השירה על הבאר המוזכרת בפרשה היא סתומה” לא ברורה. אחד הפירושים העמוקים הוא של הרב זוין” “הבאר” המעיין המקורי” הוא סמל הטהרה והקדושה… וכמו שמי המעיין נובעים מלמטה למעלה” כך בפנימיותו של כל אדם מישראל נובעת תשוקת נפש להתעלות למרומי הפסגה… אלא שהרבה אבני נגף מעלימים על הבאר” לבל יתגלה או יתרומם… ורק שמוציאים את הנקודה הפנימית שלו לאור” את לחלוחית החיים של מקור מים חיים” אז נותנים לו עז והדר… כח זה שהיה לישראל במדבר במשך ארבעים שנה… ללמד לדורות הבאים יצא” עד סוף כל הדורות” רגבי העפר ואבני נגף נערמים על הבאר” אבל שרים חפרוה” כרו והסירו את כל ההעלמים וההסתרים וגילו מים חיים לכל ישראל” (לתורה ולמועדים פרשת חקת)
כמה אנו” ההורים” מלאי פחדים וחששות מפני החופש – גבולות” חברים” בילויים” ובעיקר מן השעמום שמלחיץ…וכשזו נקודת המוצא אנחנו מגיבים מתוך חוסר אמון וחוסר בטחון בעצמנו ובילד גם יחד. כל מה שמציעים היום להורים” חשוב ומשמעותי כדי לשרוד את החופש. אולם החופש הוא הוא ההזדמנות לפתח עם הילדים והנערים קשר בלתי מותנה. להקשיב לילד באמת” להתעניין במה שמעניין אותו” כן” גם אם זה מרתיע אותנו” להתחבר אליו” ליצור גשר אל ליבו” מתוך אמון והערכה לכוחותיו. לא לוותר” לדבוק במטרה” לטייל רק אתו” לכתוב לו מכתבים” וכל אמצעי חיובי שיחזיר אותו אלינו” גם אם הוא סגור” זועף” שותק. לנסות לסלק את רגבי העפר” ואבני הנגף שחסמו את הדרך והמעבר אל עצמו: האכזבות והכעסים” חוסר יכולתנו לקבל אותו” כל אלו הם כחומה בינינו” אך בתוך תוכו” בפנימיותו חשוב לו הקשר אתנו” שתיקתו זועקת לדבר… לגלות את הנקודה האמיתית הפנימית שבו.
לבנות מערכת יחסים זו שפה אחרת ממה שהתרגלנו – סוג של שירה ערבה שנובעת מלמטה מהאמת העמוקה שבנו” כדי להתחבר אל העומק – אל הנקודה הפנימית שבו.
hadasage@walla.com