פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

שמירת שבתות וימים טובים ונקיות במידות

מילות מפתח:מידות, שמירת שבת
Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫ב' ועד א', תפשיניים א', ואנחנו ‫ממשיכים בפרקיות א' של משיאת ישרים א',
‫לא, של משיאת ישרים, ובזאת, ‫אנחנו ממשיכים במידת הניקיות,

‫זאת אומרת, הפרטי מידת הניקיות.

‫מי מתנדב לקרוא?

‫טוב, בסדר, אז אני כבר, ‫כשביאו לי ספר, תודה רבה.

‫עכשיו אף אחד לא רוצה לקרוא, אז ‫אני, כשבאתי שיש לי ספר, עכשיו אני יכול.

‫אנחנו ניגענו, דיברנו על החטאים ‫המתיילדים מחברת בני האדם.

‫וסיימנו, סיימנו.

‫ניגענו לשמירת השבתות וימים טובים.

‫אפשר לעשות משהו ששואלת שאלה?

‫כן, בבקשה, מה?

‫אנחנו ניגענו על שלא על ידי דימוי ‫תורה, אנחנו מתקדימים את המידע.

‫אז למה עובדים שדימוי תורה ‫משפר את המידע של העולם?

‫אתה אומר ככה, איך אמרנו בשיעור הקודם שלא ‫על ידי דימוי תורה משפרים את מידעות האדם?

‫אז איך אנחנו אומרים שלימוי ‫תורה משפר את מידעות האדם?

‫זאת השאלה.

‫שמעתי, זה לא... כלומר, יש ‫פה כמה אפשרות של תירוץ.

‫תירוץ אחד, יש מה שאני אמרתי, ‫ומה ששמעת זה מישהו אחר.

‫אז זה בסדר, יכולה להיות סתירה ‫בין דבריי לבין דברי האדם האחר.

‫והתשובה היא שזה פשוט מדובר על שני אנשים.

‫אז אחד אומר ככה, השני אומר הפוך.

‫זה תשובה אחת.

‫תשובה האמת היא ככה, זה יכול ‫להיות מחלוקת, אבל יותר פשוט לומר כך.

‫מה שאני אמרתי הוא, שאם ‫יש לאדם כלכול מוסרי שורשי,

‫אז לימוד תורה לא יעזור לו.

‫הוא צריך קודם כל לתקן את ‫המידעות, ואז לימוד תורה יכול לשפר.

‫אבל אם האדם, יש לו ‫מלכתחילה נטייה מוסרית חיובית,

‫אלא מה, יש לו פה מה לתקן, ‫שם מה לתקן, תורה יכולה לעזור לו.

‫אבל לא התורה היא השורש של המוסר.

‫המוסר זאת הכרה ראשונית קודמת ללימוד תורה.

‫דרך ארץ קדמה לתורה.

‫הנה הביטוי הפשוט, דרך ארץ, לתיקון ‫המידעות, המוסר, זה קדם לתורה.

‫זה כמו שלמשל, אדם ששומר על כללי הבריאות,

‫אז הוא ילמד תורה, זה ‫יחזק עוד יותר את הבריאות.

‫אבל אם אדם הוא חולה, אז זה ‫ברור שתורה לא תעשה אותו בריא.

‫טוב.

‫אולי נדבר על פיתח שלא לשמוע, יבוא לשמוע.

‫לא, לא, גם יהיה משהו אחר.

‫אנחנו מדברים פה על שאלה בסיסית ‫שמצויה מאוד בעולם הדתי לצערנו,

‫שאנשים חושבים שתורה זה במקום כל השאר.

‫זה לא נכון.

‫התורה זה פסגה של משהו.

‫זה לא בסיס.

‫יש בסיס, אבל גם בזה פסגה.

‫טוב.

‫אנחנו דיברנו כאן על פרטי ‫מידת הניקיות, נקיות הדעת,

‫ואנחנו הגענו, והנה גם שמירת השבתות.

‫נכון?

‫טוב, יש פה מהדורות ‫שונות, אז קשה מאוד.

‫למשל, במהדורה שאצלי, ‫מהדורת אשכול, זה בעמוד נומחת.

‫נכון? נומחת. לך יש מהדורת אשכול, נכון?

‫יצחק.

‫לך יש מהדורת לא נומחת.

‫כן.

‫אז הנה, מי שיש לו מהדורת ‫אשכול, זה בעמוד נומחת,

‫אבל כאמור, יש כל כך הרבה מהדורות,

‫שקשה לעבור אצל כל אחד.

‫זה שתי שורות מלמטה.

‫והנה גם שמירת השבתות ‫וימים טובים, רבהי.

‫כן, התחלנו את זה, אני חושב.

‫זאת אומרת שיש, כל אדם ‫יודע שאסור לחלל שבת.

‫אבל, ולכן זה לא בכלל מידת הניקיות,

‫זה בכלל מידת הזהירות.

‫אבל יש פרטי הלכות של שבת, ‫שבין האדם אינם זהירים בהן,

‫למרות שהן הלכות מפורשות.

‫זה עימוד אחר.

‫כן, יש שתי מהדורות של אשכול.

‫אני מדבר על המהדורה הישנה.

‫כן. טוב.

‫והנה גם שמירת השבתות וימים טובים, רבהי,

‫כי המשפטים רבים.

‫וכן אמרו, הלכת רבתה לשבתה.

‫כלומר, הלכה מרובה יש לשבת.

‫ואפילו דברי השבות.

‫אף על פי שדברי ‫חכמים הם, העיקרים הם.

‫וכן אמרו, לעולם אל תהי שבות קלה בעיניך,

‫שערי שמחה שבות היא, ‫ונחליקו בה גדולי הדור.

‫זה משנה במסכת חגיגה, ‫שנחליקו אבות העולם.

‫ומי הם האבות העולם?

‫זה מתחיל ממחלוקת, זו ‫המחלוקת הראשונה, כנראה,

‫שלא הוכרעה בהיסטוריה, ‫המחלוקת בין יוסף בן יועזר

‫ליוסף בן יוחנן נשצרדה.

‫הם מוזכרים במסכת אבות, ‫גם מוזכרים במסכת חגיגה,

‫שהם נחליקו לגבי שמיכה.

‫שהשמיכה, וזה בסך הכל מדובר שם,

‫על איסור שבות, נכון? ואף על פי כן,

‫נחליקו בה, ולא הצליחו להכריע

‫במחלוקת הזאת.

‫זה הגיע אחר כך לדורות אחרי זה.

‫יהודה בן טבאי, ושמעון ‫בן שטח, ואילאל ושמי,

‫המשיכו להיחלק במחלוקת השמיכה,

‫למרות שאיסור השמיכה הוא רק שבות.

‫מה זה שמיכה ומה זה שבות?

‫תשאל אותו.

‫הוא הרי לא שאל.

‫סימן שהוא יודע.

‫נכון?

‫למה לא שאלת?

‫סמיכה היא שומחים על הכוון.

‫פה דור הדרום שזה המצוות של רבנם.

‫של מה של?

‫של רבנם.

‫כן.

‫שומחים על הכוון.

‫איסורי שבות, הם איסורי שבת מדי רבנם.

‫למשל, אמירה לנוכחים.

‫האם מותר לי להגיד בשבת, ‫לגוי לעשות בשבילי מלאכה?

‫תשובה היא אסור.

‫האיסור הזה הוא לא איסור ‫דהורייטה, הוא איסור שבות.

‫ויש לומדים את זה.

‫השאלה היא מה?

‫אז אם מותר לי להגיד לו לעשות איסור דה רבנם?

‫שבות דה שבות.

‫גם זה אסור.

‫אבל יש מצבים שכן מותר לעשות שבות דה שבות.

‫אז אומרים שזה משון שבות.

‫וביום השבית ישבות.

‫והמחילתה משתמע שזה דהורייטה.

‫כן, במחילתה כתוב, וביום השבית ישבות.

‫שזה כולל כל איסורי שבות.

‫שזה איסורים שלא חייבים ‫עליהם מיטה, סקילה וקראת וכו'.

‫אבל הם גם אסורים בשבת.

‫הלכה למעשה אנחנו פוסקים,

‫שכל דברי המחילתה האלה אינם להלכה,

‫ושכל האיסורים האלה הם מדה רבנם.

‫למשל, אמירה לגוי בשבת זה אסור מדה רבנם.

‫או למשל, איסור תחומין, תחומין דה רבנן.

‫תחום של, לא של י' ב' מיל, ‫אלא של אלפיים אמה, זה דה רבנן.

‫וכדומה.

‫יש לנו רשות ערבים ‫דהורייטה, רשות ערבים דה רבנן.

‫עכשיו, מה זה סמיכה?

‫סמיכה זה האם מותר לסמוך על קורבן בשבת,

‫ביום טוב שכל בשבת או לא.

‫מה זה לסמוך?

‫כתוב, ושמח את ידו על ראש ‫העולם, ונרצה לו לחפר עליו,

‫שאדם צריך כשהוא מקריב כבש, ‫למשל, לסמוך את ידיו על הכבש.

‫עכשיו, הסמיכה הזאת היא סמיכה בכל כוחו.

‫כיוון שאדם צריך להישען על הבאמא.

‫עכשיו, בר ישו נשען על הבאמא, ‫הוא עושה שימוש בבאמא בשבת.

‫הקרבת הקורבן בשבת מותרת.

‫אבל הסמיכה, לזה האדם סומך את עצמו,

‫הדבר הזה הוא שימוש בבאמא.

‫שימוש בבאמא בשבת הוא אסור מדה רבנם.

‫ואז נחלקו.

‫אבות העולם, האם מותר לסמוך על ‫הבאמא ביום טוב שלך בשבת או לא?

‫בסדר.

‫והמשנה אומרת, שלעולם ‫לא תהיה שבות קלה בעיניך,

‫שערי שבות מדברי החכמים היא,

‫ובכל זאת, חלקו בה, נחלקו בה אבות העולם.

‫מה?

‫אם הם, עליהם בגלל שהוא, אם ‫הם חלקו, לא הבנתי את המשפט,

‫לא הבנתי את המשפט מה זה...

‫המחלוקת הייתה האם יש שבות במקדש או לא.

‫האם אסורי דה רבנן קיימים גם ‫בבית המקדש או רק מחוץ למקדש?

‫מה הסברה שבמקדש אין אסור שבות,

‫כי כשנקלע על כוהנים, זריזים הם.

‫כלומר, הכוהנים הם אנשים עם תשומת לב מרובה,

‫ובמיוחד הכוהנים שעוסקים בעבודה, ‫שמכשירים אותם צוותים מיוחדים של אנשים,

‫עם תשומת לב מרובה לכל דבר,

‫ולכן אין לנו לזרוק זירות דה רבנן במקדש.

‫ויש... אומרים שכן, גם במקדש.

‫למה, אבל כשנחלקו בגדולי ‫הדור, למה זה עושה איזה...

‫מה שהוא קווה?

‫גדולי הדור לכאורה, אבות ‫העולם בעצם, אבות העולם,

‫לכאורה מה יש להם לעשות? ‫לעשות דברים בסיסיים.

‫כשאני עושה, מניאוייזר ‫אומר, יאי ביתך ותוועד לחכמים.

‫אבטליון אומר, חכמים יזהרו בדבריכם.

‫הם עוסקים בדברים יסודיים, לא בפרטי פרטים.

‫ואתה רואה שבזה הם מתעסקו.

‫סימן שזה נושא חשוב.

‫ואולם, פרטי הדינים, למחלקותם,

‫מבוהרים הם אצל הפוסקים בספריהם.

‫וכולם שווים לחובתנו ולזהירות המצע.

‫זאת אומרת, לכן מה שזה אומר, ‫אדם שרוצה להיות נקי בלכות שבת,

‫הוא צריך פשוט ללמוד בלכות שבת.

‫אם לא תלמד, לא תדע.

‫אני זוכר פעם הרב מרדכא ‫איליהו, דווקא בחדר הזה,

‫פעם נתן שיעור בפני רבנים,

‫והוא דיבר איתם על הזהירות בלכות שבת.

‫הביא להם דוגמה.

‫אדם שאישאיר כוס פלסטיק מאוחר בתוך הקיור.

‫זה מוקצה או לא מוקצה בשבת?

‫מה אתם אומרים?

‫אני לא אומר את זה קלתי, אני אשלח שזה מוקצה.

‫אז זה מה שקלות.

‫אם זה קרה לפני השבת וראית את זה לפני השבת,

‫אז זה לא מוקצה.

‫אבל אם זה קרה בשבת, אז זה מוקצה.

‫דוגמה.

‫טוב.

‫אז אומר, אם לא תלמד, איך תדע?

‫אז יש כמה דברים כאלה.

‫טוב.

‫ומה שקשה עליהמון, עכשיו, ‫בסדסים צריך גם זהירות.

‫הרבה פעמים בבנייני שבת,

‫אנשים ממציאים איסורים איפה שאין איסורים.

‫אבל איפה שיש איסור, יש איסור.

‫טוב.

‫ומה שקשה עליהמון שמירתו,

‫הוא השביטה מן העסק ומדבר במסעם ומתנם.

‫זאת אומרת, לעשות איסור מלאכה,

‫אפשר לומר שרוב בני אדם ששומעים שבת,

‫אכפת להם, והם לא יעשו איסור מלאכה.

‫בוודאי, אם יגידו להם שזה אסור, הם ישימו לב.

‫אבל, לשוחח, איפה כדאי להשקיע ‫בבורסה, ואיפה כדאי לבנות,

‫ואיך היה בעבודה, והאם הבוס ‫היה בסדר או לא היה בסדר,

‫האם יש עלה של השכה או אין עלה של השכה,

‫כל הדברים האלה, אסור לדבר בהם בשבת.

‫זה אסור, לא, זה לא שבות.

‫יש באיסורי שבת, יש מספר דברים.

‫יש איסור דוראיטה, יש איסור שבות,

‫יש איסורים של עובדים בחול, מעשה של חול.

‫עכשיו, לדבר בשבת, בעניינים ‫של חול, זה איסור מדברי קבלה.

‫זה הנביא.

‫כבר הנביאים אסורו את זה.

‫תעולם האיסור הזה מבואה בדברי הנביא.

‫וכיבדתו מעשות דרך אחריך.

‫ממזוך אבצך, ודבר דבר.

‫אז גם לדבר בשבת,

‫יש אפילו במדרש, התוספות מדייקים מהמדרש,

‫שבשבת צריך לדבר פחות.

‫שערי משופע, אבל... ‫טוב, המדרש זה קצת טמוע,

‫זה בראשית רבא, שאימו של רבי שמעון בר יוחאי,

‫הייתה מדברת בשבת.

‫והבן שלה, רבי שמעון, ‫אמר לה, שבת היום.

‫אז התוספות למדו מזה, ‫שבשבת מדברים פחות.

‫אולי.

‫זה לא מוכרח, כן?

‫אבל בכל זאת, התוספות אמרו את זה.

‫שבשבת מדברים פחות.

‫יש מקפידים, בשבת, לדבר רק עברית.

‫מובא בשלה.

‫רבנו ישעי ואלי ביהורוביץ, ‫אמר שבשבת מדברים רק בעברית,

‫אבל שני הדברים האלה שאמרתי ‫לכם, הם לא מבוארים להלכה.

‫וודאי שמותר לדבר בשבת ‫בכל שפה שהיא, וזה רק מעלה.

‫פה הרמחה לא מדבר על דברים של מדידת חסידות,

‫הוא מדבר רק על דברים שהם עיקר הדין.

‫ועיקר הדין הוא, כן, זה לא חומרה,

‫זה איסור לדבר בעניינים של מסע ומתן בשבת.

‫כוונה מסע ומתן שלך.

‫אבל מותר בשבת לדבר על ההשקעות של ביל גייץ,

‫בגלל שלך אין שייכות לזה.

‫אלא אם כן, אתה עובד ‫אצל ביל גייץ, ואז זה אסור.

‫דברים כמו אקטואליה... ‫אקטואליה, אקטואליה מותר.

‫דברי מלאכים.

‫דברי מלאכים.

‫דברי מלאכים מותר.

‫זה מעניינים שייכים למלאכים, ‫זה מותר רק לדבר בשבת.

‫דברי חול.

‫לא אמרנו שאסור לדבר דברי חול בשבת.

‫אין איסור לדבר דברי חול בשבת.

‫יש דברים שאסור לדבר דברי חול בשבת,

‫זה מסע ומטע ותכנון של מה שיהיה ביום חול.

‫זה דברים אסורים.

‫למשל, אתה אומר, אני מחר נוסע...

‫אתה בשבת, אומר, מחר אני נוסע לתל אביב.

‫אסור לומר את זה.

‫אבל מותר לומר, אני מחר אהיה בתל אביב,

‫או אני הולך לתל אביב.

‫מה ההבדל?

‫שערים מותר גם בשבת ללכת לתל אביב.

‫אבל אתה אומר, לא, זה מחוץ לתל אביב.

‫אבל אם היו סוכות שומרים ‫בדרך, מה שנקרא בורגנים,

‫אם היו סוכות שומרים,

‫היה מותר ללכת עד תל אביב אפילו בשבת.

‫לכן, כיוון שקיימת אפשרות עקרונית ‫של הליכה עד תל אביב בשבת,

‫לכן אין איסור לומר, אני הולך לתל אביב.

‫אבל נסיעה, שזה דבר שאפשר ‫לעשות רק באיסור, אז אסור לומר.

‫אתה יגיד, מה אכפת לי מה זה מחפשת מילים?

‫כן.

‫כי ברגע שאתה צריך לשים לב לאיך שאתה אומר,

‫כבר המטרה הוסגה.

‫המטרה של ההלכה, של זהירות בדיבור בשבת,

‫הוסגה בעצם זה שיש גבולות.

‫אז אחר כך הפרטים של הגבולות זה פחות חשוב.

‫כן?

‫אולי פיקוח נפש ואז הוא ייסל את הנפש.

‫זה לא נותן.

‫אה, אז זהו, זה של היפה.

‫נכון? של הטובה.

‫שמעת אומר, אבל מאחר הוא במצב לפיקוח נפש,

‫מותר אפילו לנסוע, ואפילו לטוס במסוק וכו'.

‫אז כנראה שבהגדרה ההלכתית ‫לא כוללים את האפשרות הזאת.

‫כן? או... כן, כנראה, ‫מוכרחים לומר את זה.

‫שאם לא כן, אז ויטלת ‫את כל האיסור הזה, לגמרי.

‫כן.

‫או למשל, אדם, יש לו גפנים.

‫יש לו גפנים בגינה, מאוד שמח ‫לראות איך הגפנים האלה גדלים,

‫והוא גם רוצה לבדוק האם ‫הריסוס שהוא שם נגד תולעים,

‫האם הריסוס הזה גרם לשיפור במצב של הגפן,

‫ואז הוא יוצא אל הגפן כדי לראות.

‫זה נקרא, אם תשיב משבת, רגליך.

‫שאסור ללכת לראות את מצב עסקיו.

‫זה איסור מדברי הנביאים.

‫אם תשיב משבת, רגליך.

‫לעומת זה, אם האדם עובר ליד הגפן,

‫כי ממלא זה בדרך לבית הכנסת, ‫או זה הדרך לא יודע לאן, כן?

‫והוא עובר שם.

‫ותוך כדי זה הוא גם שמח ‫שהטיפול יצניח, זה מותר.

‫לא אמרנו שהמחשבות אסורות בשבת.

‫מותר בשבת לחשוב איזה מחשבה שרוצים,

‫כמובן, מודבר במחשבה ‫שמותר לחשוב אותה גם ביום חול.

‫אבל זה בסדר.

‫זה לא המשך הפסוק?

‫מה?

‫אם תשיב משבת, רגליך, ‫לעשות חפצחה ביום קודשי.

‫וכך יבוא לתת לך שם.

‫כל פרט ופרט מזה לומדים הלכה אחרת.

‫וקראת על השבת רונג שיש ממצאת רונג שבת. מה?

‫מדבר על דבר שלא יהיה ‫דיבורך בשבת, אלא דיבורך בכל.

‫אפילו ה... יש עיוורית של שבת.

‫כן, אבל פה אנחנו מדברים על ‫איסורים ולא על מידת חסידות.

‫זה שאני צריך לשנות סגנון ‫הדיבור של שבת, זה לא הלכה.

‫ורמחל פה, בפרק זה, בפרק ידע אלף,

‫מדבר רק על הדברים שהם אסורים ממש.

‫בסדר?

‫אז לדבר על מסע ומתן זה אסור ממש.

‫להשתמש במילים יותר מכובדות ‫זה... לערך הסלסול של השבת.

‫כן? אני לא... לא מעבר לזה.

‫יש... אני הכרתי... אישה ‫מבוגרת שלא ידעה עברית.

‫אבל היא גדלה באיזה ‫קהילה, בדרום צרפת,

‫ששם היו שרידים של העברית העתיקת.

‫יותר נכון, של הדיאלקט המקורי של היהודים שם.

‫כן? בימי הביניים, היו ‫יהודים בדרום צרפת,

‫שדיברו איזו שפה שהייתה,

‫כמו שיש יידיש אצל האחידות האשכנזיים,

‫היה איזה מין שפה שלהם.

‫והיו להם שם מילים בעברית.

‫אותה אישה שלא ידעה עברית, ‫אמרה לי שתשתוק היו אומרים,

‫דבר דבר.

‫אני לא ידע מה פירוש המילים האלה.

‫כן? אז אני הבנתי, ‫שמה קרה ליהודים.

‫כנראה שהם התרגלו שכשמישהו ‫היה מדבר בשבת, דברים אסורים,

‫הם היו אומרים לו ודבר דבר.

‫זה מה שכתוב בתורה, ‫בגמרא, שמדייקים,

‫מדבר דבר שלא הייתה דיבוכה בשבת,

‫כי הייתה דיבוכה ביום חול.

‫ואז האדם היה שותק.

‫וזה הפך להיות ביטוי ‫של, במקום להגיד תשתוק,

‫הם אומרים דבר דבר.

‫טוב.

‫והכלל הוא, שכל מה,

‫הנה, כאן הרמחן נותן לנו איזה עיקרון נלחתי.

‫שכל מה שאסור בשבת לעשות ‫אותו, אסור להשתדל בעבורו,

‫או להזכירו בפיו.

‫ולכן אסרו לעיין בנחסיו, ‫לראות מה שצריך למחר.

‫ודאי, אני לא אעשה עכשיו את המלאכה,

‫אבל אני דואג את מה צריך לעשות.

‫אז הוא הולך לעיין.

‫או ללך לפתח המדינה, ‫לצאת בלילה מהרה למרחק.

‫כן, מה אתה אומר?

‫למשל, אני צריך לנסוע,

‫אז אני אהיה יותר מקום לתחנת האוטובוסים.

‫אסור לנסוע באוטובוסים.

‫אבל אני אעשה סעודה ‫שלישית, דווקא אצל החבר שלי,

‫שגר קרוב למקום, כדי להיות סמוך.

‫זה אסור, כן.

‫העניין של כל מלאכתו עשויה זה הלכה?

‫שתהיה מלאכתו כעשויה?

‫לא, זה לא הלכה.

‫זה כאילו, זה מידע טובה.

‫זה מידע טובה.

‫יש דברים שהם מידע ‫טובה בהלכה, מה זה?

‫ללכת בקומה זקופה.

‫השולחן ערוך כותב, ‫אסור ללכת בקומה זקופה.

‫מה זה אסור לקומה זקופה?

‫לא שאסור ללכת ישר, ישר צריך.

‫קומה זקופה זה בסגנון גאוותני.

‫אסור, כן.

‫זה גם מגוחך, כן.

‫אז כתוב בשולחן ערוך, אסור ‫ללכת בקומה זקופה, זה אסור.

‫מה המשך של המשפט הזה בשולחן ערוך?

‫ולא ילך 400 בגילוי הראש.

‫שימו לב להבדל.

‫לגע בקומה זקופה, להשתמש ‫השולחן ערוך בביטוי, אסור.

‫לגע בגילוי הראש, ולא ילך.

‫מה זה אומר? שזה לא אסור.

‫אלא זה רק מידע טובה.

‫זה מידע טובה, זה הצעה ‫טובה. שלא ילך אדם

‫400 בגילוי הראש.

‫יש אבחנה, צריך לדעת לעשות את האבחנות האלה.

‫יש אדם בלי כיפה.

‫מאיפה זה כתוב שצריך לשים כיפה?

‫כן, מה אתה אומר?

‫לא, מה זה מה שהוא אמר?

‫כשתהיה כסף גרעה... כתוב, ‫ששת ימים תעשה מלאכה.

‫מה זה תעשה?

‫שאדם צריך להכניס, נכנס לשבת,

‫הוא צריך לחשוב כאילו שהמלאכה

‫כבר לא קיימת. הכל נגמר.

‫למרות שהוא לא גמר. אבל ‫מנטלית, הוא צריך להיות בראש של,

‫גמרתי את המלאכה שלי.

‫אז אמרתי שזה לא הלאכה, ‫אלא שזה מידע טובה.

‫אסור לבדוק שעות של

‫טובוסים בשבת?

‫דוגמה. אסור לבדוק שעות של טובוסים בשבת?

‫אסור.

‫נכון.

‫כן?

‫אבל מותר כן להסתכל מתי נגמרת השבת.

‫זה כן.

‫אבל נותר ללמוד

‫במבחן של חוד?

‫האם מותר ללמוד במבחן של חוד?

‫לימוד איננו דבר אסור.

‫לכן, זה מין כמו... אנחנו ‫מדברים על להשתדל

‫עבור דבר שאסור לעשות אותו בשבת.

‫כיוון שמותר

‫ללמוד חוכמה, אז ‫אין לי אסור ללמוד.

‫אז זו השאלה.

‫לגבי הכנת מבחנים, ‫נגיד, יש לי ביום ראשון,

‫בבוקר, יש לי בחינה במתמטיקה.

‫האם מותר לי בשבת ללמוד

‫למתמטיקה? התשובה היא.

‫זה תלוי. אם אתה בלחץ ‫מהבחינה, אז אסור.

‫לא, זה באמת מה שאני אומר.

‫אם אתה לא בלחץ מהבחינה, ‫אלא אתה אוהב ללמוד מתמטיקה,

‫כי אתה אוהב ללמוד חוכמה.

‫לימוד חוכמה בשבת מותר.

‫זאת אמנם מחלוקת

‫בין הרמב״ם לבין הרשבה,

‫אבל אנחנו פוסקים תמור הרשבה שמותר.

‫בסדר?

‫מבחן בתורה?

‫מבחן בתורה.

‫אתה בלחץ, ואתה צריך ‫ללמוד... כן, זה מותר.

‫כי לימוד תורה הוא דבר

‫שיש בו קדושה, זה בסדר.

‫זה עובדים דרך כלל.

‫מה? איזה עובדים דרך כלל?

‫למתמטיקה.

‫אדם אוהב מתמטיקה.

‫אדם נמשך

‫אחרי הנוציאות הטבעיות, ‫הוא לומד מתמטיקה,

‫לא שיש לו נטייה ללמוד מתמטיקה.

‫נכון, נכון.

‫זה עונק שבת שלו.

‫מותר לטייל בשבת או לא?

‫האם מותר לטייל בשבת או לא?

‫מותר, נכון?

‫אדם אוהב את חוק מתמטיקה.

‫למה שהוא לא לימד?

‫זה מאוד מעניין אותו.

‫כמה זה שתיים ועוד שלוש?

‫הוא אוהב את זה. מותר.

‫מה הבעיה?

‫זה כתוב בשולחן ארוך, מה שאני אומר.

‫זה לא המצאות שלי. בסדר?

‫יותר מזה, להתעמל בשבת, מותר או אסור?

‫אסור! אסור להתעמל בשבת.

‫לשחק כדורסל?

‫מותר.

‫מה ההבדל?

‫להתעמל אין בזה ענע מצד עצמו.

‫אלא ביש שאתה רוצה להיות בריא.

‫לכן, אדם עושה מאמצים, ‫אסור לעשות מאמצים בשבת.

‫אבל אם אתה אוהב

‫לשחק כדורסל, כי זה סתם כיף לך,

‫זה העונק שבת שלך, זה מותר.

‫זה שולחן ארוך, שחור על גבי לבן.

‫נערים הנהנים מריצתם ‫וקפיצתם, מותר.

‫זה כתוב בשולחן ארוך.

‫נערים, כן, ודאי. הרי מי נהנה מכדורסל?

‫זקנים לא אוהבים.

‫השולחן ארוך כותב נערים.

‫בחורים, בני 15, 16, הם ככה בשבת.

‫נמאס להם כבר, לא רוצים ‫לשמוע, יש שיעור מעניין

‫בהלכה, זה בסדר, ‫אבל רוצה, זה מותר.

‫רב, אני חשבתי לגבי רמיכה.

‫אגב, אני רוצה להגיד לכם משהו.

‫יש תשובה של הרמה, רבינו ‫משה איסרבס, שהמארשל

‫שלח לו, מדוע

‫ציטטתה את דברי אריסטו התמה.

‫איך אתה מצטט את אריסטו?

‫אמר לו הרמה, תדע לך ‫שאני למדתי את זה רק בשבת?

‫כשכולם היו הולכים

‫לטייל, אני למדתי פילוסופיה.

‫כן?

‫טוב?

‫טוב.

‫איפה היינו?

‫עוד מה שואל?

‫טוב, בסדר.

‫אז, ועשרו, כן, הממשל, ‫יש עוד דבר, הממשל,

‫שבת. האם מותר לאדם, יש ‫כל מיני דברים, אני לא משנה,

‫הרמה, נכתב שבת מוצרת,

‫אבל אני מדבר עליך, לשים לה רייספורט,

‫לשים להם נכנסי... ג'וגינג?

‫כן, לראות כמו באמצע השבוע.

‫האם ג'וגינג מותר בשבת?

‫האם מותר לעשות ג'וגינג בשבת, אתה שואל?

‫התשובה היא, אסור, בגלל ‫שזה גורם לאדם להזיע,

‫וכל פעולה שגורמת

‫באופן יזום לאדם להזיע, אסורה ‫בשבת. גם אם הוא נהנה מזה?

‫גם אם הוא נהנה מזה. אסור להזיע בשבת.

‫אבל, למשל, יוגה, שזה לא גורם

‫לשום הזער, מותר.

‫כדורסל זה דגלול של בלי להזיע.

‫לא, כדורסל זה משהו אחר.

‫כי קפיצה, כי זה, זה סוג

‫של שעשוע. מה שאין כאן

‫הג'וגינג זה לא שעשוע.

‫זה סתם, זה כמו התאמנות.

‫זה בשביל להיות בריא. זה משהו אחר.

‫כן.

‫מה?

‫זה מבצעי תנועות של ימון

‫נגד שכיבות שמיכה, וזה בתור

‫משחק בין החברה. שכיבות שמיכה

‫בתור משחק.

‫כן. תחרות בין החברה.

‫תחרות בין החברה.

‫תחרות בין החברה.

‫זה באמת, זה גבולי.

‫זה גבולי. צריך לדון בזה.

‫טוב.

‫והכלל הוא, אז בואו נמשיך.

‫ולכן אסרו להיין מנחסה

‫לראות מה שצריך

‫למחר, או ללך לפתח המדינה, ‫או ללכת לאמיר על המרחק.

‫ואסרו לומר, דבר ‫פלוני, העשה למחר,

‫וסחורה פלוני תקנה למחר.

