הילד הקטן שעד כה היה צייתן” ממושמע” מלאכי” מגיע פתאום לשלב שבו הוא לומד שלא הכול הוא יכול” ולא כל דבר הוא יקבל” הוא צריך לוותר על צעצוע שתפס” אסור לו לקחת משחק שמוצא חן בעיניו” פתאום הוא מסרב להיכנס למקלחת” “לא רוצה!”… הוא קולט שהוא צריך ‘להיפרד’ מאמא שלו. התקפי זעם שכיחים אצל ילדים בגילאי 2 – 5. הילד שוכב על הרצפה” רוקע ברגליו” צורח” היסטרי” לפעמים חובט את ראשו ברצפה” זורק חפצים” מכה את מי שמסביבו… התנהגויות אלו הן תגובה לחוסר יכולתו של הילד להתאים את רצונו לדרישות הסביבה ולמגבלותיה.
התקפי זעם מופיעים במצבים שונים. כאשר הורים מסרבים לדרישות הילד” אם הוא מבקש לקנות לו או לתת לו משהו” או כשילד לא מצליח במה שמנסה לעשות” או כאשר משהו אכזב אותו – הוא ציפה לדבר מסוים והתבטל” או מסיבה לא ברורה כלשהי.
קשה לצפות מילדים בני שנתיים עד חמש לדחות סיפוקים” זה תהליך נרכש שדורש בגרות. ישנם אנשים מבוגרים שעדיין מתנהגים כמו ילדים” שאם לא נענים לבקשתם מגיבים בהתפרצויות זעם.
התפרצויות זעם הן דרך ראשונית ואגוצנטרית לביטוי של כעס” במקרים של תסכול” ושל חוסר יכולת להתמודד עם התסכול. זו דרכו לבטא תהליך גדילה” פרידה” נפרדות ויצירת זהות עצמית. התנהגות זו בגיל הרך היא נורמטיבית. אין לילד הצעיר דפוסי התמודדות ויכולת להכיל או לסבול את כעסו” כך הוא מבטא את אכזבתו. הוא נראה בשעת התקף כאילו הכעס והזעם משתלטים עליו כאילו הוא עומד להתפרק. מה שמסבך במצבים אלו הן תגובות שגויות שעשויות לשמר או להחמיר את ההתקפים.
ישנם כמה עקרונות פסיכולוגיים שיכולים להסביר את הקשר בין תסכול לתוקפנות. ילד שחווה תסכול שלא מובן לו” לעומת ילד שחווה תסכול לאחר מתן הסבר” כמו למשל ילד שמחכה שאמא תסיים לאפות את העוגה” או תסכול כתוצאה ממציאות מסוימת כמו חנות סגורה וכד’. תסכול לא מובן ושרירותי הוא קשה מאכזב.
אמנם אי אפשר למנוע תסכולים מילדים” אך אפשר לחסן” לחשל אותם מפני תסכולים שיחוו בחייהם. קל יותר קל עם תסכול שהסיבה שלו מובנת מאשר עם תסכול שנגרם באופן שרירותי.
תסכול שנועד “לחנך” או “לאתגר” בגיל הרך יוצר עוינות. בגיל הרך יש לחשוב היטב לפני שמסרבים על כל דבר. הורים לפעמים מתבטאים ” לא נורא” הוא צריך ללמוד שלא הכל אפשר בחיים”” זה אתגר קשה גם לבוגרים יותר. התנהלות החיים צריכה להיות טבעית והגיונית” שזורה בחיי היומיום. אי אפשר בבת אחת לחנך ילד לדחיית סיפוקים ולשלוט בדחפים שלו” ההתחנכות היא תוך כדי העשייה וסדר היום הרגיל שלנו שבלאו הכי מזַמן קשיים” מגבלות אתגרים ועוד מצבים לאימון ותרגול.
אם ההתקפים והעיתוי שלהם מוכרים להורים” כדאי לעזור להם להימנע ממצבים אלו כמו למשל אם הורה יודע שהבן שלו נוטה להגיב בהתקפי זעם כשהוא רעב או עייף.
התקפי זעם מאיימים מאוד על ההורים ויוצרים תחושות קשות כלפי הילד” זה מבהיל בגלל חוסר האונים” והדאגה למצב הרגשי של הילד” ותוספת לקושי זה תגובות הסביבה.
חינוך לריסון ואיפוק אינו יכול להשפיע טוב אם הוא תוצאה של בהלה או כעס כלפי הילד!”ילד בונה לעצמו כלים ומשאבים פנימיים לשליטה וריסון דרך ההורים. הביטחון של ההורים הוא כמו קיר חיצוני שעליו נשען וסומך הילד” הוא מתמלא בטחון בכוחו ובהמשך הוא בונה לעצמו גבולות פנימיים. לכן התגובה היא לא מיכנית ‘מה אומרים לו'” אלא גם איך אומרים לו.
חשוב ללמד ילדים לתמלל את התנהגותם” להביע את רגשותיהם” “אתה מאוכזב שלא קבלת…”. לשקף לו את הרגשותיו ” ללמד אותו להביע את הרגשתו. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו עם בני נוער שלא יודעים לבטא רגש ומפסיקים לדבר עם ההורים שלהם.
יש הורים שמתוך בהלה נכנעים לדרישות הילד. כניעה מעודדת דפוס זה ותעצים אותו כי כך הוא לומד להשיג מה שהוא רוצה. ילדים אלו מגיעים לגיל 17 ולא מוצאים כוחות לרסן את עצמם. כמו כן הדרך של הטפה שהוא צריך להתאפק” מגבירה יותר את התוקפנות .
בפעם הבאה” המשך בהרחבה על תוקפנות אצל ילדים ובוגרים ואיך מתמודדים.
אם יש שאלות ספציפיות שיענינו את הקוראים במייל- hadasage@walla.com
