בדקות סגנונו של ה’חפץ חיים’ זל” יש נקודה נפלאה בתורת הלשון” תורת הדיבור: לא קיימת אצלו המלה ‘תוכחה’. יש אצלו חילוק באות אחת. המצוה מדאורייתא היא ‘הוכח תוכיח’. ה’חפץ חיים’ מכנה אותה: ‘הוכחה’. המובן של הוכחה הוא בירור שכלי ושכנוע” ולא סתם גערות ונזיפות” [1]. אם נוכיח את האדם בשפה התורכית” בודאי לא נקיים את מצות “הוכח תוכיח”” כיון שהוא לא הבין את דברינו” כי הוא לא יודע תורכית. כמו כן” אם נוכיח אותו במושגים שהוא לא מבין או לא מזדהה אתם” אפילו אם נדבר בהתלהבות גדולה” לא נקיים בכך את המצוה. הדברים לא יתקבלו ולא יועילו [2].
“דוקא האהבה היא המכשירה ומביאה” בהבחנתה הנכונה” את התוכחה האמתית ו’אשר יאהב יוכיח'” [3]. “אהבה מתגלה בתוכחה” ותוכחה נמשכת מתוך אהבה. אומרים בשם הגאון מוילנא: אם אדם אינו בטוח שלא ידבר מתוך קפידא – לא עליו מוטלת המצוה” [4].
“העיקר הוא שלא לפעול מתוך כעס” אלא מתוך הבנה הדדית ודיבור בסגנון נכון” אז אפשר להשיג דברים. יש לעשות הכל מתוך הסכמה וקריבות. אף על פי שברגע זה לא ניתן לתקן” יש צורך בסבלנות” על דעת לתקן. בדרך זאת מתקרבים יותר למצב של תיקון” מאשר בפזיזות ובדרישה לתקן במהירות” [5].
“הכל תלוי באיזה ניגון” באיזה טון” באיזו שייכות נפשית נאמרים הדברים. [לכן הם חייבים לבוא מתוך אהבה]. מתוך מצב של טהרה נפשית כללית [שהאדם תיקן את עצמו” קודם שמנסה לתקן אחרים] … מגיעים לתוכחה שכולה נועם” אהבה” עדינות ואצילות” שכולה נעימות תורת ארץ ישראל. זאת התוכחה שמוכנה להתקבל ולהתקיים” [6].
מקורות:
[1] שיחות הרצי”ה דברים עמ’ 478.
[2] ע”פ שיחות הרצי”ה דברים עמ’ 434.
[3] לנתיבות ישראל ב’ עמ’ רל”ד.
[4] שיחות הרצי”ה תלמוד תורה עמ’ 217.
[5] שיחות הרצי”ה מס’ 4 (בעניני התישבות) סעיף 37.
[6] שיחות הרצי”ה תלמוד תורה עמ’ 217.
