פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

כללים למסחר באמונה

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫בדור המבוא לא נחתם גזרדינמי, אלא אלגזר.
‫כן, אז אני אמרתי שאני אפרט כל משהו?

‫לא זוכר.

‫טוב, זה דבר פשוט.

‫את האדם אומר, למשל,

‫אני על חשבון העבודה הולך לעשות צדקה.

‫אז הצדקה שלו זה מצווה באווה אווירה.

‫כלומר, לא יינקה מהדבר הזה.

‫זה דבר פשוט.

‫טוב, אני עכשיו בביאים תומר מלבבך.

‫ואיך אפשר לנו שלא להשתדל?

‫הבעיה שכיוון שיש כמה ‫מהדורות של נסיעת ישרים,

‫אני לא יכול להגיד לכם איזה דף.

‫למשל, אצלי, והמהדורה הזאת זה עמוד צמחק.

‫אבל זה לא אומר כלום למי שזו לא המהדורה שלו.

‫כן, יש לי מישהו חתיכתי שזה יעזור לי.

‫ואם תומר מלבבך, ואיך אפשר לנו שלא...

‫אה, יא אבדו חמי.

‫ואם תומר מלבבך, ואיך אפשר ‫לנו שלא להשתדל במסענו,

‫מתננו, לרצות את חברנו על המגח ועל שיוויו?

‫חילוק גדול יש בדבר.

‫כי כל מה... אתה יגיד, אם ‫ככה אי אפשר לעשות עסקים,

‫איך אני אעשה בלי פרסומת וכולי?

‫צריך קצת לשקר, לא?

‫אני אומר, לא.

‫כי כל מה שהוא להראות את ‫הקונים עמיתת טוב, החפץ ויופיו.

‫הנה ההשתדלות ההוא טוב וישר.

‫אך מה שהוא לחסות ‫מויחפצו אינו אלא עונה ואסור.

‫וזה כלל גדול באמונת המסע והמתן.

‫אז מה הייתה הדוגמה שראינו פעם שעברה?

‫מי שמפרכס את הכלים הישנים כדי שיראו כחדשים.

‫מה זאת אומרת?

‫האם יש לי כלים ישנים, אני מפרכס אותם,

‫וכולם חושבים שהם חדשים, אז אני מרמה.

‫אבל אם אני כותב, תראו, אלה ‫הם כלים ישנים שפרקסתי אותם.

‫תראו איך שהם נראים כחדשים.

‫אז אני כבר לא משקר.

‫האדם יודע שזה כלים ישנים,

‫והוא מעוניין דווקא לקנות אותם ‫ככלים ישנים שנראים כחדשים,

‫בגלל שזה עולה קצת פחות כסף.

‫אז זה מה שקרה, להראות את טוב הדבר מותר,

‫לחסות את מומב אסור.

‫לפרקס הכלים איזה?

‫לפרקס הכלים האלה שפשף.

‫לשפשף אותם כל כך שהם נראים ‫מבריקים וכולם חושבים שזה חדש.

‫בקלן החושת למה שעושים את זה, ובכלל בכלים.

‫עכשיו יש פה הערה, שלום הרב,

‫באחד השיעורים הזכרת איך ‫הייתה חזותו של רמחל ותלמידיו.

‫האם אפשר לחזור על כך ולציין מקור? תודה.

‫רמחל, אמרתי שהיה לבוש כמו צעירים,

‫מודרניים בתקופת הרנסנס, בבגדי תחרה,

‫ובגרבאים ממשי וכדומה.

‫אפשר לא לדבר על זה שהוא גם היה מגולח.

‫פעם אחת רמחל הגיע לישיבה ‫של רבי יונתן אייבשיץ בהמבורג.

‫בישיבה של רבי יונתן אייבשיץ בהמבורג,

‫היה שם רבי יונתן אייבשיץ, ‫היה יהודי בין שמונים פלוס,

‫עם זקן גדול, חזות רבנית, חבל על הזמן,

‫נראה כמו שרב צריך לראות.

‫פתאום רואים אותו, נכנס לבית המדרש,

‫והוא רואה בקצה את רמחל, ‫שהיה נראה כמו צעיר, כזה מודרני.

‫והוא רץ אליו ואמר לו, לוץ ‫אותו, בוא איתי, בוא נברח מפה.

‫האמת היא שגם רמחל וגם רבי יונתן אייבשיץ,

‫שניהם מואשמו בשבתאות.

‫אמנם בשקר, אבל ישימו אותם שמשבתאים.

‫אז ודאי שרבי יונתן אייבשיץ ‫ולרמחל, ללוץ אותו הצעיר הזה,

‫היה איזה שקשר של ידידות.

‫מספרים שבאותו יום, הגיע ‫להישיבה תנית חכם אחר,

‫שרצה לרשום את הבן שלו ‫להישיבה של רבי יונתן אייבשיץ.

‫כשהוא ראה את זה, החליט ‫שהוא לא ירשום את הבן שלו.

‫עכשיו מה המקור?

‫מקורות מפורסמים, אני לא יודע, ‫אני לא בדקתי בדיוק את המקור.

‫יש בכלל שאלה באמת איך יכול ‫להיות שהוא המקובל וגם פוגע בזקנו.

‫איך יכול להיות?

‫הרי בזוהר החמירו מאוד ‫במי שמגלח את הזקן וכו'.

‫אז הייתה שיטה מיוחדת למקובלי איטליה,

‫שכל מה שאסור לפגוע בזקן זה בארץ ישראל.

‫אבל בחוץ לארץ עד רבה צריך לגלח את הזקן,

‫ולכן מקובלי איטליה, גם הרמא מפאנו,

‫שהם מחשודה מקובלים, כתב ספר עשרה ‫מאמרות, ועוד כמה דברים, ועל פסיזוטה,

‫אז הם היו בכלל מגולחים כולם שם.

‫לא אומר מעניין המידות.

‫עכשיו, מה?

‫סליחה, תגידו למה הבדל ‫בין ארץ ישראל לחוץ לארץ.

‫בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, אני מתכוון.

‫כשאתה אומר בין ישראל לחוץ ‫לארץ, ישראל זה שם של מדינה.

‫אני מתכוון לארץ ישראל, נכון?

‫בין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ.

‫לא יודע.

‫לעניין הגילוח.

‫לעניין הגילוח, כן.

‫מה הסיבה שפה זה ככה ופה זה ככה?

‫תשובה, אני לא יודע.

‫זה הבחר הכללי?

‫מישהו לא מספר אותנו?

‫מחר עדיף להפעיל גדל זקן?

‫האם יש עדיפות לגידול זקן?

‫באופן כללי, למי שלא מקובל.

‫סתם ככה, כן?

‫זאת השאלה שלך?

‫תשובה, זה תלוי.

‫אם זה יגרום לך בעיה של שלום ‫בית, או של קבלת עבודה, או של שידוך,

‫אז עדיף שלא.

‫נכון?

‫עדיף ללא גדל זקן.

‫הפרסומות של היום כולן ללא ‫יוצא מן הכלל פרקוס אחד גדול.

‫באלף ואחת שיטות, למשוך את הקונים.

‫הלא אוכל?

‫לא יודע, לא הסתכל.

‫טוב.

‫לא אומר מהעניין המידות.

‫לא אומר מעניין המידות.

‫מה זה מידות?

‫מה זה מידות?

‫זה ליטר, חצי ליטר, רבע ליטר.

‫לא, מידות זה כמות.

‫למשל, ליטר, חצי ליטר, רבע ליטר.

‫בסדר?

‫גלון וכדומה.

‫למשל, אדם מוכר בונבוניארה.

‫ראיתם איך בונבוניארה נראית?

‫זה משהו ענק, נכון?

‫מלא קרטון ומלא קש.

‫באמצע, אם משתמשים במקרוסקופ, ‫אפשר לראות כמה סוכריות.

‫עטופות.

‫ובתוך המעטפה אפשר לגלות, ‫עם מיקרוסקופ אלקטרוני,

‫גם כמה סוכריות אמיתיות.

‫בסדר?

‫אבל זה בעיה.

‫זה בעצם רמאות במידות.

‫כשאדם נותן הרגשה שהוא ‫דבר משהו גדול, זה דבר קטן.

‫איך אדום.

‫אבל לא אומר מעניין המידות.

‫שערי בפירוש כתוב בהם, תואבת ‫השם, אלוהיך, הכל עושה אלה.

‫כלומר, לגבי זה שאסור לרמות ‫במידות, הדבר הזה מפורסם.

‫כך שאין צורך אפילו להגיד את זה.

‫להגיד משה אתה תרמא במשקל או בעמידה וכדומה.

‫ואמרו זכרונם לברכה,

‫קשה עונשן של מידות מהעונשן של עריות.

‫ואמרו הסיתון מקנח מידותיו אחת לשלושים יום.

‫מה זה סיתון?

‫סיתונאי.

‫כן, אדם שמוכר כמויות גדולות.

‫אז הוא צריך לקנח את המידות.

‫מה?

‫מה הבעיה?

‫הוא מודל לך חמש ליטרים.

‫יש לו כלי שמחזיק חמש ליטרים.

‫עכשיו, אם הוא לא ינגב,

‫אז המידה שזה יחזיק תהיה יותר קטנה.

‫אז הוא חייב לקנח את המידה פעם בשלושים יום,

‫כדי שזה יחזיק באמת המידה שהוא טוען שיש.

‫או למשל אדם מוכר שמן.

‫אז יש שאלה, אם אדם שופך לך את השמן,

‫ומיד מחזיר את הכנית, ‫הרבה שמן נשאר.

‫אם אתה מוזג זמן רב, עד ‫שהטיפה האחרונה יורדת,

‫אתה מוכר יותר, מחוויח פחות.

‫בסדר?

‫אז יש בזה הלכות בנברא הזה.

‫וכל כך למה?

‫כדי שלא יחסרו המידות, ‫בלא דעת ולא יענש.

‫כל שכן, אבונה ריבית, שגדול ‫הוא כחופר באלוהי ישראל,

‫חס ושלום.

‫ואמרו זכרונם יברחה על פסות ‫בנשך נתן ותרבית לקח בחי,

‫לא יחיה.

‫שאינו חי להתחיית אמיתית.

‫אז אם אדם עושה לחבירו ‫טובה, כמה אתה צריך?

‫תשמע, אני זקוק לאלווה ‫תחופה 2 מיליון שקל, אתה יכול?

‫אין בעיה.

‫לכמה זמן אתה צריך?

‫תשמע, החזיר תוך 5 שנים, בסדר?

‫בסדר.

‫ריבית כמה? חצי אחוז.

‫יפה, אה?

‫אלווהה נחמדה.

‫חצי אחוז ריבית, 5 שנים מחזר,

‫בינתיים אותו אדם, את המיליון שקל שלו,

‫הוא הקפיא, הוא לא יכול להשתמש בו,

‫זו גמילות חסדית מדהירה.

‫אותו אדם יכול לשכם את ‫עצמו עם אותו מיליון שקל,

‫בחצי אחוז ריבית.

‫המלווה לא יקום להתחיית אמיתית.

‫למה? כי הוא לקח ריבית.

‫חמור, אה?

‫כן?

‫זה ממש, זה גורם לחיסרון.

‫זאת אומרת, קצרת הכסף ‫הזה, אבל הוא יותר צריך...

‫כל אלווהה גורמת לחיסרון.

‫בריא שאני מעלווה לך כסף, ‫אני לא יכול להשתמש בכסף הזה.

‫מעשה, במרן החתם סופר, החתם ‫סופר, רבי משה סופר מפרסבורג,

‫פעם אחת בא אליו, יהודי עשיר,

‫אמר לו, כבוד הרב, יש ‫לי בעיה, אבל זה סודי.

‫אני במצב שאני זקוק מאוד לכסף,

‫ואני חייב לנסוע ליריד בלייבציג.

‫היריד של לייבציג היה ‫מרכז העסקים במזרח אירופה.

‫אם אני לא אסע ליריד,

‫אז כל הבעלי חובות שלי ידעו שאין לי כסף.

‫כל אנשים ידעו שאין לי כסף, ‫והם יתנפלו עליי ואני אתמוטט.

‫אז אני חייב שעכשיו יהיה לי סכום כסף גדול,

‫כדי שאוכל לצאת ללייבציג ויחשבו שיש לי כסף.

‫מה עשה החתם סופר?

‫נתן לו את הכסף הזה.

‫בעלווהה.

‫אותו אדם הלך ללייבציג, עשה עסקים,

‫החזיר את כל החובות, ‫נשאר לו, נהיה עשיר בחזרה.

‫אז כדי להודות לחתם סופר, ‫הוא הביא לו במתנה קופסה מזהב,

‫קטנה כזאת, מגולפת, יפה כזאת.

‫חתם סופר ראה את הקופסה, ‫אמר, איזה יופי של קופסה,

‫והתבונן בה מכל צד.

‫אמר, וואי, איזה יופי הגילופים פה,

‫איך זה זה אומנותי מכאן.

‫והתחיל להיוותה את ההתפעלות שלו

‫מן היופי של הקופסה, ‫וכמה שהיא יפה.

‫שאל אותו המלווה, הלובש, ‫בכל זאת, נראה לו מוזר

‫שהרב כל כך מתפעל מקופסת זהב,

‫הוא אמר, למה אתה כל כך מתפעל?

‫הוא אומר, כי אני רוצה לקיים בהידור

‫את המצווה שלא לקחת ריבית.

‫כי אני לא מתכוון לקחת את הקופסה הזאת.

‫כיוון שאם אתה מחזיר לי את ההרבה

‫וגם את הקופסת זהב, זה איסור ריבית.

‫ולא כל יום הזדמן לי

‫לקיים את המצווה הזאת.

‫אני דווקא רוצה להרבות בשבח של הקופסה

‫כדי לא לקבל אותה.

‫כדי שיהיה לי יותר שכר על המצווה הזאת.

‫אגב, אם מישהו נותן לך

‫הלוואה, ואתה אומר לו תודה ‫רבה, זה ריבית דברים, אסור.

‫אסור.

‫כי אתה נתת לו מלבד ‫הכסף שאתה צריך להחזיר לו,

‫נתת לו גם תודה.

‫זה אסור.

‫אפילו תודה לא אומרת.

‫אז יש מה שנקרא דרכי נימוס.

‫אז זה דרכי נימוס, ודאי שלא כלולים בזה.

‫אבל אם אתה נותן לו

‫יותר מדי תודה, אז אתה עבר ים.

‫עברת ליסור ריבית.

‫עוד דבר, אם אדם ‫אומר, תשמע, אם אתה

‫מחזיר את ההלוואה ‫בעוד חודש, אז זה כך וכך.

‫אם אתה מחזיר אותה יותר ‫מוקדם, אתה תצטרך לשלם פחות.

‫אתה תשלם פחות.

‫זה גם מיסור.

‫נכון? או פיגורים, ריבית פיגורים.

‫גם אסור.

‫אז מה עושים?

‫צריך למצוא כל מיני טריקים

‫של ניסוחים שלא יזכירו ‫שזה ריבית, ואז הכל בסדר.

‫כן, מה אתה אומר?

‫למה היציר של ריבית כל כך קלה רוח?

‫למה זה כזה חמור הריבית?

‫כי לא מתנהגים ככה בנחים.

‫כי הרי איסור ריבית זה רק

‫כלפי יהודי.

‫אין לי איסור להלוות בריבית לגוי.

‫אם זה כזה חמור, אז למה זה מותר

‫כלפי גוי? כי מצד האמת, ‫איסור ריבית, כלומר,

‫הריבית זה דבר מובן. כפי שאמרתי,

‫אני שיתקתי את הכסף שלי לזמן

‫מסוים, והוא נמצא אצלך.

‫אז ברור שמגיע לי

‫על זה פיצוי.

‫אבל זה נכון לבקש פיצוי

‫כשהאדם שמקבל את ההלוואה הוא זר לי.

‫אבל אדם שהוא

‫האח שלי, בעצם הכסף שלי ושלו

‫היה צריך להיות כסף משותף.

‫זה רק

‫מסיבות טכניות שהכסף שלי

‫הוא לא שלך. אבל כיוון שאנחנו

‫אחים, זה היה צריך להיות של שנינו.

‫אז עוד לבקש ריבית על זה, זה לא בסדר.

‫זה פגיעה בערבה.

‫מה?

‫אז דווקא אם אני לא מבקש את הריבית,

‫הוא רק מחזיר לי, כמו אז ‫עם החצקאים, בכל סופר.

‫בכל סופר, כן.

‫אז דווקא זה צריך להיות ‫בסדר, כי אני לא ביקשתי.

‫אני ממנה אחו אחים, ‫וכסף שאנחנו שנינו.

‫אם אנחנו אחים, אז הוא ‫לא צריך להחזיר לי יותר.

‫אבל הוא מכשיל אותי עכשיו לעיסור ריבית.

‫אם אנחנו

‫אחים, האחווה גם מחייבת

‫שאני לא אקבל.

‫ומה עושים היום

‫שבשוק כסף ממש

‫איך הזמן של הכסף

‫מושג כלכליתו?

‫אז זה ריבית ירבנן.

‫מה שזה עושה זה נקרא אגר נטר.

‫זה אומר שאתה אומר ‫ריבית... זה נקרא ריבית ירבנן.

‫זה נקרא ריבית ירבנן.

‫שזה לא הריבית של התורה, ‫זה הריבית של החכמים.

‫זאת אומרת שאם אתה נגיד משלם יותר

‫בגלל שעבר יותר זמן, זה ריבית ירבנן.

‫או הריבית מן התורה

‫זה שאתה קובע מראש, ‫אתה נותן לי 2 אחוז ריבית.

‫אבל אם אתה אומר, זה תלוי ‫זמן, זאת אומרת, זה יכול להיות

‫שלא תצטרך להחזיר את ‫הריבית, כי תשלם בזמן,

‫זה ריבית ירבנן, שחכמים עשו אותה.

‫זה מה ששאלתי.

‫היום בגלל שאתה יכול להשקיע לך כסף

‫בום יפקי ולדיף, אתה חושב ‫כמה כסף, אז כסף שלך שווה.

‫נכון, לא הזמן.

‫כמו שאמרת, אני משקיע את הכסף שלי בזה ש...

‫נכון, כל הלבה זה שיתוק של הכסף.

‫גם לפני שהחישבו את הנוסחאות, ‫הנוסחאות האלה היו נכונות.

‫גם במימקדם זה היה כך.

‫בבקשה.

‫כלומר, איזה זה בקיצור?

‫כלומר, כל הלבה היא להפסיד.

‫כן, מה אתה אומר?

‫נכון.

‫נכון.

‫לא, אז אמרתי, אמירת תודה, ‫עוד איך שהוא אפשר להקל בזה,

‫כיוון שזה מדרכי הנימוס.

‫טוב.

‫אם הוא יתחיל להקל

‫הרבה תודות, אז ‫תתחיל להחזיר לו כסף.

‫כן.

‫טוב.

‫אפשר לעשות נוסחאות ‫של חישוב, כמה תודה שבה.

‫כן.

‫למה נושבים בין ריבית לתחיית אמיתים?

‫הוא לא יקום לתחיית אמיתים.

‫למה זה תנגיד את זה?

‫למה דווקא שהוא לא יקום לתחיית אמיתים?

‫בגלל שהוא

‫מחשיב את העולם הזה יותר מדי.

‫אז הוא לא מחשיב את הנצח.

‫מה הכוונה?

‫אותו עניין של נקיחת ריבית, ‫זה ההחשבה של העולם הזה.

‫זה לנשוך, זה נקרא נשך בתורה.

‫עכשיו, בשנות ה-80 ‫הייתה אינפלציה של

‫15%-12% לחודש.

‫כן, אני זוכר את זה.

‫אז אדם כזה יכול להגיד, ‫לא, אני לא רוצה לקחת ריבית,

‫לכן אני לא מלווה לך.

‫לא, אז מה שהיו עושים בתקופה של

‫האינפלציה הדוארת שהייתה ‫בשנות ה-80, היו מה שנקרא עושים

‫עצמדה.

‫עצמדה למדד, או עצמדה לדולר.

‫זה כבר משהו אחר.

‫זה לא ריבית. מדוע?

‫בגלל שאתה אומר, אני לא לוקח לך

‫יותר, אני לא לוקח בחזרה ‫יותר מה שהתוויתי לך.

‫אני לוקח בחזרה את הערך.

‫נתתי לך ערך מסוים, ‫אז במקום להצמיד את זה

‫לשקל או ללירה, כמו שהיה אז, ‫אנחנו מצמידים את זה לאיזשהו

‫ערך, כאילו שהתוויתי לך

‫במאות מוסמת. כמו שאני אגיד, התוויתי לך

‫בדולרים. זה נכון שבפועל נתתי לך

‫סכום בשקלים, אבל היה כתוב

‫בחוזה דולרים. אז זה בסדר.

‫כן, בבקשה.

‫האם אין פה בעיה של שיעה בשיעה?

‫האם אין פה בעיה של

‫שיעה בשיעה? לא.

‫כיוון שזה ממון.

‫זאת אומרת, זה לא שיעה בשיעה, כי זה בדיוק

‫הכמות שנתתי לך.

‫שיעה בשיעה

‫זה שאני אומר לך, אני אתן לך 100

‫שיעה חיתים, תחזיר לי שיעה חיתים. בינתיים

‫המחיר של השיעה עלה.

‫אבל פה המחיר של המדד לא עלה.

‫אז יש לדולר מה שצריך?

‫המחיר של... נגיד, אני חי

‫בארצות הברית, ואני מלווה לך בדולרים.

‫מותר לי לקבל בחזרה בדולרים?

‫גם אם הדולר

‫עלה אחר כך?

‫נגיד, הדולר

‫עלה. מותר לקבל בחזרה

‫את אותו סכום של דולרים? או לא?

‫זה לא שיעה בשיעה. יש הבדל

‫בין שיעה לבין ממון. וכאן

‫זה נקרא ממון.

‫אז להצמיד לזהב למשל אסור?

‫להצמיד לזהב...

‫זה תהיה תלוי במשנה, במסכת.

‫זה סחורות.

‫השאלה מה נקרא הזהב. אם הזהב זה סחורה

‫או הזהב זה ממון. זה מחלוקת תנאים.

‫בין הבבלי לירושלמי.

‫האם הממון זה הכסף, או שזה

‫הזהב? כלומר, האם הזהב קונה את הכסף, או הכסף

‫קונה את הזהב?

‫מחלוקת בבלי וירושלמי.

‫טוב.

‫אומנם, כללו של דבר.

‫כן, בבקשה.

‫אני אכלתי

‫אחד מאד מיחל שלמה

‫ויתר על שלושים אלף דולר

‫למה לא. יש לנשים שלם.

‫אתה מכיר אדם שוויתר

‫על שלושים אלף דולר. למה? כי זה היה ריבית.

‫לא, לא.

‫הוא לבבה, שני ימי רגליה.

‫אה, זה משהו אחר.

‫כן. נכון. זה יפה מאוד.

‫כן, אבל יש גם מצב.

‫מישהו פעם, היה לו משפט. ‫הוא שאל אותי. היה לו משפט

‫והוא יצא, כלומר, התביעה שלו

‫הייתה צודקת, אבל בית ‫המשפט חייב גם לשלם ריבית.

‫את החייבים.

‫הוא שאל אותי אם מותר לו לקחת.

‫אמרתי לו שאסור לו לקחת.

‫אז הוא התקשר לאנשים, אמר להם

‫אני לא רוצה את הריבית. חשוב שהוא מטורף.

‫כן. טוב.

‫אומנם, כללו של דבר.

‫אגב, מה עושים עם הריבית בבנק?

‫יש גם

‫את הריסקה, אבל

‫האמת היא שלא צריך את הריסקה, מצד האמת.

‫אתם יודעים למה? למה?

‫כי זה לא כסף של מישהו.

‫הבנק הוא לא

‫שייך למישהו ספציפי, חוץ מבנקים

‫פרטיים ששייכים לאדם מסוים.

‫אבל זה קופה.

‫כן? דבר שהוא קופה. זה לא הכיכה.

‫הקופה זה הכיכה.

‫זה יותר דבר מחברה אפשר להגיד?

‫תלוי איך החברה בנויה.

‫חברה ציבורית.

‫כן, אז זה מסביר לך. חברה ציבורית. זה תלוי.

‫זאת אומרת, אם כל אחד

‫מבעלי המניות

‫יש חלק, יש חלק בכסף הזה, ‫אז זה בעיה. צריך יותר ריסקה.

‫אבל אם אין לו אפשרות למשוך

‫את החלק שלו, נגיד, זה כמו

‫שבאדם שיש לו

‫מניות ומפעל

‫לחמץ, יטריות.

‫מוכרים יטריות. האם הוא צריך למכור את המניות

‫שלו לפני פסח?

‫כן? כי יש לו חלק

‫יש לו חלק

‫ביתריות.

‫התשובה היא שהוא לא צריך.

‫כי היתריות זה לא שם. מה?

‫יש מסך

‫שזה שני

‫גופים שונים משפטיים.

‫כן. נו.

‫זה לא שייך לו.

‫כן, כן, כן. או למשל

‫קופת צדקה. ‫קופת צדקה גם כן יכולה לקחת ריבית.

‫כי קופת צדקה

‫זה לא מישהו.

‫כמו שמותר לקחת ריבית מגוי.

‫כן. אבל היום

‫זה יהיה שונה, אבל יש

‫הבינלאומי שיכנע את צד זו

‫כבינו. זהו, זה מה שאני אמרתי.

‫ותפעל עליו.

‫אתה צודק.

‫לזה ולשלום וליהו.

‫זה לא צריך לדאוג.

‫לפעמים יש בן ששייך למי.

‫אני מסכים איתך. אני אמרתי שלוש פעמים

‫שאני מסכים איתך. שזה תלוי.

‫אם זה שייך למישהו הגסף הזה, אז עשו.

‫אלא אם כן, הוא

‫עשה יותר עסקה. טוב.

‫אמנם כללו של דבר

‫כמו שחמדת הממון רבה

‫כן, מכשילותיו, רבים, אפשר ‫לקטוע קצת את החלון שם?

‫וכדי שיהיה האדם נקי מהם באמת

‫עיון גדול ונקדוק רב

‫צריך לו.

‫ואם ניקה ממנו, ידע

‫שהגיעה כבר למדרגה גדולה

‫כי רבים יתחסדו בענפים

‫רבים מאנפי החסידות

‫ובעניין צנעת הבצע לא יחלו

‫להגיע אל מחוז השלימות.

‫הוא מה שאמר

‫צופר הנעמתי לאיוב.

‫אם אבן בידיך

‫הרחיקהו

‫ואל תשכן באוהליך

‫אבלה, כי אז

‫תיסע פניך מימום

‫והיית מוצק

‫ולא תירא.

‫אם האדם יצליח לנהוג בפרטי

‫מידת הניקיות בנייני הממון

‫אז הוא מובטח שבכל שאר

‫ענפי החסידות הוא בטוח יהיה בסדר.

‫זה דבר

‫חיזהיון מצוי שאנשים מתחסדים

‫ומחמירים כל מיני חומרות

‫בדברים שאינם ממון.

‫אם זה ממון, שם מותר לרמות.

‫זה דרך שצריך בדיקה.

‫אבל מה זה אבן?

‫זה עבירה.

‫והנה דיברתי עד הנה

‫מפרטי אחת מן המצוות.

‫בפרטי חילוקים אלה

‫ודאי שנמצאים בכל מצווה ומצווה.

‫אומנם, הנילי מזכיר אליו אותם

‫שרגילים רוב בני אדם

‫ניקשל בהם

‫ואז מה הוא אמר? ‫הוא הביא לפניכם מאמר של חזאל

‫גזל ועריות

‫נפשו של אדם מחמדתן.

‫עכשיו למדנו אם כן על גזל

‫ועל עריות.

‫קצת עריכה, לא הרבה.

‫יש ספרות הלכתית מרובה בענייני

‫ניקיות בממון.

‫ועכשיו נדבר בדבר השני.

‫נדבר עתה מן העריות

‫שגם הם

‫מן החמודים.

‫מה זה חמודים?

‫שחומדים אותם.

‫שבני אדם חומדים את הערווה

‫והם שניים במדרגה אל הגזל

‫כמאמרם זכרונם נברכה

‫שזה לשונם רובם בגזל

‫ומיעוטם בעריות.

‫כלומר רוב בני אדם נכשלים

‫כשמדובר בעבירות.

‫לא שרוב בני אדם נכשלים ‫אבל רוב הנכשלים נכשלים בגזל

‫ומיעוט הנכשלים

‫נכשלים בעריות.

‫כן?

‫למה זה דווקא בגזל? כי זה יותר נחמד?

‫מדוע? נפש האדם חומדת

‫את זה יותר. יותר קל להשגה.

‫אני יכול בקלות לגזול.

‫במילה כסף, זה מלמד

‫שאדם נחשיב את הכסף.

‫נכון. כסף?

‫אני יותר קל להתאבות לאוכל.

‫להתאבות לאוכל זה לא אסור.

‫תאבה לבטלה.

‫מה?

‫זה דברים אחרים.

‫מה?

‫תאבה לבטלה.

‫זה נכון, זה קיים.

‫אבל זה כבר ראינו במידת התעזרירות.

‫מה?

‫והנה

‫מי שירצה לנקות לגמרי

‫זה החטא

‫של חמדת העריות.

‫גם לא תצטרך מלאכה לא מועטת

‫כי אין בכלל

‫איסור גופו של מעשה

‫בלבד.

‫תגיד, יחסי מין אסורים. ‫טוב, נו, באמת. יש רשימה

‫בכמה אנשים כבר קורא להם

‫שהם באים על אשת אחיו

‫ועל דודתו ועל אחותו ועל ביתו

‫ועל הבאמה ועל הזכור.

‫אנשינו ידיים מצוות.

‫יש, יש, לא אמרתי שאין בעיות כאלה.

‫אבל אני אומר, בסופו של ‫דבר, מי שמודע למצוות התורה

‫אז בדרך כלל

‫לא ייקשל באיסורים האלה.

‫לא ייקשל באיסורים עצמם, ‫אבל במה הוא כן ייקשל?

‫במה שקשור לאיסורים האלה.

‫יש פה שאלות.

‫מדוע לגדל זקן?

‫במיוחד למי שלא מקובל.

‫מה זאת אומרת? זה מצווה בתורה.

‫כתוב, לא תשחית פעת זקניך.

‫זה מין שאלה.

‫למה לגדל זקן? כתוב בתורה.

‫לא תשחית פעת זקניך.

‫בעניין הפרסומות.

‫האם יהיה נכון לומר שלפי ההלכה

‫הפרסומת חייבת להיות אינפורמטיבית בלבד

‫ולא להפעיל

‫אמצעי שכנוע על הקונים?

‫לא נכון. אפשר גם להפעיל

‫אמצעי שכנוע על הקונים.

‫מה שאסור זה לשקר להם.

‫כלומר, לתת להם הרגשה שהמוצר

‫כולל בתוכו דברים שהוא לא כולל בו.

‫יש אפילו חוקים היום, חוקים בפרסום.

‫למשל, אם אתה

‫מציג מאכל

‫והמאכל מוגש בכלי.

‫יש צילום

‫של הכלי והמאכל.

‫אז כתוב בקטן, הצילום להמחשה

‫בלבד.

‫כדי שלא תבוא לחשוב שמוכרים לך גם

‫את הכלי. אתה אומר, אני קניתי את

‫המאכל וראיתי שהכלי לא נמצא.

‫זה להמחשה בלבד.

‫כן?

‫כל הפרסומות שמבטיחים לך

‫עושר, טעם החיים?

‫כל הפרסומות שמבטיחים לי

‫עושר וטעם החיים. אם הם יכולים לעמוד

‫בזה, אז כן, זה בסדר.

‫אם באמת זה מה שזה ייתן לי, אז מותר.

‫מה הבעיה?

‫נבדוק, אבל מה, אחר כך ‫אתה יכול לעשות לו תביעה.

‫קניתי, צרכתי, לא הגעתי ‫לעושר. מגיע לי כסף?

‫כן.

‫אז הוא אומר כן, כי אין בכלל

‫האיסור גופו של

‫מעשה בלבד, אלא כל הכרב

‫אליו.

‫מה זה הכרב אליו? מה שמביא לערווה.

‫ומקרא מלא הוא, ולא

‫תקרבו

‫לגלות ערווה.

‫ואמרו זיכרונם לברכה,

‫אמר הקדוש ברוך הוא, ‫אל תאמר הועיל ואסור לי

‫להשתמש באישה.

‫זה אילשון נקייה, כן? שאסור לי לבוא עליה.

‫הרי אני תופסה, ואין לי אבון.

‫הרי אני מגפפה, ואין ‫לי אבון. או שאני נושקה,

‫ואין לי אבון.

‫אמר הקדוש ברוך הוא, כשם ‫שאם נדר נזיר שלא לשתות יין,

‫אסור לאכול ענבים, לחים ‫ובשים, ומשרת ענבים יכול

‫ליוצא מגפן היין, אף ‫אישה שינה שלך אסור להיגע

‫בה כל העיקר.

‫וכל מי שנוגע באישה שינה ‫שלו, מביא מתה לעצמו וכו'.

‫מה יעשו הרופאים?

‫מה, אז זה פיקוח נפש?

‫כל מגע של רופא

‫זה פיקוח נפש?

‫מה?

‫אז מה, את אומרת חייבת להיות רופאה?

‫זה לא מבין... אז... סדר, סדר.

‫אני אסביר. לא, לא, אני אסביר.

‫מה, המגע האסור, ‫הוא המגע שיש בו הנאה.

‫אבל אם האדם מתכוון

‫להגבל מסיבות מקצועיות,

‫אז זה כבר לא מצד ההנאה שלו, זה מותר.

‫כן, מה אתה אומר?

‫בדיוק. כלומר, האם יש במגע

‫הנאה, כוונת הנאה או לא.

‫זה לא עצם הנגיעה שיהיה ‫אסורה, אלא ההנאה המתלווה אליה.

‫מה?

‫כן, זה נקרא תרוד במלאכתו.

‫הוא עושה במלאכתו, ולכן זה מותר.

‫כן.

‫מה?

‫זה יכול להיות סיפור ‫על... שתרוד ולכרוע בציבור,

‫ללכוץ יד, זה בכלל לא ‫טענה, שזה מצד הספקים בלבד.

‫ולכרוע ציבורית היא לא נכונה להגיד

‫לכרוע... לא הבנתי ‫מה יתרו, תסביר.

‫שללכוץ יד, למשל, בין ‫גברים ולשים, למעמד ציבורי,

‫לשמי, ו... נאמר ככה.

‫אתה אומר ככה, לחיצת יד לאישה.

‫זה על זה אתה מדבר.

‫כן, באיזה מצבים זה מותר, ‫מתי זה אסור וכו', זה השאלה.

‫זה שאלה, אין לך... לא, יש ‫לך שאלה או אין לך שאלה?

‫יש לי שאלה.

‫מה השאלה?

‫שאלה שאומר שיש מקום להטיר את זה.

‫אני אמרתי שיש מקום להטיר את זה?

‫ככה יכול להשתמש.

‫יכול להשתמש, אז תשאל אותי במפורש,

‫ואז אני אגיד לך מה אני חושב.

‫אם לא תשאל אותי, אני לא אוכל להגיד לך.

‫מה?

‫יש יותר ללחוץ

‫ליד לאישה

‫אם אני עכשיו במעמד ציבורי, רשמי?

‫אתה שואל האם יש יותר ללחוץ יד לאישה

‫במעמד ציבורי שמחייב את זה.

‫את כאן השאלה?

‫זה בגודל מהקבלותים שאתה בעיטה

‫בסתם בפורש הקראי?

‫זאת השאלה.

‫אוקיי, סוף סוף, הבנתי את השאלה.

‫תשובה, זה תלוי.

‫כן, זה תלוי.

‫באופן עקרוני, אסור ללחוץ ‫יד של אישה, סוג של ענן.

‫אבל אם יש מצב

‫שהיא עשויה להיפגע ביותר

‫ואין שום דרך אחרת, ‫אז יהיה מותר, אבל

‫זה תלוי לפי המעמד.

‫אם אתה נגיד הרב הראשי ‫לישראל, אל תעשה את זה בכל מקרה.

‫משום שאנשים יבואו להורות התר בדבר הזה.

‫זה תלוי מה המעמד שלך.

‫אם בחברה שבה אתה נמצא, אתה נחשב לרב הראשי

‫ולנציג של היהדות, למשל, לפי ‫הערך של החברה שבאותה חרא

‫אתה צריך להחמיר בזה.

‫ואם לא, יש מקום לפעמים להתאיר.

‫כמובן, אלא אם כן יש לאדם הנעה מזה

‫שזה בכל מקרה יהיה אסור.

‫ואז אין עצב, אין תמונה.

‫אם היא מאוד מאוד תיפגע מזה,

‫אבל עדיין יש לי איזה צד של הנעה,

‫זה אסור. גם אם היא מאוד מאוד תיפגע מזה,

‫אבל יש לך צד של הנעה,

‫זה אסור. אבל אם אין לך צד של הנעה,

‫אתה אומר, אני לא מתכוון לענות בזה,

‫אלא רק כדי שלא תיפגע, זה קורה משהו.

‫זה לא משנה.

‫אגב, יש הסיפור המפורסם

‫של ראש ממשלת ‫בריטניה, מרגרת טאצ'ר,

‫שהגיעה לביקור ציבורי בארץ.

‫וזו הייתה פעם ראשונה שראש ממשלה בריטי,

‫בכלל, ביקר בארץ מאז מלחמת השחרור.

‫שהיה, כי הרבה שנים מכן, הם ‫לקחו קשה את מה שעשינו להם

‫במלחמת השחרור.

‫וזה היה איזה מין פיוס היסטורי.

‫אז היא ירדה מהמטוס, והייתה ‫צריכה, והיא לחצה את היד

‫לכל הנכבדים שעמדו שם

‫בתחתית המטוס.

‫וגם היה שם הרב הראשי ‫לישראל, הרב מרדכי אידיאו.

‫אמרו לרב, כבוד הרב, ‫חייבים לדחוס את היד,

‫כי אם לא, זאת תהיה תקרית דיפלומטית.

‫והוא אמר, אל תדאגו, אני אסתדר.

‫הלכה והתקרבה, אמרו לו, כבוד הרב,

‫זאת תהיה תקרית דיפלומטית.

‫אל תדאגו, אני אסתדר.

‫התקרבה אליו, ואז הוא לחץ את היד של בעלה,

‫ואמר לה, האם זה בעלך?

‫אז היא אמרה, כן.

‫אז הוא לחץ את היד של הבעל,

‫ולחץ עוד פעם שנייה, זה גם בשבילך.

‫וכאשר היא עזבה את הארץ,

‫היא ביקשה למסור את תודתה לרב הראשי

‫על הכבוד שהוא עשה לה.

‫בסדר? זה להיות חכם.

‫גם הרב ציהודה קוק היה אדם מאוד חכם.

‫הוא מקבל נשים, שהוא ידע ‫שהן עלולות ללחוץ לו את היד.

‫אז הוא היה נוהג כדלהלן.

‫היה מושיט את ידו כדי ללחוץ ‫את היד, ומיד מחזיר אותה.

‫אז היא לא ידע, היא מינע.

‫הושיט היד, לא הושיט היד, ‫בינתיים התיישבו והתחילו לדבר.

‫יש לכוכמה.

‫יש דרך אחרת.

‫זה לא יפה.

‫דרך ארץ קדמה לתורה.

‫יש מצבים שאי אפשר לנהוג לפי דרך ארץ,

‫אבל זה מצבים קיצוניים.

‫עד שמגיעים למצבים הקיצוניים, ‫צריך הרבה הרבה חוכמה.

‫כן, בבקשה.

‫זה גם תלוי בגודל הלחיצה.

‫אם זה חזק מדי, זה גם תלוי.

‫זאת אומרת, תלוי גם בעוצמת הלחיצה.

‫כמו שאלים, אם זה שוורצן נגר,

‫אז אחר כך, אתה צריך לדעות שיש לך יד שנייה.

‫כן, יש כל מיני... למה ‫תלוי מהמצב של העם?

‫כאילו, איפה עומד, אם הוא ‫לא הראשי או לא לא הראשי,

‫למה זה תלוי?

‫למה זה תלוי במעמדו של האדם?

‫כי זה השאלה אם לומדים ‫ממנו או לא לומדים ממנו.

‫אם אתה במקום שבו יגיד, ‫טוב, זה המזרוחניק הזה,

‫יש לו כיפה סרוגה, בטח ‫הוא לחץ ליד, זה שום דבר.

‫אבל אם במקום אחר אתה נחשב לגדול הדור,

‫אז שם הילמדו ממך, ולכן צריך שם להכנין.

‫אבל יש מקומות, אני חושב, שהציבור,

‫קודם כל, יש מצבות, ואז ‫אתה בתור אדם שכן שומר,

‫אז אתה יכול לעצמך משהו.

‫כן, זה מסוים שאני אמרתי.

‫אז כמעט ברוב המקרים... ‫זה תלוי באיזה מקום.

‫זה נכון, אבל יש מצבים.

‫בואי אספר לך סיפור.

‫היה תמיד רחם גדול, בצפון ‫אפריקה, הרב רחמים נהורי.

‫זיכרונו לב רחם.

‫הרב רחמים נהורי.

‫הוא בזמנו, כדי שתבינו את סדר הגודל,

‫סדר הגודל של האיש, כשהרב ‫הראשון לציון, הרב עוזיאל,

‫נפטר, ביקשו ממנו שיתפוס את מקומו.

‫והוא סרב, כי הוא אמר, יש לי קהילה ‫בחוץ להראשון צריך לטפל בה וכו'.

‫פעם אחת הוא התהלך ברחוב, ‫אישה אחת ראתה אותו, אמרה לו,

‫אה רבי רחמים, איזה יופי שאני פוגשת אותך, ‫עשית לי את החופה לפני 40 שנה, בוא נשק אותך.

‫הוא עמד כמו פסל, לא זז מילימטר ‫והוא נשקה אותו. כלומר הוא פסיבי.

‫היום אנשים מאוד דחוצים מהדברים ‫האלה, רק שכחו שיש גם דרך ארץ בעולם.

‫איפה העין?

‫המקור שעובר כאן משמות רבא,

‫לא תקרבו לגלות ערווה, מדבר ‫על כל מיני אופני קרובה להריות.

‫יש מחלוקת בין הרמב״ם לבין הרמב״ן, זה האמת.

‫האם זה איסור דהורייטה ‫או זה רק איסור דה רבנן?

‫הרמב״ן אומר שזה דהורייטה, ‫הרמב״ם אומר שזה דה רבנן,

‫אבל בכל מקרה זה אסור עד כאן להיום.

‫שלום.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230723847″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 23
איסורי גזילה גניבה עושק וכחש
יצר העריות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230723847″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כללים למסחר באמונה

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן