פרשת: מידע לא זמין עבור המיקום והתאריך המבוקש | (ירושלים)

אשמח לתרום

למה שווה להתחבר?

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הפרק על היצר הרע | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ה’: הגאולה – חורבן הגוף או חיזוק הגוף? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

איך ולמה המצוות בטלות לעתיד לבוא? | אורות הקודש ד’, יפעת גילוי המצוות | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הליצנות

הרב אורי עמוס שרקי

י״ד בכסלו ה׳תשע״א (נובמבר 21, 2010)

Play Video

Autoscroll:

‫אז אם כן, אנחנו בעוד ממפסידי הזריזות.
‫למדנו אם כן על המפסידים של הזריזות.
‫האחד, אלה שהם מגדילי העצלה.
‫כי הרי מטבע האדם שלאהוב את המנוחה,
‫ולכן דבר שתורש לא לנוח,
‫מטריח את האדם.
‫תודה רבה.
‫אלא שמצד האמת יש פה טעות.
‫מצד האמת זה בדיוק הפוך.
‫כשאדם זריז אין לו טרחה, ‫כשאדם עצל יש לו טרחה.
‫כי ברגע שאדם חפץ במנוחה,
‫אז כל עשייה היא בעצם טרחה.
‫והרי אתה בעולם שבו צריך לעשות.
‫יוצא שהחיים של אוהב המנוחה הם חיים קשים,
‫הם חיים מומללים.
‫לעומת זה הזריז חייו סמיכים,
‫כי הרי הוא תמיד מזומן לעשייה.
‫כיוון שהוא מזומן לעשייה, טוב לו.
‫ובסדר.
‫זו הנקודה הראשונה שהוזכרה על ידי רמך.
‫עד כאן ברור? טוב.
‫עכשיו אנחנו עוברים למפסיד השני, כן?
‫פשוט משהו שניקח לבוא.
‫התרבות המערבית נראה לי, אנחנו ‫מנכים לזה שצריך לתת את זה שילוב.
‫שאתה יכול להיות שאתה צריך להיות ‫מאוד זריז ולבוא מאוד קשה כל היום,
‫ולפעת הבערב תנוח קצת.
‫זה משהו שהוא לא נכון,
‫כי באמת אני מוצא שעצמי ‫לפחות שזה באמת מוביל לדיסקוד.
‫במיוחד עם ילדים וזה, אתה ‫חושב שמגיע לך לנוח קצת,
‫ובטעון בערב גם אתה מנוח.
‫אני מבין, מה שאתה מבין? ‫כלומר, האם... האם המשקה...
‫לא, תראה, הרעיון של המנוחה ‫כצורך הזריזות זה דבר ידוע.
‫כלומר, חלק מהדברים שאדם זקוק ‫להם, כמו שהוא זקוק למאכל ומשקה,
‫הוא גם זקוק למנוחה.
‫השאלה היא האם המנוחה היא תכלית חייו או לא.
‫אם המנוחה היא התכלית, אז באמת חייו קשים,
‫כי ברגע שילד אחד יפריע לו ‫לשכב בשפה שלו ולהסתכל במשחק,
‫אז חייו מרים, קשה לו מאוד.
‫אבל אם הוא מבין שהמנוחה ‫אינה אל הצורך העשייה,
‫אז גם אם באותה שעה שהוא חשב לנוח,
‫תהיה לו הפרעה, זה לא כל ‫כך נורא, הוא ינוח אחר כך.
‫כלומר, המנוחה לא הפכה להיות המרכז של החיים.
‫נובל? טוב.
‫דיברנו על זה אם כן ברחבה בשיעור הקודם,
‫לא יודע אם צריך כל כך לחזור לזה.
‫עכשיו אנחנו עוברים למפסיד השני.
‫עוד ממפסידי הזריזות הוא.
‫רוב הפחד וגודל המורה מן הזמן ותולדותיו.
‫החיים מאוד מפחידים. ‫זה גם משמעותי מאוד עבור הרווקים,
‫אבל זה משמעותי עבור כל אדם.
‫כי פעם יירא מהקור או מהחום,
‫ופעם מהפגעים ופעם מן החולאים ופעם מן הרוח.
‫וכן כל כך יוצא בזה.
‫הוא העניין שאמר שלומו עליו השלום,
‫אמר עצל שחל בדרך, ערי בין הרחובות.
‫כלומר שזה ברור, זה מגוחך, ‫סתם ברחובות לא מסתובבים עריות.
‫אבל עצל כל כך מעוניין ‫למצוא תירוץ להיעשייתו,
‫שאומר יש עריות שחלים ברחובות.
‫וכבר גינו חכמי לו זכרונה נברכה המידה הזאת,
‫כי חסו אל החטאים ומקרא ‫מסייעם, דכתיב פחדו בציון חטאים,
‫אך עזר יעדה חנפים.
‫עד שאמר אחד מן הגדולים אל תלמידו ברעותו,
‫אותו מתפחד, חטאה את.
‫כלומר לפחד זה חטא.
‫זה לא מניע, כן? ובדרך כלל רגילים לומר,
‫פחד זה טבעי, מה אתה רוצה?
‫אני נמצא במקום מסוגל, ברור שאני אפחד.
‫אבל כנראה שזה לא נכון.
‫כלומר אם האדם מפחד, ‫יש כנראה רווח סמוי לפחד.
‫וכל זמן שהאדם איננו מסוגל, איננו מעוניין,
‫להעלות את הרווח שיש לו מן הפחד,
‫אז הוא יפחד יותר.
‫תלוי איזה סוג של פחד.
‫תלוי איזה סוג של פחד. פרשנו את דבריך.
‫זאת אומרת, יש פחד שהוא ‫טוב, שהוא אינסטינטיבי,
‫שלא יודע מה, הם יורים עליך, ‫אתה מתכופף אוטומטית כזה,
‫שזה פחד שעוזר על האנחנו.
‫בסדר, אז אתה צודק, לא על ‫פחד כזה דיברנו, אתה צודק.
‫למשל, אם יורים עליך, אתה מתכופף, ברור.
‫כי צריך האדם לפחד במובן ‫הזה שהוא יושב מה שצריך.
‫אבל מה קורה אם הפחד משתק אותו?
‫יורים עליו ולכן הוא לא מסוגל להתכופף.
‫יש גם מצב כזה.
‫כן, אז יש...
‫זה בעצם שתי פרשניות למושג דאגה.
‫יש לדאוג לב, יש להיות מודאג מזה.
‫בכלל גדול בחיים צריך לדאוג לזה,
‫לא צריך להיות מודאג מזה.
‫ודאי, יש פחדים אינסטינקטיביים ‫שהם דווקא מעוררים אותנו לפעולה.
‫אבל אם הפחד משתק את ‫הפעולה, אז זה סימן שזה יצא רע.
‫כלומר, אני מפחד כי אני מעוניין לפחד.
‫הפחד משרת אצלי איזושהי מטרה סמויה.
‫ומה יכולה להיות המטרה הסמויה של הפחד?
‫למשל, אני משותק, עצמות, כן?
‫כלומר, אני פתור מלעשות שארי אני שרוי בפחד.
‫יש פה שאלה בצד.
‫רבי ליאזר אומר, משבח אני את העצלנים ברגל.
‫זה אומר שיש יתרון בשלושת ‫הרגלים להיות עצלנים.
‫מדוע? אתה יודע.
‫כן, כי הרגל זה מעולם הבא, ‫והעולם הבא זה הזמן של המנוחה.
‫לכן צריך משהו מהסוג הזה, בתוך הרגל.
‫אבל כשאתה בעולם הזה, לא ‫ברגל, אז יש משהו אחר, יש פעולה.
‫אז צריך לעלות לרגל.
‫לעלות לרגל דווקא זה עשייה, זה זריזות.
‫אבל בואו נחזור לנושא שלנו.
‫כלומר, אני מעוניין בפחד
‫כי הפחד משרת אצלי את פריקת האחריות.
‫והרי הדבר, האויב הראשי של בני אדם,
‫שממנו כולם נמלטים כל ‫עוד נפשם בהם, זה האחריות.
‫אני מוכן לעשות הכל.
‫לסבול את כל הסבל העולמי,
‫רק בשביל שיפתרו אותי מן האחריות.
‫אז זה לא שווה, תגיד.
‫זה כדאי, לא?
‫בקצת פחד פתרתי את עצמי מהכל.
‫אפילו מהמלחמה.
‫כן, האיש הירה ורח ‫הלוואה, ילך וישוב לביתו,
‫לא צריכים אותו, הוא מפחד, שילך.
‫אז זה כזה, קל להיפטר מהמלחמה.
‫פשוט תפחד, וגמרנו.
‫עכשיו, מה יכול לגרום לאדם לא לפחד?
‫המודעות לרווח.
‫ברגע שאדם מבין שיש לו רווח מן הפחד,
‫הוא יכול גם להתגבר עליו.
‫כל זמן שאדם מספר לעצמו
‫שהפחד בא בעל כורחו, ‫הוא לא יכול להתגבר עליו.
‫כעד רבה.
‫הוא סידר לעצמו שהפחד יבוא לו בעל כורחו
‫כדי שהוא יהיה מוצדק.
‫הרי אני לא איזום פריקת אחריות באופן גלוי.
‫אפילו לא באופן גלוי ‫לעצמי, זה נגד הערכים שלי.
‫לכן אני צריך לספר לעצמי
‫שהמצב הנפשי הזה של הפחד כפוי עליי.
‫האם אני יכול להביא דוגמה?
‫כן, אני יכול להביא דוגמה.
‫אם אני נתקף בחרדה.
‫עכשיו, הביטוי הוא נתקף, נכון?
‫נתקף, זה משהו סביל.
‫כלומר, זה פועל.
‫זה פעיל עליי, אבל אני סביל.
‫אני נתקף.
‫כשאני נתקף, מה אתה רוצה שאני אעשה?
‫מישהו שהוא לא ‫אני, ויצא מחריד אותי.
‫ולכן הייתי, אני יכול ‫גם אפילו, במצב כזה,
‫לפתח שיח שבו אני אומר, תראה, ‫אני הייתי באמת רוצה לפעול.
‫אבל מה יעשה שהפחד ההוא תקף אותי?
‫אני בעצם קורבן לתקיפה.
‫אבל אם אני בעצם אשים לב, רגע, רגע,
‫מה אני מרוויח מהפחד הזה?
‫אני מרוויח שאני פתור עכשיו מלפעול.
‫בריא שאני עליתי ‫על זה, הפחד מסתלה.
‫מדוע? כי מתברר מה האינטרס שלי.
‫ואני לא רוצה כל כך לפרוק מעליי אחריות
‫באופן יזום.
‫אתה הבנת אותי?
‫לא.
‫מה זה הפחד?
‫הפחד מזין את עצמו.
‫יש לו, יש לפחד, אפשר ‫לומר, מערכות משומנות,
‫שהאדם מספר לעצמו שהוא מפחד.
‫כשמצד האמת, זה הכול יוזמה.
‫האדם יוזם את הפחד, ‫הפחד משרת מטרה קושית.
‫זה בדיוק מה שהגמרה אומרת כאן,
‫עד ש... כאן מוביל כאן הרמחן,
‫עד שאמר אחד מן הגדולים אל ‫תלמידו, בראותו, אותו, מתפחד,
‫הטעה את.
‫שימו לב על ביטוי מתפחד.
‫גם רבי נחמן ברסלב אמר, ‫ודא שהעולם הזה גשר צר מאוד,
‫והעיקר... לא להתפחד.
‫לא להתפחד.
‫להתפחד כלל.
‫העיקר שלא להתפחד כלל, ‫שהאדם מפחיד את עצמו.
‫אגב, מה הדרך הכי בטוחה
‫כדי לעבור על גבי חוט מתוח על גבי התהום?
‫לא להתפחד.
‫לא להתפחד.
‫ברגע שאתה מפחד, אתה נופל.
‫כן.
‫ואלא על זה נאמר, ‫בטח בשם ועשה טוב.
‫שכון ארץ וראה אמונה.
‫כללות של דבר.
‫צריך שישים האדם את עצמו
‫עראי בעולם וקבוע בעבודה, ‫יתרצה ויסתפק בכל יני העולם
‫במה שיסדמת לו, ויקח מן הבא בידו
‫והיא רחוק מן המנוחה
‫וקרוב למלאכה ולעמל, ‫והיא נכון, ניבו, בטוח בשם,
‫ולא יירע מתולדות הזמן ופגעה.
‫בסדר?
‫עכשיו, יש כל הטירוצים שבעולם
‫שאורים את ההפך.
‫שמעת אומר, הרי מצאינו ‫שחיוו חכמים בכל מקום
‫שישמור האדם את עצמו
‫שמירה מעולה
‫ולא ישים עצמו בסכנה, ‫אפילו צדיק גובל מעשים,
‫ואמרו הכל בידי שמים
‫חוץ מצינים פחים, צינים ‫הכללית סתננויות פחים,
‫זה הכלל המכשולים.
‫ומקרא כתוב, ונשמרתם ‫מאוד לנפשותיכם,
‫הרי שאין להחליט הביטחון הזה
‫על כל בנים, ואתם ‫אמרו אפילו, לדבר מצווה,
‫אז מה אתה מספר לי
‫שלא צריך לפחד?
‫הרי חכמים אמרו
‫שאתה צריך לפחד, ‫שצריך לשמור את עצמך,
‫אל תצא להתקפה בלי סוודר.
‫כן? מה?
‫אשר אדם יפחד תמיד.
‫אשר אדם יפחד תמיד.
‫אם יבא השם יבטיח לו, אז הוא יבא מן החטא.
‫יבא מן החטא.
‫בקיצור, אפשר למצוא
‫את כל הטירוצים שבעולם, ‫אם רוצים, בספרות הרבנית,
‫אפשר למצוא כל מה שרוצים
‫כדי לחזק את היצר הרע, נכון?
‫ולומר שבעצם עדיף לא לעשות ‫כלום, כי אם אתה עושה משהו,
‫אתה נכנס לזקנה.
‫נכון?
‫עמדה סבילה כזאת.
‫זה גם עמדה שלי.
‫איך?
‫מה אתה אומר?
‫זה עמדה שלי לי.
‫זה עמדה שלי לי.
‫היה גוי אחד בשם סרטר שאמר
‫שאי נקיטת עמדה זה גם עמדה.
‫אתה יכול להגיד, אני פתור מלקחת עמדה.
‫זה כמו שאחד אומר, אני לא ‫יודע, הייתי מאוד רוצה להתחתן,
‫אבל לא מצאתי מי שמתאימה לי.
‫אני לא יודע אם זה זאת או זאת,
‫ואיך אני יכול להכריע בכלל.
‫אז מה אתה מחליט?
‫לא, אני לא החלטתי.
‫לא נכון, החלטתה, לא להחליט.
‫כלומר, המצב של אי ‫ההחלטה, גם זה סוג של החלטה.
‫שאתה אומר, אז אם כן ‫יש פה כל הטריקים האלה.
‫דה, כי יש עירה ויש עירה, ‫יש עירה ראויה ויש עירה שוטה,
‫יש ביטחון ויש הולילות.
‫כי הנה, האדון ברוך ‫הוא עשה את האדם
‫בעל שכל נכון וסברה נכוכה
‫לשינהג עצמו על דרך טוב
‫וישמר בדברים המזיקים
‫אשר נבראו להנוש את הרשעים,
‫ומי שירצה שלא ינהג עצמו בדרך מחוכמה
‫ויפקיר עצמו לסכנות, הנה, ‫זה ביטחון אל ההולילות.
‫והנה הוא חותה במה שהוא עושה
‫נגד רצון הבורית ברך שמו, ‫שרוצה שישמור האדם את עצמו.
‫ונמצא שמלבד הסכנה המוטבעת
‫בדבר אשר הוא עלול אליה
‫מפני חסרון שמירתו, הנה ‫עוד הוא מתחייב בנפשו
‫ביקום עשה בחטא אשר הוא חותה.
‫זאת אומרת, שאדם שם את עצמו
‫במצב של סכנה, אז ‫יש לו שתי סכנות עכשיו.
‫א', הסכנה עצמה.
‫ב', מכיוון שהוא עבריין,
‫אז הוא מסכן את עצמו עוד יותר, ‫כשהריע עכשיו מידת הדין מקטרגת עליו.
‫אז יש פה פעמיים חטא, פעמיים סכנה.
‫ונמצא החטא עצמו מביאו להנש.
‫ואולם השמירה הזאת,
‫וזאת היראה המיוסדת על הנהגת החוכמה והשכלי,
‫הראויה, שעליה נאמר, ‫הרום, רעה, רעה ונסתר,
‫ופתאים עבירו ונענשו.
‫אך היראה שוטה הוא
‫שיהיה אדם רוצה להוסיף שמירות על שמירות
‫ביראה על יראה.
‫כן, לכת את דעת.
‫אני עכשיו נוסע לתל אביב.
‫אולי
‫תהיה טעונה, והרכב שבו אני נמצא
‫לא יוכל להתקדם.
‫וזה בדיוק יהיה
‫שעת לילה וחשיכה, ואנחנו ‫נשאר תקויים הרבה זמן,
‫כי הטלפון גם כן בדיוק לא ‫יעבוד, ולא נוכל לקרוא לגרר,
‫ואנחנו נשאר רעבים ובקור, ובחושך.
‫אז כדאי שניקח איתנו פרויקטור
‫עם מתען, אבל גדול, ‫כבל, כזה שיכול להחזיק
‫כמה וכמה שעות.
‫וגם כדי שיהיה לנו
‫כמויות של אוכל ושתייה
‫בכמות רצינית, וגם ‫אפשרות לישון בשטח
‫עם אוהל.
‫אבל לא סתם אוהל.
‫צריך גם שיהיה לנו אמצעי ‫הגנה, אימצעי טושים,
‫ולך תדע, אולי בדיוק אז יהיה לנו כאב בטן,
‫כדי לקחת כמה תרופות
‫לצורך העניין הזה.
‫אז כדאי גם לקחת בכלל תיק עזרה ראשונה.
‫ואולי גם כדאי, באותה ‫הזדמנות, גם לקחת אולי כמה כלים
‫לתיקון התקלה, כי ‫הלך תדע מה יהיה.
‫שלא לדבר שיכול להיות
‫שבכלל שאנחנו נשקע ‫בבוץ, ולכן צריך גם לקחת
‫אמצעי סנפלינג, כדי ‫שנוכל לצאת מן הבוץ.
‫ועוד ועוד ועוד, ואז ‫יוצא שבסוף יוצאים
‫עם מסעית שלמה.
‫זה יקח הרבה זמן להכין אותה, ‫וכאלה מפסידים את הפגישה
‫הנדרשת וכו'.
‫בקיצור, אז מה שאומר ‫כאן, העיראה השותה הוא
‫שיהיה אדם רוצה להוסיף
‫שמירות על שמירות, ‫ועיראה על עיראה,
‫ועושה משמרת למשמרתו, ‫באופן שיגיע מזה ביטול
‫לתורה ולעבודה.
‫והכלל להבחין בין שתי העיראות הוא.
‫מה שחילקו חכמים
‫בזכרונו הנברכה בעומרם, ‫אחד ישכיח, אז זה כאשר ענה.
‫אם העזק שם מצוי, כי ‫מקום שהעזק מצוי ונודע
‫יש להישמר, אך מקום ‫שאין העזק נודע, אין לראות.
‫אבל איך תדע, אולי ‫בכל זאת יגיע העזק
‫הבלתי מצוי, אין מה לעשות.
‫אז יגיע העזק הבלתי מצוי, ‫כי לפחד מהעזק הבלתי מצוי,
‫זה נזק יותר גדול, מבחינה ‫סטטיסטית, מהנזק הבלתי מצוי
‫שישרוי להגיע.
‫כן?
‫אולי אפשר להסביר לך
‫פחד קשור לתורה?
‫למלחמה זה מובן, בכל ‫מיני דברים, יש פחד ללמוד.
‫האם יש גם פחד ללמוד?
‫כן, אולי אני אתאה.
‫אחד אומר, אני לא יכול ללמוד
‫את ספר הכוזרי, מדורה.
‫כי אני לא יכול להבין את זה לבד.
‫ואני לא יכול גם
‫לשמוע את השיעורים שלך, כי ‫אני צריך להיכנס לשיעור גמרה.
‫במכון מיר גם לומדים גמרה.
‫חושבים שללמוד גמרה
‫זה יותר חשוב מלמוד אמונה.
‫אז מה אני אעשה?
‫אז אני לא אלמד כוזרי.
‫זה מה שאמרו על יצר הרע, ‫על המלאך שנלחם עם יעקב.
‫יש שתי דעות בחזל, ‫איך הוא היה נראה.
‫יש דעה שאומרת שנדמה לו כגוי,
‫יש דעה שאומרת נדמה לו כתלמיד חכם.
‫מה זה יצר הרע נדמה לו כגוי?
‫אז זה יצר הרע המלאך הזה.
‫אבל יש מי שאומר, מה ‫זה יצר הרע נדמה לו כגוי?
‫שאומר לו, אל תדמה תורה.
‫אבל יש כאלה שזה לא עובד עליהם,
‫מה הסיפור הזה, מה זה אין לי ללמד תורה?
‫תורה זה חשוב.
‫אז בא יצר הרע כתלמיד חכם,
‫אומר לו, לומדים את זה ולא לומדים את זה,
‫זה אסור ללמוד בשלב ‫הזה, ודווקא בצורה הזאת,
‫ואם אתה לא בדיוק מצאת את החברות המתאים,
‫ולא בדיוק מצאת את הדפוס המתאים,
‫ואתה לא בדיוק יצאת אידי ‫חובת כל הדברים האלה,
‫אתה לא יכול ללמוד.
‫ואז יש לו תירוצים, ‫למדניים למעלו ללמוד תורה.
‫או, לא מצאתי עדיין את שיטת הלימוד הנכונה.
‫זה טריק מצוי. יש הרבה אנשים שמבעלים ‫שנים בחיפוש השיטה הנכונה של הלימוד.
‫במקום ללמוד.
‫כן, בבקשה.
‫זה לא היה יצא מהמתאר, ‫אבל למה זה כשמולת פחד?
‫זה סוג של פחד.
‫כי אני מפחד לטעות, אסור לטעות.
‫השאלה היא, מי אמר לך שאסור לטעות?
‫אנחנו נברנו על מנת לטעות.
‫צור ילדך, תהשי.
‫הקב' הוא ברא אותך עם כוח של שכחה.
‫אז אם כן, התורה ניתנה על דעת זה שנטעה בה.
‫עד כן, כך שהמערל מסביר מדוע ‫הנוסח של ברכת התורה אצל האשכנזים
‫הוא לעסוק בדברי תורה.
‫הוא אומר כי אי אפשר להגיד, אשר ‫כשאני מוסיף לדעת אצלנו ללמוד תורה,
‫כי ללמוד תורה הכוונה בלי לטעות.
‫אז אם ככה, כל הלימוד שלנו ‫זה ברכה לבד תלה אחת גדולה.
‫אלא אתה לומד על דעת זה שתטעה.
‫עסקת בזה לפחות.
‫כן.
‫מכילה יש עוד דוגמה.
‫מה?
‫אשר ברא אלוקים לעסוק.
‫צריך לעסוק ולא ללמוד.
‫אתה צודק, צריך גם לעסוק וגם ללמוד.
‫נכון.
‫כן, בבקשה.
‫איפה זה המדרש של תלמיד חכם שיגיע לנו?
‫מה?
‫איפה זה המדרש של תלמיד ‫חכם שנראה לו כתלמיד חכם?
‫אינני יודע.
‫מינה סתם בבראשית רבה שם.
‫על ואי אבי קישימון.
‫אולי זה גמרה?
‫אני לא זוכר.
‫אני פחד איתו, אז אני לא אגיד לך שוב.
‫טוב.
‫כן.
‫הנה, את התחום הבאי שלך.
‫תודה רבה, אידיאל.
‫כן, מה אתה אומר?
‫לא נכנס לשיקולים חומרת הנאזק?
‫רק כמה הוא שכיח?
‫כלומר, יש נאזק שהוא שכיח, אבל הוא בקטנה.
‫לא, החומרת הנאזק לא שייכת.
‫למשל, האם כדאי לצאת מהבית?
‫אולי תהיה פצצת אטום.
‫לא, בטוח, תהיינו איזה.
‫לא, אני אומר, אולי תהיה פצצת אטום.
‫פצצת אטום זה נאזק אדיר, נכון?
‫לא מתחשבים בכזה דבר.
‫כלומר, מתחשבים בשכיחות.
‫אם מישהו אומר שהנה עכשיו ‫יצא מטוס עם פצצת אטום
‫והוא חג מעל שמי ירושלים, אז יש מקום לפחד.
‫אבל כל זמן שיש מישהו שמדבר, אז הוא מדבר.
‫למרות שהנאזק שהוא מאיים בו הוא גדול.
‫זה ממש דקויות להפכים לשכיח הזה כמובן?
‫לעשות ביטוח חיים, נגיד, ‫לוקח למישהו חצי יום עבודה,
‫הוא מוצא לשלם לכל המשפחה ביטוח חיים.
‫זה בזבוז של חצי יום עבודה?
‫זה שכיח ההזקע, זה לא שכיח ההזקע?
‫כאילו, הלך את הזה, וזה ‫בזבוז של הזמן שבחיים,
‫תעשה איזה משהו?
‫מי קובע מה שכיח ההזקע?
‫מה קובע מה שכיח ההזקע?
‫הסברה.
‫הסברה.
‫הרבה דברים אנחנו עושים בחיים שלנו מסברה.
‫נכון?
‫טוב.
‫כי מקום שההזקע מצוי ונודע, יש להישמר,
‫אך מקום שאין ההזקע נודע, אין לראות.
‫ועל כיוצא בזה נאמר, ‫רעותה דלה חזנן, לה מחזקינן.
‫זה נאמר לגבי דיני תרפות.
‫אם אתה לא רואה שהבאמה יש לה רעותה,
‫אתה לא מחזיק שיש שם רעותה.
‫הרי בכלל, יש בהלכה 18 תרפות, נכון?
‫יש 18 דברים שאם הם נמצאים בגוף של הבאמה,
‫אפילו אחד מהם הבאמה תרפה.
‫אחד מהם נקובת קרום המוח.
‫אם יש נקב וקרום המוח, הבאמה תרפה.
‫עכשיו, יש פה בעיה, איך אפשר ‫לבדוק אם יש נקב וקרום המוח?
‫איך עושים?
‫אחרי ששחטת.
‫אחרי ששחטתי, כן, איך אפשר לדעת?
‫היום אפשר עם אמראי.
‫היום אפשר עם אמראי?
‫כן, השאלה היא, כשאין אמראי, איך אתה יודע?
‫אחרי השחיטה, אתה יכול לפתוח, נכון?
‫את המוח של הבאמה ולראות.
‫איך אתה מגיע למוח של הבאמה?
‫צריך לפתוח את הגולגולת.
‫עכשיו, כדי לפתוח את הגולגולת,
‫צריך לשבור את העצם הזה, נכון?
‫עכשיו, בקורבן פסח, מה אני עושה?
‫הרי בקורבן פסח איש ‫איסור, והעצם לא תשברו בו.
‫אסור לשבור את הגולגולת של קורבן פסח.
‫אז איך אפשר לאכול קורבן פסח?
‫אולי אני עכשיו אוכל מנקובת קרום המוח.
‫הולכים אחר חזקה.
‫מה? הולכים אחר חזקה.
‫ראו אותה, דלע, חזנן, למה מחזיקי נן?
‫טוב, מנסתם, זה בסדר.
‫לך תדע, הרי נאכלו מיליוני קורבנות פסח
‫במשך ההיסטוריה.
‫מה, אפשר להגיד בוודאות
‫שלכולם לא היה נקב קרום המוח?
‫שזה יקחו פרות קרום אמרהי.
‫לא, אתה רואה שאכלו את זה
‫למרות שיכול להיות שיש.
‫וזה קורבן להשם.
‫אולי אפילו אתה מביא ‫חולים להזרה, לא יודע מה.
‫יש פה פתחים חומרות, אפשר לעשות משהו.
‫לא, אבל אתה רואה שלא.
‫אה, אתה רוצה למכור חומרות.
‫זה יפה, זה יפה.
‫נגיד, אתה תעשה בדיקת אמרהי לכבשים,
‫ככה כשייבנה בית המקדש, ‫ואתה תחתים כמה רבנים
‫שחייבים לעשות את הבדיקה ‫הזאת, ואתה תעשה הרבה כסף.
‫אגב, אתה לא צריך להחתים את הרבנים באמת.
‫אתה רק צריך להדפיס שהם חתמו.
‫כן.
‫זה אומר, אם יש לנו הלכה,
‫אדם בודק ולואה עד כמה ‫שאין להם הגאות, ולואה תור פה.
‫אז למה זה לא נראה?
‫נכון, אתה צודק.
‫אכן, כי דבריך.
‫כן.
‫אז מנוגע, נגיד, לירקות ולדורג,
‫אז כמו שאני יכול לראות ‫בעין, כמו שאני מוגע אור,
‫זאת אומרת, זה הבדיקה היחידה שצריך?
‫אם אתה לא יכול לראות, ‫אם זה יש מדובר על שרץ
‫שאי אפשר לראות, אז מותר לראות.
‫זה דבר פשוט וידוע.
‫אבל נמצאו כתבי יד של התורה,
‫ששם כתוב אחרי רשימת השפן והחזיר,
‫שם ותקרובית ותטות ועוד כמה דברים כאלה.
‫אב, תעלו כאן על מנהל של ביטוחי חיים.
‫כן, ביטוחי חיים.
‫באמת, מה היחס לזה?
‫אז זה תלוי.
‫אם מבקשים ממך ביטוח חיים
‫שבקש מחצית המשכורת שלך
‫כדי לשלם אותו, ‫כשאתה בסבירות נמוכה
‫שתזדקק לזה, אז באמת זה לא שווה.
‫אבל אם מדובר בסכום קטן
‫ובסבירות גבוהה של ‫פגיעה וכדומה, אז כדאי.
‫זה הכל עניין של כמה שחייך הנזק.
‫אז ביטוחי חיים, החיים ‫שלנו לא מוגעים עם שום דבר.
‫בביטוח חיים?
‫לא, זה ביטוח מתאים.
‫זה ביטוח מתאים, זה נכון.
‫טוב.
‫ואין לו לחכם
‫אלא מה שעייניו רואות.
‫מסכת בבאבטרה.
‫כוף למדה, לב עמוד עלי.
‫והוא עצמו, עניין ‫הפסוק שבאנו למעלה,
‫ערום ראה רעה ונסתר.
‫האינו מדבר אלא בנסתר מן הרעה
‫אשר רואה.
‫לא ממה שיוכל להיות
‫שיהיה אפשרי שיבוא.
‫והוא ממש עניין הפסוק
‫שהזכרתי, אגב זה מעניין מאוד.
‫בזכות האמירה הזאת, אנשים ‫הקימו את מדינת ישראל.
‫אם היית שואל למשל את הרצל,
‫איך תפתור את כל הבעיות של המדינה?
‫מה הוא היה עונה?
‫לא יודע? כשנגיע.
‫נראה.
‫אז איך אתה לוקח על עצמך
‫להקים מדינה שיכול להיות
‫שתהיינה בעיות בדרך
‫שאתה לא תדע איך לפתור אותן?
‫על זה היה עונה הרצל, עליו השלום.
‫ערום ראה רעה ונסתר.
‫אבל אם אתה לא רואה, אתה ממשיך.
‫נכון?
‫ככה העולם מתקדם.
‫כן.
‫העינו מדבר על הבניסתר מנהרה
‫אשר רואה, לא ממש יוכל להיות
‫שיהיה אפשרי שיעבור.
‫והוא ממש עניין הפסוק
‫שהזכרתי למעלה.
‫אמר הרצל שחל ‫בדרך, ארי בן הרחובות.
‫ארי, זה יכול להיות
‫ששחל בדרך, לא?
‫לא חשבתי על זה?
‫אולי יש.
‫מה, זה לא יכול להיות ‫ששחל, זה ארי גדול, כזה, מתני.
‫אז זה יכול להיות
‫שישתחרר בדיוק היום
‫מגן החיות, ארי מה, בירושלים ‫יש גן חיות, יש שם העריות,
‫אז אולי ישתחרר, ‫מה, איך אתה יודע?
‫איך זה יוצא לרחוב?
‫איך אתה יודע?
‫כן, זה באמת יכול להיות.
‫אגב, זה קרה.
‫כן, קרה, אז מה?
‫מה, קרה?
‫כן, כן, כן, מה, ‫ארי, זה... כן, כן, כן.
‫נכון.
‫האם אסור לטייל
‫בוודיות של מדבר יהודה?
‫ארי יש שם מנהרים.
‫היו יותר, פעם היו יותר.
‫כן, היו כמה חבר'ה מגולני, ‫אני חושב, שטיילו שם,
‫פתאום בא איזה נמר, ‫ירו בו, גמרו אותו.
‫אחר כך חבר'ה להגנת הטבע אמרה,
‫אתם לא יודעים לטפל בנמר, באמת.
‫בקיצור, אז מה, אז אסור ‫לטייל, למה, ביש יש נמר אחד?
‫לא, מותר.
‫כן.
‫והחכמים זכרוניה נברכה, ‫פירשו העניין כמין חומר,
‫להראות עד איך אן מגעת
‫יראת ההבל, להפריש ‫האדם מן המעשה הטוב.
‫אמרו, מה זה כמין חומר?
‫הכוונה כמו שרשרת, חומר זה שרשרת.
‫אמרו, שבעה דברים ‫אמר שלומו בעצל, כיצד?
‫אמרו לעצל, הרי רבך ‫בעיר, לך ולמד תורה ממנו.
‫והוא משיב אותם, מתיירי ‫עני, מן הערי שבדרך.
‫רבך בתוך המדינה, ‫אומר להם מתיירי עני,
‫שלא יהיה ערי בין הרחובות.
‫אומרים לו, ערי הוא בתוך ביתך.
‫הוא אומר להם, אם אני הולך ‫אצלו, אני מוצא פתח נעול.
‫אומרים לו, פתוח הוא.
‫וכשלא היה יודע מה ‫להשיב, אומר להם,
‫עד אלת פתוח העון העולם, ‫מבקש שאני עוד לישון מעט.
‫הלמדתה, שאין היראה ‫שגורמת שיתעצל,
‫אלא העצלה גורמת לו שיתיארה.
‫יש פה דבר... עצל הזה, ‫גם כשלא לקחת דעות,
‫זה משהו לעל ליפים.
‫נכון.
‫זאת אומרת שיש פה דבר מאוד מאוד עמוק
‫לגבי היראה, שההיראה ‫היא פרי של יוזמה.
‫לא דבר שנוחת עליי.
‫אני מעוניין בהיראה.
‫כדי שנוכל להתאצל?
‫כדי שהוא יוכל להתאצל.
‫כלומר, כדי שהיא תהיה הצדקה מוסרית לעצלה.
‫וכל הדברים האלה, ‫הניסיון היומי יעיד עליהם,
‫ממה שכבר פשוט הוא ורגיל ברוב המון בני האדם,
‫אשר זה דרכם כסלאמו, הוא ‫מזכיל על דבר, ימצא אמת לעמיתו,
‫ודעת לנבון נקל.
‫נקל.
‫וכבר נתבער עניין הזריזות באור,
‫שעכשיו אי אותו מספיק ‫ליערת הלב, וחכם, יחכם עוד,
‫ויוסיף לכך.
‫ואינך רואה, כי ראוי לזריזות ‫להיות בהדרגה אחר הזהירות.
‫כי על הרוב לא יהיה אדם ‫זריז, אם לא יהיה זהיר בתחילה.
‫כי מי שלא ישים ליבו להיזהר במעשה,
‫ולהתבונן בעבודה ובמשפטיה, ‫שזו היא מידת הזהירות,
‫כמו שכתבתי, קשה ‫שילבש אהבה וחמדה אליה,
‫ויסדרס בתשוקה לפני בורו.
‫כי הנה הוא עודנו תובע בתאבות הגופניות,
‫ורץ מרוצת הרגלו המרחיקו מכל זה.
‫אמנם, אחר שכבר פקח עיניו לראות
‫מה עשה ולזהר בהם, וחשב ‫חשבון המצוות והעבירות,
‫כאשר זכרנו, נקל הוא ‫לו שיעשור מן הרע,
‫וישתוקק אליתו ויסדרס בו.
‫וזה פשוט.
‫עד כאן הוא מובן?
‫טוב.
‫זאת אומרת ש... אגב, ‫מה שהוא אמר שבדרך כלל
‫קשה להגיע לזריזות בלי ‫הזהירות, למה הוא אמר בדרך כלל?
‫כי יש מאמר בחזל, הפוך, ‫שאומר זריזות מביאה לידי זהירות.
‫יש לפעמים מצב הפוך.
‫אבל נאמר ככה, ‫קשה מאוד להיות זריז,
‫אם לא בררתי לעצמי מה הטוב ומה הרע.
‫כי אני זריז, ואני לא יודע לקראת מה,
‫אני לא יודע אם זה טוב או רע.
‫לכן צריך קודם כל לברר
‫מהו הטוב ומהו הרע.
‫ברגע שהבירור הזה נעשה, ‫קל מאוד להזדהות עם הטוב
‫ולהיות זריז אליו.
‫עד כאן המידה השנייה.
‫כן?
‫אבנה, שבעה דברים.
‫מה בדיוק הפירוט של השבעה?
‫מה הפירוט של השבעה דברים?
‫פשוט, הראשון, אמרו להצל ‫הרי רבך בעיר, לכון מטורם בנו,
‫ומשיב אותה עם מתיירי עני
‫מן הרי שבדרך.
‫הדבר השני, רבך ‫בתוך המדינה אומר להם
‫מתיירי עני שלא יהיה הרי בן הרחובות.
‫אומרים לו, זה השלישי, הרי ‫הוא בתוך ביתך, אומר להם,
‫אם אני הולך אצלו, ‫אני מוצא פתח נאול.
‫הרביעי, אומרים לו, פתוח, הוא?
‫זה כבר ארבע, נכון?
‫אוכשלו, היודע מה להשיב, ‫אומר להם, הדלת תוכה ונעולה,
‫מבקש שאני עוד אישון מעט.
‫זה חמש.
‫אז איפה שבעה?
‫לא יודע.
‫צריך לסתכל במקור בדברים רבה.
‫שם בטח זה... יכול שרמחל קיצר.
‫מהשבעה דברים.
‫או שהכוונה זה השאלה והתשובה.
‫שגם התשובה היא בתוך זה.
‫כל כך חייף מהדיון, אז שאני יודע.
‫כן.
‫טוב, עכשיו אנחנו עוברים אל המידה השלישית.
‫בביאור עניקיות.
‫למה המסגן לא דלוק?
‫זו שאלה גדולה.
‫הייתי אומר שאלה, ‫הייתי אומר ערכית.
‫ערכית.
‫שיש פחד שה... שמידי פעם, כן.
‫לא, זו עוד שאלה.
‫למשל, לגבי השיעור הראשון היום, ברור היה,
‫כי השעון שבת עדיין פעל
‫ומנע את הפעילות של המסגן.
‫אבל אחר כך, אחרי שציפלנו ‫בזה, הייתה מועמעות הנושא.
‫טוב.
‫כן, אנחנו עוברים עכשיו למידה ‫השלישית, שהיא מידת הנקיות.
‫מה זה נקיות?
‫נקיות הדעת.
‫שאדם נקי.
‫נקי ממה?
‫מידות נקיות.
‫אין בעיה, לא מרקים מידות רעות.
‫נקי כאן הכוונה שאין לו נטייה לדבר אסור.
‫זו הגדרה של נקיות.
‫כלומר, שהוא עקר מליבו את הרצון לעשות רע.
‫בואו נגיד את זה נכון.
‫את הרצון למצוא סיבה לעשות רע.
‫זה יותר מדויק.
‫איך היצר הרע?
‫לא, יצר הרע אמרנו יש.
‫אבל הוא לא מחפש הצדקה אידיאולוגית לרע.
‫כאילו שלא ממחפשים את הידעת,
‫לא מחפשים את מה שאין אידאות.
‫כן, רק שנייה, רק שנייה.
‫מה אתה אומר?
‫זה גם רע.
‫לא, הכוונה שיש לאדם נגיד
‫נטייה לחפש היתר בדבר האסור.
‫בקשת היתר לאסור, זה ‫מה שהנקיות נלחמת בו.
‫שאינני מבקש לעצמי היתר לאסור.
‫יש לפעמים שאדם רוצה ‫לעשות איסור, זה סיפור אחר.
‫אבל הרצון למצוא הצדקה ‫אידיאולוגית לאיסור, זה לא.
‫כן.
‫אבל אין לו נטייה טבעית לרע, ‫אבל אין לו נטייה נפשית לרע.
‫אפשר להגיד, נטייה טבעית ‫לרע, ולא נטייה נפשית לרע.
‫זה הגדרה יפה.
‫כן, זו הנקיות.
‫זהו, זו המדרגה השלישית
‫משלושת המדרגות הנדרשות
‫כדי להיות צדיק.
‫זהו.
‫אבל זה על דרך השלילה.
‫זה עדיין לא על דרך החיוב.
‫אבל זה כבר שייך לתחום המחשבה.
‫כן, כי הרי למדנו שכל המידעות נכללות
‫תחת שלושה עניינים.
‫אהבה, ירעה ומחשבה.
‫אהבה זה בזריזות, ‫למשל, במדרגה הראשונה.
‫האהבה של המדרגה הראשונה זה הזריזות,
‫הירעה של המדרגה הראשונה זה הזהירות,
‫והתהרה של המחשבה במדרגה הראשונה זה הנקיות.
‫עד כאן ברור.
‫דברים פשוטים.
‫מתוך כך אנחנו יכולים
‫לצלול למעמקי הנקיות.
‫מידות הנקיות היא
‫היות האדם נקי
‫לגמרי מכל מידרה ומכל חטא
‫לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי,
‫אלא גם כן ממה שהלב נפטה בו
‫להורות התר בדבר.
‫שכאשר נחקור עליו באמת נמצא
‫שלא היה היתר ההוא נראה לו,
‫אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאהבה,
‫כי לא טהר ממנה מכל ‫וכול, על כן תמשיכו להקל בו.
‫למשל, אני עובר ברחוב
‫ואני מריח ריח של מאכל אסור
‫שיוצא מחנות.
‫ואני אומר לעצמי, המאכל הזה ‫ממש טעים לי, אבל הוא אסור.
‫אבל זה לא כל כך פשוט הדבר הזה.
‫מה זאת אומרת אסור?
‫זה... אם אני אגיד... אם ‫אני הרי לא אוכל אותו,
‫אני עלול לעמוד ברב?
‫ולכוח נפש.
‫צריך להעלות הניצוץ שיש שם.
‫ואיך אתה יודע, מי אמר בדיוק
‫שזה אסור, מחפשים מזה דרכים, להתיר?
‫מה?
‫לקדש תחון, יש הרבה, הרבה...
‫זה עקודה הזאת, מזרקת אצל אישה בהירלון.
‫נכון, נכון, נכון, נכון.
‫היא יכולה להקים את זה.
‫נכון.
‫אז מה שאומר כאן, שבקשת ‫ההתר לדבר שהוא אסור,
‫זה... פה הניקיות נכנסת.
‫שאני צריך לברר האם הדבר
‫שאני רוצה להקל בו זה רק בגלל
‫שבאמת הוא מותר באופן ‫סכלי, או שמה יש לי נטייה בנפש
‫לחפש את ההתר, ולכן אני בסוף
‫התארתי את האסור.
‫פה לא מדובר שלא נטעה.
‫הוא לא מתכוון שראוי לאדם
‫להחמיר במה שמותר.
