נכון? טוב.
קראת בדרך קניית הזריזות.
כן, אנחנו בעיצומה של המידה השנייה
מבין תשע המידות של הסולם של העלייה
במעלות הקודש של המוסר.
ואנחנו בשלשה הראשונה,
שהיא זהירות, זריזות ונקיות.
נכון? זה השלשה הראשונה.
כאשר האדם זוכה לזהירות,
זריזות ונקיות, הרי הוא צדיק.
כלומר, יש לו המידות הנדרשות כדי להיות צדיק.
לעומת השלשה השנייה,
שהיא עושה אותו לחסיד,
עלוי פרישות חסידות ותהרה.
שלום הרב, גרע לי שפתחו
את הווילון מצד שמאל של הרב
וזה שורף את התמונה, תודה.
כן, נכון.
אני חושב שעכשיו זה בסדר. כן.
תודה. זה מהערוץ שלו.
אם כך, אנחנו בעמידה השנייה מהשלשה הראשונה,
והיא הזריזות.
הזריזות, כפי שלמדנו, היא ההפך של הזהירות.
כן? הזהירות היא
רתיעה, זה ענף של היראה,
והזריזות היא ריצה,
זה ענף של האהבה.
ההיראה והאהבה, מידות משלימות,
על מנת להגיע בסוף גם לנקיות
הדעת, שזו המידה השלישית.
עכשיו, מה זה הזריזות?
זריזות במצווה, כן, בעיקר.
זאת אומרת, לחפש את המעשה הטוב,
ויש שני סוגי זריזות, לפי מה שלמדנו.
כן, בביאור חלקי הזריזות,
למדנו שיש זריזות לקראת המעשה,
ויש זריזות בשעת המעשה.
מה ההבדל?
כשאני לקראת המעשה, אני משתדל מאוד
להגיע, שיזדמן אליי
המעשה, או להגיע אל המעשה,
אבל הזריזות השנייה היא דווקא דבר
שהוא לא מובן מאליו,
כי יכולתי להגיד,
שבשעת המעשה אני צריך
להתעכב, כדי למרוח כמה שיותר,
את המצווה.
איזה יופי, יש פה מצווה.
אז אני מתמלא זיו והדר מן
המצווה, ולכן אני מתעכב בה.
ודווקא, לא כן, היא הדרכה של חז'ל,
אלא דבר הזריזות גם לסיים את המצווה.
להיות אחרי זה.
כן? כמו לצאת ידי
חובתו, ולהתקדם על עם.
יש, הרבה פעמים גם אצל
אנשים שיש להם ירד שמיים,
יש איזה קושי מסוים,
שרוצים שכל דבר יהיה בכל מלוא הכוונה.
מה זה מלוא הכוונה?
ריכוז ועצבנות.
כן? כמה שיותר.
לא, יש דבר הרבה יותר
פשוט, שכדאי מאוד לאמץ אותו,
וזה שצריך לצאת ידי חובה.
לצאת ידי חובה זה דבר קל.
הרי זו חובתך, צא ידי
חובה, תמשיך הלאה.
פשוט.
אפשר להיות רגוע.
אז גם הזריזות, זה חלק מן הרוגע.
זה לא מתח.
בכלל, אפילו מבחינת
המבנה השרירי של גוף האדם,
אפשר לשים לב לזה.
כשאדם כל כולו מתוח,
הוא גורם לעצמו נזק.
כשהוא כל כול לא
רפוי, זה מאוד לא בריא.
כן? אז איפה נמצאת הבריאות?
במתח המתון.
ומשהו באמצע בין זה לזה.
ושם נמצא הרוגע הפנימי.
אומר הבעל אסולם,
הרב יהודה אלוהי בהשלג,
הצדיקים מתהלכים במנוחה בעולם הזה.
זה ביטוי משונה, משולף כזה.
הוא גם מתהלך, והוא גם במנוחה.
הוא מתהלך חיצונית,
ובמנוחה פנימית.
טוב.
עכשיו, מה?
איך אפשר להגיע לזה, אם
האדם כל הזמן מלחץ במתח,
בין העירה לאהבה?
אתה אומר, המתח בין
העירה לאהבה, זה יוצר לחץ.
נכון?
ההפך.
זה שיש גם עירה וגם
אהבה, זה מה שמיישב.
כי אם יש רק עירה, אז האדם בפחד.
כן?
כלומר, מרוב אימה, הוא
נכנע לגמרי, הוא נשבר מזה.
רק אהבה, הוא גם לא יכול לתפקד.
כי מי שכל הזמן באהבה,
אז אין לו אוטונומיה.
הוא מפתח תלות מתמדת, בעני אהב.
דווקא, אז העירה והאהבה,
זה מה שיוצר את הרוגע.
כן, בבקשה.
האמת הכול הוא, אם
היום לא בין עירה לאהבה,
או בין יצר טוב ויצר
רע, זה מה שקורה בלחץ.
הלחץ בין יצר הטוב, ליצר הרע.
זה גם יוצר לחץ.
האמת היא, זה לא פשוט
בכלל, מה שאתה אומר.
כי היצר הטוב והיצר רע הם מאותו מין.
זה השימוש לרעה בכוחות הנפש.
ומה זה יצר הטוב?
זה השימוש לטובה בכוחות הנפש.
אבל כוחות הנפש, הם ניטרלים.
זה לא לפה ולא לשם.
הכל תלוי בכיוון שאתה נותן.
בסדר?
לכן, כלומר, המתח הוא כאשר אני,
מאבחן את אחד מכוחות
הנפש, ואני קורא לו רע.
אז הוא מתנקם בי.
למה אתה אומר שאני רע?
אני חלק ממך.
אבל אם אתה אומר, לא,
אתה לא רע, אתה בסדר גמור,
אנחנו אוהבים אותך כוח נפש יקר.
רק נכוון אותך לכיוון הנכון.
אז זה בסדר, יש השלמה.
בכלל, זה מה שאמרו, ואהבת
את ה' אלוהיך בכל לבע וחם,
הוא חזל בשני יצריך.
ביצר טוב וביצר רע.
סימן שהיצר הרע הוא לא רע.
אלא צריך לעשות ברית שלום
בין שני היצרים, שידעו
לעבוד לאותו כיוון.
כן?
זה לא אבל שלב נוחה, בשלב
הראשון יש מתחים, זה נכון.
בשלב הראשון יש
מתחים, וזה שייך להיראה.
אבל לפעמים אין ברירה.
כל אשר לאיש ייתן
בעד נפשו, אתה צודק.
אבל זה לא לכל החיים.
כלומר, המאבק בין יצר טוב
ויצר רע, זה דבר שעוברים אותו.
זה, נובל.
ואז החיים הם אחרים.
עכשיו, בכל מישור ומישור זה משתנק.
כלומר, יש אדם שמאוד
מתלבט, האם לרצוח או לא.
הוא עושה מאמצים
כבירים, וזה, הוא אומר,
אני ארצה רק פעמיים בשבוע,
לא כל יום, פעמיים בשבוע.
לאט לאט, בסדר, הוא מתגבר.
אבל זה קשה.
הוא כבר גמר עם זה.
עכשיו יש לו בעיה, האם
לדבר לשנה רע או לא.
עכשיו יש לו בעיה,
האם לדבר בזמן התפילה.
או האם לדבר, בכלל, האם
לקרוא אלון של פרשת שבוע
בזמן חזרת השץ.
כלומר, זה הולך, הוא מדקק.
עכשיו, זה לא שהמאבקים הם לא קשים.
יכול להיות שגם אם המאבק שלו
הוא אלון, במיוחד שזה
אלון מעניין, מכון נעיר וזה,
בזמן חזרת השץ, שהשץ מעריך,
והוא בכלל, הכל שלו לא יפה,
אז זה ברור שיש מתח.
אבל זה כבר בתחום אחר.
בסדר?
טוב.
עכשיו אנחנו עסוקים
בדבר פשוט, וזה, הטכניקה.
בדרך קניית הזריזות.
הנה, האמצעים אשר נקנה בם הזריזות.
הם הם, אותם אשר נקנה בם הזהירות.
ומדרגותיהם, כמדרגותיהם.
וכמו שכתבתי למעלה, כי
עניינם קרוב זה לזה מאוד.
ואין נפרש ביניהם, אלא
שזה בעסיגין, וזה בלווין.
יש לוו, ויש עסק.
הזהירות זה להישמר מן הרע,
הזריזות זה לרוץ אל הטוב.
בסופו של דבר, זה
אותו העיקרון, כי הרי, מה אני צריך לדעת?
מה אני צריך לעשות כדי להיזהר מן הרע?
להגדיר אותו, נכון? קודם כל, לדעת מה רע.
אותו דבר, כדי לעשות את
הטוב, אני צריך להגדיר מה הטוב.
לדעת.
אז מה האמצעי המשותף לשניהם?
הלימוד.
נכון?
אם אני לא אדע מה טוב
ומה רע, אני לא אוכל,
לנצח במלחמה הזאת.
אז סרטו לנו כל הגדרה, זה טוב, זה רע.
עכשיו, זה לא רק דבר
טריוויאלי, מה שאני אומר.
כי הרבה פעמים, האדם
חש שהוא נלחם מלחמה עבודה,
בגלל שהוא נלחם נגד צד טוב שברע.
כן? זה אחד, למשל, באים
אליו, אומרים לו, קום ממתעדך,
עצלן שכמוך.
אתה לא מתבייש, אתה לא
יודע כמה שזה רע, העצלות.
אתה לא יודע מה הערך של
העבודה, כמה שזה טוב, תתבייש לך.
והוא אומר, תמשיך
לדבר, תמשיך לדבר.
אני יודע את האמת.
האמת היא שהמזרון זה משהו.
משהו.
אז אני שואל את השאלה,
הטענה של העצלן,
של העצל הזה, היא נכונה או לא?
יש בה אמת?
זאת אומרת, כל זמן
שאתה, המוכיח אותי,
אינך מוכן להכיר בצד האמת,
שיש ברע הזה, אני לא אשמע לך.
ברור?
לכן יש גם, לכן העניין של
ההגדרה, של הגבול בין הטוב
לרע, צריך להיות מדויק,
ולא להעביר אותו בין,
לשקב על המזרון, לבין לעבוד.
כי יש צד טוב גם בזה, יש צד רע גם בזה.
מובן? טוב.
אגב, מה הצד הטוב שבה עצלות?
מישהו יודע?
זה השאיפה לחיות.
יפה. שמעת, אני,
מספר פעמים בשיעור,
מביא דבר הבנו סעדיה גאון,
שאומר שהעצלות, היא
תחושה, של חיי העולם הבא.
כי העולם הבא, זה
עולם, שבו לא עובדים,
נכון? יש איזו פסיביות, של הנפש,
והאדם כבר בעולם הזה, מרגיש משהו מזה.
זה שייך לו קצת.
כן?
אז ברגע שאתה אמרת לי,
שכאשר אני רובץ לי על המזרון,
אני בעצם, משתוקק לחיי העולם הבא.
א', אני שמח לראות,
שמישהו כבר מבין אותי.
שנותן ערך חיובי, לנציעה של הנפש.
זה דבר אחד. דבר נוסף,
אני גם הבנתי, לאן זה שייך.
זה שייך לעולם העתידי.
אה, זה לא שייך לעובד.
אבל, לא דחקו
לחלוטין, את ההכרה שלי.
אז דווקא זה מה שנותן לי את הכוח לקום,
ולהמתין למזרון העתידי,
בין המלאכים, אחרי 120 שנה.
כן?
אתה אומר אותי, שזה לא
מהגוף, ומהחומר, אלא מהנשמה?
זאת אומרת, שההצלות,
זה לא רק מהחומר והנשמה,
מהחומר והגוף, אלא יש
משהו נשמתי, בנטייה של הגוף,
אל ההצלות.
זה לא משהו מהמסיעת הישראלים?
זה לא משהו, מה? הוא לא אמר את זה.
הוא לא אמר שזה לא נכון, מה שאמרתי.
האחמיות, זה דבר, מגיע
נגד הטבע, טבע חומרי.
אתה אומר שהמסיעת הישראלים,
זה דווקא שהטבע החומרי הוא רע.
כן? ככה אתה אומר.
זה לא נכון. הוא לא אומר את זה.
הוא אומר את זה רק בהתחלה.
אבל אחר כך, במידת
הקדושה, הוא מסביר,
שעד רבה, האדם הקדוש,
האבנים רבות, עלי יניח
צדיק ראשו.
ומה הוא יעשה הצדיק שם?
עם ראשו, על האבנים?
הוא ישן. נכון?
זאת אומרת, השינה של
יעקב, היא מתלתך פתאום.
טוב.
האם זה עובד?
זה עובד בפועל, אם אומרים לבחור
בין 15-16, שרובץ לו, ולא לרדון,
ולרדון הוא רבור של גדול,
שזה חלק מה... האם זה עובד בפועל?
האם נתינת הדיגיטימציה על היצר הרע,
זה עובד? כן, זה עובד.
זה עובד. כן. בבקשה.
האם אפשר להיכנס
להסתעות וקומבינות כאלה
עם יצר הרע?
האם אפשר להיכנס לישון?
כאילו, אני אחזור למשרד,
אני אומר לו שאני...
האם מותר לעשות קומבינות עם היצר הרע?
כן, למה לא?
אתה יכול לעשות הסתעות. זה עובד.
אם זה עובד, זה עובד. טוב.
אה... כן, זה מזכיר לי את שניה
בחורי ישיבה שקמים ב11 בבוקר.
אחד מתעורר ואומר, אוי, כבר 11.
השני אומר, אני כבר 6 שעות נלחם
ביצר הרע, ועכשיו ניצחתי אותו.
אה... אה... אז כן
אומר הרמחאל, וכאשר
יתעמת אצל האדם גודל הערך המצוות
ורוב חובתו בהם,
ודאי שהתעורר ליבו לעבודה ולא יתרפה ממנה.
כלומר, עיקר העיקוב
אצל האדם זה הכרת האמת.
ברגע שאדם יודע את
האמת, אז כמעט כל המלחמות
כבר נוצחו.
ואומנם, מה שיוכל להגביר
את העוררות הזו הוא ההסתכלות.
ברוב הטובות
שהקדוש ברוך הוא עושה
עם האדם בכל עת ובכל
שעה, והנפלאות הגדולות
שעושה עמו, מת על
עדה עד היום האחרון,
כי כל מה שירבה להסתכל
ולהתבונן בדברים אלה,
הנה ירבה להכיר לעצמו
חובה רבה אל האל המטיב לו.
ויהיו אלה האמצעים
לשלא יתעצל ויתרפה
מעבודתו, כי הרי אוהיל
ולא יכול דאי לגמול לו, לגמול לו טובתו,
אלא הוא ילברח, לפחות יודע לשמור
ויקיים מצוותיו. כלומר, הזריזות
יש לה יסוד מוסרי בעצמה,
לא רק יסוד תועלתי,
אלא יסוד של הכרת טובה.
הרי אם
עשו לי טובה, לפחות
אני צריך להכיר בתובה.
חובה? טוב.
אגב, זה מסביר
למשל שאלה
ששואל המערן מפראג
בגבורות ה'
איך זה יכול להיות
שיש אפשרות
להגיד את ההגדה של פסח?
למדנו בגבורות ה'
אדם מצווה לספר
את נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא
בליל הסדר.
לכל הדבר הזה היה צריך להיות אסור
שהרי
מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו
מאחר ואי אפשר להשמיע
את כל תהילת ה'
היה להיות אסור לספר גבורות ה'
נכון?
זה כמו משל למי
שיש לו אלף אלפי
דנרי זהב ומשפחים אותו
שיש לו אלף של כסף
לא גניו לו?
גם באיכות גם בכמות
במקום זהב כסף
במקום מיליון אלף
ואתה אומר כל הכבוד לך הרי
בואי נושא, לא יגלום שעשית לי כך וכך
אז מה היתר
בעצם להגיד את ההגדה של פסח?
זה הקבושה של המערן.
אני מעדיף את הכסף על הזהב
אתה מעדיף את הכסף על הזהב? למה?
זהב זה 14 וכסף זה 160
זהב זה 14 וכסף זה
160. 14 מה?
הנוטריקה
מה? הנוטריקה
הנוטריקה, אה
הגימטריה של זהב זה 14
וכסף זה 160
אם אתה יכול לשלם לי בגימטריות
זה בסדר
כן
עכשיו, אז איפה היינו?
כן
האם מותר
להגיד את ההגדה של פסח?
אומר המערן דבר
שהוא דווקא נוגע לשורשים גדולים
אם זה בשביל
תיאור פילוסופי ומדעי
של אלוהים, של מפעל ה'
אז אסור
כי אתה באמת מקטין
אבל אם זה כדי לצאת ידי חובתך המוסרית להודות
אז מותר
כלומר, אתה לא בא כדי לתת
הגדרה פילוסופית אלא הגדרה מוסרית
זה דבר שאנחנו רואים
בהרבה מאוד תחומים ביהדות
שה... שהרבה פעמים שאלות
מטאפיזיות מוכרעות
על פי המוסר
מבין?
אז גם פה אומר הרמחל
אתה צריך להזדרז
לא בגלל שתהיה לך תועלת
מהזריזות
אלא בגלל שאתה מחויב מוסרית
להודות למי שעשה איתך את הטובה
עד כאן מובן? כן
למה נכונה לא היינו יכולים להגיד את
ההגדה של פסח? למה מה?
נכונה לא היינו יכולים
למה לא היינו יכולים להגיד את
ההגדה של פסח?
בגלל מה שאני הסברתי
אה, טוב אז אני אסביר עוד פעם
בגלל
שאתה בהגדה של פסח בא להסביר
מה השם עשה
אתה בא להגיד
הנה הוא עשה כך וכך
אז אתה מקטין כי הוא עשה הרבה יותר
גם מבחינה כמותית
גם מבחינה איכותית
נכון? הבנת אותי עכשיו?
כן, למשל אדם שיש לו
מיליון מטבעות של זהב
ואתה אומר שיש לו אלף של כסף
אז אתה מקטין גם איכותית
וגם כמותית
למרות
שידידיה אומר שהיא רוצה את הכסף
טוב
הלאה, והנה
אין לך מה?
אתה רוצה להגיד משהו?
כן
המשפט החשיבי קומת אצל אדם
מול אדם של מטבע
אפשר להגיד אולי שזה
האם זה
איזושהי
המלצה או שזה
תיאום ממש מצב
זאת אומרת אם אני עכשיו אני מחשב באיזה משהו
הוא לא מצליח לכם את המצווה
האם הבעיה היא ישירה מול המצווה הזאת
או שבעצם אני יכול להגיד
ודאי, כל מה שאתה רוצה
עכשיו זה לחזור לשורש, עכשיו תלמד על המצווה
אתה עמיק בתלמד, מה חובד לך
איפה אני מתמודד עם זה
זה התנועות ישירה של קמת לבוקר
או של תלמד על התפילה
לא, לא, זה באופן כללי
זאת אומרת פה
מה האמצעים מביאים לזהירות, הוא אמר לימוד
התורה, נכון? אז גם הזרזות
אז אתה לא עכשיו לומד על אותה מצווה
שאתה נכשל בה, יכול להיות שגם
אבל באופן כללי אם אדם
מברר לעצמו את חשבון עולמו
לשם מה הוא קיים אז זה גם
עוזר לו, יש לו בשביל
מה לקום כמו שאומרת
חוץ מזה שזה נכון
שלפעמים הידיעה הברורה
שזאת האמת, זה בהחלט
מביא לזרזות
למשל
האצלות
בוא נחזור לדוגמה הקודמת
האצלות אם
אדם שנוח לא לשכב
במזרונו, פתאום יראה את
הבית שלו עולה באש
זה ברור שהוא יקום
זאת אומרת, זה לא שהאמצעי
היכולת לקום לא קיימת
רק שהמוטיבציה לא ברורה
כיוון שהוא לא רואה את ביתו עולה באש
ולא מבין למה לצאת מן
המזרון, אז זה גם ברור האמת
זה מברר את זה
טוב
והנה
יש דברים פשוטים
אין לך אדם באיזה מצב
שימצא עם עני ועם עשיר, עם ברי ועם חולה
שלא יראה נפלאות וטובות
רבות במצבו
כי העשיר והברי
כבר הוא חייב להתברח עלו
שוב על בריאותו, אגב זה לפי
הכלל שטוב להיות
שעשיר וברי
מאשר עני וחולה
זה נכון לא?
זה נכון לא?
העני
חייב לו
שאפילו בעון יום, אמצאי לו פרנסתו
דרך לזבלת, ואין לו מה אני יכול למות ברעב
ואם מי שמות ברעב
הוא כבר
לא יכול להודות
אז אין בעיה, החולה
על שם החזיקו בחובת חולי
ומה כותב, ואין לו מה אני יכול לרדת שחט
אם הוא מת, גם הוא לא יכול
וכן כל כך יוצא בזה
עד שאין לך אדם שלא יכיר עצמו
חייב לבורו
ובהסתכלו
בטובות אלה שהוא מקבל ממנו
ודאי
שיתעורר להזדרז לעבודתו
כמו שכתבתי למעלה
אגב על זה יכול להיות קושייה, לא?
על מה שאומר הרמחא
אם לא זה שהוא יצר אותי מחייב אותי
כמו היום
שילדים
שטובים את ההורים שלהם
שיביאו אותם לחיים ברואים
שחולים
אתה כבר בראת אותי, אז תפל בי
בסדר, אבל הבעיה היא
שאני לא חייב לך שום דבר
אומר הקדוש ברוך
שהרי יכולתי גם לא לברוא אותך
אז זה באמת נאמר בכל מקומות, לא?
נוח לא שלא נברא
נכון, אז מה אתה אומר?
העולם הזה לא כזה כיף כמי?
כן, אבל העולם הזה הוא טוב
הוא לא כיף, אבל הוא טוב
כן, אז זה הביטוי בגמרא
נכון? שהכריעו במסכת עירובין
נוח לא לאדם שלא נברא
מה זה נוח?
זה לא נוח להיברה
אבל זה טוב
על העולם הזה נדבר
זה טוב להיברה בעולם הזה?
כן, זה מה שאני אמרתי
נוח לא לאדם שלא נברא
שלא נברא בעולם הזה, נכון?
אבל
זה בודד די בגמרא
נוח לא, לא להיברה, אבל זה לא
נוח לא להיברה, יש הבדל בין נוח
לבין טוב
אתה לא אמרת טוב, היא לא על העולם הבא
לא, זה טוב מצד עצמו, והיה ראוי
מכל אשר עשה, והנה טוב, מאוד
זה טוב
למה?
תסביר לי למה
אז מה זה טוב?
טוב זה הקיום
אומר הרמב״ם במורה נבוכים
שהטוב זה הקיום
אלא מה אתה אומר? אני חי בבעשה, למה?
כי הקיום לא מושלם
אבל שיש איזה
הרגשה שהקיום לא הגיע להשלמתו
אז המפגש
בין היעדר לבין היש
זה יוצר את הכאב
כי כשיש יעדר מוחלט
או קיום מוחלט, אין סבל
אז רע זה יעדר קיום?
הרע זה
המפגש בין היעדר לקיום
זה הרע
היעדר עצמו הוא לא רע
אבל המפגש בין היעדר
לבין הקיום יוצר את הסבל
אתה רע
למשל יש פסוק
בתורה מאוד מעניין
וי אומר
השם אלוהים לא טוב
כל העולם רע
נכון?
מה? לא טוב, ולמה הכל לא טוב?
להיות אדם לבדו
מכיוון שאדם לבדו, אז הכל רע
מדוע? כי ברגע
שאדם הוא לבדו, אז אין לו
אפשרות להיפגש עם עצמו
אז אין משמעות לקיומו
כל הבריאה כולה מיותרת
מובן?
לא, לא, הייתי
למה? זה דבר פשוט
ולכן אסלו עזר כנגדו
על ידי כך הוא יפגוש את עצמו
ואז העולם יחדל מלהיות לא טוב
כן?
אדם שמתאבד
זה אדם שהגיע למצב
אדם שמתאבד, כן, נו
הוא מגיע למצב שהקיום
שהחיסרון והקיום
נפגשו והחיסרון היה כל כך גדול
והספיר ממנו את הקיום
בעצמי שלו
נגיד ככה, האדם שמתאבד
הוא אדם אופטימי
אני אסביר למה
כי הרי אם האדם אומר
על כל העולם כולו, עם כל הטוב
שבו שהוא רע
סימן
שהציור שלו, של הטוב
הוא ציור עליון מאוד
תבין?
הוא רוצה
טוב כל כך עליון
שהוא לא מצליח לראות את הטוב
שיש במציאות
אז בסופו של דבר זה נובע
מאופטימיות, אז חבל שהתאבד
כן
בעצם
הרמחל מתעלם הרבה
שיש אנשים שמתים ברעב ויש אנשים שמתים ממחלות
האם הרמחל מתעלם
מזה שיש אנשים שמתים מרעב
או שמתים ממחלות
לא
הוא לא מתעלם מזה, אני
אפילו אמרתי את זה לפני כן
הרי פה
הרמחל אומר שמי ש
אני או חולה צריך להודות
לקבוה שהוא עדיין לא מת ברעב
או לא מת מחוליו
וזה תמיד נכון
ואז אם הוא כבר מת
או מרעב
או מחולי אז הוא כבר לא יכול
להודות
אז הוא לא נדון בספר מסיעת אישרים בכלל
בסדר
טוב
בבקשה יש לך
שאלה?
משיבח אני את המתים
נכון
אז זה משהו יותר טוב למות מאשר לחיות
כן
מה
כן זה באמת לא בסדר
זאת אומרת זה השלב של הייעוש
של השלב של הייעוש של שלמה
אחר כך הוא תיקן את זה בסוף כהלת
טוב
ויסתכלו
בטובות
אלה שהוא מקבל ממנו
ודאי שיתעורר להזדרז לעבודתו
כמו שכתבתי למעלה
כל שכן אם יתבונן
היות כל טובו תלוי בידו
יתברח אבל כן אמרתי
שיש לי קושייה
מה עם הקושייה שלי
הקושייה שלי היא מה פתאום
אתה אומר שזה טובות שהקבוה הוא עושה לו
כל זה זה בטבע
כן
החולה הזה שעוד לא מת
זה בגלל שהטבע עוד לא
מורג אותו
וזה שאדם עשיר
זה בגלל שיצא לו
יצא לו כלף
למה אתה אומר שהקבוה הוא
זה שעושה את הטובות
מה
הקבוה עשה את הטבע
לא שומע הקבוה עשה גם את הטבע
יפה זה התשובה
הקבוה עשה את הטבע זאת אומרת
זה שהקבוה נתן לי
לחם לאכול בגד אלבוש
הוא עשה את זה דרך מערכות הטבע
רק אתמול קיבלתי
מייל מישהו שאל
האם אני צריך
לפתוח בשם
או לחשוב
שמה שבא לי בדרך הטבע
לפתוח בשם
אתה אומר
לפתוח בשם ולא לחשוב שזה בעיה בעיה הטבע
אז אתה מתעלם מהמציאות
אדוני
שזה בעיה של הפתעות
כן אבל מה עם הטבע
למשל
בוא ניקח דוגמה
חכם ידידיה בוא ניקח דוגמה
נתן לעצמנו שאתה
צמא ומישהו נותן לך קוס חלב
ואתה שותה את קוס החלב
זה תיאורטי
עכשיו אתה
עכשיו
זה שהחלב מרווה אותך
הוא מסביע אותך
האם זה נתון טבעי או שהקבוה התערב
ישירות
כן כלומר אתה אומר שמצד הטבע
החלב לא מרווה
כלומר
יש לך חברים טובים
הלואה הם המותקלנים
חכמי המדברים שהרמב״ם הביא אותם
בספר מורה הנבוכים
אבל הוא לא זכה להסכים איתם
הוא דווקא לא מסכים איתם וחושב שיש דבר כזה
טבע אלא מה
שהטבע ריבונו של עולם
הוא זה שבראו
אני לא טועה
אני זכיר בכמה מקומות שאין
רגשון חזק טבע מנהגות של עולם
וכל רגע שהם יכול לשנות
כמו היינו בנפש החיים
אחד יש לו יתור רחוקים תמיד
יש חוליה מתמשכת כל הזמן
מה שאנחנו רואים כטבע זה השם כל הזמן
אני אחזור על שאלתך כפולה
כן
אתה שואל ככה
שא. איך אני אומר שיש טבע
הרי אני הבאתי שאצל חזק המושג טבע זה
מנהגו של עולם ושכזאת הוא יכול לוותלו
ב. למדנו בנפש החיים שיש בריאה מתמדת
עד כאן שתי שאלותיך
שאין אחת
או שאלתך אחת שהיא שתיים
התשובה היא
שזה נכון שאצל חזק הטבע
נקרא מנהגו של עולם
אבל זה בדיוק אין דבר של מנהג
מה זה מנהג? זה ההרגל
נעשה טבע זה ההרגל
אז ההרגל יוצר קביעות של ההתנהגות
ב. אז זה כן אומר שיש טבע
ב. מה שלמדנו בנפש החיים
זה שהבריאה המתמדת איננה
במציאות אלא בשורשי המציאות
בצירופי
תטרף צירופי שמביאה
נכון
אז מה זה אומר
זה אומר שבשורש המציאות
היינו במוטיבציה האלוהית שהתקילו מהעולם
יש התחלשות מתמדת
אבל בתפקוד של העולם
זה מתווכח דרך הטבע
ככה נפש החיים בעצמו אומר
אני לא הבנתי את מה זה התטרף
התטרף הזה הכוונה
אלף ושמונים
כן, כלומר
השעה מתחלקת לאלף ושמונים רגעים
זאת אומרת שלוש שניות וחצי
כפול אלף שמונים
זה שעה שלמה
וכל שלוש שניות וחצי
זה דגם כזה
כל שלוש שניות וחצי משתנה
צירוף שמביאה שמחיה את העולם
מה זה שם המביאה
זה הרצון
של הבורא שיהיה עולם
זה המוטיבציה שלו לקיום העולם
והמוטיבציה מקבלת
אופי חדש
כל שלוש שניות וחצי
אבל התפקוד של העולם
זה תפקוד הטבע
לא שהקב' הוא משנה את חוק הטבע
כל רגע
אלא הסיבה שהוא רוצה בחוק הזה
היא משתנה
לא, לא, זה בדיוק מה שהוא שמע
אותו ריח להסביר הנפש החיים
שזה לא שאין משמעות
לטבע ולמחקר המדעי לפי זה
אלא העולם
שהקב' הוא רוצה בו
הוא עולם עם תפקוד מסוים, זה עולם הטבע
אבל הקב' הוא רוצה בו כל פעם
מחדש
וגם מדעת הדין של אנשים מדברים על החשב שלו
והטבע, תדעו מזהה אותו
יפה, אתה אומר מדעת הדין
של העולם, של הקב' הוא
זה אלוהים, כן?
בגמטריה הטבע, נכון
אז לכן, מה שאנחנו
מה שהרמחל כאן אומר, צריך להודות לקב' הוא
צריך להבין שאין הכוונה
להתערבות ישירה
מידית
בנאסה
אלא זה שהקב' הוא סידר בכלל את עולמו
באופן שיש סדרי טבע
שנותנים לי חיים ועושר וכדומה
באותה מידה, אדם גם יכול לראות את הרע
להגיע למסקנה פתוחית
שלא להיות זורם לעבודת השם המקלוט
כן, באותה מידה
אדם יכול להחליט להסתכל על הרע
וברגע שהוא
רואה את הרע
לא להודות לשם על זה ולא
להיות זריס בעבודת השם
כי הרמלך כל כך הרבה רע נעשה
נכון
ולכן צריך בשביל זה ללמוד
מה ללמוד?
אתה אומר לתב עביד למה אתה קראת בגמריו
ואתה מאמין כל מה שכתוב בגמריו
ואתה גם צריך לראות את זה
כן, היה לי רב
שהיה אומר
זה לא בגלל שזה כתוב
שזה אמת
אלא בגלל שזה אמת
כתבו את זה
לכן צריך לבדוק מה האמת
שבה כתוב
והיה לי עוד רב
שכל פעם שהיו אומרים לו כך כתוב
היה אומר אתה כך כתובניק
צריך לברר
מה היסוד של מה שכתוב
למה אי אפשר לברר?
כן, אפשר לברר שהכל לא טובה
אפשר לברר
אפשר לברר
בדרכי השכל
למשל אתה רוצה הוכחה
שהכל לא טובה?
בראשית ברא אלוהים
אם אלוהים ברא אז ברור שהכל לא טובה
מה הוא מסכים עם המצב הזה?
זה כך כתוב
צריך לדעת מנעין באמת
שמה שכתוב שבראשית ברא אלוהים
זה אמת?
אבל זה לא מדהים
גם לגבי האמונה עצמה
האמונה עצמה?
דוד עמד זה על חמש עשרה
ארגן בא ישראל עמדה על שבע
חזר לו עמדה על שלוש
נחה בקורקים עמדה על אחת
צדיק במהותו יחיה
מי שיש לו אמונה הוא יחיה
אין לו אמונה לא יחיה
אתה אומר מי שיש לו אמונה יחיה
מי שאין לו אמונה לא יחיה
הוא חי בכדור הארץ היום הוא מאמין
כן באמת ככה אתה חושב
אני בטוח זאת אומרת
וכל מיילי שמתו
זה בגלל שהם לא אמינו
כולם האם הם לא ידעו
אתה אמר שהגיעו
אבל בריא שהם הפסיקו להאמין מתו
וואי כנראה שאנחנו
שייכים לדתות שונות אתה יודע
טוב
טוב
ו
יש גם
אנחנו אומרים שהמלפפון
הוא אויב האנושות
כן כל מי שאכל
מלפפון לפני 200 שנה מת
טוב
ואינך רואה
אז זה עשרה
אני כאן דילגתי כן
הוא יסתכלו בתובות אלה
שהוא מקבל מנו ודאי שיתעורר להזדרז לעבודתו
כמו שכתבתי למעלה כל שכן
אם יתבונן להיות כל תובות עלוי בידו יתברך
ומה שמצטרך לו ומה שמוכרח
אליו ממנו יתברך הוא
ולא מהאחר אשר על כן
ודאי שלא יתעצל מעבוד עבודתו
יתברך ולא יחסר לו מה שהוא מוכרח אליו
יש
אחד הטיעונים
הנפשיים נגד עבודת ה'
זה מה מתערבים לי בחיים
מכירים את הטענה הזאת
איזה טענה מעניינת
זאת אומרת אני רוצה
לשבת
בסוטולה לחוף
עם אורן ג'אדה
ואומרים לי מה לעשות
ממש לא בסדר
כן
וזה צודק אגב הטענה הזאת
הטענה הזאת היא שאם אתה
כלומר אין הגדרה יותר
ברורה של העבדות מאשר
לחיות לא לפי קצב החיים שלי
אלא לפי קצב החיים של מישהו אחר
ואז לכן יש טענה נגד
נגד הקב' הוא שהוא דורש
ממני לעשות כל מיני דברים
זה כל זמן שאני
תופס את האלוהות כחיצונית
להוויה שלי
אם אני זוכר שהקב' הוא
גם הבורא
אז הוא מקור החיים שלי
יוצא שכאשר אני נאמן למצוותו
אני בעצם חוזר אל עצמי
אני נאמן לעצמי
בוא נגיד את זה אחרת
עשה רצונך כרצונו
אומר הרב קוק באורות הקודש
כי רצונך אינו אלא
רצונו
כלומר אני לא יודע בדיוק מה אני רוצה
המצווה
עוזרת לי לברר מה אני רוצה
וזה הגיוני מאוד מה שאני אומר
זה לא סתם אמירה
כי אם המצווה אימה את הבורא
יוצא שכאשר אני מקיים את המצווה
אני פוגש את איבר אותי
את מה שאני באמת
או כמו שאמר רבי יהודה הלוי
עבדי הזמן
עבדי העבדים הם
העבד השם הוא לבדו חופשי
כן
איך משכנעים?
איך משכנעים מה?
איך משכנעים את ההמון בדבר הזה
בדיוק כמו שאתה משכנע את עצמך
הרי אני אמרתי פה
דברי היגיון לא אמרתי
דברי מיסטיקה
כן אבל אני מבין שהרקע שלי הוא
קצת יותר קל לקבל את זה
קל לקבל את זה
אנשים שאין להם את הרקע הזה
זה מרצון האמיתי שלך
לא אבל זה מאוד הגיוני
אני לא מבין למה זה לא נכון
מה שאני אמרתי
תקשיב טוב טוב יש פה טענה שכלית
הטענה שכלית היא
אם זה באמת מעת הבורא
אז זה אני
כן למי זה מובן
למה למישהו אחר זה לא יהיה מובן?
זה מאוד הגיוני מה שאומרת
אז איך זה לאדם
שקיימים מיליוני כופרים
בהקדוש ברוך הוא?
זה משהו אחר מי שכופר בהקדוש ברוך הוא
זה ודאי לא שייך לו לקיים מצווה
כי הוא לא מאמין בזה
אז איך אפשר לקבל אותו?
סליחה אתה
אתה פה רוצה
לדבר במה שאני לא קשור
אתה לטניה בדלטניה
כלומר השאלה היא לא
האם התורה היא אמת או לא
זה לא הדיון כאן
האם התורה היא אמת או לא
זה נושא ללימוד בפני עצמו
בגלל זה יש ספר הכוזרי
לא אני לא אמרתי מי שמאמין בתורה
גם מי שלא מאמין בתורה
תקשיב
גם מי שלא מאמין בתורה
הוא יסכים איתי שאם המצווה
היא מעת הבורא אז המצווה
איננה שיעבוד
נכון? זה מה שאני אמרתי
כלומר אתה לא צריך להיות מאמין בתורה
או לא מאמין בתורה כדי לקבל את האמת
של מה שאמרתי עכשיו
זה פשוט זה נוסע אלא מה? כל השאלה
האם יש באמת אלוהים האם הוא נתן מצוות
שזה נושא בפני עצמו
אבל קודם כל ההיגיון שמאחורי הדברים
הוא היגיון בריא מה שאמרתי
בסדר? אגב אני רוצה להגיד לכם
שיש אלוהים והוא נתן תורה
זה נכון
תדעו
מה זה לקיים מצוות
מצוות אנשים מלומדה כאילו שאנשים
עושים מצוות והם לא קיים
פעמים שרחוקים מתורה ומצוות
לא המצוות חבות להשקיע
אה לפי זה אדם לא יכול לקיים
מצווה אם הוא לא מאמין זה נכון
לא שאדם יכול לקיים מצוות כרגיל
בגלל שהוא לא מאמין
אם אדם יקיים מצווה בלי להאמין
סתם פרייר
למה שייקיים מצווה אם הוא לא מאמין
אבל יכול להיות
זה יכול להיות
זה לא מצווה זה מעשה
זה פולקלור זה כל מיני דברים
אז במצווה עצמה
בסי-ה אין סקס?
אין משהו שמחזיר אותו לנקור חייו?
יכול להיות
זה תלוי באיזה דרגת הכרה הוא נמצא
יש אנשים שרק מחכים שהחבדניק
יניח להם תפילין כי זה נמצא
אצלם
באופן פוטנציאלי זה כמו אנרגיה
פוטנציאלית שנמצאת אצלם
זה מחכה רק לגירוי
בסדר
אבל אם אתה מדבר אופן נגיד אבסולוטי
אם אני לא מאמין שדבר מחייב אותי
למה שאני אעשה אותו
זה לא עניין העניין הוא
שאנאדם יכול לעשות את המעשה
וזה לא עובר לו להתחבר
לרצון האלוהי או ל... נכון נכון
לפעמים אדם עושה מעשה
למשל יש אדם שמאוד אוהב הוא מאוד רעב
הגיע הערב לא אכל כל היום
יש פה משהו לאכול
חתיכת מצה
אומרים לו זה ילד לסדר הערב
אה כן? קיים את המצווה? לא
לא קיים את המצווה. למה?
כי הוא בכלל לא התכוון
כן
הוא היה רעב, מצא מצות
הוא גם היה נורא עייף לכן שכב על צד שמאלו
אמר יש פה משהו לשתות?
אביא לו יין
בסדר זה לא מצווה
כן היה קצת חסל חריף
מה זה החום הזה?
מתוק
כן כן
מה זה מתוך שלא לשמע
ולא לשמוע? מתוך שלא לשמוע
ולא לשמוע זה משהו אחר לגמרי
לא לשמוע זה לא שהוא לא מאמין
ולא שהוא לא מתכוון
מה? הוא מקיא את המצה שלא לשמוע
מי שמקיים שלא לשמוע
הוא מאמין שזו מצווה
הוא מאמין בשם
והוא לא
והוא אפילו מתכוון למצווה
רק הוא לא עושה את זה לשמוע
כי הוא עושה את זה בגלל שהוא מעוניין
בסחר או בעולם הבא
או כל מיני דברים כאלה. זה נקרא לא לשמוע
בסדר?
ודווקא
לא לשמוע זה מדרגה גבוהה מאוד
אפילו השלה
רבינו ישעיהו הלוי הורוביץ
מגדולי האומה
מגדולי הצדיקים שבאומה
כתב לגבי מצוות תלמוד תורה
הוא כתב בספר שלו ברכה
הוא לא התכוון אף פעם לברך אותה
אבל הוא כתב אותה
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם
אשר קידשנו במצוותיו ללמוד שלא לשמוע
על מנת להגיע ללשמוע
וככה הוא כתב
אז יש מצווה ללמוד שלא לשמוע
הרי זה שיובם
אני עד שזה לא לשמוע
אני לא עושה
זה סתם יצא הרע
כי הרי כל אדם עובר דרך הלשמוע
טוב
כל אדם עובר דרך הלא לשמוע
כן
טוב
איפה היינו?
אגב זה דבר מאוד אנושי
זה אומר שהאינטרסנטיות האנושית
כלולה בעבודת הבורא
זה יפה
אני אינטרסנט
ובדוגמה הזאת מעניינת את הבורא גם
יופי
נפלא
טוב, ואינך רואה
שכללתי פה בדבריי
שלושת המדרגות
אשר חילקתים בזהירות
כי כבר
עניינם אחד
והדבר למד מעניינות
שלישלמי הדעת, שזה המדרגה העליונה
תהיה הרע מצד החובה
ומצד ערך המעשים וחשיבותם
לפחותים מהם
מצד העולם הבא הוא חבודו
שלא תשיגי אובושה
ליום הגמול וירותו הטובה
שאני יכול להשיג ואיבדה
ולהמון מצד העולם הזה הוא צרכב
כעניין שפרשתי שם
למעלה
זה כמעט משהו פרש
למעלה כי שם הוא הסביר של הפחותים
יש גם היראה מן הגהינם
ופה הוא לא הזכיר את זה
אבל צורכי העולם הזה, כן
הוא אומר שהוא אמר את זה לפני כן?
איפה הוא קרא את זה?
טוב אז הירות כן אבל איפה בזריזות
הוא קרא?
אה הוא אומר כן קרא את שלושתם
בוודאי, תסתכל
מה שיוכל להגביר את הורירות
זו
דבר ראשון כאשר היא
יתעמת, בפסקה הראשונה
כאשר היא יתעמת אצל האדם גודל ערך אמיצות
ורוב חובה טובה הם וודאי שהיא תעורר
זה כמו שלמי המעלה
אחר כך הוא אומר מצד
ההסתכלות ברוב הטובות שהקב' הוא עושה
עם האדם בכל העת והנפלאות
וכו' אז כל אלה
יש לו התעוררות מוסרית
ואחר כך
הוא כותב
זה מגביל לעולם הבא? מה?
זה מגביל לכל המעניין? כן נכון
והמעגלה השלישית שאפילו אם הוא
רעב או חולה
יש לו עדיין להודות לקב' הוא על זה שיכול
להיטיב אימו וכו'
הוא רק כותב את זה בסגדון
יותר משתמע מדוע?
למה לא כל כך מפורט? כי בזריזות
אין צורך כל כך לפרט
כמו בזהירות
עד כאן פרק ח'
מכאן ואילך
פרק ת'
מה?
כן בסדר
אחרי ח' ובת' לא?
הגיוני
בביאור מפסידי
הזריזות והרחקה
מה זה מהם? מהמפסידים
גם הדברים
האלה פה יחסית
פשוטים
הנה
מפסידי
הזריזות
הם הם מגדילי
העצלה
והגדול שבכולם הוא
בקשת המנוחה
הגופית
מה זה מנוחה גופית?
מנוחת הגוף
ושנאת
התורך
ואהבת העידונים
בתשלום כל תנאיהם
אם פרסי זה ייקף
זה ייקף עד הסוף
אז רגע כשאני קורא משפט כזה
אני מבין שהוא מבקש ממני דווקא לתרוח
לא לאף דווקא
הזריזות
יכולה גם להיות
נעימה, עד רבה
מי שנמצא במצב של זריזות אז הוא לא תורך
זה כמו שלמשל גיבור
זה אדם שאיננו חש
בזמן מעשה הגבורה שהוא עושה מעשה גבורה
אם כשאדם עושה
מעשה גבורה כל הזמן יחשוב
ועולה לעשות משהו אדיר
מעשה גבורה גדול
הוא לא יוכל לשתק אותו
אז קודם כל גם בזריזות
האדם הזריז איננו חש שהוא זריז
כי אם לא
זו התרחה יתרה שמשתקת אותו גם
כן, פשוט אני אומר את זה
כדי שלא נבין לא נכון את דברי רמחן
אז הנה מפסידי הזריזות
הם הם הגדילי העצלה
בגדול שבכולם בקשת המלוחה הגופית
ושנאת התורך
ואהבת העידונים בתשלום כל תנאיהם
כי הנה אדם כזה
ודאי שתכבד עליו
שתכבד עליו
לבריאות
שתכבד עליו העבודה לפני בוראו
כובד גדול
כי מי שירצה לאכול אכילותיו
בכל היישוב והמנוחה
ולישון שנתו
בלא תורד
ועם האם ללכת
אם לא לעיתו
וכיוצא בדברים אלה
הנה יקשה עליו
להשקים לבית הכנסיות בבוקר
או לקצר ביסודתו
בפני תפילת המנחה בין ה-40
שימו לב הוא התחיל לתפיל
את הסעודה שלו בחצות
הגיע הזמן בין ה-40
כמה זמן הייתה הסעודה? 4-5 שעות
קשה לו
או לצאת לדבר מצווה
אם לא יהיה עת ברור
כל שכן למהר עצמו
לדברי מצווה או לתלמוד תורה
ומי שמרגיל עצמו למנהגות האלה
עדן הוא עדון בעצמו לעשות ההפך זה
כי כבר נעשה רצונו במעשה
הערגל הנעשה טבע שני
כלומר לפי זה
האצלות ואהבת המלוכה והתענוגים
זה סוג של שיעבוד לאדם
נגיד אומר
מה אכפת לי יש לי כסף
אני יכול להתאצל
כל ימיי
עד רבה אם אדם יתאצל כל ימיו
הוא נופל עכשיו לתוך בית כלא
שהוא לא יכול להתגבר על הערגלים שלו
זה באמת שורף את הזמן
כן שורף את הזמן
יש אחד
איך אתה אומר
אחת ההכרות שאדם יכול לפתח כדי להשתחרר
מכל שיעבוד
זה שאדם
יכיר בזה שהוא לא מוכן לוותר
על החירות
כל זמן שאדם אוהב
את החירות אהבת נפש
הוא יהיה מוכן להקריב הכל
למען חירותו זו
ואומנם
כן מה אתה רוצה
האדם רואה את החירות
ששוכב המון וזה
אז הוא חושב שזו החירות
אדם ששוכב במיטה חושב
שזו החירות
זה לא נכון
לא יכול לחשוב שזו החירות מזוויה פשוטה
כי הוא צריך לשים למה
אם הוא שבוי בזה או לא שבוי בזה
אם הוא שבוי בזה אז זה כבר לא חירות
אם הוא לא שבוי
זה נכון זה בסדר
מותר לשקע במיטה בכיף
מותר אם אתה לא שבוי בזה
בסדר
אם לא אז אדם
יהיה אומלל
אדם שיש לו
הרגלים של פינוק
כל פסיכולוג יגיד לך את זה
ברגע שאדם מפונק ברגע שיחסר לו
מרכיב אחד של הפינוק
חייב אומללים
מה שאין כן אדם שלא
אכפת לו יש את זה מה טוב אין זה לא נורא
אז האדם הזה הוא הרבה יותר
מאושר הוא חופשי הוא לא משועבד
לשום דבר
זה כמו אנשים שמתמכרים
כל מיני דברים קוס קפה הוא לא יכול
אם הוא לא שתה קוס קפה בבוקר
הכל הלך
מסכן
נכון זה טעים מאוד קוס קפה
זה נחמד זה עם סוכר
עם חלב לא משנה זה נחמד
ואם אין אז אין לא נורא
ואומנם
צריך שידע האדם
כי לא למנוחה הוא בעולם הזה
אלא לעמל ותורח ולא ינהג
בעצמו אלא מנהג הפועלים
העושים בלכה אצל מזכיריהם
מה שהיה אומר
הגירה דיומה ענן
זה רב נחמן בר יצחק
אוך דרך יוצאי הצבא במערכותיהם
אשר אכילתם בחיפזון
ושנתם ערי ועומדים תמיד
מוכנים להעת קרב
שהחייל הוא
אם הוא באמת חייל
רציני אז הוא
באופן טבעי מתנהג באופן
המתאים את עצמו לקרב
האפשרי למשל
הוא יוצא עוד מעט למערב
אז הוא נמנע משתיה
הוא לא שותה למה? כי הוא כדי
שלא יזדקק להטיל ממעב
אז הוא לא שותה בערוכת הערב
האם הוא עשה
עכשיו מחשבה מושכלת
שזה מה שהוא צריך
לעשות? לא זה בא לו בטבעי
זה בא לו באופן טבעי
הוא יודע הרי יש לו
מטרה אז הכל בסוף השבע
מחובר אל המטרה הזאת
אבל זה נאמר כי אדם לעמל יולד
או כשהרגיל עצמו על זה הדרך
ימצא העבודה קלה
עליו ודאי
כיוון שלא יחסר
בעצמו הזמנה והכנה אליה
כלומר הזריזות בניגוד למה
שהאצלים חושבים
הזריזות
משחררת
והאצלה משעבדת
ועל זה הדרך אמרו זכרונם יברחה
כך היא דרכה של תורה
תל ומלך תוכל, מה עם המסורת תשתה
ועל הארץ תשן שהוא כלל
ההרחקה ותחליט מן המנוחות
והעידונים
טוב
עד כאן
להיום