שמחת תורה. הנכדים מקפצים סביב עם שקיות ממתקים ובביה”כ רוקדים עם ספרי התורה. בהמולת השמחה הזאת עומדת קבוצת סבתות המשוחחות ביניהן. אחת מצביעה על ילד מתוק “זה הנכד שלי – הבן של יוסי”” אחרת מספרת איך היא מתמודדת עם כל הילדים הנשואים והנכדים” וחברתה נאנחת שהיא כבר מתמוטטת” מצטרפת לחבורה עוד סבתא ואומרת שקשה לה להתאפק ולא להתערב כשהנכד השובב מתחצף להוריו” ומשיבה לה אחת החברות: “אצלי הנכדים יודעים שיש גבולות וסדר”” וכך מתפתחת שיחה ערה בין הסבתא שמארחת ללא הפסקה וללא גבול והסבתא שמשליטה סדר” והסבתא שקשה לה לשבת מהצד ולשתוק… כל אחת על פי דרכה סגנונה ושיטותיה.
דילמות קשות עלו ברגעים שעמדנו: כמה ובמה להתערב? מה המקום שלנו כסבא וסבתא בחיי הנכדים? האם התפקיד שלנו להציב גבולות או להתערב בחינוך? האם מותר להעניש או רק ליצור מקום של אהבה” חום ללא שום סייג?
בעוד שתפקיד ההורים ברור ומוגדר” תפקיד הסבא והסבתא אינו ברור ואינו מוגדר” כל אחד ממלא אותו כפי הבנתו. מקומם אינו ברור כמו בעבר” במשפחה המסורתית שלסבא היה קשר היסטורי-שורשי עם נכדיו. אנחנו” דור הסבתות” גדלנו עם דמויות סמכותיות משמעותיות. לאורך כל הדורות היה הדור המבוגר שותף בגידול הנכדים” הסבתות עזרו” טיפחו וגידלו את הנכדים. בעינַי כילדה” עד היום” מצטיירת לי סבתא עם סינר כרוך על מתניה וכל כולה רצון לתת ולתת” ולמלא את רצונותיהם של הילדים – הנכדים. התפיסה הרווחת בחברה המסורתית היא שלדור המבוגר יש הידע החכמה והניסיון.
גורמים לקונפליקטים
אין תיאום ציפיות.
השאלה אינה רק מה סבא וסבתא מצפים מהקשר אלא גם מה ההורים מצפים. לפעמים ההורים מצפים מהוריהם לתמוך בהם כלכלית” רגשית” או לעזור בבית” או רק לסתם כיף” אהבה” הנאה” מתנות וכו’. ואילו הסבא והסבתא מצפים ליותר השפעה ומבקשים הערכה לניסיון החיים שלהם. לא תמיד מתאימות הדרישות של ההורים ליכולות שלהם. הורים רבים מצפים שסבתא וסבא יעזרו בשמירה ובטיפול בנכדים” אולם היום הוריהם עדיין צעירים ומצויים בשיא הקרירה. גם הם עובדים קשה. זה יוצר קונפליקטים ואפילו כעסים. יחד עם זאת גם אלו שכבר יצאו לפנסיה מתקשים לוותר על החופש שלהם” סוף סוף יש להם זמן ליהנות מהחופש לאחר שנים של עבודה ושל גידול ילדים.
מחלוקות חינוכיות
במקרים רבים” מחלוקות בשיטות חינוך מעוררות מתחים. למשל הורים מרגישים שסבא וסבתא אינם מציבים לנכדים גבולות ובזה ‘מקלקלים’ את החינוך הקפדני שילדיהם מקבלים בבית. או בענייני תזונה” הממתקים שוברים להם את עקרונות התזונה הנכונה שהם מיישמים בבית וכד’. סבים וסבתות מרגישים לפעמים זלזול שילדיהם אינם מגבים אותם. ולפעמים גם שינויים חברתיים משפיעים על הפערים החינוכיים. לנורמות ולכללים שהשתנו בחברה המודרנית קל יותר להורים להסתגל אליהם מאשר לסבא וסבתא שמרניים.
קשר היסטורי-שורשי
סבים וסבתות מרגישים קשר של המשכיות” במיוחד במשפחות מסורתיות” שם הם דומיננטיים” הם שקובעים את הכללים” המנהגים על פי המסורת המשפחתית או העדתית. גם במשפחות של ניצולי שואה מרגישים מאד את ההמשכיות דרך הנכדים ש’מעניקים’ להם את הזכות להיות סבים בארץ. או במשפחות הגרות ביחד במושבים או בישובים” כאשר הבן בונה את ביתו וגר עם משפחתו בקרבת ההורים” או על שטח אדמה שלהם” במצבים כאלו הגבולות עלולים להיטשטש” והוריו ירגישו צורך להתערב יתר על המידה בחינוך הנכדים וניהול הבית.
בעיות נוספות מתעוררות כאשר במשפחת המוצא הערך העליון הוא המשפחתיות. שם יכולה להיווצר תלות רגשית ומחויבות מוגזמת לסבים ולסבתות” המעורבות והגבולות יהיו מטושטשים בין המערכת הזוגית והמשפחה המורחבת. זה יוצר מתחים גדולים במיוחד כאשר מערבים אותם מדי ואז נוצרת תחושה של השתלטות הסבים על חינוך הנכדים.
הנושא מורכב ועוד סיבות ותסבוכות בקשר של סבים הורים ונכדים. איך נחלצים מהדילמות” מהקונפליקטים” מהשאלות שחוזרות כל פעם במפגשים משפחתיים? איך ליהנות מדור ההמשך? כיצד לתת להורים את המקום והאוטונומיה לחנך את הילד שלהם בלי העיניים הביקורתיות של סבא וסבתא?
כל זה בשבוע הבא.
אם יש לקוראים שאלות בנושא” או בנושאי חינוך וזוגיות” ניתן לשלוח למייל- hadasage@walla.com
