בדור המבוא לא נחתם גזרדינמי, אלא אלגזר.
כן, אז אני אמרתי שאני אפרט כל משהו?
לא זוכר.
טוב, זה דבר פשוט.
את האדם אומר, למשל,
אני על חשבון העבודה הולך לעשות צדקה.
אז הצדקה שלו זה מצווה באווה אווירה.
כלומר, לא יינקה מהדבר הזה.
זה דבר פשוט.
טוב, אני עכשיו בביאים תומר מלבבך.
ואיך אפשר לנו שלא להשתדל?
הבעיה שכיוון שיש כמה
מהדורות של נסיעת ישרים,
אני לא יכול להגיד לכם איזה דף.
למשל, אצלי, והמהדורה הזאת זה עמוד צמחק.
אבל זה לא אומר כלום למי שזו לא המהדורה שלו.
כן, יש לי מישהו חתיכתי שזה יעזור לי.
ואם תומר מלבבך, ואיך אפשר לנו שלא...
אה, יא אבדו חמי.
ואם תומר מלבבך, ואיך אפשר
לנו שלא להשתדל במסענו,
מתננו, לרצות את חברנו על המגח ועל שיוויו?
חילוק גדול יש בדבר.
כי כל מה... אתה יגיד, אם
ככה אי אפשר לעשות עסקים,
איך אני אעשה בלי פרסומת וכולי?
צריך קצת לשקר, לא?
אני אומר, לא.
כי כל מה שהוא להראות את
הקונים עמיתת טוב, החפץ ויופיו.
הנה ההשתדלות ההוא טוב וישר.
אך מה שהוא לחסות
מויחפצו אינו אלא עונה ואסור.
וזה כלל גדול באמונת המסע והמתן.
אז מה הייתה הדוגמה שראינו פעם שעברה?
מי שמפרכס את הכלים הישנים כדי שיראו כחדשים.
מה זאת אומרת?
האם יש לי כלים ישנים, אני מפרכס אותם,
וכולם חושבים שהם חדשים, אז אני מרמה.
אבל אם אני כותב, תראו, אלה
הם כלים ישנים שפרקסתי אותם.
תראו איך שהם נראים כחדשים.
אז אני כבר לא משקר.
האדם יודע שזה כלים ישנים,
והוא מעוניין דווקא לקנות אותם
ככלים ישנים שנראים כחדשים,
בגלל שזה עולה קצת פחות כסף.
אז זה מה שקרה, להראות את טוב הדבר מותר,
לחסות את מומב אסור.
לפרקס הכלים איזה?
לפרקס הכלים האלה שפשף.
לשפשף אותם כל כך שהם נראים
מבריקים וכולם חושבים שזה חדש.
בקלן החושת למה שעושים את זה, ובכלל בכלים.
עכשיו יש פה הערה, שלום הרב,
באחד השיעורים הזכרת איך
הייתה חזותו של רמחל ותלמידיו.
האם אפשר לחזור על כך ולציין מקור? תודה.
רמחל, אמרתי שהיה לבוש כמו צעירים,
מודרניים בתקופת הרנסנס, בבגדי תחרה,
ובגרבאים ממשי וכדומה.
אפשר לא לדבר על זה שהוא גם היה מגולח.
פעם אחת רמחל הגיע לישיבה
של רבי יונתן אייבשיץ בהמבורג.
בישיבה של רבי יונתן אייבשיץ בהמבורג,
היה שם רבי יונתן אייבשיץ,
היה יהודי בין שמונים פלוס,
עם זקן גדול, חזות רבנית, חבל על הזמן,
נראה כמו שרב צריך לראות.
פתאום רואים אותו, נכנס לבית המדרש,
והוא רואה בקצה את רמחל,
שהיה נראה כמו צעיר, כזה מודרני.
והוא רץ אליו ואמר לו, לוץ
אותו, בוא איתי, בוא נברח מפה.
האמת היא שגם רמחל וגם רבי יונתן אייבשיץ,
שניהם מואשמו בשבתאות.
אמנם בשקר, אבל ישימו אותם שמשבתאים.
אז ודאי שרבי יונתן אייבשיץ
ולרמחל, ללוץ אותו הצעיר הזה,
היה איזה שקשר של ידידות.
מספרים שבאותו יום, הגיע
להישיבה תנית חכם אחר,
שרצה לרשום את הבן שלו
להישיבה של רבי יונתן אייבשיץ.
כשהוא ראה את זה, החליט
שהוא לא ירשום את הבן שלו.
עכשיו מה המקור?
מקורות מפורסמים, אני לא יודע,
אני לא בדקתי בדיוק את המקור.
יש בכלל שאלה באמת איך יכול
להיות שהוא המקובל וגם פוגע בזקנו.
איך יכול להיות?
הרי בזוהר החמירו מאוד
במי שמגלח את הזקן וכו'.
אז הייתה שיטה מיוחדת למקובלי איטליה,
שכל מה שאסור לפגוע בזקן זה בארץ ישראל.
