ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וארא
פרשה נוכחית: בא
פרשה הבאה: בשלח
 


שפת גוף של אריות

הרב נתנאל לוי

אריות זה עולם מלא עוצמה, מלא כוח, אך תמיד מלא שינה המאכזבת את המבקרים. בטבע הוא ישן תחת עץ רוב שעות יומו, עד לרגע האימתני שמאחורי השיחים מביטות עיניים זרות, עיניים של אריה פולש שכבר סימן מטרה...
בן רגע הגבורה מתפרצת, המבט ננעץ, השיניים נחשפות והאוזניים מוסטות אחורה. מהומה מעלה אבק לאוויר ותוך שניות האריה הפולש מושכב על הגב לרגלי האריה המנצח, מרים ידיים ופושט צוואר. זו שפת הגוף של אריות המשדרת 'אני נכנע, תעצור'. מרגע זה המנצח מבהיר לכולם בשאגות ניצחון קצרות, מי פה השליט.
כניעה מרצון
בסדנאות, אני מראה לנוכחים מאלף שנכנס לכלוב של אריה שליט (אלפא). האריה מתהפך פתאום על הגב מרים ידיים ופושט צוואר כמבקש ליטוף או פינוק. הנוכחים מזהים מיד את שפת הגוף ואומרים לי 'האריה נכנע לאדם'. אני שואל: מדוע? למה האריה, 250 ק"ג של שרירים עם ציפורניים כסכינים, נכנע לאדם החלש ממנו בהרבה? נבהיר, זו לא חברות אלא שפת גוף של כניעה ממש. התשובה היא פשוטה, ליטוף, חתיכת בשר ופרגון גימדו את מסת השרירים והעבירו את המאבק ממגרש הכוח למגרש התלות וההתמכרות. פה הערמומי ינצח והתמים יפסיד. מחקרים שביצעה ט' גרנדין הראו כי ליטוף משחרר אצל בעל החיים אנדורפינים במוח (אופאיטים) - זו גרסא טבעית של הגוף מקבילה למורפיום והרואין. הם משככי כאבים ומסבים תחושת הנאה, מה שגורם לחוקרי מערכת העצבים להסביר תופעות של התמכרות חברתית מסיבה של תלות פיזית באופאיטים. בכל אופן ברור שהליטוף גרם למעבר ממגרש הלחימה והמטרה, למגרש ההנאות והצרכים, מגרש שמסוגל להוביל לאחווה אך לא תמיד מי שמפעיל אותו אכן מחפש אחווה...
מהפרשה למזרח התיכון
מה עם המגרש האנושי? ניגש לפרשה: בלק הבין מיד שמול ישראל לא כדאי להיכנס למגרש הכוח, שיש להם הגנה מלמעלה. בלק לא ידע את נפשו ובלעם השיא לו עצה להמיר את המאבק לשפה של 'שלום', של מזרח תיכון חדש, של ליטוף פרגון ונישואי תערובת. המטרה שלהם היתה ממוקדת ופה היה לנו קשה להתמודד, הם הפתיעו בלוחמה חדשה.
שידור חוזר היה לנו מול מצרים במבצע קדש ובמלחמת יום הכיפורים. כשהמגרש היה כוח כבשנו את סיני בלמנו את מחבלי הפָדאיון ופתחנו את מצרי טיראן לאניות ישראליות. צעקנו לה' מתוך צרה, מסרנו את הנפש והישועה לא איחרה לבוא. מאז למדו המצרים שמול ישראל מעבירים את המאבק למגרש אחר...
תורת לחימה מבית זרש
זרעו של ישמעאל בחר לאחרונה בדרך זו וגם זרעו של עשיו המיר את מסעי הצלב האכזריים בליטופי המיסיון וקרנות ידידות שיודעות לזרוק עצם ולחייך. גם אם לקח לנו קצת זמן להתאפס ולהבין מי נגד מי וכמה כמה, בסופו של דבר התמונה מובנת לנו. זו בדיוק עצת זרש כפי שאמר לי ידידי הרב יעקב כהן בשם המלבי"ם: 'וַיאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ (בכוח), כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו!' עם יועצי זעם וייאוש כאלו, מי צריך יועצים? אלא שזרש לא אומרת לו נבואת זעם. להפך, היא יועצת לו כיצד לנהוג - שנה טקטיקה, עבור למגרש החמלה והחנופה, תכניס את מרדכי היהודי לתחושת חסד וכך תנטרל את הנחישות שלו ותגבר עליו.
סיבוב שני
סיבוב ראשון- כוח, סיבוב שני- חיוך. סיבוב ראשון - גבורת הזרוע והסתערות קדימה, סיבוב שני - גבורת הלב ועמידה בפיתוי. עיקר המאבק העיקש הוא כמובן בסיבוב השני המתיש אותך מול עצמך. סיבוב ראשון היה בכניסה לארץ, החלוצים היו אבירי הגוף שבמסירות של יהודי הביסו את אויבי ישראל שקמו עלינו נפש. סיבוב שני מתרחש בימים אלו, ימי הכפר הגלובאלי, בהם החיבוק מגיע מכל מדיה אפשרית. מדיות התקשורת קיימות והשפע החומרי קיים, הם ממכרים ומשמשים לעיתים כנשק התוקף אותנו רוחנית כעצת בלעם וזרש. מאיתנו נדרש להיות אבירי לב, נדרשת יכולת לשלוט בצרכים ובכלים ולנתב אותם לקדושה. להוביל את השימוש בהם לאחדות בין חלקי העם, אחדות לשם אחדות ולא לשם ניצחון. במקביל נדרשת יכולת להכיל את הפינוקים והליטופים בתוך עולם הקדושה. מה זה אומר? להחזיק פרי מתוק או גלידה, להביט בשפע ולהרגיש דרכו את מאור פני ה' אלינו. לברך את ה', להודות לו ולשמוח בו, כי ה'ליטופים' שלו הכי ממכרים.


תגיות: כניעה | פינוק | אריה



מאמרים נוספים מעלון פרשת השבוע בלק התשע"ב:
אל תפגע בצה"ל - הרב שלמה אבינר
מה נעשה בחופש? (2) - הרב אלישע אבינר
אור החיים הקדוש - הרב רונן טמיר
בלעם - הרב דוד לנדאו
תּוֹרָה וְצָבָא - הרב שלמה אבינר
מה טובו אהליך יעקב - הרב חנוך בן פזי זצ"ל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: