פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

הכרת ובירור הטוב והרע המוחלט ובחינת מעשי האדם הטובים והרעים

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫שנת הפנאים.
‫והנה אנחנו ממשיכים בלימודינו ‫המרתק והקבוע בספר מסביבת קישרית.

‫מעת רבנו הרמחל.

‫ואנחנו בפרק ג'

‫ואנחנו כן בביאור המידת הזהירות שהיא הראשונה

‫בשלושת המידות הראשונות.

‫כן, הרי כפי שבארנו, ההתקדמות ‫המוסרית של האדם בנויה משלושה שלבים.

‫שהם הצדיק, החסיד והקדוש.

‫הצדיק זה מי שעושה את ‫הטוב ואינו עושה את הרע.

‫החסיד עושה יותר מן הטוב והקדוש הוא קדוש.

‫עכשיו, כלומר, יותר נכון, ‫אצל הקדוש אין רע, נאמר כך.

‫החובה של כל אדם היא להיות צדיק.

‫חסיד וקדוש זה מדרגות מיוחדות.

‫יש מי שמחויב להיות חסיד ואפילו קדוש,

‫אבל סתם אדם איננו מחויב בחסידות ובקדושה.

‫אבל להיות צדיק אין אדם שפטור מכך.

‫מה?

‫אתה מביא כאן אגדה, כן? ‫משבין אותו, תהיה צדיק ואל תהיה רשע.

‫האמת היא לא צריכת אגדה ‫הזאת, יש פשוט היגיון, כן?

‫הרי האם מותר לעשות רע? התשובה היא לא.

‫האם אדם מחויב לעשות טוב? התשובה היא כן.

‫אם כן האדם מחויב לעשות ‫טוב, אסור לו לעשות רע.

‫מסקנה הוא צריך להיות צדיק, ‫אם אנחנו מגדירים את הצדיק,

‫אם מי שעושה טוב ולא עושה רע.

‫מה שהיה להוכיח. בסדר?

‫עכשיו, לפי רמחאל, שלושת המידות הראשונות,

‫הזהירות, הזריזות והניקיות, הן ‫הן ההכרחיות כדי שאדם יהיה צדיק.

‫ולכן יש אפילו שמדריכים ‫ללמוד את ספר מסיעת ישרים

‫רק עד סוף המידה השלישית, ‫עד סוף מידת הניקיות,

‫על מנת לעשות חייץ בין החלק ‫הראשון לבין החלקים האחרים.

‫אנחנו מתכוונים בעזרת השם ‫יתברך, ישתבח שם הוא אינשאללה,

‫ללמוד את כל הספר כולו, אבל ‫צריך לדעת שיש פה מדרגות מדרגות.

‫ובכן, מה היא הזהירות לפי ‫מה שלמדנו בפרק ב', היי?

‫מה זה זהירות לפי פרק ב'?

‫תשומת לב.

‫תשומת לב, יפה, לשים לב.

‫האם זה מסובך? לא כל כך.

‫כלומר, כדי לשים לב, צריך האדם ‫להיות מוכן לעצור את שטף החיים.

‫זאת אומרת, החיים שוטפים ‫אותנו, ולפעמים יש צורך בעצירה.

‫ומי שעוצר יכול להקדיש את הזמן ‫של העצירה למה שנקרא חשבון הנפש.

‫מה זה חשבון הנפש?

‫אין הכוונה, כפי שלפעמים ‫מקובל בחברה הדתית לחשוב,

‫חשבון הנפש מצווה להיכנס באופן יזום לדיכאון.

‫לא. חשבון הנפש זה פשוט בדיקה.

‫האדם בודק האם מה שהוא עושה הוא טוב או רע.

‫מה שהוא טוב הוא מחזק, מה שהוא רע הוא מחלט.

‫וזה פשוט. אין יותר פשוט מזה.

‫עכשיו, אנחנו כאן נדמה על חלקי הזהירות.

‫זה פרק ג'. בחלקי הזהירות.

‫הנה, הרוצה לפקח על עצמו ‫שתיים, הן השקפות הצריכות לו.

‫מה זה השקפות? הפירוש היא השקפה כאן.

‫הסתכלות.

‫לא מדובר על השקפת עולם, מדובר על הסתכלות.

‫האחת, שיתבונן מהו הטוב האמיתי שיבחר בו האדם

‫והרע האמיתי שיינוס ממנו.

‫והשנית, על המעשים אשר הוא עושה, ‫לראות אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע.

‫הייתי אומר שהדברים הם כל כך בנאליים,

‫שלכאורה זה מאוד מוזר למה זה כתוב אפילו.

‫אבל, כנראה שהמציאות היא מחייבת ‫מדי פעם להזכיר דברים פשוטים.

‫כלומר, אני קודם כל צריך ‫לדעת מהו הטוב ומהו הרע.

‫למה זה חשוב? ‫כי אם לא, אני אעבוד פול גז בניוטרל.

‫זאת אומרת, אני לא אדע, ‫אני אשקיע אנרגיות רבות

‫כדי לחלוט דבר שאני חושב אותו לרע,

‫כשמצד האמת הוא לא רע, אלא הוא טוב.

‫דבר נוסף, יש דברים אחרים שאני ‫לא אשים לב עליהם שהם רעים,

‫ואני אפילו אתן להם מעמד, ‫בעוד שמצד האמת הם רעים.

‫זה, נגיד, יחסית פשוט. יש יותר מורכב מזה.

‫בדרך כלל, בתוך נטיות הנפש, ‫בתוך המעשים של האדם, יש תערובת.

‫והתערובת היא המבלבלת.

‫צריך לעשות הבחנה ברורה עד איכן ‫הרע מתפשט ועד איכן הטוב מתפשט.

‫זה למשל, הרבה פעמים במידות זה כך.

‫למשל, אדם אומר, שמעתי שמידת הענווה זה טוב.

‫זה אמת? אמת.

‫רק שאדם איננו יודע את ‫הגבולות של מידת הענווה,

‫ולכן הוא משתמש במידה הזאת, שהוא ‫חושב אותה לטובה, איפה שלא צריך.

‫למשל, מכיוון שיש לי ‫ענווה, אז אני גם לא יוזם.

‫מדוע? כי ליזום זו גאווה.

‫מי אני בכלל שאני אזום משהו?

‫ברור שזה שטוט, אבל זאת ‫מידה שכנית, קורא לזה ערב קוק.

‫יש משהו שקרא מידות שכניות, ‫מידות שמצד עצמן לא שייכות זו לזו,

‫אבל הן שוכנות כל כך בסמוך אחת ‫לשנייה, שהן הפכו לדבקות זו בזו.

‫למשל, הענווה והעצלות.

‫אדם סבור שענווה זה דבר טוב, עצלות זה ‫דבר רע, אבל האדם רגיל לקשור אחד בשני.

‫או למשל, ירעת שמיים ועצלות.

‫זה הולך ביחד או לא?

‫יש כאלה שיגידו לך שכן, כיוון שצריך ‫ירעה, אז האדם צריך להיות עצוב.

‫זה חלק ממה שהנצרות פיתחה ‫והשפיעה הרבה מאוד על היהדות,

‫לחשוב שירעת שמיים זה קשור לרצינות ועצבות,

‫זה מין יחס כזה כודר אל העולם, ‫כי העולם זה רציני, מה זאת אומרת?

‫צריך ללכת לרצינות. ‫אז המחשבות האלה הם אלה שמעקבות את ההתקדמות

‫של הירעת שמיים האמיתית, ‫של חסידות אמיתית וכדומה.

‫ולכן צריך הרבה ללמוד. כמו כן גם לגבי ‫דברים ששייכים לא ללמידות אלא למצוות.

‫האדם סבור למשל, כתוב בשולחן ‫ערוך, שאסור ללכת בקומה זקופה.

‫נכון? למה זה באמת? ‫למה אסור ללכת בקומה זקופה?

‫בגאווה, נכון? כן, בשחצנות כזאת.

‫מסקנה, צריך ללכת בקומה כפופה. ‫נכון? זה ודאי לא נכון.

‫מאיפה נובעת הטעות הזאת? ‫שהאדם לא למד איפה הגבולות של הטוב והרע.

‫בסדר? ולכן האלימות של ‫ההלכה, המדוקדק, הוא מאוד חשוב.

‫כי הוא מאפשר לא לטעות בדברים האלה.

‫למשל, ללכות לשון הרע. ‫האם אסור לדבר לשון הרע?

‫מתוך ידע כללי אני שואל, אסור לדבר לשון הרע? ‫אסור? מה פתאום?

‫לפעמים זה אסור, לפעמים ‫זה מותר, לפעמים זה חובר.

‫תסתכלו בלכות לשון הרע. ‫יש הרבה סעיפים ללשון הרע.

‫לפעמים זה אסור, לפעמים ‫זה מותר, לפעמים זה מצווה.

‫אבל כשאנשים שומעים שהלכות לשון ‫הרע, אה, אי אפשר לדבר על שום דבר.

‫אני מעדיף לא לדעת, רק אל תבלבל לי את המוח.

‫רגע, ועד רבה, אם אתה תלמד, ‫אתה תדע מה כן מותר לומר.

‫אולי מה אתה חייב לומר.

‫זאת אומרת שיש בירור קודם ‫כל של מהו הטוב ומהו הרע.

‫יש, האמת היא שהדברים יותר מתרחבים ‫כשאנחנו מדברים על ערכי המוסר בכלל.

‫ערכי המוסר בכלל שנויים במחלוקת בעולם.

‫זה נכון שישנה תשתית מוסרית ‫פחות או יותר מוסכמת על כולם,

‫אבל לפעמים יש גם ויכוח מהותי על עצם הערכים.

‫למשל, האם עשיית הצדק זה ערך מוסרי או לא?

‫לפי מי? לפי היהדות.

‫לפי היהדות עשיית הצדק היא ערך מוסרי.

‫לפי הנצרות, עשיית הצדק איננה ערך מוסרי.

‫הערך המוסרי היחיד זה החסד והחמלה והחנינה.

‫זה נובע מההפרדה בין הדת ‫למדינה של עשיית הצדק של המדינה?

‫כתוצאה מזה יש הפרדה בין הדת למדינה.

‫זאת אומרת, מאחר וזה לא מוסרי לשפוט אדם,

‫לכן האדם הרוצה דבקות אלוהית ‫אמיתית מתרחק מעניין עשיית הצדק.

‫ואז הוא חי, חיים רוחניים, ‫שבהם הוא מציל את נשמתו,

‫והוא מותיר את הפוליטיקה בידי הרשעים.

‫כלומר, הפוליטיקה צריכה לעשות ‫צדק, אבל זה לא יפה לעשות צדק.

‫זה לא דבר טוב לעשות צדק.

‫כלומר, יש הרגשת אשמה ‫בעשיית הצדק אצל הנוצרי,

‫ולכן הוא שופט כל עשיית ‫צדק כאיזה מין ויתור לסתם.

‫ואז יש לזה גם השלכות ‫פוליטיות, אז יוצא מהיום הזה.

‫איך לשפוט? בכל סרט מערבי ‫קלאסי, הרשע נהרג רק כמוצא האחרון,

‫רק אחרי שנתנו לו הזדמנות להיות ‫צדיק, ובסוף התגלה בכל זאת כרשע.

‫יעיין לכבודו בסרט החשוב מלך העריות.

‫אין עונשים רבי מזהירים.

‫אם הזהרת עונשים, יש עניין ‫באנישה, יש עניין של חייו מיטה,

‫יש עניין להרוג את הרשע. ‫הדבר הזה מבחינתה של הנצרות הוא דבר מזעזע,

‫שאסור באמת לעשותו, ורק בגלל ‫שהעולם החומרי לא שווה שיתעסקו בו,

‫אז נמותר לתת אותו בידי הרשעים שיינהלו אותו.

‫יש לזה השלכות פוליטיות על יצא מהיום הזה.

‫כיצד לשפוט את צהל? ‫יש משל מסמך נוצרי מובהק מאוד,

‫נקרא הקוד האתי של צהל, ‫שבו נאמר שאסור להיות צודק.

‫זה פחות או יותר העניין.

‫עכשיו, לכן צריך בהחלט ‫ללמוד מהו הטוב ומהו הרע.

‫על זה גם צריך להקדיש כנראה איזשהו זמן.

‫אז זה מה שאומר כאן, שתיים ‫מהן השקפות הצריכות לו,

‫האחת שיתבונן מהו הטוב האמיתי ‫שיבחר בו האדם, והרע האמיתי שיינוס ממנו.

‫מה ההבדל בין להתבונן לבין ללמוד?

‫לא הבנתי, מה?

‫מה זאת אומרת כל אחד ישפוט לעצמו?

‫האם לפי דברך יוצא שהמוסר זה דבר יחסי?

‫אני לא הבנתי את זה ככה.

‫זה אני ממש לא מבין את זה כך.

‫להתבונן על הכוונה, להשתמש בבינה שלו.

‫צריך להשתמש בבינה ‫שלו כדי לדעת מהו הטוב

‫האמיתי שיבחר בו האדם ‫והרע האמיתי שיינוס ממנו.

‫צריך לדעת מה זה טוב ומה זה רע.

‫איפה ראית שזה סובייקטיבי?

‫פה זה לא כתוב לפחות.

‫והשנית, על המעשים אשר הוא עושה, ‫כלומר יש התיאוריה הכללית של המוסר,

‫מהו הטוב ומהו הרע, ואיפה אני עומד בזה?

‫איפה הטוב ואיפה הרע? שלי.

‫על המעשים אשר הוא עושה, לראות ‫אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע.

‫בסדר? זה הדבר השני.

‫יש על זה שאלות? הכל ברור?

‫טוב, אז אנחנו נמשיך.

‫זה לא אומר שהמוסר הוא ‫משהו מפלט, הוא ארצונותי?

‫זה קודם שכל השואפים אליו, או שזה יחסי?

‫אני מדבר פה על ערכי המוסר.

‫הערכים המוסריים המוחלטים.

‫השאלה היא תמיד, יש גם ‫מחלוקת כיצד לממש אותם?

‫גם שאלה. אבל צריך ודאי לדעת.

‫המוסר זה לא הערך מוחלט, זה לא לענתי.

‫אני לא יודע אם אנחנו שוחטים ‫תרנגולים ושמים ואוכלים אותו.

‫הנה זאת שאלה מוסרית. ‫נכון, אנחנו שוחטים תרנגולים.

‫האם בזה אנחנו רשעים או לא?

‫לא. לפחות מבחינת התרנגול אנחנו רשעים?

‫רגע, אני עושה להם משהו.

‫אתה אומר שמבחינת התרנגול אנחנו ‫רשעים, אז למה אתה עושה את זה?

‫כי...

‫כי מה? כי אתה ויתרת ליצר הרע, כלומר, ויתרת ‫לצאת למוסר לטובת היצר הרע, ככה אתה אומר?

‫אז אתה חי בעצם בסתירה פנימית?

‫איך אתה אומר את זה כזה? איך אתה אוכל שניצל?

‫זה הותר שאני אעשה את זה.

‫למה זה הותר? אמרת שזה לא מוסרי. ‫אם זה לא מוסרי, זה סך לעוד אסור.

‫אתה מבין? זו שאלה רצינית מאוד. ‫אני לא מוכן לחיות בסתירה כזאת.

‫או שבשר זה רצח, ואז אסור לאכול בשר, או שזה ‫מוצדק, ואז אני אעשה את זה. אני אשחט בעצמי.

‫גם היותר, סליחה, הוא כי תאווה ‫בנפשך, זאת אומרת, אם אתה

‫כבר מגיע לשעי דרגה כזו שאתה ‫באמת לא יכול בלי בשר, אז תשחט.

‫אבל זה לא נצלל הלכת לתפוס ולשחוט.

‫אתה אומר ככה, נגיד, לפי התיאוריה הזאת ‫שאתה מציג, שהיא דעת חלק מהמפרשים,

‫שאכילת הבשר אי ויתור, צריך לראות ‫מדוע זה מוסרי לוותר לתאוות האדם.

‫נגיד, כלומר ככה, כי תאווה נפשך לאכול ‫בשר, בכל אהבת נפשך אתה אוכל בשר.

‫אז אתה אומר שלך התחילה היה ‫עדיף שלא, אבל במציאות התורה ויתרה.

‫אז אני שואל, איך הקדוש ברוך ‫הוא שהוא שופט צדק ואמת היה

‫מוכן לוותר לנטייה האפלה ‫והשפלה הרצחנית הזאת של האדם?

‫אתה מבין את זה? ‫כלומר, גם לזה אני צריך הסברה מוסרית.

‫אם נאמר שזה ויתור, דבר ‫שאני לא לגמרי בטוח, אבל אם

‫נאמר שזה ויתור, גם לויתור ‫צריכה להיות הצדקה מוסרית.

‫לא להגיד סתם, יש דחפים וזה חזק ‫ממני, מה זאת אומרת אי אפשר לעמוד בזה?

‫יש עמים שלמים שלא ‫אוכלים בשר, בהודו יש מיליוני

‫אנשים שכל ימיהם הם ואבותיהם ‫וצאצאיהם לא אוכלים בשר.

‫אז אל תגיד שאי אפשר לעמוד בזה. ‫אפשר לעמוד בזה.

‫אבל אם התורה החליטה בכל זאת לוותר, ‫אז כנראה שיש איזה שהוא שיקול מאחורי זה.

‫אתה רציתי גם לחזק את ‫מה שהוא אמר, אבל זה קורח

‫על סיבות בעצם, כמו ‫למשל שפיתוח בתורה תרצח,

‫אבל אם חייל נגלה באמצע ‫קרב למאבק עם מישהו אחר,

‫אז הוא חייב להרוג אותו ‫כדי שהוא ירד בעצמו.

‫אז אותו דבר גם העניין של האכילת בשר.

‫זה בדיוק כמו חייל שנקלה ‫למצב שהוא צריך להרוג אנשים,

‫אנחנו חייבים לאכול שניצל, כי ‫אנחנו לא יכולים לחיות בלי זה.

‫נקלנו, כלומר התחדוגלים תקפו אותנו.

‫היינו במצב של הגנה עצמית, ‫אז הקמנו בתי בן פחיים.

‫זה לא מוסר אבסולוטי.

‫מה? אתה אומר ש?

‫שיש מצבים שזה לא מוסר אבסולוטי.

‫מה זאת אומרת זה לא מוסר אבסולוטי? ‫מה אתה מתכוון?

‫כשמישהו תוקף אותי והקם להורגיך, ‫השקם להורגו, זה מוסר אבסולוטי?

‫זה בסדר גמור להרוג אותו. ‫זה לא ויתור על המוסר.

‫לא, אבל במקרה של הבעלי חיים, זה לא ‫מצב אידיאלי שאנחנו אוכלים בעלי חיים.

‫אני רוצה להגיד למה.

‫בסדר, אז אתה אומר שזה לא מצב ‫אידיאלי שאנחנו אוכלים בעלי חיים.

‫נגיד, אני אומר, לפי השיטה ‫שאומרת שזה לא אידיאלי לאכול בשר.

‫אני בכוונה מסייג את זה.

‫אבל לפי השיטה שאומרת שזה לא בסדר לאכול בשר.

‫ואתה אומר שהתורה ויתרה.

‫יש לזה את השאלה למה התורה ויתרה?

‫כלומר צריכה להיות הצדקה מוסרית לויתור הזה.

‫ראיה, אתה מבין מה שאני אומר? ‫אני רואה בחושך שלא.

‫כי אתה חושב שאני שאלתי אותך שאלה.

‫ואני לא שאלתי שאלה, ‫אני עשיתי עכשיו משהו אחר.

‫כן, אני הסברתי שאנחנו חייבים ‫לתת הסברה מוסרית גם לויתור.

‫בסדר? ‫לא אכפת לי אם התשובה היא כוח הנסיבות או לא.

‫זה לא מה שמעניין אותי עכשיו.

‫אני רוצה להסביר עיקרון שכשאתה בא ‫לדון על ערכים צריכה להיות הסברה מוסרית

‫לכל מה שאתה עושה כולל ‫למה שאתה קורא ויתורית.

‫הבנת? כן או לא?

‫אוקיי, נפלא. עכשיו רציתי להגיד משהו.

‫שאלה קטנה. הרב אמר שכדי לקחת זמן ‫בשביל ללמוד מה הבירור של טוב ומה רע.

‫ודאי שצריך לקחת זמן ‫כדי ללמוד מה טוב ומה רע.

‫זה חלק גדול מהלימוד תורה שלנו.

‫אני שואל לדוגמא, איזה שורות ‫כדי ללמוד מה שלמוד את ה...

‫כל מה שאתה לומד, כל מה שאתה...

‫אני מנסה לענות לך, אתה שואלתי פעם ‫שלישית, תוך כדי שאני מנסה לענות לך.

‫אמרתי שכל מה שאנחנו לומדים כמעט ‫הוא בירור ההגדרה של מה טוב ומה רע.

‫90% מהנלמד בישיבות לפחות, ‫הוא בירור מה הטוב ומה הרע.

‫לא יודעת אם הדיוק של ‫המלמוד שצריך לקחת זמן לזה,

‫אנחנו עוסקים עם זה כל היום ‫או שצריך לקחת זמן כל היום?

‫הזמן, זה יכול להיות מעט זמן, זה ‫יכול להיות כל היום, זה לא משנה.

‫אבל השאלה מהו הטוב ומהו הרע זאת ‫שאלה רצינית שאי אפשר לוותר עליה.

‫בסדר? להגיד אני יודע מה טוב ומה ‫רע סתם ככה, לא, אתה צריך לדמות.

‫למשל אמרתי בתחום של הערכים הנה, ‫רק פה, אין לנו את הנושא של השחיטה,

‫אתה רואה כבר כמה חוסר בירור יש בדבר הזה.

‫שאנשים מוכנים בעצם לפעול מתוך תודעה, ‫לאכול שניצלים ולהרגיש שהם רישאים וזה בסדר.

