ניקוב צמיגים כמקרה מבחן

בני נוער ניקבו צמיגים ושפכו צבע על מכוניתו של… למרות חומרת המעשה” איננו פטורים מללמד זכות גם עליהם – שובבות נעורים” אהבת ארץ ישראל שאיננה יודעת גבול” חוסר מודעות לחומרת מעשיהם וכד’. אבל” עלינו לשאול את עצמנו כיצד זה לא היו מודעים לחומרת מעשיהם? זוהי שאלה חינוכית חשובה שאסור לנו להתחמק מלדון בה. לא רק על מנת להבין את אירועי העבר אלא בעיקר כדי לחנך לקראת העתיד.
א. מחלוקת לשם שמים. ניקוב הצמיגים על ידי בני נוער איננה התופעה הבעייתית היחידה. היא מצטרפת לתופעות דומות המלמדות שלבני נוער אין “תרבות מחלוקת”. “תרבות מחלוקת” לא במשמעות של אהבת המחלוקת (פלורליזם אידיאולוגי מבית מדרשו של הפוסט-מודרניזם)” אלא במשמעות של תרבות ניהול מחלוקת הנכפית עלינו.
לפי חלק מהמפרשים” מבחנה של מחלוקת לשם שמים הוא בדרך ניהולה. אם ויכוח אידיאולוגי גולש לעוינות ולשנאה לבעל המחלוקת” סימן הוא שאין זו מחלוקת לשם שמים. מפורסמים דברי הרב יהונתן אייבשיץ (“יערות דבש” דרוש ו) על מאפייני המחלוקת שהיא לשם שמים: “בזאת יוודע” אם המחולקים ובעלי ריבות – זולת הדבר שחלקו בו ומנגדים זה לזה – הם אוהבים גמורים בלב ונפש” זהו אות שמחלוקתם לשם שמים. אבל אם אויבים ונוטרים שנאה זה לזה על ידי מחלוקת” זהו שלא לשם שמים” ויתייצב השטן בתוכם. וזהו הסימן מסרו לנו חכמי משנה” ‘איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים?'” כי בכל מחלוקת אומרים שהיא לשם שמים” אמרו: ‘כמחלוקת שמאי והלל'” שאהבו זה את זה וכיבדו זה את זה הנאהבים ונעימים” זהו אות שמחלוקתם לשם שמים. אבל כמחלוקת קרח ועדתו” שהיו נוטרים איבה ושנאה וכמעט יסקלוהו למשה וכדומה” זו היא שלא לשם שמים… וזהו לאות נאמן בכל מחלוקת להבין אם היא לשם שמים או לאו”.
כפי הנראה” אין ההגדרה הנ”ל מוכרת לבני נוער” והם סבורים שהמבחן של ה”לשם שמים” הוא הלהט” הנחישות” עוצמת ההתנגדות לא רק כלפי האידיאולוגיה החולקת אלא גם כלפי בעל המחלוקת. הם סבורים שניהול המחלוקת מחייב פסילה אישית של בעל המחלוקת. אינם יודעים שאם המחלוקת מלווה בשנאה ואיבה כלפי בעל המחלוקת היא איננה לשם שמים” ואין סופה להתקיים!!
אי אפשר להזניח את החינוך ל”תרבות מחלוקת”” מפני שטבע האדם נוטה לתחרות ולמאבקים ומושך אותו לאיבה ולטינה כלפי בעל המחלוקת. צריך להשקיע בחינוך האדם על מנת לעדן את טבעו. רק כך המחלוקת על ארץ ישראל תהיה “לשם שמים” וסופה שתתקיים.
ב. “לבל ישתו התלמידים מן מים הרעים”. נטעה אם נתלה את תופעת ניקוב הצמיגים אך רק בהעדר “תרבות מחלוקת” ובתחרות והקנאה הנטועות בלב האדם. קיימת סיבה נוספת: בני הנוער מושפעים הרבה מהקולות שנשמעים בסביבתם. הם מקשיבים ברוב קשב לשיח בנושא ארץ ישראל. במסגרת שיח זה” נאמרים מילים קשות ביותר. השימוש בכינוי “רשע” כלפי כל מי שאיננו תומך בהתיישבות ביש”ע כבר הפך לדבר שבשגרה. ומי לא נכלל בכינוי זה?! – השמאל שדוגל בשלום על חשבון ארץ ישראל” הימין שאיננו מגלה נאמנות מלאה כלפי ארץ ישראל” השוטרים והחיילים” הרבנים ונציגיהם הפוליטיים שמקדמים את האינטרסים של עולם הישיבות לפני האינטרסים של ההתיישבות (“ארץ ישראל” מדורגת נמוך מאוד בסולם העדיפויות של המפלגות הנ”ל). הכינוי “רשע” הוא רק אחד מבין רשימת כינויים קשים” שמבוגרים עושים בהם שימוש. אולי הם משתמשים בהם על דרך המליצה כדרכם של הדרשנים” אבל בני הנוער מפרשים אותם כפשוטם. אם פעילים” שאהבת ארץ ישראל בוערת בעצמותיהם” מכנים נאמני ארץ ישראל אחרים הדוגלים בדיוק באותה המטרה אבל מקדמים אותה בדרך שונה” בכינוי “בוגד” או בשם נרדף ל”בוגד”” אל נתפלא שיקומו בני נוער שירצו לפגוע בבוגדים. בני נוער אינם מכירים את הסגנון הרבני הדרשני והמליצי” הם מפרשים את המילים כפשוטן.
ועל כך אמר אבטליון “חכמים” הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום המים הרעים” וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו” ונמצא שם שמים מתחלל”.
את בני הנוער חייבים לחנך ל”תרבות מחלוקת” מוסרית” ללמד אותם כיצד מנהלים מחלוקת “לשם שמים”” אבל זה לא יצלח אם המבוגרים עצמם לא יקפידו על סגנון השיח שלהם.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.