ההבדל העקרוני בין הקדושה העליונה המתגלה בכל מרחבי החיים החומריים לבין הקדושה הרגילה” המתנתקת מהם וחוצצת בין הקודש לחול ובין הרוחני לחומרי (בהן עסקנו בפינתנו הקודמת)” הוא ההבדל היסודי בין תורת א”י לתורת חו”ל. הבדל זה בא לידי ביטוי באופן מעשי בצומת ההסטורית שבין תקופת גלות לבין תקופת גאולה. וכדברי הרב קוק (אורות התחיה כח) “הקדושה שבטבע היא קדושת א”י” והשכינה שירדה בגלות עם ישראל היא הכישרון להעמיד קדושה בניגוד לטבע”. מובן שכל סוג של קדושה הוא חשוב ונצרך לעולם” ועל כן כאשר אנו בגלות” בחו”ל” תחת השפעתם של אומות העולם שאין להם היכולת לגלות אידיאלים אלוהיים בחיים חומריים” על כן שם הסתכמו החיים התורניים הישראליים בבית המדרש ובבית הכנסת” בלימוד תורה” בתפילה ובקיום מצוות” כאשר היחס לכוחות חייו של האדם” כשרונותיו ומיצוים” שכלו והגשמתו בעולם – היו ‘מחוץ לתחום’ ומעין ‘ביטול תורה’ שהרי אין לקב”ה בעולמו (שם” בגלות בחו”ל) אלא ד’ אמות של הלכה בלבד”. אך כאשר ב”ה חזרנו לארצנו ולמדינתנו ומתחילה להופיע בתהליך הדרגתי הקדושה היותר העליונה – הקדושה שבטבע” שהיא תכונתם האמתית של ישראל” ומתגלה אותה הקדושה בעוז החיים החומריים בכל עוצמתם” בא הדבר לידי ביטוי בשני ממדים עיקריים: א. בחיי היחיד – במיצוי כוחות החיים המוסריים והשכליים שבו. וכדברי הרב קוק (עין איה שבת ב עמ’ 200): “ישנן הדרכות מוסריות כאלה שבתכונתן מחלישות את כוח העוז של החיים ואלה הן לא לרצון (האלוקי השלם) …ע”פ מגמתה של תורת חיים… אמנם התכונות הנישאות העומדות ברום המעלה ממקור הקודש הנן אלה שעוצמת החיים מפכה בהן” כוח המרץ הנפשי פועם בהן בכל העוז והמילוי” ודווקא עם זה” אור הקודש הוא המעדן אותן ונותן בהן חן תפארתו”. ובמילים פשוטות יותר (מאמרי הראיה ‘נאדר בקודש’ 406) “הגיע הזמן לפרסם בעולם שהקודש… הוא יונק מהחול… ואז יבוא התור בעולם שרוח הקודש ושאיפת הקודש יהיו הגורמים האדירים לבניין העולם ושכלולו” ויסור אז מהעולם אותו המצב של המארה העתיקה הרובצת עליו המתבטאת במאמרו הפילוסופי המוסרי של החסיד בחובות הלבבות ש’כל מה שמוסיף העולם יישוב מוסיף השכל חורבן’ ויהיה יישוב השכל ויישוב העולם הולכים בהדדיות גמורה ויהיה כבוד ה’ לעולם וישמח ה’ במעשיו”.
ב. בחיי הציבור – בהופעת הערכים האלקיים במערכת החברתית והלאומית על כלל צדדיה המעשיים – בפוליטיקה” בצבא” בכלכלה” בחברה” בהתיישבות” במדע” בתקשורת וכו'” וכדברי הראי”ה (אורות התחייה כז) “ההתגברות הרוחנית העליונה מחזקת את התכנים המעשיים ומגברת את ההתעניינות בעולם ובחיים ובכל אשר בם. רק בזמן החורבן וקרוב לו שהחיִל הישראלי נעתק מאדמתו והוצרך להכיר את מעמדו הרוחני המופשט הושרשה ביחידים (רשב”י ור’ אלעזר בנו) הדרכה לפרישות מחיי שעה בשביל חיי עולם” וגם על זה יצאה מחאה שמימית. אבל כאשר הגיע התור לבניין האומה בארצה והצורך המעשי של הסידורים המדיניים והחברתיים כחלק מתוכנית פעלי הכלל הרי הם הם גופי תורה” וכל מה שיתרחבו ויתבססו יותר” יפעל הרוח המלא קדושה וחיי אמת על העולם ועל החיים באור ישראל יאיר פני תבל”.