‫איך אפשר? מה אתה אומר?

‫שניצלים זה דוגמה, כלומר אפשר גם ‫להקניקיות או כל מיני דברים כאלה.

‫עד דור נורא היה אסור לאכול בסדר, ‫מין נורא אבל היה אציל אולי אכול בסדר.

‫נכון, ואני שואל למה?

‫יפה, זאת אומרת שאם אתה שואל, אם אתה ‫אומר שפעם זה היה אסור וזה אחר כך הותר,

‫צריכה להיות את זה דקה מוסרית להיתר.

‫או הידרדרות מוסרית.

‫הידרדרות מוסרית, אתה רוצה ‫להגיד שהתורה הידרדרה מוסרית.

‫לא, סליחה, מה שאתה אומר, כשאתה אומר ‫שבגלל הידרדרות מוסרית האדם אוכל בשר,

‫אז מה שאתה אומר זה שהתורה משלימה ‫עם הידרדרות מוסרית, וזה אני לא מוכן לקבל.

‫אבל יש ערך מוסרי לאכול בשר?

‫כנראה, כנראה שיש ערך מוסרי באכילת הבשר.

‫בין שאתה תסביר את זה מצד ‫שחשוב לתת מקום לוויתור הזה,

‫כי כמו שהרב קוק אומר שאם ‫לא היינו מטירים אכילת בשר,

‫אז האדם כבר לא היה מבחין בין האדם לבהמה,

‫ולכן זה חשוב שהוא יאכל ‫בשר כדי שהוא לא יאכל בני אדם.

‫לכן יש ערך מוסרי באכילת הבשר.

‫או מה שאתה יכול להסביר על פי דעת המקובלים,

‫שעד רבה, על ידי אכילת הבשר אני מעלה ‫את הבהמה מהדרגת בעל חיים לדרגת אדם.

‫שזה בוודאי דבר אידיאלי.

‫מה? לפי זה אנחנו מצווים לאכול ‫בשר כשאנחנו במדרגה העליונה.

‫זאת אומרת זה מה שכתוב בתורה,

‫ואכלת וסבאת וברחת, שואכלת ‫וסבאת רשות וברחת מצווה.

‫מסביר האדמור מיקומרנו בספר אריכל הברכה,

‫שואכלת מצווה לצדיקים.

‫מה שהוא רשות לכל הופך להיות מצווה לצדיק.

‫אני רוצה לפי זה שאכילת ‫הבשר של הצדיק היא דבר עליון,

‫ולכן יש לנו דוגמה לזה, ‫אכילת בשר מצווה זה הקורבן.

‫כלומר בקורבן אנחנו במצב אידיאלי ‫של קדושה, במקום אידיאלי, בית המקדש,

‫ואוכלים סעודה אידיאלית בשר.

‫כן בבקשה.

‫זה קשור פה לעניין של זובחי אדם אבלי משקול?

‫אני לא מבין.

‫הפסוק הזה הוא פסוק בספר ראשיה, נחמד מאוד.

‫אני מבקש לא לקשור דברים.

‫כלל גדול בשיעורים אנחנו לא ‫שואלים דברים קשורים למשהו.

‫מדוע?

‫בגלל שהרבה יותר חשוב להבין את ‫הדבר מאשר להבין למה הוא קשור.

‫זה פשוט מתודולוגית, זה עוזר לנו.

‫אז מה שאני אמרתי, שוב אני חוזר פה לעיקרון,

‫כשאדם לומד מהו הטוב ומהו הרע ‫צריך להיות לא פשטני, לא להיות שטחי,

‫אלא להבין מה באמת טוב ומה באמת רע.

‫ולא להסתפק בססמאות.

‫כן בבקשה.

‫אני חושב אולי שזה שיחד ‫השם הכי טוב למעלה בשר,

‫פשוט זה צודך בריאה, שיכולו להתקן.

‫אני לא בטוח שאתה צודק.

‫לא, אכילת הבשר איננה דבר אוניברסלי.

‫יש חברות שלא אוכלות בשר, ‫ואפשר כנראה להסתדר בלי בשר.

‫אז לכן לומר שזה צורך קיומי, אינני מקבל.

‫אבל השאלה היא, אם אנחנו ‫אומר שיש שלב שבו זה היה מותר,

‫ושלב שזה הפך להיות מותר, ושלב ‫שזה היה אסור, וזה הפך להיות מותר,

‫אני צריך לשאול את עצמי, ‫שאלה מוסרית מי מתאיר לי?

‫וצריכה להיות תשובה שהיא מוסרית, ‫ולא רק לומר, לא הייתה לי ברירה.

‫כן זה כמו שלמשל, לפעמים ‫שומעים אנשי צבא במדינת ישראל,

‫שאומרים את אחד המשפטים ‫המושחתים ביותר שאני שמעתי.

‫הם אומרים, אנחנו צריכים ‫לעשות חשבון של מערכת,

‫עד כמה להיות מוסריים, ועד ‫כמה לדאוג לצורכי הביטחון.

‫מי שאומר את זה צריך לזרוק אותו מהצבא.

‫כי הוא חושב שמה שהוא ‫עושה בתור השטבה זה רשע.

‫כן? ברור.

‫כלומר, אתה יודע, להרוג ‫אויבים זה דבר טוב, זה מצויין.

‫הרב אמר שלפעמים אסור, לפעמים ‫מותר, לפעמים מצווה לומר לשון הרע.

‫אם אמירת לשון הרע אינה ‫מתחלקת למצווה או לאסור בלבד,

‫מה יהיה מותר, מתי יהיה ‫מותר ללמוד, ללמוד לשון הרע?

‫הוא שואל אותי, לא, הוא שואל, ‫הוא שואל, הוא שואל מתי מותר,

‫הוא לא שאל אותך, כן? הוא שאל אותי.

‫אז אני רק פשוט קראתי את השאלה.

‫אז הוא שואל מתי יהיה מותר לומר לשון הרע.

‫אה, יש דוגמה פשוטה, אני מקווה רק שלא תעשו,

‫שאני לא אגרום פה משבר למישהו.

‫מותר לדבר לשון הרע על גויל, למשל, ‫אין איסור לדבר לשון הרע על גויל.

‫אין מצווה, אבל אין איסור. למה זה ככה?

‫גם לזה צריכה להיות שאלה. מוסרית? ‫מה פתאום התורה תתיר דבר כזה?

‫צריך לראות. טוב, הלאה.

‫שלום רב, כבוד הרב, יוסיף עליך השם.

‫הרב, האנושות הולכת ומתעלה.

‫אז איך תתמלא את אהבת השם לגור בתחתונים,

‫שהעולם יעלה לדרגת העולם הבא?

‫איפה תחתון? האם תחתון ביחס לעליון? תודה.

‫זה מתחיל מתחתון שהפך לעליון.

‫הרב בעצמו כאשר הסביר את נוח ויציאתו מהטבע,

‫ואז הותר לו הבשר, כיוון ‫שהייתה התהרדרות מוסרית.

‫נכון שאני אמרתי, אז מה אם אמרתי?

‫אני רוצה להסביר שמה ‫שאני אמרתי לא נאמר לא מתוך

‫הבנת הערך המוסרי של ההתחשבות בההתהרדרות,

‫אלא צריך להבין מהו הערך המוסרי ‫של ההתחשבות בההתהרדרות המוסרית.

‫והערך המוסרי מסביר הרב ‫קוק בחזון הצמחונות והשלום,

‫שאם האדם לא יענה לטביעתו לאכול בשר,

‫אז הוא עצוי לאכול בני אדם.

