ביום העצמאות תשכ”ז” שלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים” עוד לפני שנראתה המלחמה מתקרבת – נשא רבינו דברים. הוא הזכיר את ההחלטה להקים מדינה בחלק קטן מארץ ישראל” וסיפר: “לא יכולתי אז לצאת אל השמחה בחוצות ירושלים. אין צורך לספר כמה אני קשור בקשר קדושה” קשר חיים וקשר נשמה למדינה. אך באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה – ‘ואת ארצי חילקו’. הייתי פצוע כולי” חתוך לגזרים. למחרת” בא הגאון ר’ יעקב משה חרל”פ זצ”ל. ישבנו שנינו מזועזעים בצורה נוראה. התייחדנו כמה רגעים” התאוששנו” ואמרנו שנינו יחד אותם דברי קודש: ‘מאת ד’ היתה זאת” היא נפלאת בעינינו’. נקבעה החותמת!” נקבע היחס למדינה כראשית צמיחת גאולתנו.
אז קרא רבינו: “איפה חברון שלנו – האנו שוכחים אותה?! איפה שכם שלנו?! איפה יריחו שלנו?! איפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב” כל חלק וחלק” כל ארבע אמות של ארץ ד’? הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!”
ארץ ישראל היא ארץ חיים” ומקור החיים. ארץ ישראל היא מציאות החיים של האומה הישראלית” והחיים לא ניתנים לחיתוכים וחלוקות. הגדרת הרמב”ן [1] ברורה מאד: נצטווינו בתורה” שכל הארץ הזאת” לגבוליה ומצריה המפורטים בתורה” תהיה בידינו ולא בידי אומה אחרת.
דבר ד’ אל אברהם אבינו הוא: “כי את כל הארץ אשר אתה רואה” לך אתננה ולזרעך עד עולם”. לכן” אנחנו הנמצאים כאן” הננו שלוחים של כל ישראל” של כל הדורות של עם ישראל. באמונת נצח” הרינו יודעים” ויודעים כל הגויים” כי כל הארץ הזאת נתונה” וקנויה” ושייכת היא לנו” במאמרו של יוצר בראשית” ככתוב בתורה” בנביאים ובכתובים” ובכל דברי ימי הארץ הזאת והעם הזה. מאמר אלוהים זה אינו ניתן להתעקם ולהסתלף. באמונתנו הנאמנה הזאת הננו חיים מתוך בריאות” שלמות וקוממיות של חיים. “לעד חיה בלבבנו האמונה הנאמנה” לשוב אל ארץ קדשנו” [2].
מקורות:
[1] הוספות לספר המצוות לרמב”ם” מצות עשה ד’.
[2] ע”פ לנתיבות ישראל א’ עמ’ צ”ד-צ”ח” שיחות הרצ”י עמ’ 26″ 103″ 258-260.