בין הזמנים – סתירה או בניין?

‘ביטול תורה’ – צמד מילים מפחידות לכל אדם ובפרט לבחור ישיבה” ובעיקר ב’בין הזמנים’.
אך האם הדבר באמת כך? מהתבוננות בדברי הגמרא במסכת מנחות (צט) אנו מגלים שהנושא מורכב יותר” וכך נאמר שם “פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה”.
יש לשים לב לשתי מילים חשובות מאוד במאמר זה א. ‘פעמים’ – לפעמים” לא תמיד. ב. ‘יסודה’ – יסוד” המבטא את התשתית” את הבסיס שמכוחו ועליו הכול עומד.
הסבר: ודאי פעמים רבות ביטול תורה – בזמן” בהספק” בחוסר הבנה נכונה ובעיקר בחוסר ההשפעה הפנימית האמורה להיחקק בנפש מכוח הלימוד (אוה”ת ז) וכו’ – נובע מחולשה” רפיון” חוסר רצינות ” או אי הבנת חשיבות התורה. במצב כזה על האדם להיות כן וישר עם עצמו” לזהות את הסיבה האמתית מאחורי ביטול התורה שלו” לאזור כוח ולתקן את המצריך תיקון. אולם” לפעמים יש צורך בביטול תורה” גם בצורה יזומה” וכמאמר המהר”ל (באר הגולה” דרוש על התורה עמ’ מו): “ואם הראשונים הנהיגו כך (תקנת בין הזמנים) היה זה לכמה סיבות עצמיות לתורה כידוע”.
כך גם כתב הרב קוק בספרו ‘אורות התורה’ (פז פג)”יש (פעמים) שהזמנים שמתבטלים מהתורה הם פועלים להאיר את העיניים להכיר את תוכן קדושת התורה ועומק החיים שהיא משפיעה על לומדיה”. וביתר שאת בספרו ‘אורות הקודש’ (ג רעח) “לפעמים אדם צריך להתיישב בדעתו” שלא להיות רדוף תמיד (ע”י עצמו” ע”י חברה לוחצת וכו’) מחובת המעשה והתלמוד” אלא ליתן לעצמו הנחה ורווח כדי שתתעלה נשמתו בעצמה… ואחרי שביתה כזאת שקדושת שבת יש בה” מתאמצת הנשמה לשוב ברב כוח לעבודה רוחנית ומעשית שכל פרטיה יהיו רעננים” יונקים ממקור החיים…” ובמקום אחר באורות הקודש (א’ עה) כתב: “ההפסקה מכשירה את החיים” את המזג” המידות” החפץ (הרצון)” והיחס הסביבתי להסתגל לאותו הטוב ולאותה האמת הרוממה שבהופעה העליונה”.
אם כן” לפעמים ביטול תורה אינו זמן פסיבי סטטי” ובוודאי לא זמן של נפילה אלא להפך” זה זמן חיובי ובונה” המפתח באדם לפחות ארבעה דברים יסודיים הקושרים אותו אל התורה א. “להכיר את תוכן קדושת התורה” ולהעריכה במלוא ערכה וחשיבותה מצד עצמה דווקא מתוך מבט מן החוץ – על ידי זיהוי הערכים האלוקיים המוחלטים שאינם משתנים לעולם. ב.”עומק החיים שהיא משפיעה על לומדיה”” לפעמים” רק כאשר אנו יוצאים מבית המדרש הסטרילי” הנקי והצלול ונפגשים עם החיים המעשיים בחוץ על כל מורכבותם” רק אז אנו מזהים לא רק את ערכה של תורה מצד עצמה ביחס למקובל בחוץ” אלא את עומק השפעתה עלינו” על חיינו ועל החיים בכלל” עד כמה השתנינו ועד כמה עצמה וכוח יש בה לתיקון העולם בכלל” בפועל” במציאות ממש. ג. “שתתעלה נשמתו בעצמה” – במהלך סדר היום בבית המדרש” מחברותא לחברותא ומשיעור לשיעור איננו נותנים מספיק מקום להתעלותנו הרוחנית הפנימית” מעבר להבנות השכליות – בלימוד” ולפעולות המעשיות – בקיום. ההפסקה ב’בין הזמנים’ מאפשרת התעלות פנימית רוחנית שהיא הרבה מעבר להספקים ולהשגים” היא היא יסוד הכל והיא מטרת הכול… ד. “להסתגל לאותו הטוב ולאותה האמת הרוממה” – על מנת להפוך את התכנים והערכים האלקיים הנלמדים בבית המדרש להיות חלק מעצמיותנו” להפוך לחלק מה’אני’ שלנו” נדרש עיכול רוחני” עיכל פנימי הדורש זמן ומהלכי נפש עמוקים” עיכול שדווקא ‘ביטול התורה’ יכול לא רק לאפשר אותו אלא לייסד אותו בהיותנו עוברים את תהליך העיכול הפנימי הזה ללא ‘הפרעה מבחוץ’.
אם כן” בהכנסנו לבין הזמנים נדע להבחין בין ‘ביטול תורה’ ל’ביטול תורה'” ובע”ה יהיה הזמן היקר הזה בין הזמנים לא זמן ש”כל אחד הולך בשרירות לבו הרע… ויחשוב שאין צריך ללמוד כלל וכאילו אין זה זמן לתורה … ועל ידי ביטול זה מרגילים עצמם לשחוק וקלות ראש וזולתן מהדברים המגונים” (מהר”ל” שם)” אלא לזמן חשוב ביותר הבונה ומייסד בתוכנו “כמה סיבות עצמיות לתורה” (מהר”ל שם). אמן.