שואף למרומים
גם כשהרגליים על הקרקע” המבט לשמים פותח אופקים. לשמים אין גבול ואף אדם לא הותיר בהם חותם. הם יצירה שנשארה לגמרי מקורית” וקוראת תמיד בשם יוצרה “השמים מספרים כבוד א-ל”.
הפעם במתן תורה” אפילו האש הגשמית שרבצה על הר סיני” הצליחה לנסוק גבוה “עד לב השמים”. תנועה חזקה זו נולדה במתן תורה ומאז ממשיכה להבעיר את שאיפותינו הגשמיות מעלה אל הקודש. מדהים להתבונן בהתרחשויות בגוף שלנו ולראות כמה הוא שואף לשמים. לגוף יש דיבור משלו.
בתיאבון
התיאבון שלנו בריא ומתנהל על ידי הגוף החכם שלנו. אם ניתן לילד תפוח מתוק הוא יאכל כאוות נפשו ויעצור באופן טבעי אחרי אחד או שניים. אך אם ניתן לו שקית ביסלי” מנגנון השובע יתבלבל ולא ידע לעצור עד שהשקית תתרוקן. גם אנחנו המבוגרים באותה סירה. חופן שקדים טבעיים לא קלויים יספק אותנו. אך כאשר נקלה אותם במלח” יהיה לנו קשה לעצור את תנופת האכילה עד שהגוף יצעק הצילו.
ככל שיד אדם מעבדת את המזון” הוא הולך ומאבד את הצביון שקיבל מה'” ומקבל יותר ויותר חותם אנושי. עם קבלת הצביון המתועש ואיבוד הצורה שקיבל מה'” המנגנון הטבעי שלנו מאבד גם הוא את היכולת לשלוט בתאבון והגוף מסוגל פחות ופחות לעכל את המזון המעובד.
הגוף שלנו קדוש
חכמת הגוף מגלה עד כמה הוא קדוש. הגוף מזהה איכות רוחנית. הוא מחפש את צביון הבריאה הפשוט” את עקבות ה’ במזון שלו” וכשהוא לא מוצא הוא מתחיל להתבלבל. האמת” שגם החוש האסטטי שלנו מעריך יותר אומנות בחומר גלם טבעי” כמו עץ מלא” יותר מאשר תוצר יפה מפלסטיק. הלב שלנו חותר תמיד למפגש עם היד שמאחורי היצירה” והעדיפות הנכספת היא לפגוש את יד ה’. בכלל בחיים” כשפוגשים חבר אהוב” והשמחה עולה על הפנים” זה לא המבטים שנפגשים” אלא הלבבות” שם מתחולל המפגש. תמיד אנחנו חותרים ללב שמאחורי התמונה.
האתגר
הטכנולוגיה לא באה על חשבון האמונה. תפקידה של יד האדם הוא לעובדה ולשומרה” לטפח את המימד שה’ נתן בבריאה” לייפות אותה ולא לרמוס אותה. לחבר את מעשי ידי האדם למעשה ידי ה’. כך שתמיד יבלטו ביופיים עקבותיו של הבורא בתוך בריאה. כך שומרים על המקוריות האמיתית. זו דרך יפה לבשל ברכה למשפחה” כי על אוכל כזה קל לברך את ה’.
אז מה אנו מחפשים באוכל?
עיקר מזוננו הוא הלחם” אשר כשמו כן הוא” מלחים בין הנשמה לגוף. מהגוף עצמו ניכר כי “לא על הלחם לבדו יחיה האדם” כי על כל מוצא פי ה’ יחיה האדם” (דברים ח). הגוף מחפש באוכל את מוצא פי ה'” מזה אנו ניזונים” מהאהבה שהוא מעניק לנו בצורת פירות ואוכל. “וברך את לחמך ואת מימך” והסירותי מחלה מקרבך” (שמות כג). ככל שמעלימים מהאוכל את עקבותיו של מעניק הברכה” רואים בחוש שהאוכל הופך לפחות בריא. זו הנוסחה של הגוף” לתת למזון לבעור ולקחת את מחשבותיו עד לב השמים. רוב מזוננו צומח” ודרכו להתחיל מהקרקע ולצמוח אל על. בסעודה” טבעי שנמשיך את תנועתו ברוחניות.
פני לבנה
ישנן תקופות שהרוחניות מוארת כשמש” ויש תקופות שהיא מגיעה באור חוזר כמו אור הירח. אך עבורנו זו הזדמנות לחפש אור מבלי שנסתנוור ממנו” ואפילו להיות שותפים ביצירתו.
בפרשה אנו עומדים בצומת דרכים ונקראים למעברים לא פשוטים. מעבר מהנהגת משה ליהושע” מתורה שבכתב מפי משה” לתורה שבעל פה. מעבר מחיי המדבר לחיים בארץ ישראל. והפעם האוכל משלים את התמונה – מעבר מאכילת מן שנוחת משמים” לאכילה מתנובת הארץ. פה אנו נדרשים למערכת עיכול חדשה” חכמה יותר” שתצליח לרומם את התבואה הארצית” לברכת שמים. כאן הפרשה מזהירה אותנו מפני הסכנה “והיה כי יביאך… ואכלת ושבעת. השמר לך פן תשכח” (דברים ו).
ארץ ישראל- חיבור שמים וארץ
לא נותר לנו אלא להתענג על מילותיו של רבי צדוק הכהן מלובלין (מחשבות חרוץ 77): “וכמו שבין תורה שבכתב לתורה שבעל פה: שזו חכמת ה’ יתברך וזו חכמת בני אדם” אלא שמכירים שהוא גם כן מה’ יתברך” ונעשה מזה גם כן תורה שלמה וחכמת ה’ יתברך – כך בין המן שאכלו דור המדבר מקבלי תורה שבכתב” שהיה במפורש נגלה לעין לחם מהשמים” ובין המן שהיה בדורות אח”כ שהוא לחם מן הארץ” אלא שעל ידי שמכירין שהוא מה’ יתברך” נעשה גם הוא לחם מן השמים! …כי הביאה לארץ הקדושה הוא הבאת הקדושה גם בארציות. שיתהפך להיות ספין ורקיע כעצם השמים לטוהר”.
