ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בלק
פרשה נוכחית: פנחס
פרשה הבאה: מטות, מסעי
 


ולא יהיה עוד מבול - שבירה או תיקון

הרב יעקב פילבר

אנו חיים במציאות שיש בה גם טוב וגם רע והתכלית היא שהרע יתבטל והעולם יהיה עולם שכולו טוב. שתי דרכים יש לביטול הרע מן העולם, האחת היא דרך ההריסה והביטול של הרע הקיים במציאות ועל חורבות הישן לשוב ולבנות עולם מחודש שכולו טוב וחיובי. והדרך השניה היא שלא לחבל ולפגוע במציאות הקיימת, אלא לשמור על הקיים ובמתינות לנסות להפוך את הרע שבו לטוב. בעשרת הדורות שמאדם הראשון עד נח אנו מבחינים בשתי הדרכים הללו בהנהגת ההשגחה העליונה: אדם הראשון, למרות שהוזהר מראש "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", לאחר שחטא ואכל מעץ הדעת גורש מגן עדן אך לא נשללו ממנו עצם החיים, וכך גם קין לאחר שהרג את הבל גם עליו לא נגזרה מיתה אלא נענש בגלות של "נע ונד תהיה בארץ", כך שלמרות החטא והכישלון נתנה להם ההשגחה העליונה הזדמנות נוספת לטפל ברע ולהפכו לטוב. הנהגה אחרת אנו רואים עם דור המבול, דור שעליו נאמר: "וירא ה' כי רבת רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום". לגביהם מביעה ההשגחה העליונה חרטה, ככתוב: "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב על לבו, ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה . . . כי נחמתי כי עשיתם". ואכן המבול מחה את העולם החוטא בתקווה שנח יבנה על חורבותיו עולם חדש. מהאמור רואים אנו בראשית ימיה של האנושות שתי הנהגות: מצד אחד ההשגחה העליונה נוהגת במידת הרחמים, אינה מכלה את הרע אלא נותנת לו הזדמנות להטיב את דרכו, כמו שנאמר לקין: "הלוא אם תטיב שאת". ויחד עם זאת אנו רואים שעם דור המבול היא נוהגת במידת הדין, מתנחמת על בריאת האדם ומחליטה למחות אותו מעל פני האדמה - איך נבין את ההנהגה הכפולה של ההשגחה?

להבנת דרכה של ההשגחה העליונה עלינו להתבונן בהיסטוריה האנושית מבריאת האדם ועד מתן תורה, ולראותה כתקופה של חיפוש דרך. כאשר הדמויות המרכזיות, הפרטים והחברה האנושית ככלל, מנסים לעצב כללי התנהגות שאינם עומדים במבחן ומסתיימים בכישלון, הכישלונות הללו לא היו לשווא, אלא משמשים לקח לדורות בבחינת "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" (גטין מג א). העמידה הזו אינה נלמדת רק מכישלונו של האדם אלא גם מתגובתה של ההשגחה העליונה, שגם ממנה אנו לומדים לקח לדורות. הלימוד הוא שאדון כל המעשים הוא אב הרחמים, החס מלאבד כל יציר, אפילו הפחות שביצורים, או לְכַלֵה כל כוח המצוי במציאות. על כן לכתחילה הדרך המועדפת שבה צריך לדבוק האדם היא שלא להרוס או להחריב את הרע הקיים אלא לנסות לתקן את מגרעות הרע בסבלנות, באורך זמן וברחמים רבים, באופן שגם הכוחות שעתה הם רעים, לא יאבדו מן המציאות, ולאחר טיפול נכון בהם גם הרע יתהפך בסוף לטוב. זוהי הדרך הקבועה והרצויה לכתחילה, ורק במקום שאין דרך אחרת, כאשר הרע הוא כל כך נשחת עד שאין לו תקנה, רק אז משתמשים במידה של "השחת, שרוף וכלה" (סנהדרין נה א), וכך יש לראות את ירידת המבול והשחתת כל בשר אשר בו רוח חיים בדור המבול כאירוע חד פעמי בהיסטוריה האנושית, שלאחריה מבטיח בורא עולם ששוב לא יהיה עוד מבול לשחת הארץ.

לקח נוסף אנו לומדים מהמבול. גם אם העונש היה כדין לא היה בו כדי להביא לתיקונו של העולם, שהרי הניסיון לאחר המבול לבנות עולם חדש על חורבנו של העולם הישן שלפני המבול - לא צלח. נוח שהיה תקוות האנושות המחודשת לא עמד במבחן, לא זו בלבד שלא התעלה על חולשות האדם ושימש דוגמא של האדם החדש, אלא התגולל ערום באוהלו שיכור משתיית היין. מהתקדים של נח והמבול אנו לומדים שתיקון העולם ועקירת הרע שבו לא יבואו על ידי פעולות של הריסת המציאות הרעה וחורבנה, אלא דווקא על ידי פעולות חיוביות בסובלנות ובמתינות שיהפכו לבסוף את הרע לטוב. על כן אל לנו להרס ולבלע את המציאות הקיימת, אפילו אם סדרי החיים שלה מלאים מומים וחסרונות רבים, גם אז אל לו לאדם להיות מהיר במעשה התיקונים, מפני שדרך התיקון המהיר הפוגעת בדרכים הישנות, מאבדת יחד עם הרע גם את הטוב. וגם אם לפעמים יש מקום לדרך הזו של שבירת הקיים, הריהי רק במקרים שאין כל אפשרות אחרת לתקן בדרך חיובית, כמו שבירת הלוחות על ידי משה. חלילה לנו מלהפוך את דרך השבירה לדרך כבושה ותמידית.


תגיות: הפיכת הרע לטוב



מאמרים נוספים מעלון פרשת נח התשע"א:
המילואימניק - הרב שלמה אבינר
יצר לב האדם רע מנעוריו (א) - הרב אלישע אבינר
ויסות רגשות ויצירת כלים - ד"ר מיכאל אבולעפיה
ענווה פסולה - הרב יואב מלכא
סבים וסבתות... - הדסה גהלי

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: