צבא ישראל

במעבר דרך המדבר” אנו נפגשים באופן טבעי במצבים של כיבוש” ומתוך כך נפגשים במושג של צבא. לגבי מצות הצבאיות” יש מקום להזכיר את הביטוי של ה”חפץ חיים” זצ”ל” שהיה יהודי כלל ישראלי. הוא אמר לבחור אחד שנקרא לצבא הגויים: “יש לך הזדמנות להיות בצבא הפולני? אל תשתמט. המשיח יבוא עוד מעט” ותקום מדינה” ומדינה צריכה צבא. עכשיו זו הזדמנות טובה לעשות תרגילים עבור הצבא שלנו”. בפרשת במדבר נפגשים במציאות הזאת של צבא במובנו המעשי ממשי” במובנו הלאומי מדיני אסטרטגי. מוצאים פה את המינוח הזה: “מבן עשרים שנה ומעלה” כל יוצא צבא בישראל”. כשעוברים על כל חומש במדבר ומתבוננים בסדר המסעות האלוהיים שלנו” נפגשים בעובדה שאנו צבאיים.
מה אנו מוצאים אחר כך? “מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה” כל בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד”[1]. זהו אגף כח אדם שלנו מתוך הישיבה” מתוך המשכן ואוהל מועד. נפגשים באותה מילה “צבא” הן אצל הצבא העוסק במצוה היסודית של כיבוש הארץ” והן אצל יוצאי הצבא בישראל לגבי עבודת המשכן. צריך להבין שאין כאן סתירה אלא המשך אלוהי אחד. עכשיו עם ישראל צריך לעבור במשך זמן מה דרך המדבר” לכן מתגייסים ומגויסים לעבודת המשכן. הצבא הראשון שלנו הוא הצבא של עבודת הקודש. יהושע” הכובש הגדול” “לא ימיש מתוך האהל” – אוהל מועד. זוהי תחילת הצבא ושורשו.
כל הצבא הגדול המסודר “איש על מחנהו ואיש על דגלו”” נמשך מהצבא של המשכן ואוהל מועד. מתוך הצבא האלוהי שמאיר לנו ומפיץ אור ד’ על כל סביבותינו” מגיעים אל צבא החיילים העוסק בתרגילי כיבוש בסוף ספר במדבר – כפי שאמר ה”חפץ חיים”” שהשתתפות יהודים בצבא הגויים היא תרגול לקראת הצבא של מדינתנו” מדינת המשיח. גם בדור שלנו” יש להכיר מתוך שלמות האמונה שהצבא הראשון שלנו הוא צבא של ישיבה” של מקדש ושל השראת השכינה” ומתוך הצבא הקדושתי” הפנימי” היסודי של ישראל והמסודר בסידורו הנכון – יש ערך לגיוס הגדול של כל הצבא” במובנו המלחמתי. הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם[2] – הסתכל באוהל מועד ונתן ערך לצבא בישראל[3].