‫מה שמותר, ואתה עושה ‫אותו על עצמך, זה שטות.
‫לא, זה לא עניין של כוח ההתר העבדיף.
‫דבר שהוא מותר, הוא מותר, נקודה.
‫כלומר, אין חסידות
‫לאסור את המותר.
‫למשל, אסור לאכול
‫בשר באמת רפא.
‫אז כיוון שאסור לאכול באמת רפא,
‫אני אסור על עצמי גם בשר באמת ההורה.
‫כן? אז זה שטות.
‫זה לא חסידות.
‫בסדר? טוב.
‫אך האדם, אשר טהר
‫מזה הנהגה לגמרי, ‫וניקה מכל רושם רע
‫שמשאר את התאווה אחריה, ‫הנה ראייתו תהיה ברורה לגמרי
‫והבחנתו זקה, ולא ‫תתאו החמדה לשום דבר,
‫אלא כל מה שהוא חטא, אפילו ‫שיהיה קל, שבקליה חטאים,
‫תקראו שהוא רע ותרחיקאו ממנו.
‫וחלשון הזה, אמרו חכמים, על השלמים,
‫המתהרים מעשה הם תהרה רבה,
‫שלא יהיה בהם אפילו נידוד ‫דבר רע, נקייה הדעת שבירושלים.
‫כן? בבקשה.
‫אבל בקיצור, הזהירות, הוא ‫יודע באמת מה טוב ומה רע,
‫אבל לא יודע איך להתאם.
‫זה משהו אחר לגמרי.
‫זה בכלל לא הזהירות.
‫הזהירות, אני צריך לדעת
‫מה הטוב ומה הרע.
‫בנקיות, אני לא מפתח את הנטייה
‫להצדיק את הרע.
‫משהו אחר.
‫זה הרבה יותר דק, אגב.
‫כי בהגדרת הטוב והרע, ‫יש דברים גלויים, כן?
‫מפורש בשולחן ארוך, זה רע, ‫זה טוב, זה בסדר, אין בעיה.
‫אבל יש לפעמים דברים הדקים
‫ששם יש מקום להטייה, אז ‫האדם יחפש לעצמו היתר.
‫כנגד זה, מידת הנקיות.
‫כן, בבקשה.
‫מה שמונע את הנקיות, זה רק תאווה?
‫אין עוד גורמים כמו כבוד או... ‫האם מה שמתמודדת בו הנקיות
‫זה רק התאווה או הכבוד
‫או משהו אחר?
‫גם הכבוד זה סוג של תאווה.
‫או התרחה של פרנסה, ‫כל מיני דברים שמונעים...
‫כל זה סוגי תאוות.
‫יש תאוות, כלומר, אפשר להכניס
‫לסלחת המילה תאווה, ‫כל היצרים כולם.
‫כן, בבקשה.
‫האם זה כולל גם את הגעגוע
‫או את המחשבה על הרע?
‫אין איזשהו געגוע, ‫נגיד, בקילונים?
‫זה שאדם אוהב את הרע, הוא ‫מתגעגע אל הרע, זה בסדר.
‫הוא לא רוצה צידוקים לעשות אותו.
‫אז זה... הוא לא מחפש צידוקים.
‫ההתמודדות עם זה
‫שאני רוצה את הרע, זה בא, זהירות.
‫הנקיות לא עוסקת בשאלה הזאת.
‫הנקיות עוסקת משהו אחר.
‫בנטייה שלי להצדיק את הרע.
‫זה הכול.
‫חבר'ה?
‫כן.
‫מה זה אומר ראש שמרה?
‫מאיזה בחינה שהראש שמרה
‫של איזה תאווה
‫נשארת לתאווה אחריה?
‫איפה אתה רואה את המילה ראש שם?
‫אחר אדם שאתה רואה מזה, ‫אני בלגמרי נתקעי כל ראש שמרה
‫שנשארת לתאווה אחריה.
‫ראש שם זה הכוונה... ‫ראש שם, מה הבעיה?
‫זה אחרי שנשאר מהתאווה
‫או שזה כאילו... לא, ‫הראש שם הכוונה שריד.
‫שריד.
‫מה זה משנה לי שיש שריד כאילו
‫של תאווה אחריה?
‫כי אז אני לא אובייקטיבי.
‫ברגע שיש לי רשמים של התאווה, ‫זה פוגע באובייקטיביות שלי.
‫רשמים מהתאווה עצמה, ‫כאילו מה... כן, נכון.
‫והנחה רואה, הנה עכשיו, ‫השאלה שלך היא בהחלט...
‫השאלה שרמחן מתעודד איתה כאן.
‫ההפרש שבין הזהיר והנקי.
‫אף על פי שקרובים הם זה לזה בעניינם.
‫הזהיר הוא הנזהר במעשה,
‫ורואה שלא יחטא במה שכבר נודע לו מפורסם
‫אצל הכל להיות אוכל.
‫אמנם עדיין איננו אדון בעצמו
‫שלא יימשך ללוון מן התאווה הטבעית
‫שלא תתאו להראות לו היתרים.
‫באיזה דברים שאין רעתם מפורסמת.
‫וזה כי אף על פי שהוא משתדל
‫לכבוש את יצרו ולכבוש את ‫תאוותה, ולכבוש את תאוותיו,
‫לא מפני זה ישנה טבעו,
‫ולא יוכל להסיר מליבו התאווה הגופנית,
‫אלא שיחבוש אותה, וילך ‫אחר החוכמה, ולא אחריה.
‫אך על כל פנים חושך החומריות
‫עושה את שלא להסיטו ולפטותו.
‫כלומר, מה זה לפטותו?
‫לחפש יותר לדבר האסור.
‫אמנם, אחר שהתרגל האדם
‫מרגל גדול בזהירות הזה, ‫עד שינקין היקיון ראשון
‫מן החטאים המפורסמים, ‫וירגיל עצמו בעבודה ובזריזותה,
‫ותגבר בו האהבה אל בוראו
‫והחמדה אליו, והנה כוח ההרגל הזה
‫ירחיק אותו מן עיני החומר,
‫וידביק דעתו אל השלימות ‫הנפשית, עד שסוף סוף יוכל להגיע
‫אל הניקיון השלם, שכבר ‫יכבה אש התאווה הגופית מליבו,
‫והתגבר בו החמדה האלוהית, ‫ואז תישאר ראייתו זקה וברה.
‫כמו שכתבתי למעגל, ‫הוא יהיה אובייקטיבי,
‫שלא יפוטה ולא ישגהו חושך חומריותו,
‫והנקה במעשה מכל בחורות.
‫דברים פשוטים.
‫זאת אומרת, שהאדם לא מחפש ‫להתאיר לעצמו את העשור.
‫זה כמו שאני, למשל, אומרים, ‫תראה, אם זה בשביל להרוויח,
‫אז זה מותר.
‫אוקיי?
‫אמנם זה אסור, אבל אם זה ‫בשביל לעשות כסף, זה בסדר.
‫נכון?
‫אמנם אסור לשקר, אבל אם ‫זה בשביל להסתדר בחיים,
‫אז זה מותר.
‫יש אמירות כאלה, נכון?
‫זה אפשר להסתדר, נו, באמת.
‫אי אפשר בעולם הזה להסתדר בלי זה.
‫אז זה מותר.
‫לא, לא מנו להגיד
‫שתמיד מותר לשקר, אבל לפעמים קצת.
‫זה אפילו רצוי, זה ‫טוב, כן, מה אתה אומר?
‫איך האדם יכול לדעת
‫שהשיקול דעת שלו
‫הוא נקי מטרבות
‫במובן הכללי שלו?
‫איך האדם יכול לדעת?
‫בשביל זה יש פרק י' א', ‫בפרטי מידת הניקיות, ופרק י' ב'.
‫כן, בפרטי מידת, לא, י' זה ‫על, נו, בדרכי קניית הניקיות.
‫כן, פה אנחנו עושים רק בהגדרה.
‫פרק י' כן.
‫לא, לא יפותק לה לעשות הרע.
‫לא שלא יפותק לה
‫על מצד התאוות שלו.
‫כלומר, אדם שאין לו תאווה
‫זה אדם חולה.
‫ברור שאדם צריך שתהיה לו תאווה,
‫אבל לא צריך שתהיה לו תאווה
‫לעשות איסור.
‫להעשות את העבירה כעבירה.
‫אז מה החלט בין הניקיות לנסיזות?
‫בין הניקיות לזהירות, אתה מתכוון.
‫הזהירות זה שהאדם
‫נזהר, מנקה את עצמו
‫מלעשות דברים שרעתם
‫גלויה ומפורסמת.
‫בניקיות זה שאדם לא מחפש
‫היתרים במה שאין רעתו
‫מפורסמת וגלויה.
‫זה מה שאומר.
‫והנה על מידה זו.
‫היה דוד שמח בעצמו ואומר
‫הרחץ בניקיון כפיי
‫והסובבה את מזבחך השם.
‫כי באמת רק מי שינקה
‫לגמרי מכל נדנות חד ואבון