‫כפי שמצאנו אצל גדולי הנאצים שהיו צמחונים.

‫כן? טוב, הלאה.

‫כן?

‫האם המוסר זה לא תונדה ישמה ‫של תוצאה נפשית של האדם,

‫או שזה משהו שלא יודעת מה שאתה ‫אומר, צריך משהו, צריך לברר את זה.

‫צריך לברר מה עומד מאחורי ‫זה שהתורה היא תרעה.

‫מה אתה קורא תוצאה נפשית של האדם? ‫מה זה תוצאה נפשית?

‫בעצם זה שאני מרגיש, והוא מרגיש, זה ‫שזה לא בסדר לשחוט על רגעות, זה אומר ש...

‫אז אתה אומר, אני הבנתי, אתה ‫אומר מה שאומרים בעיתונות,

‫שמוסר זהה לרגש.

‫מה שמרגש אותי, מה יקבל מדבר ‫מוסרי או לא, אם זה מרגש אותי או לא.

‫זה מה שאתה אומר.

‫מה שאתה אומר, כלומר יכול להיות ‫שאני עושה מעשה שהוא מאוד מאוד מוסרי,

‫אבל אני מבחינה רגשית זה ‫קשה לי מאוד לעשות את זה.

‫למשל, אני צריך להציל מישהו שנמצא בסכנה,

‫בגלל זה אני צריך לחתוך לו חלקים מגופו,

‫ואין לי עכשיו חומר ארדמה ‫ואני לא אעשה את זה הוא ימות.

‫אבל זה נורא אכזרי, אתה יודע, ‫כשתראות דבר כזה, זה מזעזע את הנפש.

‫אז מסיבות מוסריות אני אמנע ‫מלעשות את זה ואני אתן לו למות.

‫זה בדיוק מה שאתה אמרת.

‫זאת אומרת שהתמונה המרגשת ‫היא קובעת אם זה מוסרי או לא.

‫זה CNN.

‫בסדר?

‫אני אשאל אותך שאלה אפילו יותר גדולה.

‫אני אשאל אותך שאלה פשוטה.

‫היה מקרה כשצהל ישב במה ‫שנקרא רצועת הביטחון בלבנון.

‫היה בית שבו ישבו מחבלים והכינו חומרי ‫נפץ כדי לצאת לפיגוע בישראל, להרוג אזרחים.

‫הם ידעו שצהל צופה על ידי ‫אמצעי ראייה רחוקים, צופה בהם.

‫הדבר המתבקש היה להפציץ את המקום.

‫על מנת שצהל לא יפציץ את ‫הבית, הם העמידו תינוקות בחלונות.

‫בסדר?

‫מה לפי המוסר צריך לעשות במצב כזה?

‫להוריד את הבית.

‫נכון. צריך להוריד את הבית על התינוקות שבו.

‫עכשיו, הדבר הזה, אנחנו בגלל ההשפעה ‫של המוסר הנוצרי, אנחנו לא עושים אותו.

‫למה? כי אנחנו אומרים, זה לא מוסרי.

‫בעוד שמצד האמת, מה שלא ‫מוסרי זה שהם העמידו תינוקות שם.

‫אבל זה שאנחנו צריכים להציל ‫אלפי אזרחים מאמת אותם מחבלים,

‫זה פעולה מוסרית שאין כמוהה, ‫שמגיעה צלש למי שעושה את זה.

‫ולא כמו ששר ביטחון אחד, שנטע ‫כנראה לנצרות קתולית מתקדמת,

‫שאמר שצריך לשבח את אותו חייל ‫צהל שלא ירה במחבל שהחזיק בתינוק.

‫בסדר? לכן השאלה פה, האם דבר ‫שמרגש אותי הוא הקובע את המוסר?

‫התשובה היא לא. יש צדק, יש חסד, ‫יש אמת, יש השלום, יש הרבה ערכים.

‫בסדר? טוב.

‫אבל השאלה הזאת עד היום לא אחראה.

‫מה? השאלה הזאת בוודאי שהיא ‫אחראה לחלוטין על פי המוסר.

‫עכשיו, אז זה בדיוק מה שאומר כאן רמחן.

‫אתם רואים את כמה שמשפט ‫אחד תמים במציאת ישרים,

‫הוא בעצם תובע מאיתנו לימוד רציני?

‫מהו הטוב ומהו הרע?

‫זה אף צריך לברר אותו. ‫אתה לא יכול להגיד, אני מרגיש.

‫ועד אז, לא גמרת ללמוד את הכל.

‫מה עושה אדם שלא למד?

‫נגיד אדם שלא למד רפואה, ויש לו כאב ראש.

‫הוא לא היה על זה.

‫הוא למד רפואה, עכשיו ‫הוא יודע, הוא לא צריך רופא.

‫בסדר? הלאה.

‫אז הנה, רוצה לפקח על עצמו ‫שתיים עיניי השקפות הצריכות.

‫לא האחת, שיתבונן מהו ‫הטוב האמיתי שיבחר בו האדם,

‫והרע האמיתי שינוס ממנו.

‫והשנית, השקפה השנית, ‫על המעשים אשר הוא עושה.

‫לראות אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע.

‫כלומר, אחרי שיש לך קריטריונים ‫ברורים של מהו הטוב ומהו הרע,

‫עכשיו אתה בודק את עצמך, האם מה שאתה עושה,

‫הוא במסגרת הטוב או הרע.

‫בסדר? טוב.

‫וזה, עכשיו לגבי הדבר ‫השני, גם הוא מתחלק לשניים.

‫זה בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה.

‫בשעת מעשה, שלא יעשה שום מעשה ‫מבלי שישכול אותו, במוזלין יוצא את העלייה.

‫כלומר, אתה עכשיו הולך לעשות ‫משהו, בדקת אם זה טוב או רע?

‫תבדוק, האם מה שאתה ‫עושה זה לפי הטוב או לפי הרע.

‫ושלא בשעת מעשה.

‫אני עכשיו לא עסוק בשום ‫דבר, אז במה אני עסוק? בעצמי.

‫זה דבר טוב, זה נחמד.

‫יש הרבה אנשים, אוהבים לעשות ‫את זה הרבה זמן, לעסוק בעצמם.

‫הנה, הרמחל אומר לך, אתה ‫יכול לעסוק בעצמך, איזה יופי.

‫שלא בשעת מעשה, שיעלה ‫לפניו זיכרון כלל מעשיו.

‫וישקול אותם, כמוכן, במוזלין ‫המשקל הזה, לראות מה יש בהם מהרע.

‫צריך לבדוק, מה שעשיתי? יש משהו רע שעשיתי?

‫למה אני אדחה אותו?

‫ומה מן הטוב?

‫דברים טובים שעשיתי. להתמיד בו ולחזק בו.

‫זה חשבון הנפש?

‫זה נקרא חשבון הנפש.

‫ואם נמצא בהם מן הרע, אז יתבונן ויחקור ‫בשכלו, איזה תחבולה יעשה לעשור מן הרע ההוא,

‫ולהתאר ממנו.

‫זו ההגדרה.

‫אז יש לנו פה בעצם, שניים שהם שלושה.

‫שניים, צריך להסתכל על מהו ‫הטוב ומהו הרע באופן כללי.

‫שתיים, אני צריך לבדוק אם ‫מה שאני עשיתי זה טוב או רע.

‫וזה עצמו מתחלק לשניים, ‫בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה.

‫בשעת מעשה שאני לא אעשה ‫דבר רע, אהיה רק דברים טובים.

‫ושלא בשעת מעשה, אני מתבונן על כללות ‫המעשים שלי, ואני בודק מה טוב ומה רע.

‫כן, בבקשה.

‫אני חושב שצריך לדואן בכל, ‫בשעת מעשה, מעשה או טוב או רע?

‫נכון.

‫זאת אומרת שאין מקום לפעולה אינטואיטיבית?

‫גם זה יכול להיות אחד ‫מהכוחות שאני משתמש בהם.

‫אבל גם בפעולה אינטואיטיבית, אני עושה ‫באופן אינטואיטיבי דבר שאני חושב אותו לטוב.

‫כן, בסדר?

‫ודבר זה, עכשיו כל מה שהוא ‫אמר עכשיו הוא לא הביא מקורות.

‫עכשיו הוא הביא מקורות לכל הדברים שהוא אמר.

‫ודבר זה הוא נוכח ממנו זכרוננו רוחב באומרה.

‫מסכת איירובין דפיות ג' עמוד ב'.

‫נורח לו לאדם שלא נברא ‫יותר מי שנברא, ועכשיו

‫שנברא יפשפש ומעשיו, ‫אמרי לו יהיה משמש ומעשיו.

‫טוב, זה צריך להבין את הנקודה הזאת.

‫מה זה נורח לו לאדם שלא נברא יותר מי שנברא?

‫מה זה אומר?

‫עדיף לא להיברה?

‫איך אפשר להגיד דבר כזה?

‫הרי זה סותר.

‫רגע רגע, אני רוצה להגיד משהו.

‫יש פסוק בספר בראשית שבו ‫כתוב בפרק א', פסוק למד א',

‫וייר אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד.

‫זה כולל את בריאת האדם, לא?

‫כן, זה מבחינת מבטו של האדם.

‫רגע רגע, מה אכפת לי מבחינת מבטו של האדם?

‫אבל כתוב שזה טוב, זו התורה שהאדם קורא.

‫נורח לו לא נברא.

‫מה אתה רוצה לומר?

‫כן, זה אותו דבר.

‫כשאדם נברא, אתה מרגיש שהוא כבר נברא.

‫אבל אני רוצה להבין, ואיך ‫אתה אומר שנורח שלא נברא?

‫זה לא טוב.

‫מה אתה אומר?

‫בגלל שאם אדם לא נברא, אז נורח לו.

‫אז טוב, אתה עושה הבחנה בין נוח לבין טוב.

‫זו בדיוק העניין.

‫זאת אומרת, מעולם לא היה חכם בעם ‫ישראל שחשב שטוב לא לאדם לא להיברא.

‫עד רבה.

‫התורה מעידה מפורש שזה טוב להיברא.

‫נכון?

‫מה?

‫מה יש בסטיקר?

‫מי שנולד ירוויח.

‫מי שנולד ירוויח.

‫כן?

‫יש סטיקר כזה?

‫איזה צבע?

‫אתה יכול להשיג לי אחד?

‫פשוט הבן שלי עושה אוסף.

‫לא אוסף, סטיקר.

‫אז ברור שטוב להיברא.

‫הרי הקב' הוא אמר שזה טוב.

‫אלא מה? זה לא נוח.

‫זה כמו ש... למשל, למה הדבר דומה?

‫לאדם שמאוד מאוד רוצה להגיע לצנחנים.

‫ולכן הוא עובד על הרופא בנושא הפרופיל.

‫והוא מפעיל פרוטקציות.

‫ובכלל זה כבר מגיל חמש ‫יש לו פוסטרים של צנחנים.

‫והוא קורא כל הזמן ספרות על צנחנים.

‫יש לו סמלים של צנחנים ‫בתוך הבית וכולי וכולי.

‫חולם רק על להיות ביחידה נבחרת של צנחנים.

‫בסוף הוא מתקבל, עובר את כל מה שצריך לעבור.

‫מגיע הזמן שצונחים.

‫מה עושים לאדם שצריך לצנוח?

‫דוחפים אותו. למה דוחפים אותו? כי הוא מפחד.

‫כלומר, יש אינסטינקט בנפש ‫שמתנגד לקפוץ אל הריק.

‫אז נוח לא להישאר עכשיו במטוס, לא לרדת.

‫לא ליפול.

‫אבל זה טוב שהוא יצנח. הוא יודע את זה.

‫אבל יש לו אינסטינקטיבית, איזו תגובה נגד.

‫תגובה נגד זה חלק מטבע האדם.

‫אז כמו כן, טבע הנשמה.

‫הנשמה יודעת שזה טוב להיות פה.

‫רק לא נוח.

‫האמת, אך בין השכל למה שאתה מנושם?

‫כן, אפשר להגיד. ‫בין השכל לרגש, בין הידיעה לבין החוויה.

‫לא משנה איך שתקרא לזה.

‫יש איזשהו ניגוד, לכן, שגורם ‫לאדם שנוח לו, שלא נברא.

‫אבל משל האמת, טוב לו שנברא.

‫והרי היה שזה טוב, שהוא רצה.

‫הרי כל אחד מאיתנו רצה להגיע לכאן.

‫אבל הוא יולד בכל זאת, על כוחו.

‫כשהגיע הזמן להיוולד, זה היה בעל כוחו.

‫אבל לפני שהגיע הזמן להיוולד, הוא רצה.

‫מה זאת אומרת?

‫מה זאת אומרת? ‫כיפשו אותו, שהאדם רצה להיות פה.

‫אם הוא לא היה רוצה, מה היה זאת?

‫אם הוא לא היה רוצה, הוא לא היה מגיע לכאן.

‫אבל הוא מתכוון שהנשמה תתעורר את זה.

‫אני לא שומע. רגע, לא שומע.

‫נכון.

‫נו זמה.

‫אתה אומר שזו סתירה למשנה במסכת אבות. נכון?

‫עכשיו, אני מבין.

‫המשנה הזאת במסכת אבות, ‫על כוח אחת הנוצר נולד חי.

‫כשאני קראתי אותה, התקוממתי.

‫כלומר, לא ביקשתי לשחק ‫את המשחק, ובסוף אני נדפק.

‫נכון?

‫לא ביקשתי, אבל בסוף אני צריך לשלם.

‫אתה עתין לי דין וחשבון, נפנית.

‫אתה עתין לי דין וחשבון, ‫נפנה מלך מלכי המלכים הקב".

‫בסדר, אבל אני לא רציתי לשחק בכלל.

‫איך אפשר להגיד דבר כזה? זה לא מקומם?

‫מקומם להלא.

‫אלא, ודאי שזה לא נכון.

‫אלא חז'אל אמרו במסכת ר' ‫שנה דף יהודה א', עמוד א'.

‫כל מעשה בראשית לדעתן נבראו.

‫כותב רשי.

‫שעלם אם רוצים להיברא.

‫ואמרו, הן.

‫במילים אחרות, אני באתי לכאן זה ‫אחרי ששאלו אותי אם אני רוצה לבוא לפה.

‫אז מה התכוונה המשנה?

‫המשנה התכוונה שהוא הרבה יותר פשוט.

‫על כוחכת הנוצר. מה זה הנוצר הזה? מתי זה?

‫היצירה, בהגדרה ההלכתית, ‫זה 40 יום אחרי ההפריה.

‫כלומר, אחרי ההתלכדות של הזרע והבצית,

‫עוברים 40 יום, ואחרי 40 ‫יום יש מה שקראיה יצירה.

‫ראשית ריקום העברים, או ראשית ‫מערכת הצבים, בבריאולוגיה.

‫מאותה שעה והלך, הכל קבוע מראש.

‫על כוחי עכשיו אני נוצר, נולד, וחי, ומת.

‫ולכן צריך להתעניין.

‫אבל מה, כיוון שרציתי, אני נהתי תנין בחשבון.

‫ברור? זה מובן. זה דבר מאוד חשוב להם.

‫כן, יש פה שאלה.

‫אם המחבלים היו שמים ‫תינוקות שוויצריים בחלונות,

‫כלומר, כאלה שבטוח אינם ‫שייכים לאויר, אפילו לא לעמוק.

‫האם זה היה נכון להפציץ את הבית, אם כן למה?

‫פשוט מאוד. אותם מחבלים ששמים ‫שם תינוקות שוויצריים, הם רשעים.

‫הם הורגים את אותן תינוקות.

‫זה נכון שהירי מבוצע על ידי צהל.

‫אבל מי שהרג, זה מי שישם אותן בחלון.

‫פשוט מאוד.

‫לכן, זה בכלל לא קשור לשאלה ‫מה תעודת זהות של אותן התינוקות.

‫כן, לא קשה.

‫אני אפילו רוצה להגיד יותר מזה.

‫מזה התינוקות יהודים גם.

‫כן.

‫מי זה אני?

‫מי זה אני שרצה להגיע?

‫זה כשהייתי חלק מן הרצון העליון.

‫כשהייתי נטף של הרצון העליון.

‫יותר נכון.

‫ראי, אנחנו לא נפתח עכשיו סוגיה נוספת.

‫הבנתי, אבל זה ידרוש מיליון חווי יותר מדי.

‫כן, מה אתה אומר?

‫זה קדם לשמה, קוראים לזה.

‫עוד שיקור מישהו ויגיד שהוא זה שרצה.

‫איפה מישהו בכיתה שלך?

‫מה, אתה לא זוכר שרצית?

‫למה אתה לא זוכר שרצית?

‫לא, היית זקן מאוד.

‫תסתכל ב- Am I safe when Zayin battles?

‫מת רבי נחמן בר אסלאף.

‫ושמה הוא מסביר, כן, שהאדם יש לו זיכרון.

‫לפעמים האדם זוכר גם את זה שהוא לא היה.

‫כן, שמע, במעשה הקבצן העיוור.

‫נו, תקרא שם.

‫טוב, אז אם כן, נוח לו לאדם שלא נברא,

‫זה לא שהוא לא רצה להיברא.

‫כן, שיהיה ברור.

‫יש הבדל בין נוח, רוצה, טוב, וכולי.

‫ועכשיו שנברא, יפשפש במעשיו, ‫ואמר אליי, ישומרים, ימשמש במעשיו.

‫ותראה ששני הלשונות הן שתי ‫הזהרות טובות ומועילות מאוד.

‫כי הנה, מה הבדל בין זה?

‫מפישפוש למשמוש.

‫כי הנה, הפישפוש במעשים, ‫הוא לחקור על כלל המעשים,

‫הוא לתבונן בו, אין נמצא ‫בהם מעשים אשר לא ייעשו,

‫אשר אינם הולכים על פי מצוות אשר בחוקיו,

‫כי כל אשר יימצא מלא יבערם מן העולם.

‫זה נקרא לפשפש.

‫כלומר, אני צריך לעשות ‫רשימה של כל המעשים שלי,

‫מה שיש דברים שהן עבירות, נזרוק.

‫יש דברים שהן מצוות, בסדר גמור.

‫זה כמו אדם שמחפש בתוך ‫מחסן אפל, יש כל מיני חפצים.

‫חפצים לזרוק, חפצים לשמור.

‫אז זה נקרא לפשפש.

‫שוקר, בלי שפשי.

‫ויש משמוש. מה זה משמוש?

‫אחרי שאני כבר החלטתי את זה אני רוצה לשמור,

‫אני בודק, אבל זה צריך לשים לו ברגים,

‫וכאן צריך לצבוע מחדש, ופה קצת להוריד משהו.

‫זאת אומרת, יש משמוש בעצם הדבר,

‫במעשה שאני יודע שהוא מעשה טוב,

‫אבל גם הוא צריך הבחנה בתוכו מה טוב ומה רע.

‫זה מה שאומר.

‫אך המשמוש הוא, החקירה, ‫אפילו במעשים הטובים עצמם,

‫לחקור ולראות, יש בעניינם ‫איזו פנייה שלא טובה,

‫או איזה חלק רע שצריך להסירו לו.

‫ואחרי זה, כממשמש בבגד,

‫זה אנשים קצת מדים ככה, עם היד,

‫ממשמשים בבגד, לבחון הטוב וחזק הוא,

‫או חלש ובלוי.

‫כן, ימשמש במעשה, לבחון ‫תכונתם בתכלית ההבחנה,

‫עד שישאר זך ונקי.

‫כל הדברים האלה בעצם רק חזרה ‫על מה שהוא אמר בפסקה הראשונה,

‫רק שעכשיו הוא הביא מקור מחזן.

‫כן, דבר.

‫האם האדם הראשון, שהקב' ‫ברוך הוא שלח לו את הניסיון,

‫זה היה ניסיון כדי שהוא יפשפש במעשים שלו,

‫או ניסיון של האדם?

‫לא הצלחתי להגיד את השאלה.

‫אתה אומר, האם כשהקב' ברוך ‫הוא נתן לאדם הראשון ניסיון,

‫זה כדי שיפשפש הוא ממשמש.

‫אני לא מבין, הרי פשפוש ומשמוש ‫זה נדבר על המעשים שאדם עשה,

‫הוא עוד לא עשה שום מעשה.

‫הוא עוד לא עשה שום מעשה.

‫אחרי שהאדם הראשון עשה מעשה כלשהו,

‫הוא צריך לבדוק האם הוא היה טוב או רע.

‫ומה שטוב, צריך גם כן לעשות לו משמוש.

‫ואתה יודע שזה בכלל לא קשור לעניין.

‫לא, אבל...

‫לא, כי בכל הניסיון הזה זה...

‫הניסיון זה הציבון, נכון?

‫אומרים לו, עשה כך, אל תעשה כך.

‫ואז הוא צריך לבדוק מה שהוא עשה.

‫האם מה שהוא עשה זה טוב או רע.

‫בסדר?

‫ועל זה יש פשפוש ומשמוש.

‫מה כל כך מסובך בזה?

‫בסדר, הלאה.

‫כלל הדבר, מה?

‫בלחות תשובה כתוב, יפשפש במעשה,

‫ולא ימשמש.

‫אם יהיה משמש, זה יותר מסוגי,

‫זה יותר ללחון את הפעולות שהוא כבר עושה,

‫אז למה לא להגיד, גם בלחות תשובה יהיה משמש?

‫אתה שואל, מדוע הרמב״ם לא כתב בלחות תשובה,

‫גם יהיה משמש?

‫הוא יכול להגיד רק, יפשפש.

‫אם זה כי הוא דרגה לה...

‫כמה תשובות, א', אני לא יודע,

‫ב', זה לא הנושא של השיעור,

‫ג', יכול להיות שהרמב״ם חושב שזו מחלוקת

‫אם יפשפש או ימשמש, ככה כתוב,

‫ואמרה לה, ולכן הוא מכריע כדעה הראשונה,

‫כי הוא קטן הקמה, ודאוג?

‫מה? כלל הדבר,

‫יכול להיות שיש לו פירוש אחר מרמחת,

‫מה זה יפשפש או ימשמש?

‫טוב, כלל הדבר,

‫יהיה האדם מאיין על מעשיו ‫כולם, הוא מפקח על כל דרךיו,

‫שלא להניח לעצמו הרגל רע ומידה רעה,

‫כל שכן, אף רע ופשע.

‫סימו לי פה שלושה דברים,

‫הרגלים, מידות, מצוות.

‫יש הרגל רע,

‫לא קשור בכלל אם זה מידה רע או טובה,

‫אבל הוא רגיל, אני יודע, לעשות משהו.

‫מה?

‫להשן סיגריה, אל ‫תגידי זה היה של סיגריה,

‫נגיד הוא אוכל גבינה צהובה,

‫לאכול גבינה צהובה, זה הרגל רע.

‫אני מקווה שאני לא אקבל עכשיו ‫מיילים זועמים מיצרני הגבינות,

‫אבל אני חושב שגם מיצרני הגבינות יסכימו,

‫שאדם שרגיל כל הזמן ‫לאכול גבינה צהובה, זה רע,

‫זה קולסטרול וכדומה.

‫יש מידה רע, מידה ‫רע זה כבר יותר חמור,

‫הוא להוט אחרי הגבינה הצהובה,

‫ואז הוא לא עצמאי, כי אינו ‫גבינה צהובה היום, הוא עצבני,

‫הוא הולך ועובד שעות נוספות כדי ‫שיהיה כסף כדי לקטוט את גבינה צהובה,

‫ויש עבירה ופשע שהוא קונה גבינה לא קשרה,

‫שזה בכלל חמור.

‫עכשיו, אז צריך לידם לפקח,

‫שלא להניח לעצמו הרגיל רע ‫ומידה רע וכל שכן עבירה ופשע,

‫ונראה צורך לאדם שיהיה ‫מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביום,

‫כלומר ההמלצה של רמחל, ‫שאדם יעסוק בזה כל יום.

‫כסוחרים הגדולים, אשר יפלסו ‫תמיד כל הסכם למה הם יתקלקלו,

‫הרי הסוחר כל הזמן מסתכל מה המצב בבורסה,

‫נכנס כל פעם לאתר של ‫הבורסה ובודק איפה ההשקעה פה,

‫זה יורד פה, זה עולה, זה שעולה זה שיורד ‫גברת מועלם והיא קבעה איתים ושעות לזה,

‫שלא יהיה משקלו הרעי אלא ‫ביקבות גדול כי רב תולדה הוא.

‫יש פה כמה שאלות.

‫צוהרו רעים טובים, כבוד הרב המתוק.

‫אפשר גם לתת דוגמה שבני אדם ‫בוחרים לשחק את המשחק של החיים,

‫ורעייה לכך היא שלא מוכנים ‫למות, ככה סתם בני האדם.

‫נכון, שלום הרב, האם הרב יכול ‫לתת דוגמה ממש לקחת מקרה או מידע,

‫ולהסביר כיצד לבדוק את ההתנהגות או ‫המחשבה וכיצד ממנה ללמוד לעתידו? תודה.

‫טוב, זה משהו מאוד, לגבי הגבינות,

‫האדם צריך לבדוק איזה הכשר יש לה גבינה,

‫האם הגבינה היא קשרה, נעשתה לפי התנאי ‫הקשרות או שלא נעשתה לפי תנאי הקשרות,

‫זה לגבי בדיקה אם זה ‫טוב או רע, ואז הוא צריך

‫לבדוק כשהוא אכל גבינה ‫אם זה גבינה קשרה או לא.

‫עכשיו, הוא צריך לבדוק לעצמו לגבי המידעות,

‫האם הלהיטות שלו אחרי ‫הגבינה איננה כבר שעבוד,

‫האם איננה גורמת לו יחסים חברתיים בעייתיים,

‫ואז במקרה הזה צריך לתקן, ‫אם זה לא גורם לו זה בסדר,

‫וההרגל הרע הוא צריך לבדוק מבחינה ‫בריאותית, האם התזונה שלו מאוזנת או לא.

‫הנה זה דוגמה.

‫זהו, רעים טובים פה, הרעב, אם מדינת ‫ישראל תצא אליהם מלחמת רשות בעזרת השם,

‫אז אם ייווצר מצב שבו חייל ‫נמצא במצב שמי שעומד לו

‫בדרך זה ילד שבשביל לנצח ‫במלחמה הוא צריך להרוג אותו,

‫אז זה יהיה מוסרי, אם כן למה?

‫אדם צריך לשאול את עצמו לפני שהוא ‫יוצא למלחמה, אם המלחמה הזו צודקת או לא.

‫אם היא צודקת, אז יש דרכי המלחמה.

‫אם היא לא צודקת, אפילו ‫להוריד שערה ממישהו זה לא בסדר.

‫פיש פוש, הפה מביטה פנימה ‫אחורה, משמוש המם מביטה קדימה.

‫וואו, זה נמצא פה למם, פיש פוש משמוש, ‫שפה זה כלפי פנים, ומשמוש זה קדימה.

‫יפה, יפה.

‫האם זה קשור למשמיש?

‫תראה, אני לא יודע בדיוק על מה ‫אתה מדבר, זה נראה לי עליה שלא.

‫ב' המשמיש זה השם של הפרי בערבית, בעברית ‫אומרים משמש, משמש, נכון? בערבית משמש.

‫אני לא יודע למה אתה, בוא נדבר ‫עברית, אנחנו בין דוברי עברית פה.

‫וחכמים זכרונם נברכה הורונו ‫בפירוש צורך החשבון הזה.

‫לא, באמת אני לא חושב שזה קשור לפרי הזה.

‫לא, סתם, בינינו, יכול שאני טועה.

‫וחכמים זכרונם נברכה הורונו בפירוש ‫צורך החשבון הזה, והוא מה שאמרו זה לשונם,

‫על כן יאמרו המושלים בו הוא חשבון, על ‫כן יאמרו מה זה המושלים, מושלים בעצרם.

‫בו הוא נחשב חשבונו של העולם, הפסד ‫מצווה כנגד זכרה, זכרה ורק כנגד הפסדה.

‫וזה כי היצע האמיתית הזאת לא יוכלו ‫לתת אותה ולא לראות את האמיתתה,

‫אלא אותם שכבר יצאו מתחת ‫יד ישרם הוא מה שלא בוהו.

‫כי מי שהוא עדיין חבוש במעשר ‫יצרו אין עיניו רואות את האמת הזאת,

‫ואינו יכול להכירה כי היצר מסמי את העיניו ‫ממש, ואינו הוא כהולך בחושך שלפן המכשולות,

‫ואיני עיניו רואו אותה, על זה ‫נצטרך קצת להרחיב בבשרת השם.

‫זהו, זה אמרתי, על זה נצטרך ‫קצת להרחיב בפעם הבאה. שלום.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230728617″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 9
קניית מידת הזהירות - על ידי התבוננות והתמדה
הדרישה לעצור את שטף החיים - להתבונן לתקן ורק אז להתקדם
פרק ג’ – בביאור חלקי הזהירות
אורך השיעור: 47 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230728617″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכרת ובירור הטוב והרע המוחלט ובחינת מעשי האדם הטובים והרעים

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן