כ-ו-ל-ם קדושים

התורה מספרת בפרוטרוט על מרד קרח ועדתו. אך אינה מציינת את סיבות המרד והרקע להתרחשותו.
חז”ל ומפרשי התורה מסירים מעט את הלוט מפרשה עלומה זו” אשר נאמר עליה בפרקי אבות (ה יז) “כל מחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים” ואיזוהי מחלוקת שאינה לשם שמים” מחלוקת קרח ועדתו” (וזו שלשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי).
המדרש (במדבר רבה פרק יח) אומר: “ויקח קורח” מה כתוב למעלה מן העניין” סוף פרשת שלח (טו לח) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת” קפץ קורח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית” א”ל חייבת בציצית. א”ל קורח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה. ארבעה חוטים פוטרים אותה? בית מלא ספרים” מהו שיהיה פטור מן המזוזה. א”ל משה חייב במזוזה. אמר קרח למשה” כל התורה כולה רע”ה פרשיות אינה פוטרת את הבית” ושתי פרשיות שבמזוזה (שמע והיה אם שמוע) פוטרת את הבית? אמר לו דברים אלה לא נצטוית עליהם ומלבך אתה בודאם” (ועיין מדרש שוחר טוב על הפסוק “ובמושב לצים” תהילים א” שבו מביא את משל ‘האלמנה’ סוחטת הדמעות עיי”ש).
הכלי יקר בבואו לנתח מדרש הטלית והמזוזה” שואל: הקשר לטלית שכולה תכלת שבה משתמש קורח נלקח מסמיכות הפרשיות ציצית לקורח. אבל מניין נלקח הטיעון של בית מלא ספרים החייב במזוזה? עונה על כך הכלי יקר (במדבר טז כז) תשובה מקורית: לאחר ניסיונות שכנוע של משה רבנו לעדה ולדתן ואבירם וקורח” נאמר “ויאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים… ודתן ואבירם יצאו ניצבים פתח אהליהם”. מדוע מדגיש הפסוק את הביטוי ‘פתח אהליהם’? הפתח רומז למצוות המזוזה (אע”פ שאנו עסוקים באהלים זמניים” אך אהלים אלו יש בהם ממד של בית קבוע” כי על פי ה’ יסעו” ועל פי ה’ יחנו והריהם כבתי קבע ומסתמא חייבים במזוזה” בדומה לזה במסכת שבת לעניין בונה וסותר בשבת).
וכדברי הכלי יקר: “ונראה לי דמפיק ליה (שיוצא” שלמד זאת) מדכתיב: ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם” למה ליה לכתוב פתח אהליהם” אלא שיצאו ניצבים לחרף ולגדף על המזוזה שבפתח אהליהם. והנה קורח חלק על פרשת ציצית ודתן ואבירם הוסיפו עוד לחלוק על מצוות המזוזה שבפתח האהל” כי אמרו שמשה בדה מלבו שתי מצוות אלו. והיה זה מעין מחלוקתם… כי אמרו כשם שטלית שכולה תכלת הַסְברה נותנת שהיא פטורה מציצית” וכן בית מלא ספרים פטור ממזוזה כך בזמן שכל העדה קדושים אינם צריכים למנהיג (ע”פ רבנו בחיי) ועוד רמוז בזה שטענת קורח לומר שתי מצוות אלו נועדו להיות לאדם כמזכירים את מצוות ה'” כמו שנאמר בציצית ‘וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה” וכן המזוזה נועדה כדי שיזכור ה’ בבואו ובצאתו ובזמן שכל העדה קדושים אינם צריכים לדבר המזכיר” כי בלאו הכי ה’ לנגדם תמיד” הוא יתברך וכל מצוותיו” ואין צורך בהם כי אם לאנשים שכחי אלקים”.
לפי זה מסביר הכלי יקר מדוע נענשו המה וטפם? לפי שעיקר טיעונם נגד שתי מצוות אלה” ציצית ומזוזה כנאמר (מסכת שבת לב ב) “ר’ יהודה ור’ מאיר חד אמר בנים מתים בעוון ציצית” וחד אמר בנים מתים בעוון מזוזה”” והנימוק כי מטרת שניהם להזכיר שעבודת ה’ אינה יכולה להישאר אבסטרקטית” אלא חייבת להאחז במעשים ובמצוות” ובלא זאת אמר הנביא (הושע ד ו) “ותשכח תורת אלהיך” אשכח בניך גם אני” – “כי על ידי שתשכח תולדות” שהם המעשים הטובים אשכח גם את תולדותיך (בניך). ועוד שהבנים נחשבים ענף מן האדם” כציצית שהיא ענף מן הבגד”.
ה’טלית’ ו’המזוזה’ משמשים יחדיו כסמל לחיבור שמים וארץ. המזוזה מסמלת את הפתח (=הבית)” והטלית את השראת השכינה על הבית. קורח התנגד לחיבור שמים וארץ בבחינת “והארץ נתן לבני אדם”. קורחיותו של קורח מנוגדת לחטא המרגלים. קורח טען שכל העדה כולם קדושים דהיינו אין צורך לאדם במצוות ובמעשים נוספים להשלמתו. הקב”ה ברא אותנו עם השלמות הנדרשת. ואילו המרגלים שאפו לרוחניות יתר על חשבון החיים החומריים” רצו לחסות בצל עמוד הענן והאש והשגחה נסית בצל משה רבינו מאשר לחיות בארץ ישראל הדורשת שילוב בין חומר ורוח” התיישבות צבא ועמל על פי התורה. לכן אפוא אנו מוצאים את הפתח (הבית) והשראת השכינה (המזוזה)” בנסיון ה’קטורת'” אשר כשמה כן היא” קטורת – מקשרת בין שמים וארץ” בין הפתח (המזוזה) להשראת שכינה (הטלית). כנאמר (טז יח-ט) “ויקחו איש מחתתו… ויעמדו פתח אוהל מועד… ויקהל עליהם קרח… אל פתח אהל מועד וירא כבוד ד’ אל כל העדה”” שוב הפתח והשכינה מקושרים יחדיו.
קורח נשאר לנצח דגם מופת לדמגוג היודע לשלהב המונים. טיעוניו נראים לכאורה הגיוניים” אך השקר אין לו רגליים וסופו ליפול ודבר ה’ אמת יכון לעד. ונזכה לתפילה: “…והטלית יפרוש כנפיו עליהם ויצילם” כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחם”.