‫וכן כל כך נוצא בזה.

‫והנה, עד הנה, ‫דיברתי, אז זה בסדר,

‫המסקנה הכללית של כל מה ‫שקראנו כאן, אילחוד שבת, צריך

‫ללמוד. בסדר? אם לא, אז אי אפשר

‫לצאת נקי מאלחוד שבת. טוב.

‫אבל אם הספורט

‫נדרש בשבת לשם בריאות נפשית

‫אחרת, יש סכנה

‫לשלום

‫בי?

‫בית.

‫מה זה קורה בשלום בית?

‫איך ספורט ושלום בית?

‫הוא יושב עם אגם.

‫אה, אם לא, אז הוא ייתן מכות לאשתו.

‫הוא לא עשה טוב, יש ‫להם עצמם שהוא עשה טוב.

‫יש בדיני תוכחה, זה דברי ‫שזה אסור, אבל בכל מקרה,

‫זה לא מתאיר. אלא שהשאלה היא

‫איך אנחנו רוצים להוכיח אותו על זה?

‫כן, זה הרב קוב כותב ‫במידות ראייה, במידת תוכחה,

‫שכאשר באים להוכיח מישהו, ‫צריך להיזהר, האם החיסרון הזה

‫שאנחנו רוצים להוכיח אותו עליו,

‫לא מציל אותו מחיסרון יותר גדול.

‫לפעמים אתה אומר לבן אדם,

‫זה שטויות מה שאתה ‫עושה, כדורגל זה שטויות וכו'.

‫והוא שומע עליך, ועכשיו הוא מכה את אשתו.

‫מה לגבי

‫זילות השבת?

‫זילות השבת זה דבר ‫חמור, אסור לזלזל בשבת.

‫זו השאלה, לא?

‫מה?

‫או שלא הבנתי את השאלה?

‫אלא מה, הוא דיבר ‫על כדורסל, כנראה.

‫זה היה כדורסל יום שבת, זה נראה לא טוב.

‫לא דבר על זה, במידת תוכחה.

‫נערים, נערים לובשים עכשיו בגדס פורט,

‫משחקים כדורסל בשבת.

‫הוא תואם שיש בזה זילות השבת.

‫נכון?

‫ומדוע שלא נגיד שיש בזה עונק שבת?

‫נכון?

‫השולחן הערוך יודע מה שהוא כותב, לא?

‫רבי, מגיע לשאלה, אשקייף, ‫אם אדם משחק על דשא,

‫זה אשכטיפורנות?

‫אה, אתה אומר, שיש ‫בעיה של אשקייף.

‫שאדם

‫משחק על הדשא

‫בשבת, והזהה שלא משקע.

‫שאלה יפה.

‫תשובה, אסור לשחק על דשא בשבת.

‫בכל מקרה, לא קשור לזה.

‫לא בגלל אשקייה, לא בגלל ‫אשקייה, כי זה בכלל לא הכוון,

‫הוא לא מתכוון, דבר שלא מתכוון מותר, וכו'

‫אלא יש בו בעיה אחרת, גם לא בגלל שבית,

‫אלא בגלל שיעשה גומות.

‫ריצה במקום שבו ‫יעשה גומה, זה אסור.

‫לכן, לשחק על מגרש, ‫שבו יש דשא, בשבת אסור.

‫וגם מה שנקרא

‫המשחקי כדורגל ‫המוניים, גם זה אסור.

‫יש תשובה של הרב קוק על זה.

‫מה שמותר לשחק בכדור ‫בשבת, מדובר באופן

‫שאיננו ארגון

‫המוני, שחבר'ה באים לראות,

‫ויושבים על הטריבונות, זה אסור בשבת.

‫זה אסור מכמה דברים?

‫כי זה אחד מהדברים שמזלזלים בשבת.

‫כתוב בירושלמי, לא חרווה ירושלים,

‫אלא על ששיחקו בה בכדור.

‫והמפרשים של הירושלים

‫מסבירים מה זה ששיחקו ‫בה בכדור, בשבת.

‫אז זה לא שיש איסור

‫לשחק בכדור בשבת, למרות שלכאורה

‫יש מחלוקת בזה בין מרן לבין ‫הרמה, אבל הרמה הוא עמקל.

‫אלא הכוונה שזה באופן של

‫ארגון המוני של הדבר הזה.

‫הבדלים בין כדורגל וכדורסל יש גם.

‫לכן אני הבאתי את הדוגמה של כדורסל

‫כדי לצאתי לחובת כל הדעות.

‫אני עכשיו לא נכנס לפרטי ללכות שבת.

‫זה רק מפני שאני מזכיר את זה.

‫אני מזכיר את זה.

‫שאלה כללית.

‫כל כך הרבה פרטים יש בשבת

‫וכמעט לא מזכירים.

‫מה זאת המשכן, מיית המשכן?

‫נכון.

‫זה כבר הערה של המשנה במסכת חגיגה.

‫שילחות שבת כהעררים

‫מתלויים בשערה, שמקרא מועט

‫והלכות מרובות, לעומת הקורבנות

‫שזה מקרא מרובה והלכות מועטות.

‫מיית המשכן, שאיכרו

‫זה היה אפילו... נכון, ‫זה דבר שהוא לא רלוונטי.

‫הרי אף אחד לא מתכוון לעשות קרשי זהב.

‫נכון? אף אחד לא צריך לעשות את זה.

‫גם אפילו אחרי משה לא היה צריך לעשות את זה.

‫אז למה התורה כל כך העריכה בזה?

‫מכאן אתה למד שספר התורה

‫הוא לא ספר הלכה.

‫כלומר, הקריטריון שעל פיו

‫התורה החליטה איפה להעריך, איפה לקצר

‫זה לא קשור בכלל

‫לשאלה של מה עושים.

‫כי הספר תורה שבכתב

‫אין מטרתו ללמד אותך מה לעשות.

‫אלא ללמד אותך

‫את הנהגת השם בעולמו.

‫ואם אתה רוצה לדעת מה לעשות

‫בשביל זה יש תורה שבאה לפה.

‫בסדר?

‫האם משחקים... למשל כתוב ‫בתורה לא תעשה כל מלכה.

‫אז אולי התורה תסביר לי מה זה מלכה.

‫במקום להשאיר אותי ככה.

‫מה?

‫זה לא כתוב מפורש.

‫כלומר, זה דרשה מה שאתה אומר.

‫שזה לא מודיעים את זה

‫ממלכות המשכן.

‫הגמר אומר, אבל למה התורה ‫שבכתב לא אמרה את זה?

‫שהיא תגיד לי.

‫למה היא לא אמרה?

‫היא לא אמרה כי זה לא מעניין אותה בכלל.

‫התורה שבכתב לא נועדה ללמד אותך הלכות.

‫בסדר?

‫האם משחקי חברה מערביים

‫למשפחה זה בסדר בשבת?

‫או עדיף דברים בסגנון השבת?

‫מה זה משחקי חברה מערביים?

‫אה, מונופול.

‫מה?

‫מונופול, ריסק, דברים כאלה.

‫ריסק? סיכון, מה שאתה... מה?

‫רגע, רגע, רגע.

‫רגע, רגע, רגע.

‫רגע, חבר'ה, חבר'ה, צריך להבין פה משהו.

‫אנחנו לומדים פה את פרק יהודי א'

‫פרק יהודי א' עוסק רק בדברים

‫שהם עיקר הדין ולא מדעת חסידות.

‫בסדר?

‫ועיקר הדין הוא

‫משחקי מונופול, ריסק וכולי

‫מותרים בשבת.

‫מותר. האם זה ראוי

‫לשבת? אז זה לא פרק יהודי א'.

‫זה כבר מדעת החסידות, זה ‫התהרה וכל מיני דברים כאלה.

‫יש דברים נוספות. צריך מאוד

‫לדעת להבחין בין

‫מה שמותר ומה שאסור.

‫אז זה אומנם

‫מותר, משחקי מונופול ‫בשבת, אבל יש עניין גם שראו

‫בשבת שאדם מתעסק בדברים של

‫קדושה ותהרה וכו'. אבל אתה לא יכול להגיד

‫שאדם הוא עבריין אם הוא עשה אחרת.

‫האם האדם

‫ימנע מאשתו

‫שצריכה לצורך

‫בריאות לעשות הליכה

‫בשבת ללכת?

‫הליכה מותרת בשבת.

‫ואפילו אם זה

‫לצורך בריאות, מאחר ‫וגם הבריאים שאינם חולים

‫עושים את זה, אז זה לא

‫ניכר ולכן זה מותר.

‫אבל הליכה

‫שיש לה אופי ספורטיבי

‫היא אסורה.

‫אלא אם כן, יש

‫מהלכות בדין רפואה בשבת.

‫זה רפואה מותרת, זה רפואה אסורה.

‫אבל דבר שגם הבריאים

‫עושים אותו ולא ניכר שאדם עושה

‫בשם רפואה, הדבר הזה מותר בשבת.

‫בעצם בזה שאני מענג

‫את עצמי בשבת, אז אני מענג

‫את השבת? בזה שאתה מענג

‫את עצמך בשבת, אתה

‫בזה מענג את השבת. יפה.

‫לכן, תיקח

‫עוד שניצל.

‫אתה רוצה עוד עוגה? קח, יאללה.

‫זה עונג שבת. אז למה, מה

‫מה הבעיה? למה

‫כאילו... למה מה? למה בזה

‫שאני מענג את עצמי זה מענג את השבת?

‫זה נקרא עונג שבת.

‫השבת מבסוטה

‫שאתה התענגת.

‫זה עושה לך טוב. זה כמו אימא פולניה.

‫כן? לא, למה לא... ‫תאכל בני. זה עושה לי

‫טוב. כן?

‫למה לא אמרו, כאילו,

‫תענג את עצמך בשבת, לא אמרו לענג את השבת?

‫כי באמת, למה לא ‫אמרו לענג עצמך בשבת,

‫אלא אמרו לענג את השבת? ‫פשוט, בגלל מה שאני אמרתי.

‫זאת אומרת שאתה צריך לעשות את זה

‫מסדר אידאל.

‫אם היית אומר לענג עצמך ‫בשבת, היית עושה את זה סך הכל

‫מתוך מגמה איגואיסטית.

‫אם אתה בא לענג את השבת, אתה אומר, אני מצידי

‫הייתי מוכן גם לצום, או הייתי מוכן

‫לאכול כמה ביסקוויטים. אבל,

‫כי זה בשביל השבת, אז אני עושה את זה.

‫כן? זה המשמעות

‫של הביטוי. כן?

‫ויש משאירות נפש אדירה, ‫כמו איזה סעודה שלישית.

‫אבל אז היא כבר לא... אם אני אוכל

‫בסעודה שלישית היא כבר לא... ‫זה שונה. כי אדם נהנה מהאוכל

‫של סעודה שלישית. צריך, כמובן,

‫ללכול יותר מדי בסעודה שנייה, כדי שיהיה לו

‫קצת תיאבון.

‫טוב.

‫איפה היית?

‫והנה.

‫עד הנה

‫דיברתי מן קצת המצוות

‫מה שאנו רואים שבני אדם נכשלים

‫בהם על הרוב.

‫כן? הרי הוא לא דיבר על כל המצוות.

‫הוא דיבר על גזל, עריות, ‫לשונרה, חילול השם,

‫שבתות וימים טובים.

‫זה מה שהוא דיבר.

‫זה הראשי מה שהוא דיבר עליה. ‫אבל זה לא כל המצוות.

‫זה חלק גדול, אבל זה לא הכל.

‫אבל הוא מאלה נלמד בכל שעור ערבי.

‫שאין לך איסור, שאין ‫לו ענפים מופרטיים.

‫הם חמורים והם קלים.

‫ומי שרוצה להיות נקי, צריך שיהיה נקי מכולם

‫וטהור מכולם.

‫וכבר אמרו, שינייך כעדר הרחלים.

‫מה?

‫רחל זו צנועה.

‫ככה ביום ישראל

‫צנועים אוכשרים במלחמת מדיין.

‫רב הונה, כי במלחמת ‫מדיין זה לא היה פשוט,

‫שמה טיפלו בנשים

‫המזנות את ישראל.

‫ברור שהם יצאו למלחמה ‫עם כל התשוטים שלהם וכו'.

‫אז זה לא היה כל כך פשוט.

‫ואף עד ככן, היו צנועים ‫אוכשרים במלחמת מדיין.

‫רב הונה בשם רבך האמר, ‫שלא הגדים אחד מהם

‫תפילין של ראש

‫לתפילין של יד.

‫כן, שזה ודאי.

‫למה צריך להגדים תפילין של יד קודם?

‫מהפה העיקרון?

‫מה?

‫מעלין בקודש ואין מורידים.

‫שיש קדושה יותר גדולה בתפילין של ראש

‫מאשר תפילין של יד.

‫לכן מתחילים מהנמוך, תפילין של יד,

‫ומחר כך תפילין של ראש.

‫מה?

‫והיה להיות על ידיך, ‫ולתות עפרות בין עיניך.

‫כן, אבל מזה למדו עיקרון כללי?

‫מעלין בקודש.

‫לא היה משה משבחן, ‫ולא היו יוצאים משם

‫בשלום.

‫כן?

‫וכן אמירו בירושלמי, המספר בן

‫השתבח ליוצר, ‫עבירה היא בידו, וחוזר

‫עליה מאורחי המלחמה.

‫עכשיו יש פה בעיה. הירושלמי הזה

‫שכתוב בירושלמי, המספר

‫בן השתבח ליוצר, עבירה היא בידו.

‫איפה זה כתוב בירושלמי?

‫תשובה?

‫זה לא כתוב בירושלמי.

‫אז למה הוא אומר

‫שזה כתוב בירושלמי?

‫כי כתוב בהגאות מימוניות

‫שזה כתוב בירושלמי.

‫אז איך

‫הגאות מימוניות תלמידו של מארמי רוטנבורג

‫כתב

‫שזה כתוב בירושלמי?

‫אבל זה לא כתוב בירושלמי.

‫הוא שאל מישהו.

‫אני שואל איפה זה התחיל?

‫זה התחיל מזה שיש הרבה

‫מובעות, במיוחד

‫לבעלי התוספות

‫שהביאו דברים בשם

‫הירושלמי שלא נמצאים בירושלמי

‫שלפניהם.

‫אז או שהיה להם

‫ירושלמי אחר משלנו

‫כי הרי חלקים הגדולים ‫של הירושלמי היו כל אייבוד.

‫או שהם

‫קינו במילה, בשם ירושלמי

‫כל מיני מדרשים, גם כן, שלא הגיעו

‫לידינו, וגם להם קראו ירושלמי.

‫אז זה יכול להיות.

‫למשל כמו ש

‫כתוב בהגאות מימוניות

‫שכתוב בירושלמי

‫שמי שישן בראש השנה

‫אז

‫ישן מזלוק של כל השנה.

‫כתוב

‫בהגאות המימוניות, בשם

‫תלמוד ירושלמי.

‫זה לא כתוב.

‫אבל שם הציטוט הוא ציטוט בערמית

‫ירושלמית.

‫מן דה דמיך ברש שטה, דה מיך מזלי

‫דה חולה שטה.

‫האם צריך

‫גם במלחמה להיות נקיים?

‫הרי שבן אדם

‫מלחם

‫צריך הוא במידה מסוימת ומוגבלת

‫מידה של אכזריות

‫ולכן מידת הנקיות צריך להגבילה

‫לוחם.

‫אתה צודק?

‫ודאי שיש דברים במלחמה שהותרו.

‫יש התנהגות

‫של האדם שהיא אסורה

‫שלא משעת מלחמה, שהיא מותרת

‫במלחמה כדי שהוא יוכל להילחם.

‫זה נכון. אבל

‫לא הכל הותר. יש דברים שנשארו

‫אסורים. אז מה שנשאר אסור, אז אסור.

‫בסדר?

‫פה מדובר על האדם הזה שהקדים

‫תפילין של ראש ותפילין של יד

‫זה כלומר לפני שהוא יצא למלחמה.

‫שאם יש לו

‫אווירה כזאת, אז הוא צריך

‫לא לצאת למלחמה כי הוא לא בטוח

‫שהוא יילחם כראוי.

‫יש קשר דווקא

‫בין העניין של התפילין

‫למלחמה?

‫כן, ודאי שיש קשר

‫בין עניין התפילין

‫לבין עניין המלחמה.

‫כי מה זה תפילין של יד?

‫זה קדושת המעשים.

‫ביד אדם עושה מעשים.

‫תפילין של ראש זה קדושת המחשבות.

‫אם האדם יש לו הפסק

‫אז כתוב שם

‫שמי שמפסיק בתפילין של יד זה תפילין של ראש.

‫כלומר, הוא לא שלם

‫ממה שהוא עושה.

‫כלומר, העולם התיאורטי והעולם

‫המעשי אצלו לא מאוחדים. אז עדיף

‫שלא יצא.

‫אגב, זה לא להלכה כל מה שכתוב כאן.

‫האיש הירה וירח על עבר

‫ילך וישוב לביתו.

‫אז מה זה ירה וירח על עבר?

‫יש לנו שלוש דעות בחזרה.

‫דעה אחת שאומרת

‫שירה מהעבירות שבידו.

‫יש מי שאומר

‫שלא יכול לעמוד

‫בכשרי המלחמה.

‫יש מי אומר שלא יכול לראות

‫חרב שלופה.

‫כן, הוא רואה חרב שלופה

‫זה עושה לו אוהב.

‫זאת אומרת, הוא פציפיסט.

‫הוא פציפיסט חורוני.

‫וההלכה היא, כתב הרמב״ם, ‫מה זה הירה וירח על עבר?

‫שאינו יכול לעמוד בכשרי המלחמה.

‫לא שירה מהעבירות שבידו.

‫אף על פי אישה

‫יש דעה כזאת במשנה, ‫אבל היא לא נפסקה להלכה.

‫בסדר? אגב, מעניין, כתב רבי נחמן

‫ברסלב, מה זה

‫ירה מהעבירות שבידו?

‫המילה ידו הכוונה יכולתו.

‫זאת אומרת, יש בידי

‫לעשות כך וכך. מה זה בידי?

‫יש לי יכולת.

‫אז נדבר באדם שהוא ירה לא מהעבירות

‫שהוא עשה, כי הוא לא עשה ‫עבירות, אבל הוא ירה מן העבירות

‫שהוא יודע שהוא יכול לעשות.

‫בידו.

‫ועדיין היו נשארים לוחמים?

‫כן. לא, האמת היא ככה.

‫מה זה ירה מהעבירות שבידו?

‫האם זה אומר שמי שיצא ‫למלחמה, לא היו לו עבירות?

‫לא.

‫זה אומר שהוא יצא למרות, והוא לא ירה מזה.

‫יש לו עבירות, אבל הוא לא ירה מזה.

‫אז זה בתימיה?

‫זה הכוונה. יש לו עבירות.

‫בסדר, יש לי עבירות, אבל אני יוצא למלחמה.

‫לא ירה.

‫זה כמו בעדו?

‫למען זה, אדם שבגלל שיש לו עבירה,

‫הוא, ויראה, אז סימן שהוא לא יכול להילחם.

‫אדם כזה לא יכול להילחם.

‫זה מה שאומרת.

‫אז הליכות שאנחנו יכולים ללמוד היום, נגיד,

‫לעולם העסקים, שיש מלחמות עסקים,

‫אני יודע, כל מיני דברים ‫כזה, מוקדים משהו כזה.

‫לא, לא, לא. מלחמה זה מלחמה.

‫אבל אני סילמתי פה, עניין של מלחמת מידיין.

‫לא היה שם... האפקר ‫נותן על הזלות וכל...

‫כן, מלחמת מידיין, שם.

‫אז הם יצאו למלחמת מידיין

‫בצמירות?

‫זאת אומרת, אף על פי שאין צריך לבדוק

‫איזה נשים ידעו משקב וזה לא וכו',

‫אבל מחשבתם נשארה תאורה.

‫נכון?

‫ושם כתוב, כתוב שם, שהם ‫אמרו, מדי ערעור לא יצאנו.

‫נכון?

‫לכן הם הקריבו את הזהב שם, למה?

‫לתאורה ורע.

‫אבל בהתנהגות מעשית, הם היו צנועים.

‫בעצם, אז הוא בא להגיד ‫פה, לא שעל מעשים קטנים,

‫תראה איך הקב' כולו תראה איתך,

‫אלא שעל הגודל של המעשים ‫הקטנים, כאילו על ה...

‫שהוא אומר פה, נגיד, על הדוגמאות

‫שבמעשים קטנים, כביכול...

‫הוא אומר שיש דברים שהם ניחור הקטנים,

‫גם הם בכלל לא עיסו.

‫אז הוא בא להגיד בעצם שהדברים הקטנים האלה,

‫הם תורינים בכובע משהו גדול?

‫הוא אמר, מה מכפידה על דברים קטנים?

‫מה אכפת לה לתורה? אם זה דברים קטנים,

‫אז שלא תכפיד, אלא כנראה שגם הדברים הקטנים

‫חשובים.

‫טוב, האם חייל שלא נקי

‫לא צריך לצאת למלחמה?

‫הרי היום יש חיילים שלא נקיים מבחוץ.

‫מבפנים הם נקיים מתוך סגולת ‫ישראל, אבל מה הם מכניס?

‫שהם יעשו חשבון, מה?

‫שמפקדי הצבא יחליטו, הם ‫יוצאים אותם למלחמה הזו.

‫טוב.

‫דווקא אנחנו רואים היום, כל הפרשה האחרונה,

‫שהייתה במינוי של קצין בכיר ביותר,

‫עדכמה שהתודעה הציבורית ‫היא שאדם שמוציא אותך למלחמה,

‫גם צריך להיות נקי בתחומים אחרים.

‫זו איזו מחשבה מעניינת.

‫זאת אומרת, הציבורית ‫הישראלית, זה לא מדובר על דתיות.

‫מדובר של התחום של דרך ארץ, ‫של מידות, של נקיות בדברים פשוטים,

‫שאדם צריך להיות נקי.

‫הוא לא יכול לצאת למלחמה תחת ‫פיקודו של מישהו שבעיניי הוא לא נקי.

‫טוב, וכן אמרו בירושלמי, ‫המספר בין ישטבח ליוצר,

‫אגב, אחד הדברים שמחשידים ‫את המקור הזה בשם הירושלמי,

‫שברכת ישטבח הרי לא מוזכרת בתלמוד בכלל.

‫אין ברכת ישטבח בתלמוד.

‫מה לעשות?

‫יש ברכת עשיר, אולי קשור.

‫אביראי ביעדו וחוזר עליה מרוכב מלחמה.

‫הרי לך, עד איכן צריך להגיע הדקדוק?

‫אגב, יש מנהג אצל כמה קהילות של יוצאי תימן,

‫שמוכרים את המצוות בין ישטבח ליוצר.

‫ראיתם את זה?

‫בין ישטבח ליוצר, החזן אומר ‫עכשיו מוכרים את המצוות.

‫מפתיחת האכל, הפטרה וכו'.

‫האם הדבר הזה הוא מותר או אסור?

‫שאל אותי יהודי תימני האם זה מותר.

‫כתוב פה כתוב שאסור.

‫התשובה היא שזה מותר.

‫מותר, כיוון שהדבר הזה ‫לא הוזכר במפורש בתלמוד,

‫אלא רק בהגעות מימוניות.

‫אז יהודי תימן יכולים בהחלט לומר, בסדר,

‫אבל לא כתוב פה מוכרים את המצוות.

‫כן, יש הבדל, נכון, אתה צודק, גם זה יש.

‫זה נפסק.

‫זה סיפר עם החזרה שלי, רכילות.

‫כן, רכילות.

‫כל המצוות נעלים בקודש, זה נורא ידיע.

‫לכן זה מותר. ‫מי שיגיש שזה אסור, שיביא רעיון.

‫כן.

‫אם כבר הזכרנו את זה, איך ‫מותר לעשות מחירה בשבת?

‫איך מותר לעשות מחירה בשבת?

‫עד כאן השאלה.

‫תשוב, מחירת מצוות זה צורך מצווה מותר.

‫זה לא.

‫חוזר מה, איך בית הכנסת יתקיים?

‫תמכור ביום חול, כמה חברים ‫מגיעים למניין ביום חול?

‫בשבת, כולם בית.

‫זה גם מכניס מטע, אני מבין.

‫כתוב, הרי גם הפייסות שהיו עושים ‫ביום הכיפורים, זה משהו מדהים.

‫אנשים ולילים, עבודת כהן גדול ‫ביום הכיפורים, כולם מתרגשים, נכון?

‫משהו סי של קדושה.

‫אז כתוב שם שהיו עושים פייסות.

‫מה זה פייסות?

‫היו עושים אגרלות שם, מי ‫זוכה בחלק הזה של הקורבן,

‫מי עושה את זה, מי עושה את זה וזה.

‫והיו עושים שם עבודה מאוד ‫רצינית שם עם מצוואות וכל,

‫כדי שהציבור שבא לראות את המקדש, שיתרגש.

‫היו מתרגשים מהמחירה.

‫אז כנראה זה חלק מהעירת שמיים של האנשים.

‫בהתחלה היו עושים בכלל תחרויות, בריצה, נכון?

‫היו עולים בכבש של המזבח.

‫נכון?

‫טוב, שם בסוף זה נגמר לא ‫טוב, אבל היו עושים את זה.

‫טוב, מכאן שפעילויות בעלות אופי, ‫אני אתי אומר, של דינמיקה פוצצתית וזה,

‫זה חלק מן ההלכה.

‫זה חלק מהעיר.

‫הרי לכאן צריך להגיע הדקדוק ‫והנקיות האמיתית במעשים.

‫הנה, כמו שצריך נקיות ‫במעשים, כך צריך נקיות במידות.

‫עכשיו אנחנו מדברים על משהו יותר מסובך.

‫עד עכשיו דיברנו, שולחן ארוך.

‫בעצם מה שכן אמנו עד עכשיו ‫זה שצריך ללמוד את ההלכה.

‫אבל יש דברים שהם לא בהלכה, לא ‫בהלכה המעשית, אבל בהלכה של המידות,

‫וגם שם יש הלכות.

‫וזה כבר יותר מורכב.

‫אדם עלול להיכשל.

‫למשל, יש לחפץ חיים ספרים ‫מעניינים, לא כך ידועים,

‫של ספר אהבת חסד, שלחפץ חיים, מכירים?

‫זה ספר שדבר על הלכות חסד.

‫אבל יש גם ספר שנקרא מצוות הלבבות.

‫אני לא זוכר מי כתב אותו, זה ‫חכם אחד מרוסיה לפני מאה שנה.

‫כל מיני דינים בהלכות שקשורות להרגשות.

‫למשל, אסור לכאוס.

‫אסור לכאוס, זה איסור.

‫כאס הוא אסור.

‫גאווה זה איסור.

‫אז מה הגדרות של ההלכות האלה?

‫זה יותר רבה, יש להם דברים מסתכלים ומפורקים.

‫כן, נכון.

‫אז יש איסורים גם.

‫זה לא רק מידרה, זה גם איסור.

‫אז אם זה איסור, יש לזה גבולות בהלכה.

‫גם זה צריך לדעת.

‫הנה, הוא אומר, וכמעט שיותר ‫קשה הוא על נקיות במידות,

‫ממה שהוא במעשים.

‫כי הטבע פועל במידות ‫יותר מה שהוא פועל במעשים.

‫הרי במעשה, יש גבול למעשה.

‫אתה לא יכול לעבור.

‫יען, המזג והתכונה הם או ‫מסייעים או מתנגדים גדולים להם.

‫וכל מלחמה שהיא נגד נטיית ‫הטבע, מלחמה חזקה היא.

‫והוא מה שפרשו במאמרם זה על ‫איזה הוא גיבור הכובש את יצרו.

‫לא אמרו איזה הוא גיבור זה שמרים משקולות.

‫למרות שהוא גם גיבור.

‫אבל זה יותר קל להרים ‫משקולות, מאשר לכבוש את יצרו.

‫מה?

‫תלוי גם באיזה משקולות.

‫כשאתה מכנן את הקב' ברוך ‫הוא בשם גיבור, מה הכוונה?

‫הקב' ברוך הוא נקרא גיבור.

‫סימן שהוא כובש את יצרו.

‫כלומר שהוא גובר על ההתפשטות האינסופית שלו.

‫הרי אם יש אלוהים, נצלצל את עצמו?

‫כן. אם יש אלוהים לא יכול להיות שיש עולם.

‫נכון?

‫אבל בכל זאת יש עולם. איך זה יכול להיות?

‫הוא גובר על יצרו.

‫זה לכן אתה גיבור לעולם ה' נכון?

‫ככה אומרים בעמידה.

‫כשהקב' הוא גיבור, נותן מקום למציאות.

‫זה נקרא ירעת שמיים.

‫הירעה שיש לה שמיים.

‫כתוב בגארתו ברא שחכים.

‫בהתחלה הקב' הוא ברא את הרכיאה.

‫הרכיאה כאילו נותן מקום, ‫איזו בועה כזאת בתוך המציאות.

‫אבל כל פעם הרכיאה רצה ‫לימס ולמלא מחדש את החלל.

‫עד שהקב' הוא גאר ברכיאה, ‫זה יקפיא את הרכיאה.

‫כמו צעקות באומנויות לחימה,

‫שאיפה מימים זה מקפיא את האדם ממונך.

‫ועד היום הזה הרכיאה ‫לא נופל בגלל הגארה הזאת.

‫זה נקרא שיש לה שמיים ירעה, ירעת שמיים.

‫מה?

‫תשובה למה?

‫אה, מה זה שהקב' הוא גיבור?

‫שהקב' הוא גובר על המוחלטות שלו.

‫הרי כפי שאפשר להגיד יצר,

‫באלוהות הכוונה שהוא לא נותן מקום לזולתו.

‫וכאן הוא נותן מקום, זה הוא קובש את יצרו.

‫ומה הגוון על לכבוש את יצרו?

‫לכבוש את יצרו, הכוונה שהוא ‫מתגבר על הנציאה הטבעית.

‫אמנם אין טבע באלוהות, אבל ‫הייתי אומר, יש עצמות באלוהות.

‫העצמות האלוהית לא נותנת מקום לשום דבר אחר.

‫ולפעל בכן, יש מקום לעולם.

‫אז אם יש מקום לעולם, אז ‫הקב' נקרא קובש את יצרו.

‫ומה זה נקרא, מה נקשר כמון נטייה אם יש לי...

‫אדם נגיד מאוד אוהב מאכל מסוים.

‫והוא גובר על עצמו ולא אוכל אותו.

‫כן?

‫נגיד יש בוטנים.

‫כן?

‫הוא אומר, אני אקח רק חמש עשרה בוטנים.

‫הגיעה הבוטן החמש עשרה, ‫הוא אומר, עכשיו צריך להפסיק.

‫יש עוד בוטן שש עשרה.

‫אבל הוא החליט שלא.

‫קובש את יצרו.

‫זה לגבי בוטנים, אבל אפשר להגיד דברים אחרים.

‫גם שקדים, דובדבנים.

‫טוב, עד כאן להיום.

‫שלום.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230721430″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 30
ענייני חילול השם
"כל מלחמה שהיא נגד נטית הטבע מלחמה חזקה היא" - הנקיות במידות
פרק יא’ בפרטי מידת הנקיות
אורך השיעור: 51 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230721430″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמירת שבתות וימים טובים ונקיות במידות

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן