיא מקור החיבור העוצמתי של החברה כולה יחדיו” בַּמשותף המקורי שבה.
ב. נוסף על כך” גם כלפי ריבונו של עולם” מבטא הדיבור הבנה חלקית ומצומצמת” ופעמים אף מוטעית” של בני אדם ביחס להנהגת ה’ את עולמו. מיהו האדם המתיימר להבין דרכי אל שהרי “לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי”. אולם השתיקה” מבטאת את ההכרה שנשגבוֹת הנהגותיו של הקב”ה ואיננו מתיימרים להבינן “ולך דומיה תהילה”. ומה חשובים הדברים דווקא במפגש הקיצוני עם הנהגת דינו של ה’ בעולמו” במפגש עם המוות” בעת ניחום האבלים. מוות” שבו אין לנו בו תפיסה או השגה כלל” ועל כך ‘שתיקתנו’. שתיקה זו איננה פסיביות” כניעה וחוסר מעש ביחס למציאות” אלא אדרבא מגלה את היחס הנכון אל הדברים ומתוך יחס נכון זה אף בונה את העולם כפי היכולת” וכדברי הרב קוק (אוה”ק ג עמ’ רעד): “כשבעל המחשבה הדוממת עוסק בדממתו הנשגבה” עולמות רבים הולכים ונבנים… (זו) שתיקה היפה לחכמים” זאת היא הדממה העליונה” המתעלה בהודה על הרוח” הרעש ועל האש” קול דממה דקה והנה ה’ עובר…”.
וכמה חשובים הדברים בעת גאולה. לפעמים אנו ‘מדברים’ יותר מדי עד כי נדמה לנו כי אנו הפועלים ואנו העושים עד כדי שכחת יד ה’ במעשינו” ואי הכרת היד החזקה והזרוע הנטויה האלקית הפועלת דרכנו” ועוד” אנו מתמלאים קושיות וטענות כלפי מסלולי הגאולה המורכבים והמסובכים שדווקא בהם בחר ה’ להתגלות על עמנו וארצנו בגאולתנו האחרונה. ודווקא זה המקום לשתיקה היפה לחכמים” שתיקה המגלה את יחסנו הנכון לריבש”ע הפועל דרכנו” ולאחינו-בשרנו השותפים עמנו בתהליך גאולתנו” על אף כל ייסורינו וקשיינו באתחלתא דגאולתנו מבפנים ומבחוץ. וכדברי הרב חרל”פ (מעיני הישועה קעג): “בעקבתא דמשיחא נדרש להיות בבחינת שתיקה” להרגיש בכל פעולה ומלחמה מצדנו” כי אך ורק כוח ה’ הוא אשר פועל בנו ומעורר אותנו… וקרואים אז גדולי הדורות להשתיק בעצמם כל הרצונות והחושים כדי שתחול עליהם החכמה (האלקית האמתית) ובזה ימשיכו את הכוח הזה גם לכל העובדים על שדה הגאולה (בפועל) שגם הם ירגישו בכוח ה’ הפועל בקרבם” ומצד עצמם הם רק שותקים ודוממים. ובכל מיני היסורים שמתייסרים ישראל (גשמיים ורוחניים) … וגוללים את הקושיה ‘איה אלוהיהם?’ ומעוררים בזה קושיות וכפירות שונות” אז יושבים הצדיקים ודוממים” והם מקבלים עליהם את יסורי השתיקה” ובזה הם משתיקים את כל הפיות הדוברים סרה” והאמונה שבלב הצדיקים מתפשטת ומביאה ניחומים לרבבות” ושם שמים מתקדש ומתעלה על ידם”” במהרה בימינו אמן.