פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

בביאור מידת הנקיות

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫אמרנו, ספר משיאת השרים ‫מורכב משלוש שלשות של מידות.
‫שלוש מידות שעושות את האדם לצדיק,

‫שלוש מידות שעושות את האדם לחסיד,

‫ושלוש מידות שעושות את האדם לקדוש.

‫להיות צדיק זאת חובה, חסיד וקדוש זה רשות.

‫תלוי למי, יש מי שראוי למידת חסידות,

‫אז החסידות היא אצלו חובה.

‫לא חובה הלכתית, אלא חובה מוסרית.

‫אבל לעומת זה, להיות צדיק, ‫אין אדם שפטור מלהיות צדיק,

‫כי הרי הצדיק, לפי ההגדרה, זה מי ‫שעושה את הטוב ולא עושה את הרע,

‫ואין היתר לשום אדם לעשות את הרע,

‫ויש חובה לכל אדם לעשות את הטוב.

‫אם כן, כל אדם מחויב, ‫הלכתית הייתי אומר אפילו,

‫להיות צדיק, ולצורך זה הוא צריך לממש ‫את שלושת המידות של השלשה הראשונה.

‫מהם שלושת המידות של השלשה הראשונה?

‫זהירות, זריזות ונקיות.

‫הזהירות מצד, היא בעצם ענף של היראה,

‫הזריזות ענף של האהבה,

‫והנקיות ענף של המחשבה.

‫כן? שלושה תחומים שבהם אדם עובד,

‫ימין, שמאל ואמצע.

‫מימין, אהבה.

‫משמאל, יראה.

‫באמצע, מחשבה.

‫בסדר?

‫וזה בעצם מבוהר באותו פסוק שהוא ‫היסוד של כל הבריקה של רבי פנחס בן יאיר,

‫מה השם אלוהיך דורש שואל ממך,

‫כי אם להיראה, את השם אלוהיך,

‫וללכת בדרכיו ולהאהבה, את השם אלוהיך,

‫אז ללכת בדרכיו זה כל המידות ‫שבאמצע בין אהבה להיראה,

‫כל המידות הן מזוג של אהבה והיראה.

‫ומה המשך שמה?

‫פסוק, פסוק, פסוק, איפה זה?

‫כן, ולעבוד את השם אלוהיך בכל לבב חברו נפשך,

‫זה כנגד המחשבה.

‫לשמור את מצוות השם וחוקותיו, זה המצוות.

‫אז אם כן, אנחנו עסוקים עכשיו

‫במידת הניקיות שהיא שייכת לעבודת המחשבה.

‫אנחנו עסוקים עכשיו במידת הניקיות ‫שהיא שייכת לעבודת השם אלוהיך

‫בכל לבב חברו נפשך.

‫יש שלוש מידות בתוך השלוש ‫שלשות שהן שייכות למחשבה,

‫והראשונה שבהן, מידת הניקיות.

‫מידת הניקיות זאת ניקיות הדעת.

‫כלומר, שאדם איננו נוטה

‫לחפש היתר לדבר אסור.

‫כן, זה נקרא מידת הניקיות.

‫זה שאדם רוצה להתיר את המותר, זה בסדר.

‫אבל זה שאדם רוצה להתיר את האסור,

‫והוא מחפש דרכים להתיר את האסור,

‫זה מה שמידת הניקיות באה להילחם בו.

‫זוו.

‫זה פשוט.

‫מתוך כך, אנחנו יכולים להיכנס אל עובי הקורא.

‫מידת הניקיות היא,

‫היות האדם נקי לגמרי מכל מידה רע ומכל חטא,

‫זאת אומרת, לא די במה שהחטא בו מפורסם וגלוי,

‫אלא גם, כן, ממה שהלב ‫נפטה בו להורות היתר בדבר,

‫שכאשר נחקור עליו באמת, נמצא ‫שלא היה היתר ההוא נראה לו,

‫אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאווה.

‫כאילו תאר ממנם מכל וכול, ‫אלא כן תמשכחו להקל בו.

‫כלומר, אדם רוצה להתיר לעצמו את מה שאסור,

‫וכדי להתיר את האסור,

‫הוא מחפש בדברים שאין איסורם גלוי כל כך,

‫אלא היקפי יותר.

‫כן, מה אתה אומר?

‫אז העניין של האחמרה בדרך כלל זה ההתגמנות?

‫לא קשור לאחמרה פה בכלל.

‫לא מדובר בכלל על חומרות.

‫פה מדובר על מה שאסור, לא מה שיש להחמיר.

‫מה שאסור.

‫והדברים האסורים שהניקיות מדברת בהם,

‫הם דברים שהם אסורים ממש,

‫רק שלא תמיד הלב רואה את זה.

‫הלב נפטה להתירם.

‫כן.

‫תודה רבה.

‫מה?

‫התקלתי במשך,

‫נולדתי בחד,

‫מזל טוב.

‫אמא שלי הייתה היום ראשונה רבה,

‫והיה לו קצת צווי ‫צוות, צווי לו צוות.

‫והוא היה במידה ‫כזאת, של 15 יום אחת,

‫אז הוא קראתי לו לאורך, ‫אז הוא אומר, תראה,

‫אתה רוצה לעשות ביום השני, ‫אנחנו רוצים לעשות ביום השני,

‫אבל ביומו.

‫אז הוא אומר, אם אתה רוצה,

‫ולא נוח לך כי הראשון צריך ללמוד לרחוק,

‫ואתה עושה את זה אחרי ‫הכל, יש לך על מי לסמוך.

‫זאת אומרת, הוא נתן לאפשרות, ‫כמו שאתה אומר, זאת אומרת,

‫להתחמק מהיום השני.

‫על זה מדברת, נדבר על משהו?

‫לא, לא, לא, לא, לא, ‫אני לא מדבר על זה בכלל.

‫אני לא מדבר על זה שיש על מי לסמוך.

‫כי כשיש על מי לסמוך, יש על מי לסמוך.

‫אז זה קשה לחלוטין.

‫יש על מי לסמוך.

‫זה כבר שייך לשאלה, ‫מתי ראוי להחמיר,

‫מתי לא ראוי להחמיר בהלכה.

‫זה משהו אחר לגמרי.

‫פה אנחנו לא מדברים על זה,

‫מדעת הניקיות לא דנה בנקודה הזאת.

‫מה שנדבר זה מדעת ‫החסידות, למשל, בסדר?

‫או הפרישות.

‫מה של מה של מה של מה של מה?

‫אז האם אני יכול לתת דוגמה

‫של למה מתאפלת מדעת הניקיות?

‫כן, למשל, יש לי חוב.

‫כן? יש לי חוב.

‫אני חייב למישהו אלף שקלים.

‫אבל אין לי אותם, והוא בא ‫לטבוע, אבל יש לי חמש מאות.

‫אז אני אגיד לו, מה ‫פתאום, אני לא חייב לך אלף,

‫אני חייב לך רק חמש מאות.

‫זה נקרא מודד במקצת הטענה.

‫עכשיו, למה האדם מוכן לשקר?

‫אז זה אסור לשקר.

‫תגיד, אין לי, אמלם אני חייב ‫לך אלף, אבל אין לי. בסדר?

‫אז זה מכריר ישראל למצב לא נעים.

‫אבל אתה, כיוון שיש לך ‫חמש מאות, אז אתה משקר לו,

‫ואתה אומר לו, יש לי חמש מאות.

‫אתה מתכוון בבוא הזמן כן לשלם לו את ההמשך.

‫אבל התארת לעצמך לשקר.

‫זה איסור, נכון?

‫איסור חמור.

‫לכן, הגמרא אומרת

‫שבגלל זה, אמרה התורה, ‫מודה במקצת הטענה ישבה.

‫למה? כי יש נטייה בנפש

‫להתאיר לעצמו סוג כזה של שקר,

‫כי האדם חושב שזה פחות ‫חמור לשקר, על מחצית,

‫מאשר לשקר על הכול.

‫בצד האמת, זה חמור, וזה ‫חמור באותה המידה, נכון?

‫זה כופר בחוב, וזה כופר בחוב.

‫אבל הלב נפתה להתאיר את זה, בסדר?

‫או למשל, אני, לרצוח, ‫זה באמת לא בסדר.

‫אני לא ממש רצחתי.

‫אני גרמתי לו, כן?

‫גרמתי לו.

‫לא הרגתי אותו ישירות, כן?

‫זה בגרמה.

‫הגרמה, אגב, לא חייבים מיטה, נכון?

‫אז הרגתי אותו בגרמה.

‫אז זה אסור.

‫על זה מדובר, בסדר?

‫לא מדובר בדברים

‫שעל פי ההלכה, לפעמים ‫אפשר לסמוך, בסדר?

‫זה חשוב מה שאתה שאלת כאן, ‫כי באמת, וגם מה שאתה שאלת,

‫שבאמת רואים

‫שאנשים בגלל בניית הניקיות

‫חושבים שצריך בגלל זה להחמיר בדבר.

‫לא מצאנו בשום מקום בהלכה

‫שראוי לאדם להחמיר.

‫איפה כך?

‫לשם למען החול לחפש על מי לסמוך.

‫לחפש על מי לסמוך, ‫זה קשר לחלוטין.

‫זה מותר.

‫לא תמיד צריך לסמוך על דעת מיעוט, בסדר?

‫אבל יש מצבים שאנחנו, ‫מפני שאתה תחרק מכלים.

‫לא על זה הוא מדבר כאן, רמך.

‫כן, בבקשה.

‫כשכתוב והמחמיר תבוא על ‫הברכה, זה לא עדיף להחמיר?

‫כשכתוב והמחמיר תבוא על ‫הברכה, שם צריך להחמיר.

‫אז למה הוא אומר שהוא לא מצא

‫שום מקום בהלכה?

‫אין שום מקום בהלכה שאומר

‫שצריך להחמיר.

‫אני אסביר למה אני מתכוון.

‫כשאני אומר שאין שום מקור לזה

‫שצריך להחמיר, כלומר אין ‫שום הנחיה כללית בהלכה

‫טוב להחמיר.

‫אין דבר כזה.

‫ההפך.

‫ההלכה אומרת שדבר המותר

‫ואדם עוסרו נקרא הדיות.

‫ירושלמי מפורש, והרב ‫קוק גם כותב באורח משפט

‫שבדבר שיתרו ברור, אין ‫שום חסידות להחמיר בזה.

‫שום חסידות.

‫אם הדבר הוא ברור על פי ראיות

‫שזה מותר, אז זה מותר, נקודה.

‫גם אם היה לך מקום לחשוב

‫שאולי זה יהיה אסור, ‫אבל בסוף זה מותר.

‫מה שאומרים, המחמיר תדבר ‫עליו ברכה, זה נאמר במקרה ספציפי

‫שבו הפוסק לא הצליח להגיע לאחרא.

‫כלומר הפוסק בעצמו נמצא בבעיה.

‫הוא יודע שהוא לא יכול להסור את הדבר

‫בגלל שהראיות להתיר הן רבות

‫ולכן אין לו זכות להגיד שזה אסור.

‫מצד שני, הסברה העוסרת

‫היא סברה כל כך חזקה

‫ויצדדים בה כל כך מרובים

‫שראוי במקרה הספציפי

‫המחמיר תבוא עליו ברכה.

‫זה לא שיש אהבה לחומרה, ‫אלא בגלל הספק של הפוסק.

‫אבל אם הפוסק היה ברור לו לחלוטין

‫שכך הדין, גם אם הוא היה

‫נגד כל הפוסקים, צריך לשמוע לו.

‫בסדר?

‫היה מקרה בולוג'י, ‫בזמן בעל שעגת אריה.

‫בעל שעגת אריה, אריה ‫ליבה כהן, היה הרב של וולוג'י

‫והגיע לפניו איזו שאלה

‫בדיני טריפה, בדיני ‫טריפות, והוא התאיר.

‫ובכל ליטא, הרבנים ‫אסרו את הדבר הזה,

‫אבל הוא התאיר אצלו ‫בוולוג'י, ובוולוג'י היו נוהגים

‫להקל בדבר הזה.

‫שנים רבות לאחר ‫מכן, הרב של וולוג'י

‫היה רבי חיים מבולוג'י, ‫תלמידו של הגאון ווילנה.

‫ושוב הביאו לפניו את

‫אותה שאלה של טריפה.

‫ושוב הוא התאיר, מדוע?

‫הוא אומר, נכון שבכל ליטא

‫עוסרים, אבל פה זה וולוג'ין, ‫פה זה המקום של המר הדיאטרה,

‫והוא התאיר, אז אסור לי

‫לאסור את זה.

‫לכן הוא הקל בזה.

‫זה במקום שבו יש אחראה.

‫כשאין אחראה, אתה אומר, ‫המחמיאות, תבואי לברכה.

‫ואגב, לא בכל דבר.

‫אם זה איסור דה רבנן, ‫אתה לא אומר את זה.

‫איסור דה רייטה, יש מקום.

‫בסדר.

‫אני נותן לכם דוגמה פשוטה.

‫למשל, אחינו יוצאי תימן, ‫הם נוהגים על פי דעת הרמב'ם

‫להוציא מרק בשבת בבוקר

‫מן המקרר, ולהניחו ‫על הפלטה, נכון?

‫למה? כי דעת הרמב'ם ‫היא, וכן דעת הרשבה,

‫שדבר שכבר נתבשל, ‫לא משנה אם לח או יבש,

‫מותר לך ממו בשבת, אין ‫בזה בכלל איסור בישול.

‫עכשיו, יש פוסקים שאומרים

‫שזה איסור דה רייטה.

‫יש פוסקים שסופרים

‫שזה איסור דה רייטה.

‫שמי שעשה את זה

‫עבר על איסור בישול בשבת.

‫האם מותר לתימני

‫להמשיך במנהגו, או שתגיד ‫לו, המחמיר תבוא עליו ברכה?

‫מה אתה אומר?

‫מותר לו להמשיך במנהגו.

‫למה? בגלל שכיוון שהוא

‫פוסק על פי הרמב'ם, ‫והרמב'ם ברור לו להיתר,

‫אין שום סיבה להחמיר.

‫הו.

‫הלאה.

‫רב, התוגמה של הרופות היום.

‫רופות היום, כן.

‫כן, אז עד היום לא שמענו

‫שבודקים את הגיטים ‫שלו, בודקים בבטא.

‫היום אומרים

‫שיש איכשר, זה מיודע, ‫מעטיפ ללכת לזה.

‫למה אנחנו צריכים לעבוד?

‫לפי הדעה הזאת?

‫למה צריך לעבוד לדעה מחמירה?

‫אין שום צורך.

‫אין שום צורך ללכת לפי הדעה מחמירה.

‫אבל אומרים תאמין

‫שצורכים את הרופות.

‫היום, נגיד ככה, נגיד ‫ככה, יש... מעולם לא בדקו

‫את הריאות של הרופות, נכון?

‫אתה לא אומר, כן, הרי אין בעיה של חלק.

‫מה שאומרים... אני ‫מזמין לך, הרי חלק

‫זה שבודקים את הריאה, נכון?

‫בודקים את הריאה שאין בה סבך.

‫עכשיו, בבקר תמיד ‫בדקו, ובאופות לא בדקו.

‫עכשיו אני שואל, למה בבקר בדקו?

‫זה מצוי.

‫זה מצוי. הרי, למשל, אתה לא מבודק

‫נקובת קורממוח, נכון?

‫אתה לא בודק.

‫למה? כי זה לא מצוי.

‫ולכן אתה אוכל את הבאמא

‫בלי לבדוק אם לא היה נקב

‫בקורממוח, כי אתה ‫אומר, כן, זה לא מצוי,

‫אתה כל כך נפתח הזקן.

‫עכשיו, יש טוענים שהיום, ‫בגלל הטרופות שמזריקים

‫להרופות, זה מצוי יותר

‫שתהיה בעיה בריאות, ‫ולכן אדם שניבונות פה,

‫אז הוא קונה רק אוף

‫שבו בדקו את הריאות.

‫אבל מצד האמת, אין שום שורה,

‫אנחנו יכולים אבל לדבוק את זה.

‫עדיין זה לא הגיע למצב

‫שזה מצוי כל כך שזה יהיה חייב.

‫והגידים שלו שזורקים... ‫אז גם הגידים, כן.

‫הגידים, הלום זורקים ‫אותם... אז יכול להיות שהיום,

‫האופן שבו זורקים את ההרופות

‫המסכנים, אז זה גורם

‫שיש בעיות של צומת הגידים.

‫אבל אני מציע משהו אחר, ‫שיפסיקו להתעלל בהרופות.

‫אולי גם זה פתרון.

‫שיש בעיה של צער בעלי חיים.

‫זה גם צריך לחשוב, לא? כן.

‫מי שלא יוצא דיימן, ‫אז מותר לא להסביך

‫על העלייה של הרמב״ם?

‫מי שהפוסקים שלו אמרו לו

‫שאסור לשים את המרק על הפלטה.

‫אז הוא צריך לעשות לפי הפוסקים שלו.

‫אז איך מי שיהיה מי הפוסקים שלו?

‫איך אדם יודע מה הפוסקים שלו?

‫בגלל זה לומדים הלכה.

‫אבל אנחנו כאן לא בשיעור הלכה,

‫אנחנו בשיעור בענייני מידות הנפש.

‫ולכן אנחנו לא נמשיך

‫את הדיון בנושא. בסדר?

‫איך יודעים איך לפסוק הלכה?

‫בסדר, זה דיון בפני עצמו.

‫אז פה אנחנו לא מדברים על זה,

‫אנחנו מדברים על משהו אחר לגמרי.

‫אנחנו מדברים על דברים ‫שמסורים, אבל ליבו של האדם

‫נפטר למצוא להם היתר.

‫זה נקרא מידת הנקיות.

‫אז כאן ברור.

‫טוב.

‫אך האדם אשר טהר מזה

‫הנהגה לגמרי וניקה

‫מכל ראש אמרה

‫שמשארת התאווה אחריה.

‫הנה ראייתו תהיה ברורה לגמרי

‫והבחנתו זכה, ולא ‫תתאו החמדה לשום דבר,

‫אלא כל מה שהוכחת, ‫אפילו יקל, שבקלי החטאים,

‫תכירי אושורה ותרחיקאו ממנו.

‫זאת אומרת שיש מה שנקרא חשיבה אובייקטיבית.

‫חשיבה אובייקטיבית זאת חשיבה

‫שאינה נפתית אחרי התאווה.

‫וחלשון הזה המוחמים על השלימים

‫המתארים מעשהם טהרה רבה

‫שלא יבאים אפילו נדנו דברה

‫נקייה הדעת שבירושלים.

‫יש ביטוי כזה.

‫כך היו נוהגים נקייה הדעת שבירושלים.

‫מה הבעיה?

‫ואינך רואה אתה האפרה

‫שבין הזהיר והנקי.

‫אף על פי שקרובים הם זה לזה בעניינם.

‫הזהיר הוא הנזר במעשה

‫ורואה שלא יכתה ומה?

‫שכבר נודע לו, הוא מפורסם ‫אצל הכל להיות אוחד.

‫אמנם עדיין נדנו אדון בעצמו

‫שלא יימשך לימום מהתאווה הטבעית,

‫שלא תתאו להראות לו היתרים

‫באיזה דברים שאין רעתם מפורסמת.

‫וזה כי אף על פי שהוא משתדל

‫לכבוש את עצרו ולכבות את אהבותיו,

‫לא מפני זה ישנה את אי-אור

‫ולא יוכל להסיר מליבו

‫את האהבה הגופנית, ‫אלא שיחבוש אותה

‫וילך אחר החוכמה ולא אחריה.

‫אך על כל פנים חושך החומריות

‫עושה את שלו להסיתו ולפתותו.

‫עכשיו הדוגמאות, הם עוד ‫לא מביאים את הדוגמאות.

‫הדוגמאות שזה צריך ‫סבלנות, זה בפרק יהוד א',

‫אנחנו בינתיים בפרק יהוד

‫ועסקים בתחום התיאורטי.

‫אמנם אחר שיתרגל האדם

‫הרגל גדול בזהירות הזה, ‫עד שינקע ניקיון ראשון

‫מן החטאים המפורסמים

‫וירגיל עצמו בעבודה ובזריזותה, ‫ותגבר בו האהבה אל בוראו

‫והחמדה אליו, הנה כוח ההרגל הזה

‫ירחיק אותו מייני החומר

‫וידביק דעתו אל השלמות ‫הנפשי, עד שסוף סוף יוכל להגיע

‫אל הניקיון השלם, שכבר יכבה

‫אש התאהבה הגופית מליבו, ‫ויתגבר בו החמדה האלוהית,

‫ואז תישאר ראייתו זכה ‫ובראה, כמו שכתבתי למעלה,

‫שלא יפוטא ולא ישגעו חושך חובריותו

‫וינקע במעשיו מכל וחול.

‫כלומר, לפי הרמחל, זאת ‫מידה שקונים אותה בהדרגה.

‫אי אפשר להגיע לניקיות

‫לפני שהתחילו בזהירות

‫והמשיכו בזריזות.

‫צריך ירעה, אהבה, ‫ומתוך כך ניקיון המחשבה.

‫והנה על מידה זו, היה ‫דוד שמח בעצמו, ואומר,

‫ארחץ בניקיון כפיי, ‫ועסובבה את מסבך אחה,

‫מה זה ארחץ בניקיון?

‫אין הכוונה לידיים שלו, ‫אלא הכוונה למחשבה שלו.

‫כי באמת, רק מי שינקה לגמרי

‫מכל נידות חד ואבון, הוא ‫הראוי לראות את פני המלך השם,

‫כי זולעת זה אין לו אלא לבוש

‫ולקלם מלפניו.

‫וכמאמר האזרע הסופר, ‫אלוהיי, בושתי ונחלמתי

‫להרים אלוהיי פני אליך.

‫והנה ודאי, כי מלאכה רבה היא לאדם

‫להגיע אל שלימות המידה הזאת, ‫כי העבירות הניקרות וידועות

‫קלות הן להישמר מהם, ‫כיוון שרעתם גלויה.

‫אך הדקדוק הזה המצטרך

‫לניקיות הוא הקשה יותר, כי ‫הוראת היתר מחסה על החטא,

‫כמו שכתבתי.

‫למשל, מה זה הוראת היתר?

‫אני אביא לכם דוגמה.

‫אנשים, מישהו התקשר אליי

‫ביום השני של חנוכה.

‫התקשר אליי, רצה לדעת

‫איפה הוא צריך להניח את נר החנוכה.

‫בסדר?

‫בגלל שהמבנה של הבית שלו

‫הוא כזה וכזה.

‫אמרתי לו, ומה עשית אתמול בערב?

‫אז זה יום שני של חנוכה.

‫אתמול בערב כבר הדלקת.

‫הוא אמר, אין בעיה, ‫הדלקתי אצל חברים.

‫אז שתפתי אותו, כפי ‫שלפעמים אני יודע לעשות,

‫שתבתי ועמוקות, ‫ואמרתי לו, אתה עבריין.

‫הוא אמר לי, למה?

‫אמרתי לו, כי אין דבר יותר

‫אנטי-הלכתי מאשר לומר, ‫אני מדליק אצל חברים.

‫תמיד הביטוי המפורסם הזה

‫שהתפשט בציבור, ‫והוא, בואו להדליק אצלנו

‫נר חנוכה לסופגניות.

‫יש בעיה.

‫הרי הדלקת נר חנוכה

‫צריכה לעשות לא במקום

‫שבו אוכלים סופגניות, ‫אלא במקום שבו אדם גר,

‫איפה אף אחד אדם ישן.

‫לכן, בזמן שאתה, חברי ‫הטוב, המזמין אותי לסופגניות,

‫מדליק נר חנוכה, זה ‫בדיוק הזמן שבו אני צריך

‫להדליק נר חנוכה בבית שלי.

‫לכן, בהלכתית, לא ‫ייתכן מצב שאנשים באים

‫להדליק נר חנוכה ‫ביחד, שתי משפחות.

‫גם שכנים זה לא יכול להיות.

‫כל אחד צריך להדליק בבית שלו

‫או בפתח של ביתו.

‫בסדר, שחר משותפת, ‫אז כל אחד בפתח.

‫אז יכול להיות שזה שני מטרים

‫אחד מהשני, אבל כל אחד ‫באותו זמן, דענו, בזמן הדלקת הנר,

‫ולא כ... הוא אומר, ‫ואני חוזר הביתה

‫בשמונה בערב.

‫כן, בסדר, אבל אשתך ‫בבית, שהיא תדליק.

‫לא, אשתי גם כן עובדת.

‫בסדר, יש לך בן, הוא כבר ‫סבר מצווה, שהוא ידליק.

‫אבל מה עם המשפחה?

‫מי אמר שהמשפחה הזו חשוב?

‫נר איש וביתו, הכוונה ‫שאדם צריך לדאוג

‫שבשעה של הדלקת נר חנוכה

‫ידליקו את הנר בביתו.

‫בסדר?

‫מתי זה?

‫בשקיעת החמה.

‫בסדר?

‫זה הדין.

‫עכשיו, יש כל מיני הוראות היתר.

‫אדם אומר לעצמו, סך ‫הכול, חנוכה זה חג משפחתי,

‫ובימינו מדליקים בפנים, ‫וכל מיני דברים כאלה וכו'.

‫כל הדברים האלה הם הוראות היתר

‫שאינם עתירים את העבריינות הזאת.

‫או יותר גרוע, אדם אומר, ‫אני דלקתי בבית הכנסת,

‫אפילו כיבדו אותי להגיד את הברכות.

‫זה בסדר?

‫שטויות.

‫לא היה ולא נברא.

‫המצווה היא בבית.

‫בית הכנסת זה מצווה ‫נוספת, משום פרסום מניסה,

‫זה לא קשור לעניין.

‫זה דוגמאות.

‫איך עשיתי פשוט דוגמה, ‫בוחשית וגם אקטואלית,

‫של מה זה הוראת היתר.

‫שאדם מורה לעצמו היתר

‫כי מצא לעצמו כל מיני סברות.

‫תאוות הסופגניות העבירה ‫אותו על דעתו ההלכתית.

‫להדליק פרסום.

‫הוא רוצה להדליק עוד פעם.

‫הרי זה דבר כזה.

‫אנשים נפגשים בחנוכה, ‫עושים סעודה ביחד וכולי.

‫מה טוב?

‫הוא מנע אם שידליקו עוד פעם את החנוכיה,

‫וישימו אותה על השולחן אפילו.

‫זה יש צד כזה.

‫אבל זה לא קשור לעניין.

‫זה לא קשור לזה שאדם ‫חויה בבית עוד, להדליק בזמן.

‫כן.

‫טוב.

‫אתה רואה את הסליחה,

‫המצב היום של להיפגש משפחות ודברים כאלה,

‫אתה רוצה להגיד שבחנוכה לא להיפגש?

‫אני לא אמרתי שבחנוכה לא להיפגש.

‫אני אמרתי שכל אחד ידליק ‫בזמן, ואחר כך ילך להיפגש.

‫ויוכלו סופגניות.

‫מה הבעיה?

‫הסופגניות זה דבר.

‫הסופגניות זה בסדר גמור.

‫כן.

‫לא, יש פה בעיה אחרת.

‫בעיה בריאותית של ‫ונשמרתם, אבל זה משהו אחר.

‫יש נוהגים לקחת סופגניות, ‫ולשים שם פטילה ולהדליק.

‫זה עובד טוב מאוד.

‫אני חושב שזה שמונה ימים.

‫הנס של שמונה ימים זה זה.

‫זה הנס של שמונה ימים, כן.

‫בדיוק.

‫שם הוא סופגניה בתוך המנורה של המקדש.

‫כן, מה אתה אומר?

‫אבל אם אתה לא בבית כל היום,

‫אבל אתה תשען בבית בסוף היום.

‫נו.

‫איפה אתה מדליק?

‫אם אדם לא בבית ‫כל היום, והוא ידליק,

‫והוא ישן בבית בסוף היום, כן?

‫אז הוא צריך לדאוג ‫שמישהו ידליק בשבילו בביתו.

‫זה מיימני שליח וידליק.

‫זה פשוט.

‫אני אין.

‫אין שליח?

‫תהיה אין, מה אני אגיד לך?

‫אז תהיה לך בביתה, תדליק, מה הבעיה?

‫אני אקטוב באחרים, אני... ‫אז תבקש מאחרים שידליקו.

‫מה, מהבן דוד?

‫מה?

‫או מהבן דוד?

‫מהבן דוד, אפשר גם מהגיס, אפשר גם מה...

‫אפשר גם מהאישה, כן?

‫אפשר לקוות.

‫לא, זה נמצא... אני לא ‫יודע כאן מה זה, אבל...

‫טוב, אנחנו נמצא פתרון, ‫אדהוק בשביל כל אחד ואחד.

‫פתרון, יכול, מתיישב.

‫בסדר?

‫אבל זה יהיה בשיחה אישית.

‫בסדר?

‫טוב.

‫אז זה מה שרציתי להסביר, כן?

‫שיש פה, מדובר על דברים שהם אסורים,

‫רק שהלב נפטל להתאירה.

‫בסדר?

‫אומנם, אחר שהתרגל, ‫האדם הרגיע, אז זה כבר רגע.

‫והנה, על מידה זו, על עשרה.

‫והוא כעניין מה שאמרו, זיכרונם, ‫להברכה, עבירות שאדם דש,

‫והעקביו סובבות אותו בשעת הדין.

‫ועל דרך זה אמרו, זיכרונם, לברכה,

‫רובם בגזל, ומיעוטם בעריות, ‫וכולם בעבק לשון הרעה.

‫כי מפני רוב דקותו, ‫כמה בני אדם נכשלים בו,

‫במה שהם מכירים אותו.

‫כן, רוב בני אדם נכשלים בייסור הגזל.

‫היום זה מצוי מאוד, ‫במקומות שיש אינטרנט,

‫יש טלפון, יש מכונת צילום, ‫יש הרבה דברים שאדם אומר,

‫אה, בטח זה מותר.

‫צריך לברר, אם זה מותר, הוא אסור.

‫או בעריות, אנחנו נראה גם כמה דוגמאות

‫של הדבר הזה, וכולם ‫בעבק לשון הרעה.

‫כי מפני רוב דקותו, ‫כמה בני אדם נכשלים בו,

‫במה שהם מכירים אותו.

‫ואמרו, זיכרונם, לברכה, ‫שדוד היה נזהר ומלכה עצמו,

‫ניקיין גמור מכל אלה, ‫ועל כן היה הולך למלחמה,

‫בביטחון חזק.

‫והיה שואל, ארדוף אויביי ‫ועסיגם, ולא השוב, עדכל אותם.

‫כלומר, דוד היה תולד, ניצחונו ‫במלחמה, בזה שהוא היה נקי.

‫מה אתה אומר?

‫אני חושב, מה שעבר במלחמה ‫מכל כך, זה לא דבר אחד,

‫יש באמת סדרים, גם להדליק אחרי,

‫ויש באמת כל מיני שיקולים, ‫זה לא דבר שהוא ודאי אסור,

‫לא, רגע, רגע, רגע, ‫רגע, לגבי להדליק אחרי,

‫ודאי שיש שיקולים.

‫אבל להגיד, אני הדלקתי אצל חברים,

‫ולכן אני פתור מלהדליק ‫אצלי בבית, זה ודאי אסור.

‫נכון, אבל הרב אמר גם, שאדם אומר,

‫משפחה, כל מיני שיקולים.

‫כן, אני הוספתי עוד כמה שיקולים,

‫שבהחלט יש מקום לדון בהם, נכון.

‫אתה צודק, אתה צודק לחדותי.

‫יש דברים שיש על מי לסמוך, בסדר?

‫אני רק אומר, הרעיון, פשוט, ‫אבל השורש שהעיר אותי,

‫זה הזעזוע שהיה לי מזה שאדם ‫אומר, אני הדלקתי במקום אחר.

‫כן, בבקשה.

‫מה הסביר בקצרה על מה ‫הקשר הנקי לנצחות המלחמות?

‫כיוון שהוא נקי, אז הוא צדיק.

‫כיוון שהוא צדיק, יש ‫עליו השגחה מיוחדת,

‫לכן הוא יכול לצאת למלחמה.

‫המלחמה זה מקום שבו אדם נזוק באופן טבעי.

‫אבל עכשיו הוא ‫נקי, אז הוא לא ינזק.

‫יש עליו השגחה.

‫דבר פשוט.

‫הוא היה שואל את זה כאילו, ‫זה מה שהוא ביקש את זה?

‫הוא ביקש מהקב".

‫כן, הוא ביקש מהקב", ‫הערדוף אויבי והסיגם,

‫ולא השואל את כל הדבר.

‫אז תראה את אופי המלחמה של דוד.

‫הוא לא רק, נגיד, מנצח ‫את האויב בשדה הקרב,

‫הוא מבקש שאחרי הניצחון

‫הוא גם ירדוף אחרי האויב, ‫והוא ישיג אותו ויחלה אותו.

‫אז בעצם בבקשה של... זו ‫בבקשה של ניצחון גדול, כן?

‫שהוא לא משאיר שריד לאויב.

‫מה שלא שאלו, יהו שפט עשה וחזקיה,

‫לפי שלא היו מנוקים כל כך.

‫עכשיו, מה זה הסיפור ‫הזה, יהו שפט עשה וחזקיה?

‫מאיפה רמחן לקח את זה?

‫הוא לקח את זה מאיחר ‫רבע, בפתיחתה לאחר רבע.

‫שם יש... לאחר רבע יש 36 פתיחתות.

‫כן?

‫מה זה פתיחתות?

‫פתיחות, כן?

‫אבל זה נקרא פתיחתה לאחר רבע.

‫למה יש 36 הקדמות לאחר רבע?

‫כי איכה בגמת ראייה 36.

‫אז לכן המדרש מקדים 36 הקדמות,

‫לפני שהוא מפרש את הפסוקים עצמם.

‫כל 36... סתם.

‫כל 36 הקדמות, הם תיאור של ‫הידרדרותה של ממלכת ישראל

‫וממלכת יהודה בימי כדב.

‫איך הגענו לזה?

‫אז אחד משלושים ושישה תיאורים של הידרדרות

‫זה ההבדל בין דוד לבין יהושפת, עשה וחזקיה.

‫שמה היה אומר דוד?

‫שדוד היה אומר, נרדוף אויביי ‫ועסיגם ולא אשוב את כל אותם.

‫אבל יהושפת אמר לקב".

‫יש לי כוח לרדוף, אבל אין לי כוח לחלוט.

‫אז אני רודף ואתה גומר אותם.

‫עכשיו, כיוון שיהושפת היה ‫צדיק, אז הקב". שמע ליהושפת.

‫וכשהיהושפת היה רודף, הקב". ‫היה מחלה את האויבים.

‫עשה לעומת זה, גם הוא היה צדיק.

‫אבל אמר לקב". אני יש לי ‫כוח להילחם, אין לי כוח לרדוף.

‫אז אני נלחם ואתה ממשלים.

‫מכיוון שעשה היה צדיק, הקב". ‫היה עושה את מה שהוא ביקש.

‫חזקיהו אמר לקב". אין לי כוח להילחם.

‫למה לא היה לו כוח להילחם?

‫כי כבר לקחו לו את כל הערים מסביב ירושלים,

‫כל המבצרים נפלו, כבר ‫לא היו לו מספיק חיילים,

‫אפילו סנחריב צחק עליו, אמר לו,

‫אני אשלח לך אלף סוסים, אין לך רוכבים עליהם.

‫זה לא שהוא לא ניסה לצאת למלחמה, חזקיהו.

‫הוא ניסה, רק הוא הפסיד.

‫אז הוא היה נצור בתוך ירושלים, ‫כשמתחת לבית שלו יש צבא

‫של מאות אלפי חיילים, של סנחריב,

‫עמא עשה חזקיה, הלך לבית המקדש,

‫התפלל, זה מה שאינשר לו ‫לעשות, התפלל והלך לישון.

‫אתם ראיתי מה זה אומר?

‫בן אדם, יש לו מתחת לחלון,

‫צבא שעומד לפרוץ, רק מחכה לאור הבוקר.

‫הצבא עומד לפרוץ, והוא הולך לישון.

‫התפללתי, עשיתי מה שאני יכול.

‫אני עולה על מיטתי ואתה ‫עושה, ומכיוון שחזקיהו היה צדיק,

‫חזקיהו עשה גם כן בשבילו, ‫והייתה מגפה, שלח את מלאך השם,

‫הייתה מגפה במחנה ‫אשור, מתו 185 אלף חיילים,

‫וסנחריב עזב את ארץ ישראל וכו'.

‫עכשיו, מזה מביאים ראייה וחוגים מסוימים

‫בהשפעת הנצרות.

‫לומר שאתה רואה שזה יותר טוב לא להילחם.

‫אתה מתפלל, אתה לומד תורה,

‫וכזה אנחנו עושים את כל ‫העבודה, בשביל מה אליך להילחם?

‫רק לא שמו לב באיזה ‫מדרש זה לקוח, הסיפור הזה.

‫זה לקוח ממדרש האחר ‫רבה, שמראה את ההידרדרות,

‫שדוד היה נקי, ולכן היה רודאף ומחלה.

‫אחרים שלא היו נקיים כל כך כמוהו,

‫אמנם הקב' הוא היה שומע ‫לתפילתם, זה פחות טוב.

‫עכשיו תגידו לי, מי קורא ‫בישיבות את איכר רבא?

‫לא קוראים את איכר רבא.

‫אבל את מיסידת ישרים קוראים.

‫אסר לשים לב, מה כתוב כאן?

‫כן?

‫שעל כן היה הולך למנחמה בביטחון חזק,

‫וישו אל ארדוף אויבי ‫ועשיגם, ולא השו בתקלותם,

‫מה שלא שאלו היא הושפת השר וחזקיה,

‫לפי שלא היו נוקים כל כך.

‫זאת אומרת שהמצב הזה שחזקיה ‫לא נלחם, זה מצב פחות טוב.

‫בבקשה.

‫אבל לא עדיף שיהיה לך ניסים גלויים,

‫ואתה לא תצטרך אפילו לצאת לקרב?

‫האם לא עדיף שיהיו ניסים גלויים,

‫ולא יצטרך כלל לצאת לקרב?

‫מה התשובה?

‫לא.

‫כי הרי... מה?

‫זה לא רק שזה גורם לדיוון, ‫זה אומר בעצם שהאדם נכשל.

‫יותר מזה, זה אומר שהקדוש ברוך הוא נכשל.

‫כי הוא נכשל ברצון שלו לשתף את האדם

‫במעשה בראשית, ושם את ההיסטוריה.

‫ביציאת מצרים.

‫ביציאת מצרים.

‫זו הקטסטרופה.

‫השם ילחם לכם, ואתם תחרישו.

‫למה?

‫אתם רק מפריעים.

‫כי בזמן יציאת מצרים, ‫היינו, הללו עובדי עבודה זרה,

‫הללו עובדי עבודה זרה,

‫אין לנו זכות מוסרית להילחם במצרים.

‫אז הקדוש ברוך הוא אומר למושה,

‫תשמע, אין להם זכויות, ‫אבל אני, יש לי עניין בזה.

‫אז אתם תשתקו, אני מטפל בזה.

‫אבל אחרי כמה שבועות, שסוף ‫סוף התחילו קצת לצאת ממצרים,

‫מההשפעה המצרית, אכלו את ‫אמן, באמלק, מה אומר משה?

‫והיום אומר משה אל יהושע, ‫בחר לנו אנשים, וצאי לכם באמלק.

‫מחר אנוכי ניצב על ראש ‫הגבעה ומתי האלוהים בידי.

‫והיה כאשר ירים משה ידו,

‫וגבר ישראל, כשאנכי דו וגבר אמלק.

‫זאת אומרת שמה שקרה, ‫בזכות כמה שבועות במדבר,

‫עם ישראל התחיל להיות יותר צדיק.

‫כיוון שהתחיל להיות יותר ‫צדיק, יכול היה להילחם בעצמו.

‫מה קרה שבוע אחרי מלחמת אמלק?

‫קיבלו את התורה.

‫בשבוע בדיוק אחרי.

‫מתי זה היה המקב?

‫בכפרד ביער.

‫כפרד ביער הייתה המלחמה הראשונה

‫של מה שהמשראל עשה, נגד אמלק.

‫מה קורה?

‫אם חסקיהו לא נלחם

‫בלי לאחוז את הניקוד שלו,

‫אפשר להגיד שאנחנו כזה ניקים כדי להילחם?

‫חסקיהו לא היה יכול להילחם

‫בגלל שהוא לא היה מספיק נקי.

‫נכון.

‫אז מה אתה אומר, אנחנו?

‫אנחנו נלחמים, כן ברירה, בכל מקרה.

‫המצוות זה לא דבר שאתה ‫שואל אם אתה נקי או לא נקי.

‫למשל, הנחת תפילין.

‫אדם יגיד, אני... הנחת ‫תפילין זה דבר מאוד גדול.

‫אין לי מספיק נקיות הדעת כדי להניח תפילין.

‫אומרים דבר כזה?

‫או כדי לשמור שבת.

‫אני לא במדרגה לשמור שבת.

‫כן, למה חסקיהו לא... ‫חסקיהו לא היה יכול היה, מסכן.

‫לקחו לו כבר את כל המבצרים.

‫אם תסתכל בספר מלאכים, כתוב מפורש,

‫שסנחריב בא וכבש את לחיש,

‫וכבש את כל המצודות של יהודה, ‫ואחרי זה הוא הגיע לירושלים,

‫כבר לא היו חיילים.

‫אגב, יש בארמון סנחריב,

‫שמצאו בחפירות הארכיאולוגיות בננבה,

‫רואים איך שהוא כובש את לחיש.

‫עכשיו, מה שמאוד מעניין, ‫ששם רואים יהודים, ואשורים.

‫היהודים רואים על המקום שהם יהודים.

‫יש להם אף כזה? חבל על הזמן.

‫כן?

‫ומעניין שהם יורים חיצים היהודים.

‫אין להם ספר תהילים שם.

‫הם יורים בחיצים.

‫זה החיילים של חזקיהו מלאכ יהודה.

‫כן? הם יורים?

‫כן. מה אתה אומר?

‫טוב.

‫שלום הרב.

‫כיצד מתייחסים אנשי אמונה

‫לעסוק קשה כמו שריפת 40... ‫אני לא יכול לקרוא את הכל.

‫טוב, אז נקראת לשאלה אחרת.

‫האם שריפת ה' את הקרמל אומרת

‫שיש לנו חטאים כלליים המחייבים לזאת?

‫תשובה.

‫שריפת הקרמל היא אסון, ‫ועל אסונות כתוב בגמרא

‫שכאשר באים לאדם ייסורים

‫צריך לעשות אחד מהשלושה.

‫דבר ראשון, נפש פשווי מן הסף.

‫לא מצא.

‫כלומר, הוא פשווי מן הסף ראה שהכל בסדר.

‫יתלה בביטול תורה.

‫לא מצא, ראה שהוא לא ביטול תורה.

‫מה יעשה? יתלה בייסורין של אהבה.

‫בואו נבדוק מה קורה פה

‫עם הסיפור של הקרמל.

‫אם אנחנו מדברים מצד המעשים,

‫אז הרי אנחנו כולנו בסדר גמור, נכון?

‫הרי רוב העם, לפי הפסיקה ‫של החזוניש, הוא תינוקות שנשבו.

‫זאת אומרת שכולם צדיקים גמורים.

‫אז אם כן, מתחילת המעשים, ‫פשפשנו במעשים, לא מצאנו.

‫אולי נתלה בביטול תורה.

‫נראה, אותו חלק של העם

‫שלא מגדיר את עצמו כתינוקות שנשבו.

‫מה הם עושים? הם לומדים תורה.

‫נכון?

‫הרי איך כולם משתמתים מהצבא?

‫לומדים תורה.

‫אז אם כך, למי הרי הלכו

‫מאה מיליונים של שקלים

‫בשביל להחזיק את העברכים?

‫אם כן, בביטול תורה אי אפשר לתלות.

‫לא במעשיו, לא בביטול תורה.

‫מה נשאר?

‫ייסורים של אהבה. בסדר.

‫אבל גם ייסורים של אהבה

‫צריכה להיות איזושהי סיבה.

‫מה זה ייסורים של אהבה?

‫פשוט מאוד.

‫יש כבר הרבה זמן מישהו

‫שרוצה לסרוף את המדינה.

‫הוא מנסה, כן? הוא מתכונן.

‫אז... תגידו שאני לא נמצא.

‫כן.

‫אז לגבי הדבר השלישי, ‫יש מישהו שהרבה זמן

‫מנסה לסרוף את המדינה.

‫לא הולך לו.

‫אז מן השמיים, כאילו ‫שהוא תכנן משהו.

‫מידת הדין כבר יצאה.

‫יצאה דרך הובטה.

‫הקטרוג הלך.

‫נשרף הקרמל.

‫אז זאת אומרת ש... זהו, גמרנו.

‫זה רחבים גמורים

‫של הקדוש הלכו על ישראל.

‫טוב.

‫הרב אמר שמדוע הפרק זה

‫בנושא המחשבה.

‫הרמחן מדבר על הלב.

‫היו צריך להניח שקודם הלב מתפתה

‫ואז המחשבה נמשכת אחרי הלב?

‫לב זה ביטוי תנכי

‫בשביל מחשבה.

‫שלום לרב.

‫כיצד מתייחסים אנשי אמונה

‫לאסון קשה כמו

‫שריפת 40 אנשי שירות בתי הסוהר?

‫האם הרב יכול להתייחס

‫לדברי הרעובדיה מהגמרה

‫שבמקום שיש חילול שבת

‫שם קורצת אש?

‫טוב.

‫כיצד מתייחסים לאסון הקשה

‫של שריפת 42 אנשים?

‫דבר קשה מאוד.

‫אלא מה?

‫אומר הרמב״ם שאנחנו יודעים

‫שאנחנו יודעים שיש צדק

‫במעשה השם.

‫אבל אנחנו לא יודעים

‫איך הצדק הזה נעשה.

‫זו השאלה שהייתה עם יוב

‫והילדים שלו.

‫יוב, מתו לו עשרה ילדים

‫והוא לא ידע למה.

‫אבל מה שהוא ידע

‫זה שיש לזה משמעות.

‫האם אפשר להגיד שיוב חטא איזשהו חטא?

‫מה התשובה?

‫הוא לא חטא שום חטא.

‫גם התנ״ך מעיד על זה, ‫הוא לא חטא שום חטא.

‫אם כן יש סיבה, רק שהסיבה ‫לא חייבת להיות החטא.

‫בסדר?

‫זה דבר אחד.

‫דבר נוסף.

‫אם תייחסי לדברים שנאמרו

‫על המקום שיש חילול שבת, אני ‫לא יודע אם היה שם חילול שבת

‫יותר משהו במקום אחר.

‫עד כמה שאני יודע, היישוב אין הוד

‫הוא יישוב... לא, ‫נראה ציון, נראה ציון.

‫הוא יישוב דתי, לא?

‫עד כמה שאני יודע.

‫והיישוב אין הוד, ‫עד כמה שאני יודע,

‫הוא לא חייב לשמירת שבת.

‫אז מה נשאר?

‫בית אורן.

‫הם תידוקות של ישבו.

‫ואין הוד, אני לא יודע מה ‫יש שם, מישהו שם בשבת.

‫הרי זה כבר רומנים.

‫ושבת בטח הם בתל אביב.

‫אז כך שאני לא יודע בכלל, ‫אני לא יודע איך אפשר בכלל

‫לבוא בטענות כאלה.

‫טוב.

‫אבל יש לזה תיקוח נפש, ארנאי.

‫האם הרב יכול להתייחס

‫לאסון הלאומי, חטא ‫לאומי, כלשהו אולי,

‫גירוש גוש כתיף מול פינוי אלפי אנשים

‫מבת אל בקרמל?

‫תראה, זה מפתה.

‫טוב.

‫אני לא יודע. טוב.

‫על כל פנים, תהיה הסיבה אשר ‫תהיה, אבל ברור שמדעת הדין

‫כבר לקחה את חלקה.

‫אם היא לקחה את חלקה, מכאן ואלה,

‫רחמים גדולים צריכים להימשך

‫על עם ישראל.

‫טוב.

‫ובכן, אנחנו נמשיך כאן.

‫והוא, מה שאמר הוא עצמו, ‫בתוך דבריו, יגמלני ה' כצדקי,

‫כבור ידיי ישיב לי.

‫ואמר, מה זה בור ידיי?

‫נקיות, כן?

‫בור זה משנה נקיות.

‫משנה בר.

‫ואמר עוד, וישב ה' לי ‫כצדקי, כבור ידיי לנגד עיניו.

‫והוא, הבור והניקיון הזה, שזכרנו.

‫ואז חזר ואמר, כי בכך ארוץ ‫גדוד, ובלוהיי, עדלג שור,

‫ארדוף אויביי ועסיגם.

‫והוא עצמו אמר ‫עוד, מי יעלה בער ה'

‫ומי יקום במקום קודשו, ‫נקיח הפיים ובר לבב.

‫ואומנם, ודאי שהמידה הזאת ‫קשה, כי טבע האדם חלש,

‫ולבו נפתה על נקלה, ‫ומתיר לעצמו הדברים

‫שאוכל למצוא בהם כדי הטעה.

‫ובוודאי שמי שהגיע לזאת ‫המידה, כבר הגיע למנגה גדולה,

‫כי בפני מלחמה חזקה, עמד וניצח.

‫ונבוא, אתה לביאר פרטי ‫המידה הזאת, פרק ידאלף,

‫בפרטי מידת הנקיות.

‫פרק ידאלף הוא פרק ארוך, כן.

‫בריאות זה לא מלשון בר.

‫לא, בריאות זה לא מלשון בר.

‫בריאות זה מלשון ברה.

‫בריא הכוונה שמן.

‫שור בריא.

‫כן?

‫מישהו שמלא.

‫בבקשה.

‫לפי השיטה שערב התייחס לכל האסון בקרמל,

‫למה הגאולה לא באה אתמול פה?

‫לפי האופן שבו התייחסתי למה שקרה בקרמל,

‫אתה שואל מדוע הגאולה לא באה אתמול כבר?

‫תשובה, הגאולה באה לפני ‫61 שנה, בהקמת מדינת ישראל.

‫והשלמה.

‫ההשלמת הגאולה.

‫כלומר, מדוע לא הושלמה הגאולה אתמול?

‫מדוע לא פתאום בנו את בית המקדש

‫ועוד כמה דברים כאלה?

‫יש בר המחל, במאמר הגאולה,

‫הוא מסביר שדברים שמתרחשים ‫ללא הפסק זמן בעולם העליון,

‫לוקח להם זמן בעולם התחתון.

‫זה כמו שהרמב״ם כותב גם,

‫שאדם שרובו עבירות, מיד הוא מת ברשעו.

‫מיד? מה זה המיד הזה של הרמב״ם?

‫או למשל, וכן מדינה שלמה ‫כגון זעקת סדום כרבה,

‫הרדנה ועירי הקיצה קטנה.

‫לקח בו כל זאת 12 שעות.

‫יש איזה אפרש, עד שהדברים ‫יוצאים לפועל דרך הטבע.

‫הנקיות שאנחנו מדברים על ‫נקיות במעשים, לא ממחשבה.

‫פה לא מדובר בכלל בנקיות במעשים.

‫נקיות במחשבה זה לא נקיות במחשבה?

‫מידת התארה זה לא נקיות במחשבה?

‫מידת התארה זה נקיות אחרת.

‫זה נקיות של עבודת השם.

‫זאת אומרת, מתוך שהאדם רוצה דבקות אלוהית,

‫אז יש לו תארת הנפש.

‫פה מדובר על דרך השלילה.

‫כלומר, בתארה זה עשה ‫טוב, פה זה מבחינת סורמרה.

‫אבל זו אותה כוונה?

‫זה באותו חלק של הנפש, דהיינו המחשבה.

‫כן, אבל פה אנחנו עדיין בתחום של סורמרה.

‫עשה טוב, זה יהיה בחלקים הבאים.

‫אבל אני שואל מצד הכוונה.

‫כאילו, אדם פה, הוא ‫עדיין מתכוון לכוונת עצמו,

‫לא כמו בתארה שמתכוון מת לשם השם.

‫כן, זה לא לשם שמיים.

‫זה בעצמו לא סוג של חטא?

‫זה שאדם לא מכוון לשם שמיים, זה עוד לא חטא.

‫כי זה לא עבירה.

‫זה שאדם עוסק לא לשמוע, זה לא עבירה.

‫אפילו זה טוב לעסוק לא ‫לשמוע, לפחות אדם עוסק.

‫יש בה השלה הקדוש, הוא ‫כתב בתוך הספר שלו ברכה,

‫שהוא לא התכוון אף פעם ‫שיגידו אותה, אבל הוא כתב אותה.

‫ברוך אתה ה' אלכנו מלך העולם,

‫אשר קידשנו במצוותיו ‫וציוונו ללמוד שלא לשמוע,

‫על מנת להגיע לשמוע'.

‫איך הוא כתב?

‫אבל בסביבה מספקת בשביל שיהיו ייסורים,

‫או שיהיו אופשיית בשביל...

‫יכול להיות שזה גם יביא ייסורים לאדם, כן.

‫היסורים באים להפוך את ‫האדם מלא לשמוע ללשמוע.

‫נכון.

‫אבל זה לא עונש על עבירה, כי ‫זה לא עבירה לעבוד לא לשמוע.

‫זה ברור.

‫בפרטי מידת הניקיות.

‫עכשיו אנחנו נכנסים לפרק ארוך.

‫אה, יש פה עוד שאלה.

‫סליחה, לא מוגמל.

‫אם הרמב'ה פוסק שאין ‫בהנחת מרק על הפלטה ייסור,

‫מדוע לא לקבל לדעתו?

‫האם הרמב'ה לא מספיק גדול?

‫האם הרמב'ה מתואר?

‫עושה רושם שהיום הפסיקה בהלכה היא,

‫כל כמה שאפשר להחמיר, זה יותר צדיק.

‫טוב, התשובה היא שהרמב'ה הוא פוסק ענק,

‫והפוסקים האחרים הם גם פוסקים ענקים.

‫עכשיו, מה שקובע?

‫איך נפסוק?

‫האם נפסוק כמו הענק הזה או כמו הענק השני?

‫זה לא הענקיות של הפוסק,

‫אלא איפה הוראתו התפשטה ‫ואיפה הוראתו לא התפשטה.

‫מאחר והוראת הרמב'ה התפשטה בקהילות מסוימות,

‫אותן קהילות מחויבות להפסוק הרמב'ה לכולם.

‫ובמקומות שהתפשטה דעת העושרים,

‫שגם הם לא היו אנשים קטנים, ‫צריך שמה לעשור, לחומרה.

‫זה לא בגלל שיש נטייה להחמיר עולי הקהל,

‫אלא בגלל שככה ההלכה, שמה ‫שמותר מותר ומה שאסור אסור,

‫והמותר מותר במקום שבו פסקו אותו ליתר.

‫יש מה תגיד, יש מחלוקת בית שמיי ובית הלל.

‫בית שמיי אמרו כך, בית הלל אמרו כך.

‫ההלכה כבית? כבית הלל.

‫מה, שמיי לא מספיק גדול?

‫זה לא קשור, שמיים ענקיים.

‫אבל ההלכה לא כמו אותם, זה הכול.

‫מה, כל כך מסובך.

‫עכשיו, מי זה שרוצה לסרוף המדינה?

‫הרב לא אמר.

‫מה, אחרונה.

‫מי זה שרוצה לסרוף המדינה?

‫צריך לחפש.

‫לא יודע, לא זוכר את השם שלי.

‫טוב.

‫רמב״ם יש... האם יש ‫פוסקים ראשונים לפני רמב״ם

‫שפסקו שיש בישול אחר בישול בלח?

‫האם יש פוסקים לפני הרמב״ם

‫שפסקו שיש בישול אחר בישול בלח?

‫כן.

‫למשל, רבי נותן פסק את זה כך.

‫שיש בישול אחר בישול בלח.

‫רבי נותן הוא בן דורו של הרמב״ם.

‫כן?

‫זה גם מחלוקת בגמרא ‫עצמה, אגב, שיהיה לך ברור.

‫כן?

‫כן, זה גם מחלוקת בגמרא עצמה.

‫בין התנאים אפילו זה מחלוקת.

‫נולדנו אתמול.

‫אהלן.

‫מה, מה אתה רוצה?

‫רבי נותן היה נכדור של רשי, ‫רשי היה בדורו של הרמב״ם.

‫לא בדיוק.

‫רמב״ם הוא בין הדור של ‫הרמב״ם לדור של רבי נותן,

‫בדיוק בדור האמצעי.

‫כן.

‫פרק ידאלף, בפרטה מדעת הניקיות.

‫אנחנו כאן פותחים פרק ארוך

‫עם הרבה מאוד דוגמאות.

‫עכשיו, למה הוא היה צריך ‫לתת כל כך הרבה דוגמאות?

‫כי באמת זה קשה לדעת.

‫כלומר, פרק ידאלף הוא מבחינה רבה מאוד

‫פרק הלכתי, שבא להסביר ‫על כל מיני דברים קטנים

‫שבמבט ראשון יכולים לחשב לא עבירה,

‫ומראה לנו שהם כן עבירים.

‫בסדר.

‫הוא לא מתכוון בשום פנים ואופן

‫לומר שטוב להחמיר.

‫זה לא ברור שלו בכלל, שיהיה לכם ברור.

‫אבל מה שעשור עשור.

‫טוב.

‫בפרטי מדעת הניקיות רבים הם מאוד.

‫ואינם בכל הפרטים

‫שבכל ה-365 מצוות לא תעשה.

‫כי אמנם, עניין המידע ‫כבר אמרתי, שהוא להיות,

‫שימו לב שפה לא מדובר על מצוות עשה.

‫מדובר על מצוות לא תעשה.

‫כי אמנם, עניין המידע כבר אמרתי,

‫שהוא להיות נקי מכל ענפי העבירות,

‫ואולם אף על פי שבכל העבירות משתדל היצר הרע

‫להחצי את האדם, כבר יש ‫מהם שהטבע מחמדן יותר,

‫ובהם מראה לו יותר עתירים,

‫אשר על כן צריך בהם יותר חיזוק לנצח את יצרו,

‫ולנקות מן החטא.

‫וכן אמרו זכרונם ‫ברכה, גזעי והרעיות,

‫נמשוך של אדם מחמדתן ומטבע להם.

‫אז קודם כל זה אומר שאני לא צריך כל כך לדאוג

‫למידת הניקיות, למשל, בניודע, ‫הלכות הקרבת קורבן התמיד.

‫הסיכוי שאני בקורבן התמיד

‫ארצה לעבור עבירה ‫ועורר לעצמי יותר, הוא קטן.

‫בסדר?

‫כל זה שהסיכוי שאני אקריב את קורבן התמיד

‫שואף לאפס.

‫לגבי גזעי והרעיות, נפשו ‫של אדם מחמדתן ומטבע להם.

‫זה דבר מאוד חשוב מה שכתוב כאן.

‫זה אומר שאם יש לך נטייה לגזול

‫או נטייה להרעיות, אתה נורמלי.

‫בסדר?

‫זה נורמלי.

‫כלומר, אין לך אשמה בזה

‫שיש לך יצרים.

‫זה בסדר גמור.

‫אתה אדם.

‫יותר מזה, אדם שאין לו יצרים, ‫הוא זקוק בתחיפות לטיפול.

‫פסיכולוגי, רפואי.

‫אין לך יצר הרע?

‫מהר לרופא.

‫זה מסוכן להיות בלי יצר.

‫אז זאת אומרת שאין פה

‫האשמה של האדם, אלא אומרים לו,

‫כיוון שהכוחות האלה קיימים בך,

‫אתה צריך לדעת איך להשתמש בהם.

‫והנה אנחנו רואים

‫שהפלקי שלא רוב בני האדם

‫גנבים בגלויהם.

‫דהיינו, שהשליחו יד ‫ממש ממעון חבריהם

‫לקחת ולעשו מכליהם.

‫רוב בני האדם לא ‫נכנסים, אני יודע,

‫לקופה הרושמת של הזכנות

‫ומחכים שהבן אדם לא ‫יהיה, מוצאים את הכסף.

‫זה לא דבר מצוי.

‫אף על פי כן, רובם ‫טועמים טעם גנבה

‫במסעם ובמתנם

‫במה שיורו היתר לעצמם

‫להסתכל איש בהפסדו של חברו.

‫ויאמרו להרוויח שנה.

‫כלומר, אסור לגנוב, אבל אם ‫זה בשביל להרוויח, זה מותר.

‫מה?

‫איך עושים את זה?

‫ואולם, לוי מרבן אמרו ‫בגזל, לא תגנוב, לא תגזול,

‫לא תעשוק, לא תחשו, ‫ולא תשקרו איש באמיתו,

‫לא תונו איש את אחיו, ‫לא תשיג גבול ריחה.

‫הן כל אלה חילוקי דילים ‫שבגזל, כוללים מעשים רבים

‫מן המעשים הנשיאים

‫בכלל המסע והמתן ‫המדיני, ובכלל מסורים רבים,

‫כי לא המעשה הנקרא ומפורסם

‫באושק ובגזל, הוא לבדו האסור, ‫אלא כל שסוף סוף יגיע אליו

‫ויגרום אותו כבר הוא בכלל לאיסור.

‫זהו, עכשיו פה יש חידוש, חידוש שלחתי.

‫מה קובע האם עקולה תתפשט

‫במקום פלוני או אחומר?

‫מה שקובע זה ההוראה של הרב.

‫אם הרב באותו מקום ‫פסק לעכל, אז זה מותר,

‫אם הרב באותו מקום ‫פסק לאסור, אז זה אסור.

‫ועל פי מה הרב פסק?

‫לפי מה שנראה לו האמת.

‫הוא פשוט היאן במקורות, ‫למד תורה, שימש את רבותיו,

‫מתוך זה הגיע למסקנה

‫שדבר זה מותר

‫או שדבר זה אסור.

‫ועל פי זה הוראה טוב.

‫תשובת הרב לצערי לא נותנת

‫לתסבר מרגיעה ואנושית.

‫האדם מסביר לא יכול

‫לקבל מצב חסר תובנה.

‫אין תשובה למה?

‫יותר קל לומר שאין השגחה

‫או שהכול עניין של טבע או מזל.

‫טוב, שוב, אנחנו מבינים

‫שיש שלושה סוגי ייסורים.

‫יש ייסורים שהאדם יודע

‫למה הם באו.

‫אז אם הוא יודע למה הם ‫באו, זה כבר לא כל כך ייסורי.

‫יש אדם, יש סוג אחר ‫לגמרי, שאדם קיבל ייסורים

‫והוא חושב שאין להם

‫שום משמעות.

‫אז זה נורא, זה אכזרי ולא אנושי.

‫ויש משהו באמצע.

‫שבאו ייסורים לאדם, ‫הוא לא יודע מה המשמעות,

‫אבל הוא יודע שיש משמעות.

‫אז זה חצי נחמה.

‫וזה רוב הייסורים של האדם זה כך,

‫שרוב ייסורי האדם הם ייסורים

‫שאנחנו יודעים שיש להם משמעות,

‫אף על פי שאינה ברורה משמעות.

‫זה קשור ללימוד ספר איוב, בהרחבה.

‫אז אם כך, מה שפה מחדש ‫כאן רמחל, בעניין הגזל,

‫שגם מה שמביא לגזל

‫הוא בכלל הייסור.

‫מאיפה הוא לקח את זה?

‫עניין זה אמרו זכרונו נברכה, ‫בתשת ראה הוא לא תימה,

‫שלא ירד לאומנות חברו.

‫מה זה אומנות חברו?

‫יש אדם, אני יודע, ‫המקצוע, העבודה שלו,

‫הוא מחלק כל בוקר חלב ולחמניות

‫בפתח של הבתים.

‫פעם זה היה מקובל הדבר הזה.

‫אנשים היו עושים

‫אשלמת הכנסה, היו ‫מסובבים עם לחמניות וחלב,

‫ולפי רשימה היו מורידים

‫ליד כל בית.

‫בא מישהו, אומר, ‫וואי, זה רעיון טוב,

‫אני בא מחלק לחמניות

‫בעשרה גורות יותר בזו, ‫באותה שכונה, באותו מקום.

‫זה ייסור גזל, הדבר ‫הזה, שירד לאומנות חברו.

‫זה ייסור הלכתי מפורש, ‫זה לא איזה חומרה,

‫איזה מידה טובה, זה ייסור מפורש.

‫מה שהרב רומן, זה דבר כאילו ‫מבחינה עסקית, זה דבר רציני,

‫זה כמו, אם אני יכול להשמע עוד,

‫ותגידי אם אני צודק או לא, ‫בן אדם שרוצה לפתוח עסק

‫והסטרטגיה העסקית שלו היא

‫אני אתן בכמה שקלים

‫או כמה עשרה תגובות פחות

‫מאותו מתחורש ובאותו ‫מקום, זה מתרגש גם.

‫נכון, נכון, אלא מה, ‫שזה לא תמיד ככה,

‫זה תלוי אם זה לא באותו ‫רחוב, לא באותה שכונה,

‫או אם יש הסכם ביניהם, ‫למשל, אפשר להגיד, תשמע,

‫אני בקיוסק שלי, אני אחלק ‫שקדים, אתה תמכור במבה,

‫ואז עושים הסכמה, מה ‫כל אחד עושה, ואז זה בסדר,

‫גם אם יש מצרכים משותפים, ‫כי כל אחד יש לו סיבה אחרת

‫להגיע לקיוסק, בסדר?

‫טוב, אז יש, אני מבין, אני ‫מבין, שזה לא קל, לא קל,

‫בדברים האלה, אני כאן לא נכנסתי

‫לפרטים ההלכתיים, כי יש ‫שדה להקל, יש שדה להקל,

‫כמו כל דבר, אבל צריך ‫לדעת שהדבר הזה קיים, כן.

‫אין דיון מרכיב של היום, רק ‫מילא מגודה על הדעות החזרה.

‫טוב, כן, מה השאלה?

‫דבר ראשון, כרטל, ‫לפי ההלכה, זה מותר?

‫זה דבר שצריך לבדוק ‫אותו, לא כל דבר מותר,

‫לא כל כרטל מותר.

‫פחות או זה, יש דבר כזה, ‫שיש תוספתה מפורשת,

‫וזה נפסק להלכה, ‫שבעלי האומנויות יכולים

‫לעשות הסכם ביניהם, ‫על מחירים וכדומה,

‫ושאסור לעבור על זה.

‫אבל אני שמעתי שגדלת אומנויות ‫חברו, היה לי דבר אומר לך,

‫שאם אתה מגיע לחנות, ‫לדבר, לדבר, שהוא בעל מלאכה,

‫אני היה צופה, היה ‫אסור לך להיכנס לחנות,

‫לראות איך שהוא עושה את ‫התעולם, ושאתה לא תלמד ממנו

‫איך לעשות בכלל להתעורר.

‫כן, כן, בגלל זה, כן.

‫אבל יש עניין של גזר ציבור בקרטל.

‫לכן אני אמרתי שזה אסור.

‫לא, אמרתי, לא אמרתי הקרטל ‫מותר, אמרתי קביעת מחיר.

‫כל עניין של התחרות, הוא בעל להגדל הציבור.

‫נכון, נכון.

‫אז צריך ללמוד, כל פרט הוא פרט.

‫כן, מה עוד?

‫יש דעה שאומרת שבגלל שהיום,

‫אחד האחדונים אומר שבגלל שהיום המחירים,

‫כי זה נותן רווח מאוד גבוה למוכר,

‫אז היום מותר לעשות את זה.

‫היום מותר להוריד את זה בכמה שקלים.

‫לא כל דבר, לא כל דבר.

‫טוב, יאללה, עד כאן להיום.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230724665″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 21
איסורי גזילה גניבה עושק וכחש
פרק עשירי הרב מתיחס (בדקה 33) לאסון השריפה ביערות הכרמל

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230724665″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בביאור מידת הנקיות

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן