לאחר כמה שנים שלמדתי בישיבה החלטתי שנה אחת להצטרף לתפילת מוסף של ראש השנה במניין האשכנזי. עד אותה שנה התפללתי תמיד בנוסח מרוקו” אך באותה שנה החלטתי לשנות.
יש פעמים שנדמה לנו שאנו משנים” אך לפתע אנו נמצאים משתנים בעצמנו. כך קרה לי בראש השנה של אותה שנה כשהתפללתי במניין של אחינו בני אשכנז. מלבד שינוי הנוסח והפיוטים” חשתי באווירה שונה לגמרי” אחרת” לא מוכרת לי בכלל. שהרי ראש השנה בקהילות מרוקו הוא יום של דין עטוף רחמים” הקדוש ברוך הוא נדמה לנו כאב הרחמן” והניגון המתנגן הוא של ‘אתאנו לחלות פניך כי חסד ואמת יקדמו פניך’ של חילוי וקבלת פנים. של חמלה וחנינה מלפני צור שוכן מעונה.
ובכלל חודש אלול כולו הוא חודש הרחמים והסליחות” וגם הימים שבין ראש השנה לכיפור הם ימים של סליחות ולא כל כך ימים נוראים.
אנשים היו באים לבית הכנסת לבושים עם חליפות לבנות וכיפות לבנות” ועם ריח טוב של בושם עליהם.
ורוח של פיוס ומחילה הייתה באוויר” וגם אם הייתה דמעה נושרת אצל מאן דהוא” האווירה הכללית הייתה של חן וחסד וחנינה.
לא כן ראיתי אצל אחינו האשכנזים. המילה המרכזית ששמעתי הייתה ה-מ-ל-ך. המלך. וכולם עם קיטלים לבנים” והמעמד הוא נורא מאוד” מרגישים את אימת דין ואת רבי אמנון ממגנצא שמקדש את הש”ית בתפילה שלו” ומעמד היזכור שבו כולם יוצאים החוצה” וכשחוזרים” כשחוזרים אי אפשר שלא לראות את פניהם של אלו שנשארו” וזכר קרוביהם שנפטרו לבית עולמם עוד ניכר על פניהם.
אבא ומלך. שני צדדים ששורשם עוד בחודש אב שאצל האשכנזים נקרא שמו מנחם אב” ואצל הספרדים אב הרחמן. הצד של ההמלכה” והצד של האבהות. הצד של היראה והצד של האהבה ” תרין גדפין דפרחין לעילא – דחילו ורחימו.
השנים עברו ואני מקיים בעצמי ‘מזה ומזה אל תנח ידך'” לא לחינם קבעו לנו חכמינו יומיים ראש השנה …
על כל פשעים..
את עניני הזמן והשעה הללו אני מוצא נכונים גם למעגלים נוספים של בית” ובראשם – חינוך ילדים. גם בחינוך יש קו של יראה” נכנה אותו כאן לצורך הדיון ‘גבולות'” ויש קו של רחמים ואהבה.
והגבולות – הם ודאי נצרכים עד מאוד. ילד זקוק לגבולות שיתווכו בינו לבין העולם” שיעזרו לו למצוא את דרכו בתוך המרחב הגדול והלא מוכר” הגבולות הם קודם כל עבור הילד” הוא צריך אותם” וכן- גם עבורנו ההורים- גם אנחנו צריכים זמנים שקטים” מערכת מסודרת שאין צורך לבנות אותה בכל יום מחדש. גבולות הם דבר חשוב.
אבל הם רק כלי.
וכמו כל כלי – אסור לו שישתלט עלינו. לעולם על הכלי להיות בשימוש האדם ולא להפך. וברגע שהגבולות הופכים להיות מטרה בפני עצמה – כאן כנראה עברנו את הגבול.
ילד צריך לחוש בכל זמן נתון שהוריו אוהבים אותו. האהבה” בניגוד לגבולות” היא תשתית נפשית בסיסית” היא הלחם והחיטה. ושום גבול לא יכול ואסור לו שיסתיר את האהבה הפשוטה והטבעית ” את החום והחיבוק ” את הרחמים והחמלה.
הרב וולבה זצ”ל בספרו ‘ זריעה ובניין בחינוך’ מגדיר את שנות חייו הראשונות של הילד כהריון חברתי. זהו שלב התפתחותי קיומי שבו הילד יחד עם זה שהוא צורך אוכל וחלב ושאר דברים קיומיים הוא צורך גם חום ואהבה” וגם זה ברמה קיומית. והצורך הזה” ממשיך לכל אורך החיים. רק הביטויים הם המתחלפים.
תינוק קטן חש אהבה רק דרך מגע גופני” ולכן חום פיזי” חיבוק וליטוף” יהיו הדרך שלנו להעביר לו את רגש האהבה. כשגדלים מתרחבות האפשרויות גם למילים ולמבטים” אם כי הצורך הגופני תמיד נשאר” ואדם בריא ושמח הוא אדם היודע להעניק חום וגם לקבל – ובכך גם להקים בית עם בן או בת זוג ולחיות חיים מלאים ושמחים.
הגבולות הם רק כלי. והכלי לא יכול שיסתיר את המהות. והמהות היא אהבה. אם אני מציב גבולות לילד” גם בתוך הגבול נמצאת אהבה. ובודאי שאין אנו שולחים את הילד להתמודד מול הכללים ‘זה לא אני” זה הכלל חמוד שלי’. בודאי שזה אני! וכי הורים לילדים הם פקידים המסתתרים מאחרי תקנון כזה או אחר?
אחד האמצעים לשים לב למיקומם של הגבולות בחיינו הוא הכלל שקבעו חז”ל – ‘ אהבה מקלקלת את השורה’. אם יש אהבה בתוך הגבולות ומאחוריהם – אי אפשר שלא תתפרץ מידי פעם. גבולות נועדו גם כדי שמדי פעם יפרצו אותם כי אי אפשר לעמוד מול המתיקות-שובבות-חמודות של הילדים שלנו.
דווקא הגבול שנפרץ” גם אם מידי פעם ולעיתים רחוקות” מלמד את הילדים שלנו שלא שכחנו שאנחנו קודם כל אוהבים” קודם כל חמים” והגבולות הם הכלים שלנו” ומדי פעם הכלים מוסטים הצדה ונותנים לתוכן להתפרץ. משל למה הדבר דומה – לבעל שקונה לאשתו מתנות בדיוק רב” לכל יום הולדת ולכל יום נישואין” אך מעולם לא קנה לה מתנה ככה סתם” בלי תאריך ממשמש ובא” אלא פשוט כי הוא אוהב אותה.
נמצינו למדים שהתשתית הנפשית היא האהבה והחום” כולל זה הפיזי” ועל גביו באים הגבולות וכל השאר” כשמבעד לחרכים מציצה כל הזמן האהבה ולעולם לא נעלמת.
משה רבינו” לפני שבא להוכיח את ישראל לכל אורך ספר דברים” מקדים הקדמות חשובות מאוד” ומאחת מהן מוציא השפת אמת תובנה חינוכית מדהימה:
‘ ויהי בארבעים שנה כו’ דיבר משה כו’ ככל אשר צוה ה’ אותו אליהם. דאיתא בגמ’ אין אדם עומד ע”ד רבו עד ארבעים שנה” וכל ימי דור המדבר היו כל הדיבורים ממרע”ה להמשיך לבן של ישראל אליו. עד ארבעים שנה שאז נתקרבו אליו כראוי שיוכל לדבר עמהם ממש ככל אשר צוה כו’. ולכן חזר עמהם עתה כל התורה וזה שנקרא משנה תורה.
ארבעים שנה עסוק משה בביסוס מדרגת האהבה” להמשיך לב בני ישראל אליו” ורק לאחר ארבעים שנה הוא מרגיש שכעת – אפשר לומר את הכל ככל אשר צוה ה'” רק כעת אפשר לתת תוכחות.
זה הבסיס. חום ואהבה ולהמשיך לבם אליו. ילדים שחיים בעולם של גבולות לבד” עלולים בקלות לגדול בסביבה קרה” לעיתים מנוכרת” והכל בשם הכללים וחינוך. ולכן – כמו שצריך להציב גבול” כך צריך גם את משמר הגבול” לשמור על הגבול שלא יעבור את הגבול ויכסה את האהבה.
‘ תכסה אהבה’.
זאת ועוד. אין הורים מושלמים. אין הורים שלא עושים טעויות. אף אחד לא חסין מהן. וילדינו – ילדינו ידונו אותנו בדיוק כפי שכל אחד מאיתנו דן בצורה כזו או אחרת את הוריו. משפטים פנימיים שנאמרו בתוכנו כמו ‘אני בחיים לא אעשה כך לילדי” כשהבן שלי יבקש ממני כדורגל – אני אקנה לו מיד’ עזרו לנו לעצב את אישיותנו הבוגרת והנפרדת” ואלו הם בודאי משפטים חשובים. [לא נתעלם מן העובדה שפעמים רבות אנו מגלים שבדיוק את אותו דבר שהבטחנו לעצמנו לא לעשות אנחנו דווקא כן עושים” ואז נפתח פה פתח מעניין ללמוד זכות על ההורים].
האם יש חיסון מפני טעויות? אין.
אך אם לכל אורך הדרך” גם בזמן שנעשו הטעויות” לא הוטל ספק על עצם האהבה” סופם של הטעויות והכאבים הללו לחלוף. על כל פשעים תכסה אהבה.
אך אם לרגע אחד עברה בראשו של הילד המחשבה הזו שבעצם – הורי לא אוהבים אותי” אני לא מעניין אותם” ולכן הם מתנהגים אלי כך וכך – זוהי צלקת שנשארת לכל החיים.
האהבה הגלויה” החום” הנעימות” הם גם החיסון מפני מידת הדין שתדון אותנו על שגיאותינו.
אב הרחמן.
את עולם הסליחות והרחמים של תפילת בית אבא פגשתי לפני עולם ההמלכה והיראה של היכל בית המדרש. משהו בלב אומר לי שזה הסדר הנכון. אב הרחמן לפני מנחם אב. באהבה שעל גביה באה היראה לא כדי לטשטש אותה או לחסום את אורה” אלא כדי לכוון אותה” לתת כלי לאור” לתת גבול בעולם הזקוק לגבולות. אך לא כדי להסתיר אלא כדי להתאים” כדי שהאהבה תבנה ולא תציף” תצמיח ולא תעצור.
