על יופיים אשר חשך

האם יופי הוא דבר חשוב? על פי חז”ל מסתבר שכן. בית המקדש מכונה “נויו של עולם”; ירושלים “נטלה ט’ קבים של יופי”; ובקינה “אלי ציון ועריה”” שאנו קוראים לאחר מגילת איכה” אחד הדברים שעליהם אנו מקוננים הוא “על יופיים (של בני ציון) אשר חשך בעת צרו כתריה”.
מהו למעשה יופי? יופי משמעו הרמוניה. כלומר” תחושת היופי נולדת באדם בעת בה הוא חש כי קיימים כוונה וסדר מאחורי הדברים. על מנת שדבר ייחשב כ’יפה’ הוא זקוק שתהיה כוונה כלשהי מאחוריו. הגדרת היופי היא צירוף של פרטים רבים לתמונה הרמונית אחת. הרב קוק (שמונה קבצים ח” נה)” כותב: “אין מרגישים את היופי של העולם” כי אם לפי המידה של יופי שיש בפנימיותה של הנשמה; שבאמת כל היופי שבעולם” הוא רק התגלות מִצְערה (מועטה) מיופייה של הנשמה”. רוצה לומר: ההרמוניה והשלמות” המתגלות בעולם החיצוני” הן שיקוף חיוור של ההרמוניה והשלמות המצויים בעולם הפנימי. היופי החיצוני הנו רק הגורם המוציא מן הכוח אל הפועל את יפי-הנשמה.
בזמן שבית המקדש קיים ישנו יופי ושפע בעולם. במצב שבו השכינה שרויה בעולם” הקדושה וההרמוניה הן כל כך עצומות עד שהן מתראות גם במערכות החיים החיצוניות. ימי מלכות שלמה” המצב האידיאלי של עם ישראל לדורותיו” מאופיינים בעיקרם בשפע החומרי העצום ובאסתטיקה המדהימה של בית המקדש הראשון. לעומת זאת” כאשר בית המקדש חרב ניטל “טעם הפירות” ו”טעם ביאה” וניתן “לעוברי עבירה” (סנהדרין עה” א). אין אפשרות להביא להופעתן של מערכות העולם הזה מתוך טהרה ועל כן נגזר גורלם להיגנז; כקללתו של רבי יהושע בן לוי (כתובות קיב” א): “ארץ ארץ הכניסי פירותייך! למי את מוציאה פירותייך? לערביים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו?”.
הבכי בט’ באב הוא על יופייה של ירושלים שהסתלק מן העולם. על הטוהר” העדינות והאצילות שאינם יכולים להופיע בממד הארצי כל עוד ירושלים חרבה. כל שנה בט’ באב אנו לא רק בוכים ומתגעגעים לעולם רוחני שהיה ונעלם” אלא על אימפריית-הקודש שהייתה כאן בזמן הבית הראשון. על העוצמה החומרית” הצבאית” הכלכלית והאסתטית” על העולם הזה שהתברך מתוך הקדושה. על היופי אשר חשך וכעת חוזר אלינו קמעא קמעא.