‫הוא הראוי לראות
‫את פני המלך השם, כי זולעת זה
‫אין לו אלא לבוש
‫ולקלם מלפניו
‫אוך ועבר, עזרה הסופר
‫אלוהי בושי ונחלמתי להרים אלוהי
‫פני אליך.
‫והחטא מעכב את הפנים אל פנים.
‫שלום.
‫והרי חכמנו
‫החמירו באיסור אכילת אוף בחלב
‫למרות שבן התורה
‫מותר הדבר
‫מה ההבדל אם כן בחומרות השונות?
‫תודה.
‫תשובה.
‫אוף בחלב זאת הקנה לרבנן.
‫והחכמים שקלו
‫בדעתם מתי ראוי
‫לאסור דבר שהתורה היתירה אותו
‫מפני
‫מה שעלול להימשך מזה.
‫וזה קוראים
‫בעברית הלכה.
‫אבל ברגע שאדם
‫רוצה לאסור
‫מה שהלכה לא עשרה
‫אין לו עושה אלא מעשה השוטים.
‫כמו שכתוב בתלמוד הירושלמי
‫כל
‫דבר המותר
‫ועושרהו
‫כל הדבר
‫המותר
‫כל דבר המותר
‫כל דבר
‫כל דבר
‫כל מה
‫אני לא צריך בדיוק את הביטוי יש שם המשפט
‫מאוד מדויק.
‫מה?
‫לא אני מחפש את המשפט הירושלמי.
‫ידעתם.
‫ירושלמי
‫דבר המותר
‫ועושרהו
‫על עצמו משהו כזה.
‫על כל פנים נקרא הדיות.
‫זה ביטוי כזה בגמור.
‫אה?
‫יש גם בירושלים בן דרים
‫לא דייך
‫מה שעשרה תורה.
‫שאתה בא ועושר על עצמך דברים אחרים.
‫אז מה שעשרה תורה? ‫זה כולל בין היתר גם אוף וחלב.
‫שזה ניסור ברבנן. אז מה?
‫וזה בכלל מה שעשרה תורה.
‫כן.
‫כן.
‫איפה עברו למחמרות?
‫במה?
‫בימינו יש כל מיני מחמרות.
‫שיהיו בריאים.
‫אבל למה צריך להחמיר?
‫איפה זה כתוב?
‫לא, אני שואל, אבל איפה הגבול
‫מבחינת... איפה אני יודע של החמרה שהיא...
‫בשביל זה צריך לבדוק.
‫צריך ללמוד.
‫אם דבר הוא מותר, אז הוא מותר.
‫אם הוא אסור, אז הוא אסור.
‫זה הגבול.
‫ברור, שזה אלפימה.
‫אלפימה פי ההלכה.
‫בשביל זה לומדים.
‫ברור, זה לא ההלכה. זה שלוחה ברוך.
‫לא, לא, ההלכה זה לא שלוחה ברוך.
‫ההלכה זה מה שהרב שלך אומר.
‫זה הגדרה של ההלכה.
‫אתה שאלת את הרב ‫שלך, זה מותר או אסור?
‫הרב שלך מותר אסור לך להחמיר?
‫פשוט לא.
‫הביטוי והמחמיר
‫דבר על הברכה, שמופיע הרבה...
‫הביטוי והמחמיר, תבוא ‫על הברכה, נאמר בהלכות
‫שבהן לא הצליחו להגיע להכרעה.
‫כלומר... לא, לא רק זה.
‫הכרענה בהלכות
‫שבהן
‫הפוסק מוכרח להתאיר, ‫בגלל שכללי ההלכה
‫מחייבים אותו להתאיר, ‫למרות שהסברה לאסור
‫בעלת משקל כבד
‫היא.
‫ולכן אמרו, אף על פי שאין בידינו
‫לאסור, במקרה הזה
‫המחמיר תבוא עליו ברכה.
‫כלומר, הביטוי המחמיר תבוא עליו ברכה,
‫נאמר בהלכות שנאמר עליהם הדבר הזה.
‫זה לא הנחייה כללית בחיים,
‫שזה טוב להחמיר, המחמיר תבוא עליו ברכה.
‫זה שטויות, הדבר הזה.
‫כלומר, איך אומר הרב קוק
‫בשאלות ותשובות אורך משפט?
‫שבדבר שהיתר ברור, ‫המחמיר אין... ומי שיבוא לאסור
‫את הדבר המותר, ‫אין זו חסידות כלל.
‫רב, אז למה נאמר כוח ויתר רבי?
‫אני לא מבין את הקושייה.
‫הכוח להתאיר... ‫להתאיר... להסיג את זה.
‫לשים גדרות זה קל.
‫להגיד את האדם בכל זה קל.
‫אז זה לא תורת חיים, הסוגרת לאדם.
‫כוח דה יתרה עדיף, לא?
‫אני לא מבין מדוע הביטוי
‫את כוח דה יתרה עדיף, הוא ‫מקשה על מה שאני אמרתי.
‫לא מבין.
‫הרב אומר שכאילו, ‫במקום שהחכמים הסתכלו,
‫אמרו שהמחמיר אשרב.
‫אז הרב עושה כבית שבל כבית עירב.
‫אני את השאלה שלך.
‫אתה אומר איך יכול להיות שבך יש מקומות
‫שאמרו המחמיר תבוא על ‫הבירכה, הלא, כוח דה יתרה עדיף.
‫אבל לא היה לו כוח.
‫זה הכוונה.
‫לא היה לו כוח.
‫אגב, תשימי לב שהביטוי
‫המחמיר תבוא על הבירכה, ‫לא מופיע אצל הקדמונים בכלל.
‫המקום הראשון שבו זה מופיע זה בטור.
‫בטור.
‫בטור, כן.
‫הוא הראשון שהשתמש בביטוי הזה.
‫כן? כלומר, ככל שהדורות הולכים
‫ומתרחקים מהמקור, ‫כוח ההכרעה הולך ונחלש.
‫ולכן יש ההתרבות של הביטוי ‫הזה, המחמיר תבוא על הבירכה.
‫זה לא שזה דבר טוב.
‫יש מקום אחד במסכת נדרים,
‫כתוב שרבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר.
‫כלומר, יש איזו הלכה אחת בדיני נדרים
‫שרבי עקיבא לא הצליח להכריע, ‫וכתוב שהוא היה חוכך להחמיר.
‫זה מקרה יחיד כמעט, אני חושב בתלמיד.
‫עכשיו.
‫מה?
‫עכשיו הוא החליט להחמיר.
‫חוכך.
‫חוכך זה חושב.
‫כלומר, לא ברור לו.
‫המפרשים אז אומרים, מה זה חוכך?
‫מחכך שפתיו זו בזו.
‫ככה, כן, רבי עקיבא.
‫מכאן שרבי עקיבא היו שפתיים.
‫איפה אנחנו?
‫מה זה רבנים שמחמירים?
‫הם בעצם לא חמירים, לא ‫שאלה... מה זה רבנים שמחמירים?
‫ככה אתה שואל.
‫לא, מה איתם?
‫למה הם לא מחמירים?
‫כי הולכים להתעודות... אז ‫אני אסביר, יש פה טעות בהבנה.
‫רב לא מחמיר.
‫רב לא מחמיר.
‫רב סובר שהדבר אסור, זה הכול.
‫כלומר, כשאומרים בהלכה, פלוני מחמיר,
‫אין הכוונה שיש לו נטייה בנפש
‫שצריך להחמיר, אלא הוא סובר שהדבר הוא אסור.
‫מה אתה עושה?
‫אבל יש עוד דברים שהחמירו ‫על עצמם, ולא יגידו להחמיר.
‫זה משהו אחר, יש מידת חסידות. ‫מידת חסידות זה לאדם אישית,
‫שאף אחד לא רואה ואף אחד לא יודע.
‫אבל אם יתגלה שהוא מחמיר, זה אסור.
‫אז זה לא כזה טוב?
‫זה אסור לו לגלות את זה.
‫למשל, הרבי שלום מסעס, ‫שהיה רב ראשי של ירושלים,
‫ולשעבר היה גם רב ראשי של מרוקו,
‫אמר לי שאסור לאדם לומר, אני אוכל חלק.
‫חלק.
‫אסור להגיד את זה.
‫איסור.
‫כי אתה אומר, אני לא אוכל את מה שאתה אוכל.
‫אסור להגיד את זה.
‫אלא מה? ‫מותר לך לשקר ולומר, אני לא אוהב בשר,
‫או אני חולה והרופא אסר עליי?
‫זה מותר.
‫אבל להגיד, אני לא אוכל ‫כי זה לא חלק, זה איסור.
‫השקר הזה, לפי משקט הילוגין, זה השמש A.
‫נכון. נכון. שמותר לתחכם לשנות בכמה דברים.
‫טוב, עד כאן, להיום.
‫שלום.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230725016″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 20

<< לחץ לפרק הקודם

מידת הזריזות - לצאת ידי חובה לעומת עצבנות דתית

לחץ לפרק הבא >>

בביאור מידת הנקיות

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 49 דקות

סדרה:מסילת ישרים - התשע | הרב אורי שרקי

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230725016″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

תגובה אחת

הקטן רוברט בבייב הגיב:

ט׳ באלול ה׳תשפ״א (17/08/2021) בשעה 12:07 am

שלום רב. בתקווה שהשאלה תגיע אל הרב שליט”א – האם דברי הרב בשם הרב שלום משאש זצ”ל, לגבי אדם האומר שאוכל רק “חלק” (או שאומר שהוא לא אוכל את הבשר כי הוא לא חלק) שעובר על איסור – האם הוא הדין גם לגבי ספרדי (שקיבלו הוראות מרן הבית יוסף ולכן מבחינתם זה המינימום ההלכתי ל”כשר”, ופחות מזה בבחינת טריפה)? כלומר, האם גם אצל הספרדים זה מוגדר כחומרא וכחסידות שאין לשתף אודותיה את הזולת? וגם, איפה הגבול בין מה שאדם מחמיר ויכול לשתף לבין מה שאסור לו לומר שהוא מקפיד.. תודה רבה וישר כח, בברכת בריאות איתנה לרב לכל הפועלים למען זיכוי הרבים במכון מאיר ולכל ישראל.

הגב

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

הליצנות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

תגובה אחת

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל:

הליצנות

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

הליצנות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

תגובה אחת

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט: 02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל:

הליצנות

הרשמה חינם דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך: