להעלות את הדימוי העצמי של ילדינו

שאלה: הבת שלנו בת 12 בודדה חברתית” מסמיקה בקלות ואינה מדברת בציבור. בכל פעם שבאים אורחים היא בורחת לחדרה. מה עלינו לעשות?
תשובה: דור זה הוא דור של ילדים עם דמוי עצמי נמוך. כמו כל משבר” גם משבר זה מעיד על אתגר הדור והוא פיתוח הכוח המדמה. על מנת לפתחו צריך קודם כל הרפיה. לדעתי יש ברפואות המזרח הרחוק הרבה מה לומר בתחום של שחרור הלחץ הגופני. כל דיבור וכל טיפול וכל מאמץ שלא יכלול שחרור גופני דומה לזריעה ללא עיבוד של האדמה. התעמלות יומית” תרגילי נשימות ושמחה טבעית” הם אלה שמביאים את האדם ‘על שולחן העבודה’. הלחץ הגופני והלחץ הרגשי קשורים זה בזה.
השלב השני הוא יצירת מפגשים רגשיים פנים אל פנים. רוב הילדים שאינם בטוחים בעצמם עדיין לא פתחו את הקשר אחד לאחד” ולכן הם מרגישים מוצפים בכל מפגש שיש בו מעל שתי דמויות” אז הם מרגישים כאילו חסרי שליטה וחסרי אונים. יש להשתמש לפי הצורך והגיל באחד או יותר מאלו: בחונכות יומית” מורה סייעת” מאמן אישי” חברותא” חבר סודי. החבר הסודי במקרה שלכם הוא בת גילה” שצריכה לדעת כי יש לה משימה” ליצור קשר עם בתכם. כמו כן” צריך לשקול לימוד של תחום יצירה כלשהו על מנת לאפשר לה להוציא מהכוח אל הפועל את הכישרון שלה” וזאת על מנת לחבר אותה לעצמה. לפעמים חוג דרמה מתאים מאוד” אך יש לבחור כמובן את התחום לפי טעם הילד. אתם” כהורים” צריכים לעזור לה לבטא את החרדה שלה. שהיא תדע שמותר להיות חסר” כואב” מותר להתבייש” מותר לצרוח” והעיקר – לדעת לגעת בכאב. יש טיפולים טובים” כמו פסיכודרמה למשל” שמאפשרים שחרור רגשי” תִמלול רגשי” אוורור רגשי. הטיפול דרך שיחות לא כל כך מועיל במקרה זה כיוון שהיא זקוקה להביע את עצמה ממקום רגשי ולא דווקא שכלי. עלינו להבין שלטובת הילד עליו ללמוד להיות קצת רע” לא נעים” להביע כאב” חרדה או כעס. הצדקות-יתר לפעמים היא חלק מביישנות-יתר.
השלב השלישי הנו השלב הקוגניטיבי. הבת שלכם צריכה ללמוד להבין למה היא לא מאמינה בעצמה. למה היא שואפת אולי להיות אדם אחר. יש ‘טעות’ בתפיסה העצמית של האדם שלא מאפשרת לו להתחבר לעצמו. למשל כשהוא רוצה להיות אסרטיבי ולא מצליח לפתח סוג של אסרטיביות משלו. ובכלל” החשיבה היהודית היא שאין לאדם להאמין בעצמו כלל אלא להאמין בה’ שמשפיע טוב עלינו” ומכוח זה להאמין בעצמנו. האסרטיביות באמת היא דרך עדינות” כבוד הדדי” אהבה ורגישות לזולת. החשיבה המתוקנת היא חשיבה פנימית וחיובית ולא שחצנית וביקורתית. בראייה אמונית אין תועלת לדבר רע על האחרים על מנת להתגדל. ריבוי הציפיות מעצמי צריך להפוך לאמון בו יתברך שהוא משפיע על עולמו טוב אין סופי” משגיח על כל אחד ואחד” כי הרי שכינתו חזרה אל הארץ.
השלב הרביעי והוא העיקרי אך לא ניתן לעבוד בו בלי השלבים שקדמו לו והוא פיתוח המדמה. כי דימויו העצמי של האדם תלוי בכוח המדמה” כלומר ביכולתו להתחבר אל הזולת דומה בדומה ולא לחשוש ממנו. יש טיפול ב’דמיונובע’ למשל שתורם מאוד לשלב זה” וכן פירוש החלומות” מדיטציה וכו'” אך כל אלו הם עדיין חלקיים לעומת עבודת התפילה. כי התפילה היא זאת שמרימה את האישיות של האדם למקום ציורי עמוק” ותוך כדי שהתפילה מעלה את כל העולמות” האדם אף הוא מתעלה שם. אך נשאיר את השלב הזה להורים” כלומר” אחרי שלושת השלבים הראשונים” הם עצמם יוכלו לצייר את ילדיהם בצורה חיובית” כי הרי מבטו האוהב של ההורה על הילד מסוגל לחולל פלאים…