גם השנה” קולו של הרב אהוד ברזילי זצ”ל – שהדגיש לנו כל פעם מחדש “כי הכאב בימי אב לא נובע מאכזבה על העבר” אלא הציפייה והתשוקה לבניין העתיד הם אלו שנוסכים בנו יגון” – מתחדד יותר ויותר.
קיימת נטייה טבעית” ויש שיאמרו אנושית” אצל בני האדם במהלך מפגש עם כאב” שכול או מציאות מסובכת” להתמקד בזיכרון העבר שהיה.
המפגש עם מציאות קשָה” גם של חורבן” עלול להנציח כאב ולקבע תחושות של ייאוש. ובמיוחד” כאשר עוסקים תמיד בהשוואה בין העבר להווה המורכב המסתיר בדרך כלל את העתיד. ואמנם” לצערנו” בימים אלו במרחב הציבורי והפרטי אנו נחשפים לתופעות קשות של אנשים המציתים באש את עולמם הפיסי והפנימי” כשהם מלאים בתסכול וכעס על המציאות.
מול מגמה זו” עומדת ראייתו האמונית של ר’ עקיבא הרואה שועלים מהלכים בחורבות הר הבית וצוחק. זהו צחוק של ודאות האמונה הצופה אל העתיד. זהו צחוק אמוני” שוודאי הוא כואב את מראות מקום ה’ החרב” אך כאב זה ממלא אותו בכוחות וברוח גדולה הצוחקת ומבינה כי זהו שלב בתהליך הגאולה העתידית.
תפקידם של אנשי אמונה” תלמידי ר’ עקיבא” הנו להפוך את העיסוק האובססיבי בעבר ובהווה קצר הטווח” לראייה פועלת ממשית הרואה “עין בעין בשוב ה’ ציון”.
קבלת ההחלטות בכל צעד במציאות היומיומית” ברמה האישית וברמה הציבורית” היא פועל יוצא של אותה הסתכלות חיובית על העתיד. הרצון והאמונה כי ניתן לקדם” להוביל ולשנות מתגלים דווקא בימי החורבן” ודווקא הכאב והיגון מהציפייה לראות את השלמות העתידית ממלאה אותם בכוחות לפעול ולעשות.
“יוני שטבון רס”ן במילואים” ראש תנועת ‘רעננים’- צעירי הציונות הדתית
