ערוץ מאיר
כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

יצירת היחס הנכון בין המשפחה לחברה

יום עיון לחיזוק התא המשפחתי כסלו תשע"ב

הרב ערן טמיר / ט"ז כסלו ה'תשע"ב / 37 דק'
קוד שיעור: 10843
Loading the player ...
על השיעור:
אין ספק שאחד הממדים שבעלי משפחה מתמודדים איתו כל הזמן הוא שאלת יחסי פנים חוץ,השאלה של איך יוצרים את היחס הנכון בין חיי המשפחה לחיי החברה.שאלה זו היא שאלה מרכזית וחשובה מאוד לגבי כל חיינו ובפרט בחיי משפחה. הגמרא במסכת "שבת" אומרת שמי ש"רחץ בחמין ולא נשתתף בצונן דומה לברזל שהכניסוהו לאור ולא הכניסוהו לצונן" - כלומר כמו שבהגעלת כלים אחרי ההגעלה שמים את הכלי במים קרים,כך האדם שמתקלח צריך להתחיל את המקלחת במים חמים ולסיימה במים צוננים.מה משמעות המאמר הזה בגמרא?מסביר הרב בעין איה שבאדם שינם הרבה כוחות חיים,כאן הרב מחלק את כוחות חיי האדם לשני כוחות,שני גרעיני כוח שבהם בעצם תלויים כל החיים של האדם,בין החיים החומריים ובין החיים הרוחניים.כוח אחד הוא הכוח הפועל.בכל אדם יש נטייה להיות אדם חברתי,אדם שפועל על העולם ונפעל מהעולם.
היות והאדם הוא לא יצור פרטי,אלא יצור חברתי,אז ממילא המפגש שלו עם הסביבה הוא חשוב מאוד,האדם חייב להיות חברתי,והחברתיות המינימאלית מבחינתו היא החיבור של זכר ונקבה.לכן באדם יש כוח פועל,הוא לא מסתפק במה שהוא עכשיו,אלא הוא רוצה להתחבר לדבר נוסף,להוסיף עוד דברים שאין בו.באדם יש נטייה תמידית להיפגש עם מציאות חיצונית ולהרוויח ממנה משהו לבניין הפרטי העצמי שלו,לכן האדם חייב תמיד להיות בתהליך של השתדרגות,של צמיחה.יש מי שפועל ומשתדרג מבחינה כספית,יש מי שמשתרדג מבחינת יראת השמיים שבו וכו',האדם חייב להתמלא מבחוץ.מצד שני יש באדם את כוח השומר.יש בו נטייה עצומה להתכנס בעצמו,לשמור דברים לעצמו ולא לחלוק עם אחרים. יש דברים שהאדם,ובצדק,לא מוכן לחלוק,למשל הדברים האינטימיים שבאדם אותם הוא שומר לעצמו.כלומר האדם פועל ומוסיף דברים לעצמו,ואחרי שהוא מוסיף הוא רוצה להתכנס,לשמור ולבסס זאת בתוכו.
ממשיך הרב,כדי להיות אדם פועל הנפגש עם העולם הסובב,צריך להיות אדם גמיש,להיות פחות קפדן ועקשן,להיות אדם שמוכן לשינויים.כשאני נפגש עם מציאות חדשה,אם אני לא מוכן לשינויים,אם אני לא רך,אז אני לא אוכל לקבל אותה,כי כרגע המציאות הזו חיצונית לי.אדם שמאוד מאוד מכונס בעצמו ומתעקש על מה שהוא ולא מוכן לקבל משהו אחר,הוא לא פתוח לדעות ודברים אחרים,אדם זה כוח הפועל שבו קטן,הוא לא בא לידי ביטוי.מצד שני כדי להיות אדם שומר צריך תכונה הפוכה לגמרי.פה צריך להיות אדם עקשן וקפדן שלא מוכן לקבל את המציאות החיצונית,לא מוכן להתרשם ולהתפעל מהחוץ.
אחת הבעיות המרכזיות אצלנו היא שאנו לא יודעים לעשות את האיזון הנכון בין שני הכוחות הללו,אנו לעיתים רכים וגמישים בדברים שיש להתעקש עליהם ומצד שני אנו מתעקשים על דברים שיש לוותר בהם.צריך לשלב את שתי התכונות הללו,לכן ישראל מצד אחד ביישנים ומצד שני עזים שבאומות,עם קשה עורף,אנו עם עקשן שלא מוכנים לוותר על העקרונות והערכים שלו,ומסביר המהר"ל כמו שאמרנו שיש לדאוג לאזן בין שני הכוחות הללו,לדאוג שנהיה ביישנים ופתוחים לערכים אלוקיים ועזים כנגד מה שנוגד את הערכים הללו.עכשיו נחזור לגמרא.אדם שנכנס להתקלח הולך לפגוש מציאות השונה ממנו,הוא הולך להיפגש עם המים.
המים קודם כל פועלים על הגוף,הם מרככים את הגוף.לכן דבר ראשון "רחץ בחמין" - המים החמים כידוע מרחיבים את הנקבוביות בעוד המים הקרים מצמצמים אותן.לכן קודם כל תרחץ בחמין,תיפתח,תדע שאתה לא יכול להתמלא רק מעצמך, אתה לא יכול להיות אדם שלם בעצמך,אתה חייב להיפתח ולקבל מצורת האדם השניה,מהאישה,וכך גם לגבי המשפחה, צריך לדעת שלא אתם המצאתם את הגלגל,אלא יש להיפגש עם החברה,יש לקבל ולהשתלם בעזרתם,אתה לא יכול לעשות זאת לבד,"אין הבור מתמלא מחוליתו".
לכן כשהקב"ה ברא את האדם הראשון,אומר המדרש,הקב"ה עשה לו כל מיני קורסים".דבר ראשון הפגיש אותו עם האדמה ממנה הוא נוצר,אח"כ הפגיש אותו עם עולם הצומח "טיילו על כל אילני גן עדן",דבר שלישי הפגישו עם החיות ואמר לו לתת להם שמות ואח"כ בתור דבר רביעי ניסר ממנו את חוה והפגישם.המפגש עם הדומם שבו,האדמה שבו,ועם האדם שבו,עם חוה,זה מבפנים,אך חוץ מזה גם היה לו מפגש עם עולם החי והצומח.בכך הקב"ה בעצם אומר לו תיפגש עם כל הממדים שנמצאים מחוץ לך וממילא אם אלו שמהם נבראת.קודם כל יש להתרחץ בחמין,הרחיצה בחמין מרככת את הגוף.יש להיות מוכן לשינויים,להיות רך,להיפתח למשהו אחר ששונה ממך ודווקא בעזרתו אתה יכול להשתלם.זה אלף בית של זוגיות,לדעת שאתה לא שלם לבד,יש להיפגש עם הסובב,להיות בבחינת ביישן.אך אם כל זה יש בכך סכנה גדולה.אדם שמתקלח רק במים חמים,מי שכל הזמן מתפעל מהחוץ,רק מקבל ומקבל,שוכח מעצמו.
ברגע שאדם יותר מידי רך ופתוח לשינויים הוא נהיה מעין בלון שמרחף,הוא ללא עמוד שדרה,הוא מאבד את עקרונותיו את דעותיו,את אישיותו ותפיסת עולמו.סכנה זו לא פחות חמורה מהסכנה שאדם לא יפתח לחברה.האדם בנטייתו הבסיסית נוטה להיות שומר,להתכנס בעצמו,לכן דבר ראשון הגמרא אומרת "רחץ בחמין",תלמד גם להיפתח לסובב ולהתרכך,אך אם זה האדם חייב לקבוע בתוכו את כוח השמירה.פעולת המים הקרים היא לקבע את המצב,זה כמו שמכניסים את הברזל לאש,תחילה הוא מתרכך ואז המים הקרים מקבעים את המצב הזה.כשאנו מקימים משפחה,אז כלפי החברה אני רוחץ בחמין,אני יודע שהחברה מאוד חשובה,אני יודע שיש לי מה לקבל מהסובב,אך לא ניתן רק לקבל דעות מסביב ולא להיות בעל דעה עצמית,צריך לקבל,להיפתח,אך אח"כ לשמור,להיקבע על מה אנו מקבלים ומה לא.לכן "אמר רבי לעולם לא ירבה אדם רעים בתוך ביתו" - וזה כלל לא סותר את "יהי ביתך פתוח לרווחה" כי יש להיות אדם חברתי,אך לא להרבות בזה עד שתאבד את עצמיותך הפרטית.לא כתוב לא להכניס אורחים,אלא לא להרבות בכך,צריך לשמור על האיזון הנכון.ברגע שאתה מרבה רעים בבית זה גורם לכך שהבית לא מתנהל לפי השקפת עולמך,הבית יותר מידי מושפע מהחוץ,מהחברה הבית הוא סעיף של החברה,התפקיד של הבית הוא חיצוני,להשפיע כלפי חוץ,אך לכל בית יש את הסגנון המיוחד לו,את הצד שלו,ואת זה אסור להעתיק בשום אופן מהחוץ.הרעים הם רעים אהובים,צריך שהם ישפיעו וישלימו,אך רק עד רמה כזו שלא נאבד את עצמיותנו,יש "לרחוץ בחמין" אך חשוב לא פחות לא לשכוח לשטוף בצונן.האיזון הזה הוא מאוד מאוד יסודי, אין בזה טבלה,אך יש כיוונים,מודעות ואיזונים שצריך לשמור עליהם.שנזכה בעז"ה לאזן בין פנים לחוץ,אמן!
תגיות: חיזוק התא המשפחתי | חברה | משפחה כל התגיות
2 הוספת תגיות
תגובות כתוב תגובה
טרם התקבלו תגובות לשיעור זה
צופים כותבים
עוד בחיזוק התא המשפחתי