אבל בחוץ לארץ עד רבה צריך לגלח את הזקן,
ולכן מקובלי איטליה, גם הרמא מפאנו,
שהם מחשודה מקובלים, כתב ספר עשרה
מאמרות, ועוד כמה דברים, ועל פסיזוטה,
אז הם היו בכלל מגולחים כולם שם.
לא אומר מעניין המידות.
עכשיו, מה?
סליחה, תגידו למה הבדל
בין ארץ ישראל לחוץ לארץ.
בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, אני מתכוון.
כשאתה אומר בין ישראל לחוץ
לארץ, ישראל זה שם של מדינה.
אני מתכוון לארץ ישראל, נכון?
בין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ.
לא יודע.
לעניין הגילוח.
לעניין הגילוח, כן.
מה הסיבה שפה זה ככה ופה זה ככה?
תשובה, אני לא יודע.
זה הבחר הכללי?
מישהו לא מספר אותנו?
מחר עדיף להפעיל גדל זקן?
האם יש עדיפות לגידול זקן?
באופן כללי, למי שלא מקובל.
סתם ככה, כן?
זאת השאלה שלך?
תשובה, זה תלוי.
אם זה יגרום לך בעיה של שלום
בית, או של קבלת עבודה, או של שידוך,
אז עדיף שלא.
נכון?
עדיף ללא גדל זקן.
הפרסומות של היום כולן ללא
יוצא מן הכלל פרקוס אחד גדול.
באלף ואחת שיטות, למשוך את הקונים.
הלא אוכל?
לא יודע, לא הסתכל.
טוב.
לא אומר מהעניין המידות.
לא אומר מעניין המידות.
מה זה מידות?
מה זה מידות?
זה ליטר, חצי ליטר, רבע ליטר.
לא, מידות זה כמות.
למשל, ליטר, חצי ליטר, רבע ליטר.
בסדר?
גלון וכדומה.
למשל, אדם מוכר בונבוניארה.
ראיתם איך בונבוניארה נראית?
זה משהו ענק, נכון?
מלא קרטון ומלא קש.
באמצע, אם משתמשים במקרוסקופ,
אפשר לראות כמה סוכריות.
עטופות.
ובתוך המעטפה אפשר לגלות,
עם מיקרוסקופ אלקטרוני,
גם כמה סוכריות אמיתיות.
בסדר?
אבל זה בעיה.
זה בעצם רמאות במידות.
כשאדם נותן הרגשה שהוא
דבר משהו גדול, זה דבר קטן.
איך אדום.
אבל לא אומר מעניין המידות.
שערי בפירוש כתוב בהם, תואבת
השם, אלוהיך, הכל עושה אלה.
כלומר, לגבי זה שאסור לרמות
במידות, הדבר הזה מפורסם.
כך שאין צורך אפילו להגיד את זה.
להגיד משה אתה תרמא במשקל או בעמידה וכדומה.
ואמרו זכרונם לברכה,
קשה עונשן של מידות מהעונשן של עריות.
ואמרו הסיתון מקנח מידותיו אחת לשלושים יום.
מה זה סיתון?
סיתונאי.
כן, אדם שמוכר כמויות גדולות.
אז הוא צריך לקנח את המידות.
מה?
מה הבעיה?
הוא מודל לך חמש ליטרים.
יש לו כלי שמחזיק חמש ליטרים.
עכשיו, אם הוא לא ינגב,
אז המידה שזה יחזיק תהיה יותר קטנה.
אז הוא חייב לקנח את המידה פעם בשלושים יום,
כדי שזה יחזיק באמת המידה שהוא טוען שיש.
או למשל אדם מוכר שמן.
אז יש שאלה, אם אדם שופך לך את השמן,
ומיד מחזיר את הכנית,
הרבה שמן נשאר.
אם אתה מוזג זמן רב, עד
שהטיפה האחרונה יורדת,
אתה מוכר יותר, מחוויח פחות.
בסדר?
אז יש בזה הלכות בנברא הזה.
וכל כך למה?
כדי שלא יחסרו המידות,
בלא דעת ולא יענש.
כל שכן, אבונה ריבית, שגדול
הוא כחופר באלוהי ישראל,
חס ושלום.
ואמרו זכרונם יברחה על פסות
בנשך נתן ותרבית לקח בחי,
לא יחיה.
שאינו חי להתחיית אמיתית.
אז אם אדם עושה לחבירו
טובה, כמה אתה צריך?
תשמע, אני זקוק לאלווה
תחופה 2 מיליון שקל, אתה יכול?
אין בעיה.
לכמה זמן אתה צריך?
תשמע, החזיר תוך 5 שנים, בסדר?
בסדר.
ריבית כמה? חצי אחוז.
יפה, אה?
אלווהה נחמדה.
חצי אחוז ריבית, 5 שנים מחזר,
בינתיים אותו אדם, את המיליון שקל שלו,
הוא הקפיא, הוא לא יכול להשתמש בו,
זו גמילות חסדית מדהירה.
אותו אדם יכול לשכם את
עצמו עם אותו מיליון שקל,
בחצי אחוז ריבית.
המלווה לא יקום להתחיית אמיתית.
למה? כי הוא לקח ריבית.
חמור, אה?
כן?
זה ממש, זה גורם לחיסרון.
זאת אומרת, קצרת הכסף
הזה, אבל הוא יותר צריך...
כל אלווהה גורמת לחיסרון.
בריא שאני מעלווה לך כסף,
אני לא יכול להשתמש בכסף הזה.
מעשה, במרן החתם סופר, החתם
סופר, רבי משה סופר מפרסבורג,
פעם אחת בא אליו, יהודי עשיר,
אמר לו, כבוד הרב, יש
לי בעיה, אבל זה סודי.
אני במצב שאני זקוק מאוד לכסף,
ואני חייב לנסוע ליריד בלייבציג.
היריד של לייבציג היה
מרכז העסקים במזרח אירופה.
אם אני לא אסע ליריד,
אז כל הבעלי חובות שלי ידעו שאין לי כסף.
כל אנשים ידעו שאין לי כסף,
והם יתנפלו עליי ואני אתמוטט.
אז אני חייב שעכשיו יהיה לי סכום כסף גדול,
כדי שאוכל לצאת ללייבציג ויחשבו שיש לי כסף.
מה עשה החתם סופר?
נתן לו את הכסף הזה.
בעלווהה.
אותו אדם הלך ללייבציג, עשה עסקים,
החזיר את כל החובות,
נשאר לו, נהיה עשיר בחזרה.
אז כדי להודות לחתם סופר,
הוא הביא לו במתנה קופסה מזהב,
קטנה כזאת, מגולפת, יפה כזאת.
חתם סופר ראה את הקופסה,
אמר, איזה יופי של קופסה,
והתבונן בה מכל צד.
אמר, וואי, איזה יופי הגילופים פה,
איך זה זה אומנותי מכאן.
והתחיל להיוותה את ההתפעלות שלו
מן היופי של הקופסה,
וכמה שהיא יפה.
שאל אותו המלווה, הלובש,
בכל זאת, נראה לו מוזר
שהרב כל כך מתפעל מקופסת זהב,
הוא אמר, למה אתה כל כך מתפעל?
הוא אומר, כי אני רוצה לקיים בהידור
את המצווה שלא לקחת ריבית.
כי אני לא מתכוון לקחת את הקופסה הזאת.
כיוון שאם אתה מחזיר לי את ההרבה
וגם את הקופסת זהב, זה איסור ריבית.
ולא כל יום הזדמן לי
לקיים את המצווה הזאת.
אני דווקא רוצה להרבות בשבח של הקופסה
כדי לא לקבל אותה.
כדי שיהיה לי יותר שכר על המצווה הזאת.
אגב, אם מישהו נותן לך
הלוואה, ואתה אומר לו תודה
רבה, זה ריבית דברים, אסור.
אסור.
כי אתה נתת לו מלבד
הכסף שאתה צריך להחזיר לו,
נתת לו גם תודה.
זה אסור.
אפילו תודה לא אומרת.
אז יש מה שנקרא דרכי נימוס.
אז זה דרכי נימוס, ודאי שלא כלולים בזה.
אבל אם אתה נותן לו
יותר מדי תודה, אז אתה עבר ים.
עברת ליסור ריבית.
עוד דבר, אם אדם
אומר, תשמע, אם אתה
מחזיר את ההלוואה
בעוד חודש, אז זה כך וכך.
אם אתה מחזיר אותה יותר
מוקדם, אתה תצטרך לשלם פחות.
אתה תשלם פחות.
זה גם מיסור.
נכון? או פיגורים, ריבית פיגורים.
גם אסור.
אז מה עושים?
צריך למצוא כל מיני טריקים
של ניסוחים שלא יזכירו
שזה ריבית, ואז הכל בסדר.
כן, מה אתה אומר?
למה היציר של ריבית כל כך קלה רוח?
למה זה כזה חמור הריבית?
כי לא מתנהגים ככה בנחים.
כי הרי איסור ריבית זה רק
כלפי יהודי.
אין לי איסור להלוות בריבית לגוי.
אם זה כזה חמור, אז למה זה מותר
כלפי גוי? כי מצד האמת,
איסור ריבית, כלומר,
הריבית זה דבר מובן. כפי שאמרתי,
אני שיתקתי את הכסף שלי לזמן
מסוים, והוא נמצא אצלך.
אז ברור שמגיע לי
על זה פיצוי.
אבל זה נכון לבקש פיצוי
כשהאדם שמקבל את ההלוואה הוא זר לי.
אבל אדם שהוא
האח שלי, בעצם הכסף שלי ושלו
היה צריך להיות כסף משותף.
זה רק
מסיבות טכניות שהכסף שלי
הוא לא שלך. אבל כיוון שאנחנו
אחים, זה היה צריך להיות של שנינו.
אז עוד לבקש ריבית על זה, זה לא בסדר.
זה פגיעה בערבה.
מה?
אז דווקא אם אני לא מבקש את הריבית,
הוא רק מחזיר לי, כמו אז
עם החצקאים, בכל סופר.
בכל סופר, כן.
אז דווקא זה צריך להיות
בסדר, כי אני לא ביקשתי.
אני ממנה אחו אחים,
וכסף שאנחנו שנינו.
אם אנחנו אחים, אז הוא
לא צריך להחזיר לי יותר.
אבל הוא מכשיל אותי עכשיו לעיסור ריבית.
אם אנחנו
אחים, האחווה גם מחייבת
שאני לא אקבל.
ומה עושים היום
שבשוק כסף ממש
איך הזמן של הכסף
מושג כלכליתו?
אז זה ריבית ירבנן.
מה שזה עושה זה נקרא אגר נטר.
זה אומר שאתה אומר
ריבית... זה נקרא ריבית ירבנן.
זה נקרא ריבית ירבנן.
שזה לא הריבית של התורה,
זה הריבית של החכמים.
זאת אומרת שאם אתה נגיד משלם יותר
בגלל שעבר יותר זמן, זה ריבית ירבנן.
או הריבית מן התורה
זה שאתה קובע מראש,
אתה נותן לי 2 אחוז ריבית.
אבל אם אתה אומר, זה תלוי
זמן, זאת אומרת, זה יכול להיות
שלא תצטרך להחזיר את
הריבית, כי תשלם בזמן,
זה ריבית ירבנן, שחכמים עשו אותה.
זה מה ששאלתי.
היום בגלל שאתה יכול להשקיע לך כסף
בום יפקי ולדיף, אתה חושב
כמה כסף, אז כסף שלך שווה.
נכון, לא הזמן.
כמו שאמרת, אני משקיע את הכסף שלי בזה ש...
נכון, כל הלבה זה שיתוק של הכסף.
גם לפני שהחישבו את הנוסחאות,
הנוסחאות האלה היו נכונות.
גם במימקדם זה היה כך.
בבקשה.
כלומר, איזה זה בקיצור?
כלומר, כל הלבה היא להפסיד.
כן, מה אתה אומר?
נכון.
נכון.
לא, אז אמרתי, אמירת תודה,
עוד איך שהוא אפשר להקל בזה,
כיוון שזה מדרכי הנימוס.
טוב.
אם הוא יתחיל להקל
הרבה תודות, אז
תתחיל להחזיר לו כסף.
כן.
טוב.
אפשר לעשות נוסחאות
של חישוב, כמה תודה שבה.
כן.
למה נושבים בין ריבית לתחיית אמיתים?
הוא לא יקום לתחיית אמיתים.
למה זה תנגיד את זה?
למה דווקא שהוא לא יקום לתחיית אמיתים?
בגלל שהוא
מחשיב את העולם הזה יותר מדי.
אז הוא לא מחשיב את הנצח.
מה הכוונה?
אותו עניין של נקיחת ריבית,
זה ההחשבה של העולם הזה.
זה לנשוך, זה נקרא נשך בתורה.
עכשיו, בשנות ה-80
הייתה אינפלציה של
15%-12% לחודש.
כן, אני זוכר את זה.
אז אדם כזה יכול להגיד,
לא, אני לא רוצה לקחת ריבית,
לכן אני לא מלווה לך.
לא, אז מה שהיו עושים בתקופה של
האינפלציה הדוארת שהייתה
בשנות ה-80, היו מה שנקרא עושים
עצמדה.
עצמדה למדד, או עצמדה לדולר.
זה כבר משהו אחר.
זה לא ריבית. מדוע?
בגלל שאתה אומר, אני לא לוקח לך
יותר, אני לא לוקח בחזרה
יותר מה שהתוויתי לך.
אני לוקח בחזרה את הערך.
נתתי לך ערך מסוים,
אז במקום להצמיד את זה
לשקל או ללירה, כמו שהיה אז,
אנחנו מצמידים את זה לאיזשהו
ערך, כאילו שהתוויתי לך
במאות מוסמת. כמו שאני אגיד, התוויתי לך
בדולרים. זה נכון שבפועל נתתי לך
סכום בשקלים, אבל היה כתוב
בחוזה דולרים. אז זה בסדר.
כן, בבקשה.
האם אין פה בעיה של שיעה בשיעה?
האם אין פה בעיה של
שיעה בשיעה? לא.
כיוון שזה ממון.
זאת אומרת, זה לא שיעה בשיעה, כי זה בדיוק
הכמות שנתתי לך.
שיעה בשיעה
זה שאני אומר לך, אני אתן לך 100
שיעה חיתים, תחזיר לי שיעה חיתים. בינתיים
המחיר של השיעה עלה.
אבל פה המחיר של המדד לא עלה.
אז יש לדולר מה שצריך?
המחיר של... נגיד, אני חי
בארצות הברית, ואני מלווה לך בדולרים.
מותר לי לקבל בחזרה בדולרים?
גם אם הדולר
עלה אחר כך?
נגיד, הדולר
עלה. מותר לקבל בחזרה
את אותו סכום של דולרים? או לא?
זה לא שיעה בשיעה. יש הבדל
בין שיעה לבין ממון. וכאן
זה נקרא ממון.
אז להצמיד לזהב למשל אסור?
להצמיד לזהב...
זה תהיה תלוי במשנה, במסכת.
זה סחורות.
השאלה מה נקרא הזהב. אם הזהב זה סחורה
או הזהב זה ממון. זה מחלוקת תנאים.
בין הבבלי לירושלמי.
האם הממון זה הכסף, או שזה
הזהב? כלומר, האם הזהב קונה את הכסף, או הכסף
קונה את הזהב?
מחלוקת בבלי וירושלמי.
טוב.
אומנם, כללו של דבר.
כן, בבקשה.
אני אכלתי
אחד מאד מיחל שלמה
ויתר על שלושים אלף דולר
למה לא. יש לנשים שלם.
אתה מכיר אדם שוויתר
על שלושים אלף דולר. למה? כי זה היה ריבית.
לא, לא.
הוא לבבה, שני ימי רגליה.
אה, זה משהו אחר.
כן. נכון. זה יפה מאוד.
כן, אבל יש גם מצב.
מישהו פעם, היה לו משפט.
הוא שאל אותי. היה לו משפט
והוא יצא, כלומר, התביעה שלו
הייתה צודקת, אבל בית
המשפט חייב גם לשלם ריבית.
את החייבים.
הוא שאל אותי אם מותר לו לקחת.
אמרתי לו שאסור לו לקחת.
אז הוא התקשר לאנשים, אמר להם
אני לא רוצה את הריבית. חשוב שהוא מטורף.
כן. טוב.
אומנם, כללו של דבר.
אגב, מה עושים עם הריבית בבנק?
יש גם
את הריסקה, אבל
האמת היא שלא צריך את הריסקה, מצד האמת.
אתם יודעים למה? למה?
כי זה לא כסף של מישהו.
הבנק הוא לא
שייך למישהו ספציפי, חוץ מבנקים
פרטיים ששייכים לאדם מסוים.
אבל זה קופה.
כן? דבר שהוא קופה. זה לא הכיכה.
הקופה זה הכיכה.
זה יותר דבר מחברה אפשר להגיד?
תלוי איך החברה בנויה.
חברה ציבורית.
כן, אז זה מסביר לך. חברה ציבורית. זה תלוי.
זאת אומרת, אם כל אחד
מבעלי המניות
יש חלק, יש חלק בכסף הזה,
אז זה בעיה. צריך יותר ריסקה.
אבל אם אין לו אפשרות למשוך
את החלק שלו, נגיד, זה כמו
שבאדם שיש לו
מניות ומפעל
לחמץ, יטריות.
מוכרים יטריות. האם הוא צריך למכור את המניות
שלו לפני פסח?
כן? כי יש לו חלק
יש לו חלק
ביתריות.
התשובה היא שהוא לא צריך.
כי היתריות זה לא שם. מה?
יש מסך
שזה שני
גופים שונים משפטיים.
כן. נו.
זה לא שייך לו.
כן, כן, כן. או למשל
קופת צדקה.
קופת צדקה גם כן יכולה לקחת ריבית.
כי קופת צדקה
זה לא מישהו.
כמו שמותר לקחת ריבית מגוי.
כן. אבל היום
זה יהיה שונה, אבל יש
הבינלאומי שיכנע את צד זו
כבינו. זהו, זה מה שאני אמרתי.
ותפעל עליו.
אתה צודק.
לזה ולשלום וליהו.
זה לא צריך לדאוג.
לפעמים יש בן ששייך למי.
אני מסכים איתך. אני אמרתי שלוש פעמים
שאני מסכים איתך. שזה תלוי.
אם זה שייך למישהו הגסף הזה, אז עשו.
אלא אם כן, הוא
עשה יותר עסקה. טוב.
אמנם כללו של דבר
כמו שחמדת הממון רבה
כן, מכשילותיו, רבים, אפשר
לקטוע קצת את החלון שם?
וכדי שיהיה האדם נקי מהם באמת
עיון גדול ונקדוק רב
צריך לו.
ואם ניקה ממנו, ידע
שהגיעה כבר למדרגה גדולה
כי רבים יתחסדו בענפים
רבים מאנפי החסידות
ובעניין צנעת הבצע לא יחלו
להגיע אל מחוז השלימות.
הוא מה שאמר
צופר הנעמתי לאיוב.
אם אבן בידיך
הרחיקהו
ואל תשכן באוהליך
אבלה, כי אז
תיסע פניך מימום
והיית מוצק
ולא תירא.
אם האדם יצליח לנהוג בפרטי
מידת הניקיות בנייני הממון
אז הוא מובטח שבכל שאר
ענפי החסידות הוא בטוח יהיה בסדר.
זה דבר
חיזהיון מצוי שאנשים מתחסדים
ומחמירים כל מיני חומרות
בדברים שאינם ממון.
אם זה ממון, שם מותר לרמות.
זה דרך שצריך בדיקה.
אבל מה זה אבן?
זה עבירה.
והנה דיברתי עד הנה
מפרטי אחת מן המצוות.
בפרטי חילוקים אלה
ודאי שנמצאים בכל מצווה ומצווה.
אומנם, הנילי מזכיר אליו אותם
שרגילים רוב בני אדם
ניקשל בהם
ואז מה הוא אמר?
הוא הביא לפניכם מאמר של חזאל
גזל ועריות
נפשו של אדם מחמדתן.
עכשיו למדנו אם כן על גזל
ועל עריות.
קצת עריכה, לא הרבה.
יש ספרות הלכתית מרובה בענייני
ניקיות בממון.
ועכשיו נדבר בדבר השני.
נדבר עתה מן העריות
שגם הם
מן החמודים.
מה זה חמודים?
שחומדים אותם.
שבני אדם חומדים את הערווה
והם שניים במדרגה אל הגזל
כמאמרם זכרונם נברכה
שזה לשונם רובם בגזל
ומיעוטם בעריות.
כלומר רוב בני אדם נכשלים
כשמדובר בעבירות.
לא שרוב בני אדם נכשלים
אבל רוב הנכשלים נכשלים בגזל
ומיעוט הנכשלים
נכשלים בעריות.
כן?
למה זה דווקא בגזל? כי זה יותר נחמד?
מדוע? נפש האדם חומדת
את זה יותר. יותר קל להשגה.
אני יכול בקלות לגזול.
במילה כסף, זה מלמד
שאדם נחשיב את הכסף.
נכון. כסף?
אני יותר קל להתאבות לאוכל.
להתאבות לאוכל זה לא אסור.
תאבה לבטלה.
מה?
זה דברים אחרים.
מה?
תאבה לבטלה.
זה נכון, זה קיים.
אבל זה כבר ראינו במידת התעזרירות.
מה?
והנה
מי שירצה לנקות לגמרי
זה החטא
של חמדת העריות.
גם לא תצטרך מלאכה לא מועטת
כי אין בכלל
איסור גופו של מעשה
בלבד.
תגיד, יחסי מין אסורים.
טוב, נו, באמת. יש רשימה
בכמה אנשים כבר קורא להם
שהם באים על אשת אחיו
ועל דודתו ועל אחותו ועל ביתו
ועל הבאמה ועל הזכור.
אנשינו ידיים מצוות.
יש, יש, לא אמרתי שאין בעיות כאלה.
אבל אני אומר, בסופו של
דבר, מי שמודע למצוות התורה
אז בדרך כלל
לא ייקשל באיסורים האלה.
לא ייקשל באיסורים עצמם,
אבל במה הוא כן ייקשל?
במה שקשור לאיסורים האלה.
יש פה שאלות.
מדוע לגדל זקן?
במיוחד למי שלא מקובל.
מה זאת אומרת? זה מצווה בתורה.
כתוב, לא תשחית פעת זקניך.
זה מין שאלה.
למה לגדל זקן? כתוב בתורה.
לא תשחית פעת זקניך.
בעניין הפרסומות.
האם יהיה נכון לומר שלפי ההלכה
הפרסומת חייבת להיות אינפורמטיבית בלבד
ולא להפעיל
אמצעי שכנוע על הקונים?
לא נכון. אפשר גם להפעיל
אמצעי שכנוע על הקונים.
מה שאסור זה לשקר להם.
כלומר, לתת להם הרגשה שהמוצר
כולל בתוכו דברים שהוא לא כולל בו.
יש אפילו חוקים היום, חוקים בפרסום.
למשל, אם אתה
מציג מאכל
והמאכל מוגש בכלי.
יש צילום
של הכלי והמאכל.
אז כתוב בקטן, הצילום להמחשה
בלבד.
כדי שלא תבוא לחשוב שמוכרים לך גם
את הכלי. אתה אומר, אני קניתי את
המאכל וראיתי שהכלי לא נמצא.
זה להמחשה בלבד.
כן?
כל הפרסומות שמבטיחים לך
עושר, טעם החיים?
כל הפרסומות שמבטיחים לי
עושר וטעם החיים. אם הם יכולים לעמוד
בזה, אז כן, זה בסדר.
אם באמת זה מה שזה ייתן לי, אז מותר.
מה הבעיה?
נבדוק, אבל מה, אחר כך
אתה יכול לעשות לו תביעה.
קניתי, צרכתי, לא הגעתי
לעושר. מגיע לי כסף?
כן.
אז הוא אומר כן, כי אין בכלל
האיסור גופו של
מעשה בלבד, אלא כל הכרב
אליו.
מה זה הכרב אליו? מה שמביא לערווה.
ומקרא מלא הוא, ולא
תקרבו
לגלות ערווה.
ואמרו זיכרונם לברכה,
אמר הקדוש ברוך הוא,
אל תאמר הועיל ואסור לי
להשתמש באישה.
זה אילשון נקייה, כן? שאסור לי לבוא עליה.
הרי אני תופסה, ואין לי אבון.
הרי אני מגפפה, ואין
לי אבון. או שאני נושקה,
ואין לי אבון.
אמר הקדוש ברוך הוא, כשם
שאם נדר נזיר שלא לשתות יין,
אסור לאכול ענבים, לחים
ובשים, ומשרת ענבים יכול
ליוצא מגפן היין, אף
אישה שינה שלך אסור להיגע
בה כל העיקר.
וכל מי שנוגע באישה שינה
שלו, מביא מתה לעצמו וכו'.
מה יעשו הרופאים?
מה, אז זה פיקוח נפש?
כל מגע של רופא
זה פיקוח נפש?
מה?
אז מה, את אומרת חייבת להיות רופאה?
זה לא מבין... אז... סדר, סדר.
אני אסביר. לא, לא, אני אסביר.
מה, המגע האסור,
הוא המגע שיש בו הנאה.
אבל אם האדם מתכוון
להגבל מסיבות מקצועיות,
אז זה כבר לא מצד ההנאה שלו, זה מותר.
כן, מה אתה אומר?
בדיוק. כלומר, האם יש במגע
הנאה, כוונת הנאה או לא.
זה לא עצם הנגיעה שיהיה
אסורה, אלא ההנאה המתלווה אליה.
מה?
כן, זה נקרא תרוד במלאכתו.
הוא עושה במלאכתו, ולכן זה מותר.
כן.
מה?
זה יכול להיות סיפור
על... שתרוד ולכרוע בציבור,
ללכוץ יד, זה בכלל לא
טענה, שזה מצד הספקים בלבד.
ולכרוע ציבורית היא לא נכונה להגיד
לכרוע... לא הבנתי
מה יתרו, תסביר.
שללכוץ יד, למשל, בין
גברים ולשים, למעמד ציבורי,
לשמי, ו... נאמר ככה.
אתה אומר ככה, לחיצת יד לאישה.
זה על זה אתה מדבר.
כן, באיזה מצבים זה מותר,
מתי זה אסור וכו', זה השאלה.
זה שאלה, אין לך... לא, יש
לך שאלה או אין לך שאלה?
יש לי שאלה.
מה השאלה?
שאלה שאומר שיש מקום להטיר את זה.
אני אמרתי שיש מקום להטיר את זה?
ככה יכול להשתמש.
יכול להשתמש, אז תשאל אותי במפורש,
ואז אני אגיד לך מה אני חושב.
אם לא תשאל אותי, אני לא אוכל להגיד לך.
מה?
יש יותר ללחוץ
ליד לאישה
אם אני עכשיו במעמד ציבורי, רשמי?
אתה שואל האם יש יותר ללחוץ יד לאישה
במעמד ציבורי שמחייב את זה.
את כאן השאלה?
זה בגודל מהקבלותים שאתה בעיטה
בסתם בפורש הקראי?
זאת השאלה.
אוקיי, סוף סוף, הבנתי את השאלה.
תשובה, זה תלוי.
כן, זה תלוי.
באופן עקרוני, אסור ללחוץ
יד של אישה, סוג של ענן.
אבל אם יש מצב
שהיא עשויה להיפגע ביותר
ואין שום דרך אחרת,
אז יהיה מותר, אבל
זה תלוי לפי המעמד.
אם אתה נגיד הרב הראשי
לישראל, אל תעשה את זה בכל מקרה.
משום שאנשים יבואו להורות התר בדבר הזה.
זה תלוי מה המעמד שלך.
אם בחברה שבה אתה נמצא, אתה נחשב לרב הראשי
ולנציג של היהדות, למשל, לפי
הערך של החברה שבאותה חרא
אתה צריך להחמיר בזה.
ואם לא, יש מקום לפעמים להתאיר.
כמובן, אלא אם כן יש לאדם הנעה מזה
שזה בכל מקרה יהיה אסור.
ואז אין עצב, אין תמונה.
אם היא מאוד מאוד תיפגע מזה,
אבל עדיין יש לי איזה צד של הנעה,
זה אסור. גם אם היא מאוד מאוד תיפגע מזה,
אבל יש לך צד של הנעה,
זה אסור. אבל אם אין לך צד של הנעה,
אתה אומר, אני לא מתכוון לענות בזה,
אלא רק כדי שלא תיפגע, זה קורה משהו.
זה לא משנה.
אגב, יש הסיפור המפורסם
של ראש ממשלת
בריטניה, מרגרת טאצ'ר,
שהגיעה לביקור ציבורי בארץ.
וזו הייתה פעם ראשונה שראש ממשלה בריטי,
בכלל, ביקר בארץ מאז מלחמת השחרור.
שהיה, כי הרבה שנים מכן, הם
לקחו קשה את מה שעשינו להם
במלחמת השחרור.
וזה היה איזה מין פיוס היסטורי.
אז היא ירדה מהמטוס, והייתה
צריכה, והיא לחצה את היד
לכל הנכבדים שעמדו שם
בתחתית המטוס.
וגם היה שם הרב הראשי
לישראל, הרב מרדכי אידיאו.
אמרו לרב, כבוד הרב,
חייבים לדחוס את היד,
כי אם לא, זאת תהיה תקרית דיפלומטית.
והוא אמר, אל תדאגו, אני אסתדר.
הלכה והתקרבה, אמרו לו, כבוד הרב,
זאת תהיה תקרית דיפלומטית.
אל תדאגו, אני אסתדר.
התקרבה אליו, ואז הוא לחץ את היד של בעלה,
ואמר לה, האם זה בעלך?
אז היא אמרה, כן.
אז הוא לחץ את היד של הבעל,
ולחץ עוד פעם שנייה, זה גם בשבילך.
וכאשר היא עזבה את הארץ,
היא ביקשה למסור את תודתה לרב הראשי
על הכבוד שהוא עשה לה.
בסדר? זה להיות חכם.
גם הרב ציהודה קוק היה אדם מאוד חכם.
הוא מקבל נשים, שהוא ידע
שהן עלולות ללחוץ לו את היד.
אז הוא היה נוהג כדלהלן.
היה מושיט את ידו כדי ללחוץ
את היד, ומיד מחזיר אותה.
אז היא לא ידע, היא מינע.
הושיט היד, לא הושיט היד,
בינתיים התיישבו והתחילו לדבר.
יש לכוכמה.
יש דרך אחרת.
זה לא יפה.
דרך ארץ קדמה לתורה.
יש מצבים שאי אפשר לנהוג לפי דרך ארץ,
אבל זה מצבים קיצוניים.
עד שמגיעים למצבים הקיצוניים,
צריך הרבה הרבה חוכמה.
כן, בבקשה.
זה גם תלוי בגודל הלחיצה.
אם זה חזק מדי, זה גם תלוי.
זאת אומרת, תלוי גם בעוצמת הלחיצה.
כמו שאלים, אם זה שוורצן נגר,
אז אחר כך, אתה צריך לדעות שיש לך יד שנייה.
כן, יש כל מיני... למה
תלוי מהמצב של העם?
כאילו, איפה עומד, אם הוא
לא הראשי או לא לא הראשי,
למה זה תלוי?
למה זה תלוי במעמדו של האדם?
כי זה השאלה אם לומדים
ממנו או לא לומדים ממנו.
אם אתה במקום שבו יגיד,
טוב, זה המזרוחניק הזה,
יש לו כיפה סרוגה, בטח
הוא לחץ ליד, זה שום דבר.
אבל אם במקום אחר אתה נחשב לגדול הדור,
אז שם הילמדו ממך, ולכן צריך שם להכנין.
אבל יש מקומות, אני חושב, שהציבור,
קודם כל, יש מצבות, ואז
אתה בתור אדם שכן שומר,
אז אתה יכול לעצמך משהו.
כן, זה מסוים שאני אמרתי.
אז כמעט ברוב המקרים...
זה תלוי באיזה מקום.
זה נכון, אבל יש מצבים.
בואי אספר לך סיפור.
היה תמיד רחם גדול, בצפון
אפריקה, הרב רחמים נהורי.
זיכרונו לב רחם.
הרב רחמים נהורי.
הוא בזמנו, כדי שתבינו את סדר הגודל,
סדר הגודל של האיש, כשהרב
הראשון לציון, הרב עוזיאל,
נפטר, ביקשו ממנו שיתפוס את מקומו.
והוא סרב, כי הוא אמר, יש לי קהילה
בחוץ להראשון צריך לטפל בה וכו'.
פעם אחת הוא התהלך ברחוב,
אישה אחת ראתה אותו, אמרה לו,
אה רבי רחמים, איזה יופי שאני פוגשת אותך,
עשית לי את החופה לפני 40 שנה, בוא נשק אותך.
הוא עמד כמו פסל, לא זז מילימטר
והוא נשקה אותו. כלומר הוא פסיבי.
היום אנשים מאוד דחוצים מהדברים
האלה, רק שכחו שיש גם דרך ארץ בעולם.
איפה העין?
המקור שעובר כאן משמות רבא,
לא תקרבו לגלות ערווה, מדבר
על כל מיני אופני קרובה להריות.
יש מחלוקת בין הרמב״ם לבין הרמב״ן, זה האמת.
האם זה איסור דהורייטה
או זה רק איסור דה רבנן?
הרמב״ן אומר שזה דהורייטה,
הרמב״ם אומר שזה דה רבנן,
אבל בכל מקרה זה אסור עד כאן להיום.
שלום.