ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


מה טובו אהליך יעקב

הרב חנוך בן פזי זצ"ל

היהודי פותח את תפילת יומו בשבחם של ישראל בפסוק "מה טובו אוהליך יעקב" (לפי נוסח אשכנז-ספרד). פסוק זה אמר בלעם הרשע. נשאלת השאלה, וכי מסדרי הסידור לא מצאו שבח בפיו של משה רבנו או של אחד מנביאי ישראל אשר עליהם נאמר "אשר בחר בנביאים טובים" ובחרו דווקא בדברי שונא ישראל המובהק?
תשובה לכך: כשעוסקים בשבחם של ישראל, דווקא דברים היוצאים מפיו של אדם שרצה ברעתם, נשמעים באובייקטיביות יתרה. ולא מפיו של משה רבנו אוהבם של ישראל שהיה מוכן למסור נפשו עליהם באומרו "מחני נא מספרך...".
את דרגת נבואתו של בלעם השוו חז"ל לדרגת נבואת משה רבינו, בהקשר לפסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (דברים לד י). ואומר על כך הספרי: "בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ומנו? בלעם!". כיצד זה זכה לנבואה רמה כל כך, והרי אין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר, וכהסבר הרמב"ם (שמונה פרקים, פ"ז): הכוונה למעלות רוחניות ומוסריות. חכם - בחכמת התורה ומדע. גיבור - הגובר על יצריו ותאוותיו. עשיר - השמח בחלקו. וכדברי המשניות בפרקי אבות ( ד א, ה יט): אישיותו של בלעם היתה היפוכן של מעלות אלו - אהבה וחמדת הממון ובעל תאוות קשות. הרב א' שפירא זצ"ל היה מציין את תשובת המהרי"ל דיסקין, שכל נביא מבאר את חזון הנבואה לפי דרגתו ואישיותו. וכפי הגמרא (מגילה יד) - הלכו חכמי ישראל לחולדה הנביאה למרות שהיה שם ירמיהו הנביא, כיוון שנשים רחמניות. ודבר ה' יקבל עידון על פי תכונתה המלאת רחמים. להבדיל גם אצל בלעם הרשע אי אפשר שתינתן נבואה סתמית לבלעם, מכיוון שהיה מושחת באישיותו הרי שיתרגם את נבואתו לפי רוע מידותיו וכפי שאכן היה שביקש לקלל. על כן ניתנה לו הנבואה באספקליה מאירה שאין בה מקום לפרשנות עצמית ועוברת ישירות מרצון ה', בלא להשאיר מקום לאישיותו של בלעם.
ואכן הכלי יקר בבואו להסביר את הצורך בפתיחת פי האתון כותב: נראה שגם פתיחת פי האתון, צורך שעה היה להראות לו כי הוא דומה לחמור זה שאין מטבעו לדבר, ולכבודם של ישראל לבד פתח ה' את פיו. כך בלעם, רק לפי שעה פתח ה' את פיו בנבואה לכבודם של ישראל, ושמא יאמרו האומות, אילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב.
ר' חיים מוולוז'ין בתורה תמימה (דברים לד י) על דרשת הספרי: באוה"ע קם כמשה ומנו?בלעם. משל למה הדבר דומה? לטבּחו של מלך, שיודע כמה הוצאות יש למלך על שולחנו, כלומר שידיעתו של בלעם בדעת עליון היתה כידיעת הטבח הוצאות שולחן המלך. מה שאין כן ידיעת משה היתה בחינת אוהבו ואיש סודו של מלך. ר' חיים מוולוז'ין מביא משל לנשר ועטלף. שניהם יודעים את זריחת השמש ושקיעתה - אך שואבים ידיעתם מנקודת ראות שונה. הנשר ידוע כאוהב את אור השמש שכן ביום מיטיב לראות. מה שאין כן בלילה עיניו כהות מראות. העטלף לעומתו מוצא קורת רוח באישון לילה ואפלה, ולכן כאשר זורחת השמש יודעים זאת שניהם, אך תכלית ידיעתם שונה. הנשר מצפה לזריחת החמה להקיץ ולראות אור וחיים, ולעטלף מהווה זריחת השמש סיבה להיעלם בנקיקי הסלעים. רדת החשכה, עם שקיעת השמש ידועה גם כן לשניהם, אז מגיעה שעתו של הנשר להסתתר, ושל העטלף להקיץ ממקום מחבואו. תיאור זה מקביל לידיעת ה' שהיתה למשה רבינו, ולהבדיל לבלעם. התעוררות של עת רצון מצד ה' להשפיע שפע אורה וברכה לעולם דומה לזריחת השמש. בשעה כזו היתה נבואת משה רבינו מתעוררת והיה מכוון את השעה לבקש על עם ישראל ולברכם בשעה סגולית זו. גם בלעם הרשע ידע מתי עת רצון של ה' אבל התחמק וכבש את נבואתו כדוגמת העטלף. לעומת זאת כשמידת הדין שולטת ונסתמים צינורות האור, אז היתה נבואת בלעם מתעוררת כדי לנצלה לרעת ישראל. ובעת כזאת היה משה רבנו כובש נבואתו עד יעבור זעם.
ויהי רצון שיקוים בנו הפסוק "ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך".



מאמרים נוספים מעלון פרשת השבוע בלק התשע"ב:
אל תפגע בצה"ל - הרב שלמה אבינר
מה נעשה בחופש? (2) - הרב אלישע אבינר
אור החיים הקדוש - הרב רונן טמיר
שפת גוף של אריות - הרב נתנאל לוי
בלעם - הרב דוד לנדאו
תּוֹרָה וְצָבָא - הרב שלמה אבינר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: