אַבָּא וְאִמָּא
תַּמּוּז 2488
לְאַבָּא שֶׁלִּי” לֹא תָּמִיד יֵשׁ זְמַן בִּשְׁבִילִי. אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק – כִּמְעַט תָּמִיד אֵין לוֹ זְמַן בִּשְׁבִילִי. אַבָּא שֶׁלִּי מְאֹד עָסוּק בִּדְבָרִים חֲשׁוּבִים. הוּא עוֹבֵד קָשֶׁה כְּדֵי לְפַרְנֵס אֶת הַמִּשְׁפָּחָה.
פַּעַם שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ:
– “אַבָּא” לָמָּה אֵין לְךָ זְמַן בִּשְׁבִילִי?”
– “כִּי אֲנִי עוֹבֵד בִּשְׁבִילְךָ.”
– “אַבָּא” כַּמָּה אַתָּה מַרְוִיחַ?”
– “זֶה לֹא צָרִיךְ לְעַנְיֵן יֶלֶד בְּגִילְךָ.”
– “זֶה מְסַקְרֵן אוֹתִי.”
– “חֲצִי שֶׁקֶל.”
– “טוֹב.”
הָלַכְתִּי לְקֻפַּת הַחֶסְכוֹנוֹת שֶׁלִּי” סָפַרְתִּי אֶת כָּל הַמַּטְבְּעוֹת וּמָצָאתִי רֶבַע שֶׁקֶל. הוֹשַׁטְתִּי אוֹתָם לְאַבָּא שֶׁלִּי וְאָמַרְתִּי לוֹ:
– “הִנֵּה” בִּשְׁבִיל חֲצִי שָׁעָה שֶׁל זְמַנְּךָ בִּשְׁבִילִי.”
אַבָּא הֶחְזִיר לִי אֶת הַכֶּסֶף וְנֶעֱלַב. לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה.
מֵאָז” כְּדֵי לְפַצּוֹת אוֹתִי” הוּא קוֹנֶה לִי כָּל מִינֵי מִשְׂחָקִים” צַעֲצוּעִים וְכָל מִינֵי מַמְתַּקִּים. זֶה מְאֹד נֶחְמָד אֲבָל זֶה לֹא שָׁוֶה כְּמוֹ זְמַן.
לְאִמָּא שֶׁלִּי יֵשׁ תָּמִיד זְמַן בִּשְׁבִילִי.
הִיא מַקְשִׁיבָה לִי” מְדַבֶּרֶת אִתִּי” מְסַפֶּרֶת לִי סִפּוּרִים. לִפְעָמִים בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן הִיא עוֹשָׂה דְּבָרִים אֲחֵרִים – מְכִינָה אֹכֶל” שׁוֹטֶפֶת כֵּלִים אוֹ מְקַפֶּלֶת כְּבִיסָה” אֲבָל אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁהִיא רַק שֶׁלִּי.
וְלִפְעָמִים סְתָם” אֲנִי יוֹשֵׁב לְיָדָהּ קָרוֹב קָרוֹב עַל הַכֻּרְסָא הַגְּדוֹלָה” וַאֲנַחְנוּ אֲפִלּוּ לֹא מְדַבְּרִים” אֲבָל אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁאִמָּא הִיא מַמָּשׁ שֶׁלִּי. וְאָז אֲנִי שׁוֹכֵחַ שֶׁיֵּשׁ זְמַנִּים שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁהִיא מִתְיַחֶסֶת רַק לָאַחִים שֶׁלִּי” כִּי עַכְשָׁו הִיא רַק שֶׁלִּי…
וְאַתֶּם” קוֹרְאִים יְקָרִים” אֵיךְ אַבָּא שֶׁלָּכֶם? אֵיךְ אִמָּא שֶׁלָּכֶם?
אַבְרִי