ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


מחול! מחול! מחול!

הרב יואב מלכא

עוד מעשה יקר מתוקף גבורת והדר קדושתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל והוא מימי ראשית ביכורי תשובתי. כרבים מבעלי התשובה המבקשים לסלק מעליהם כובד משא חטאיהם היו גם "שרצי קופת חטאי" עולים ומציצים ממרתפי תודעתי מפעם לפעם ומכריזים:"הי אתה! זכור מעשיך הראשונים." וה' עדי כמה הייתי מתאמץ להכביד על עצמי מלאכת הקודש כממאן להביט לאחורי פן אהיה לנציב מלח, משנה שמי לבושי ומקומי לאמור אינני אותו האיש. אך חטאי בשלהם מתלשים בשערותי ומצערים אותי בלי די ומי מקטרג בראש: גזל!!
עלה בזכרוני חוב כספי קדום שהייתי חב לבעל מזנון אחד בעיר אילת, אצלו הייתי רגיל לקחת בהקפה ולפרוע הקפותי מזמן לזמן עת הייתי שב ופוקד את נואיבה, חופה הדרומי של אילת, "הודו לעניים" היינו מכנים חוף זה. ואני, שבקושי הייתה הפרוטה מצויה בכיסי, לא נותרה לי אלא בברירת מחדל זו. ובטרמפים הייתי עושה דרכי לשם וכל זאת באותם ימים שכבישי הבקעה וים המלח היו דלי תנועה ביותר עד שלעיתים לא דרכו רגלי בעיר אילת אלא על גבי 14 טרמפים.
מקבוצת כנרת מקום מוצאי לבית שאן...
ומשם ברכב צבאי לבסיס סמוך..
ומשם הלאה למפגש כושי רימון..
ומשם לשפך זוהר
והלאה למפגש עין יהב...
וכשסוף סוף היו רגלי עומדות בשערי אילת היה דומה בעיני כאילו כבשתי כברת ארץ ירחית. נדחקתי באוטובוס עמוס נוודי רוח עליזים, עושים כולנו דרכנו לחוף הזהב והפלא הקוסמו-פוליטי נואיבה!! שם אחלום ואקיץ, אקיץ ואחלום וד"ל. וזהב הארץ ההיא טוב אל תקרי טוב אלא חוב. וככלות זמן החופשה שבתי לפתח העיר מבקש לשוב מן "החלל החיצון" לחיק האטמוספרה ,למקום ישוב, מתיירא שחיכוך הכניסה אל מעטפתה ישרוף ויכלה אותי בהבלו, ממתין בחום המעיק עד שיחונני מאן דהוא ויעלני ברכבו, והיתה ההמתנה מתארכת לעיתים יתר על שעתיים. ובצר לי הייתי סר למזנון סמוך ומבקש בהקפה מעט משקה וופלים להשיב בם את נפשי, ובעל המזנון היה נותן לי בהארת פנים רושם חובי בפנקסו ואומר: "כשירווח לך תחזיר לי, על פניך אני רואה שלא תברח מבלי לשלם". ומפקידה לפקידה היה החשבון הולך ותופח וכמעט נזקפו לחובי כ100 שקלים ישנים. אותם ימים גמלה בי החלטה לרדת מן הארץ אך לא ארכו ימי בארצות ניכר ושבתי ארצה מקץ 8 חודשים. ומעשה שטן היה שנשתכח חוב זה ממני לגמרי ואף ששהיתי באילת כחודשים שלמים עם שובי לארץ מארץ אובות לארץ אבות לא נזכרתי בו כלל. נתגלגלו הדברים וחזרתי בתשובה והנה בעיצומה של אחת משבתות ראשית תשובתי בישיבת מכון מאיר צלצלו בקרבי לפתע פעמוני הגזל בעיצומו של יום השבת וגזלו ממני מנוחתי וכבר עשיתי שבתי חולין מרוב דאגה. החלתי מחשב בקדחתנות מקודש לחול איך אסע לאילת תיכף עם צאתה בלא דיחוי כשכסף חובי בכיסי, אץ רץ לקיים פריעת בעל חוב מצווה. רק יצאה שבת מלכתא, עוד לא פשטתי בגדי הלבן וכבר שמתי פעמי לתחנה המרכזית לעלות באוטובוס הראשון הנוסע אילתה. והנה ממולי חברי לספסל הישיבה משה. כיוון שראני נחפז ובהול שאל לתומו לאן מועדות פני. החלתי מספר לו תוך שהוא מלווני בריצה מעין הליכה ואז השתומם על מעשי תמה כנגדי ואמר:
אולי ראוי שתדחה את הנסיעה למועד אחר כי עכשיו שעת לילה ואין לך מכיר באילת, ועוד אמר שביטול תורה גדול יש בדבר, והקשה עלי שעד שאני בא להשיב גזל, גרוע מזה אני מביא על ראשי, שבנסיעה זו אני גוזל זמנו שלו שהרי אנו חברותא ומי שמני להחליט איזה גזל חמור יותר. ועוד טען שאפשר לשגר את החוב עם שליח מצווה תושב אילת מתלמידי הישיבה.ולבסוף חתם דבריו והציע:
לך לרב מרדכי ושאל אותו מה עליך לעשות.
וכיוון שאותם ימים שעתו של הרב הייתה פנויה יותר למבקרים רק נקשתי בדלתו והרבנית פתחה לפני והכניסה אותי חדר לפנים מחדר. הרב היה שעון על ספריו פניו פני שבת ותוארו זך. סיפרתי לו כל אותו מעשה שהנני בעל תשובה ונלכדתי בעוון אותו הגזל ושעלי לנסוע לעיר אילת להשיבו... רק סיימתי, ותיכף אמר לי: "מחול מחול מחול", כמדומני בלשון זו ממש. שאלתיו שאלת תם "אבל הרב הלא אני חייב ממון זה ליהודי שהיטיב עימי בשעת דוחק ואיך לא אכיר לו טובה ואחזיר לו את כספו אך הרב חזר על דבריו בהדגשה יתירה:
מחול מחול מחול, חזור לבית המדרש ולמד תורה. יהיה בסדר.

הנני מצרף את תגובתו של הרב שמואל אליהו שליט"א לפסקו המפתיע של אביו זצ"ל
"אולי זה היה רוח הקודש שהיום אנו יודעים שהרב פעל על
פיה, בכל מקרה רצוי למצוא את בעל החנות ולשאול אותו".





תגיות: הרב שמואל אליהו | בעל חוב



מאמרים נוספים מעלון פרשת וירא תשע"א:
מי הציבור שלנו? - הרב שלמה אבינר
"פרא אדם"?! - הרב ערן טמיר
הכנסת אורחים - הרב יעקב פילבר
להתחבר אל הילד - ד"ר מיכאל אבולעפיה
המשתה - הרב יורם אליהו

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: