ב' ועד א', תפשיניים א', ואנחנו
ממשיכים בפרקיות א' של משיאת ישרים א',
לא, של משיאת ישרים, ובזאת,
אנחנו ממשיכים במידת הניקיות,
זאת אומרת, הפרטי מידת הניקיות.
מי מתנדב לקרוא?
טוב, בסדר, אז אני כבר,
כשביאו לי ספר, תודה רבה.
עכשיו אף אחד לא רוצה לקרוא, אז
אני, כשבאתי שיש לי ספר, עכשיו אני יכול.
אנחנו ניגענו, דיברנו על החטאים
המתיילדים מחברת בני האדם.
וסיימנו, סיימנו.
ניגענו לשמירת השבתות וימים טובים.
אפשר לעשות משהו ששואלת שאלה?
כן, בבקשה, מה?
אנחנו ניגענו על שלא על ידי דימוי
תורה, אנחנו מתקדימים את המידע.
אז למה עובדים שדימוי תורה
משפר את המידע של העולם?
אתה אומר ככה, איך אמרנו בשיעור הקודם שלא
על ידי דימוי תורה משפרים את מידעות האדם?
אז איך אנחנו אומרים שלימוי
תורה משפר את מידעות האדם?
זאת השאלה.
שמעתי, זה לא... כלומר, יש
פה כמה אפשרות של תירוץ.
תירוץ אחד, יש מה שאני אמרתי,
ומה ששמעת זה מישהו אחר.
אז זה בסדר, יכולה להיות סתירה
בין דבריי לבין דברי האדם האחר.
והתשובה היא שזה פשוט מדובר על שני אנשים.
אז אחד אומר ככה, השני אומר הפוך.
זה תשובה אחת.
תשובה האמת היא ככה, זה יכול
להיות מחלוקת, אבל יותר פשוט לומר כך.
מה שאני אמרתי הוא, שאם
יש לאדם כלכול מוסרי שורשי,
אז לימוד תורה לא יעזור לו.
הוא צריך קודם כל לתקן את
המידעות, ואז לימוד תורה יכול לשפר.
אבל אם האדם, יש לו
מלכתחילה נטייה מוסרית חיובית,
אלא מה, יש לו פה מה לתקן,
שם מה לתקן, תורה יכולה לעזור לו.
אבל לא התורה היא השורש של המוסר.
המוסר זאת הכרה ראשונית קודמת ללימוד תורה.
דרך ארץ קדמה לתורה.
הנה הביטוי הפשוט, דרך ארץ, לתיקון
המידעות, המוסר, זה קדם לתורה.
זה כמו שלמשל, אדם ששומר על כללי הבריאות,
אז הוא ילמד תורה, זה
יחזק עוד יותר את הבריאות.
אבל אם אדם הוא חולה, אז זה
ברור שתורה לא תעשה אותו בריא.
טוב.
אולי נדבר על פיתח שלא לשמוע, יבוא לשמוע.
לא, לא, גם יהיה משהו אחר.
אנחנו מדברים פה על שאלה בסיסית
שמצויה מאוד בעולם הדתי לצערנו,
שאנשים חושבים שתורה זה במקום כל השאר.
זה לא נכון.
התורה זה פסגה של משהו.
זה לא בסיס.
יש בסיס, אבל גם בזה פסגה.
טוב.
אנחנו דיברנו כאן על פרטי
מידת הניקיות, נקיות הדעת,
ואנחנו הגענו, והנה גם שמירת השבתות.
נכון?
טוב, יש פה מהדורות
שונות, אז קשה מאוד.
למשל, במהדורה שאצלי,
מהדורת אשכול, זה בעמוד נומחת.
נכון? נומחת. לך יש מהדורת אשכול, נכון?
יצחק.
לך יש מהדורת לא נומחת.
כן.
אז הנה, מי שיש לו מהדורת
אשכול, זה בעמוד נומחת,
אבל כאמור, יש כל כך הרבה מהדורות,
שקשה לעבור אצל כל אחד.
זה שתי שורות מלמטה.
והנה גם שמירת השבתות
וימים טובים, רבהי.
כן, התחלנו את זה, אני חושב.
זאת אומרת שיש, כל אדם
יודע שאסור לחלל שבת.
אבל, ולכן זה לא בכלל מידת הניקיות,
זה בכלל מידת הזהירות.
אבל יש פרטי הלכות של שבת,
שבין האדם אינם זהירים בהן,
למרות שהן הלכות מפורשות.
זה עימוד אחר.
כן, יש שתי מהדורות של אשכול.
אני מדבר על המהדורה הישנה.
כן. טוב.
והנה גם שמירת השבתות וימים טובים, רבהי,
כי המשפטים רבים.
וכן אמרו, הלכת רבתה לשבתה.
כלומר, הלכה מרובה יש לשבת.
ואפילו דברי השבות.
אף על פי שדברי
חכמים הם, העיקרים הם.
וכן אמרו, לעולם אל תהי שבות קלה בעיניך,
שערי שמחה שבות היא,
ונחליקו בה גדולי הדור.
זה משנה במסכת חגיגה,
שנחליקו אבות העולם.
ומי הם האבות העולם?
זה מתחיל ממחלוקת, זו
המחלוקת הראשונה, כנראה,
שלא הוכרעה בהיסטוריה,
המחלוקת בין יוסף בן יועזר
ליוסף בן יוחנן נשצרדה.
הם מוזכרים במסכת אבות,
גם מוזכרים במסכת חגיגה,
שהם נחליקו לגבי שמיכה.
שהשמיכה, וזה בסך הכל מדובר שם,
על איסור שבות, נכון? ואף על פי כן,
נחליקו בה, ולא הצליחו להכריע
במחלוקת הזאת.
זה הגיע אחר כך לדורות אחרי זה.
יהודה בן טבאי, ושמעון
בן שטח, ואילאל ושמי,
המשיכו להיחלק במחלוקת השמיכה,
למרות שאיסור השמיכה הוא רק שבות.
מה זה שמיכה ומה זה שבות?
תשאל אותו.
הוא הרי לא שאל.
סימן שהוא יודע.
נכון?
למה לא שאלת?
סמיכה היא שומחים על הכוון.
פה דור הדרום שזה המצוות של רבנם.
של מה של?
של רבנם.
כן.
שומחים על הכוון.
איסורי שבות, הם איסורי שבת מדי רבנם.
למשל, אמירה לנוכחים.
האם מותר לי להגיד בשבת,
לגוי לעשות בשבילי מלאכה?
תשובה היא אסור.
האיסור הזה הוא לא איסור
דהורייטה, הוא איסור שבות.
ויש לומדים את זה.
השאלה היא מה?
אז אם מותר לי להגיד לו לעשות איסור דה רבנם?
שבות דה שבות.
גם זה אסור.
אבל יש מצבים שכן מותר לעשות שבות דה שבות.
אז אומרים שזה משון שבות.
וביום השבית ישבות.
והמחילתה משתמע שזה דהורייטה.
כן, במחילתה כתוב, וביום השבית ישבות.
שזה כולל כל איסורי שבות.
שזה איסורים שלא חייבים
עליהם מיטה, סקילה וקראת וכו'.
אבל הם גם אסורים בשבת.
הלכה למעשה אנחנו פוסקים,
שכל דברי המחילתה האלה אינם להלכה,
ושכל האיסורים האלה הם מדה רבנם.
למשל, אמירה לגוי בשבת זה אסור מדה רבנם.
או למשל, איסור תחומין, תחומין דה רבנן.
תחום של, לא של י' ב' מיל,
אלא של אלפיים אמה, זה דה רבנן.
וכדומה.
יש לנו רשות ערבים
דהורייטה, רשות ערבים דה רבנן.
עכשיו, מה זה סמיכה?
סמיכה זה האם מותר לסמוך על קורבן בשבת,
ביום טוב שכל בשבת או לא.
מה זה לסמוך?
כתוב, ושמח את ידו על ראש
העולם, ונרצה לו לחפר עליו,
שאדם צריך כשהוא מקריב כבש,
למשל, לסמוך את ידיו על הכבש.
עכשיו, הסמיכה הזאת היא סמיכה בכל כוחו.
כיוון שאדם צריך להישען על הבאמא.
עכשיו, בר ישו נשען על הבאמא,
הוא עושה שימוש בבאמא בשבת.
הקרבת הקורבן בשבת מותרת.
אבל הסמיכה, לזה האדם סומך את עצמו,
הדבר הזה הוא שימוש בבאמא.
שימוש בבאמא בשבת הוא אסור מדה רבנם.
ואז נחלקו.
אבות העולם, האם מותר לסמוך על
הבאמא ביום טוב שלך בשבת או לא?
בסדר.
והמשנה אומרת, שלעולם
לא תהיה שבות קלה בעיניך,
שערי שבות מדברי החכמים היא,
ובכל זאת, חלקו בה, נחלקו בה אבות העולם.
מה?
אם הם, עליהם בגלל שהוא, אם
הם חלקו, לא הבנתי את המשפט,
לא הבנתי את המשפט מה זה...
המחלוקת הייתה האם יש שבות במקדש או לא.
האם אסורי דה רבנן קיימים גם
בבית המקדש או רק מחוץ למקדש?
מה הסברה שבמקדש אין אסור שבות,
כי כשנקלע על כוהנים, זריזים הם.
כלומר, הכוהנים הם אנשים עם תשומת לב מרובה,
ובמיוחד הכוהנים שעוסקים בעבודה,
שמכשירים אותם צוותים מיוחדים של אנשים,
עם תשומת לב מרובה לכל דבר,
ולכן אין לנו לזרוק זירות דה רבנן במקדש.
ויש... אומרים שכן, גם במקדש.
למה, אבל כשנחלקו בגדולי
הדור, למה זה עושה איזה...
מה שהוא קווה?
גדולי הדור לכאורה, אבות
העולם בעצם, אבות העולם,
לכאורה מה יש להם לעשות?
לעשות דברים בסיסיים.
כשאני עושה, מניאוייזר
אומר, יאי ביתך ותוועד לחכמים.
אבטליון אומר, חכמים יזהרו בדבריכם.
הם עוסקים בדברים יסודיים, לא בפרטי פרטים.
ואתה רואה שבזה הם מתעסקו.
סימן שזה נושא חשוב.
ואולם, פרטי הדינים, למחלקותם,
מבוהרים הם אצל הפוסקים בספריהם.
וכולם שווים לחובתנו ולזהירות המצע.
זאת אומרת, לכן מה שזה אומר,
אדם שרוצה להיות נקי בלכות שבת,
הוא צריך פשוט ללמוד בלכות שבת.
אם לא תלמד, לא תדע.
אני זוכר פעם הרב מרדכא
איליהו, דווקא בחדר הזה,
פעם נתן שיעור בפני רבנים,
והוא דיבר איתם על הזהירות בלכות שבת.
הביא להם דוגמה.
אדם שאישאיר כוס פלסטיק מאוחר בתוך הקיור.
זה מוקצה או לא מוקצה בשבת?
מה אתם אומרים?
אני לא אומר את זה קלתי, אני אשלח שזה מוקצה.
אז זה מה שקלות.
אם זה קרה לפני השבת וראית את זה לפני השבת,
אז זה לא מוקצה.
אבל אם זה קרה בשבת, אז זה מוקצה.
דוגמה.
טוב.
אז אומר, אם לא תלמד, איך תדע?
אז יש כמה דברים כאלה.
טוב.
ומה שקשה עליהמון, עכשיו,
בסדסים צריך גם זהירות.
הרבה פעמים בבנייני שבת,
אנשים ממציאים איסורים איפה שאין איסורים.
אבל איפה שיש איסור, יש איסור.
טוב.
ומה שקשה עליהמון שמירתו,
הוא השביטה מן העסק ומדבר במסעם ומתנם.
זאת אומרת, לעשות איסור מלאכה,
אפשר לומר שרוב בני אדם ששומעים שבת,
אכפת להם, והם לא יעשו איסור מלאכה.
בוודאי, אם יגידו להם שזה אסור, הם ישימו לב.
אבל, לשוחח, איפה כדאי להשקיע
בבורסה, ואיפה כדאי לבנות,
ואיך היה בעבודה, והאם הבוס
היה בסדר או לא היה בסדר,
האם יש עלה של השכה או אין עלה של השכה,
כל הדברים האלה, אסור לדבר בהם בשבת.
זה אסור, לא, זה לא שבות.
יש באיסורי שבת, יש מספר דברים.
יש איסור דוראיטה, יש איסור שבות,
יש איסורים של עובדים בחול, מעשה של חול.
עכשיו, לדבר בשבת, בעניינים
של חול, זה איסור מדברי קבלה.
זה הנביא.
כבר הנביאים אסורו את זה.
תעולם האיסור הזה מבואה בדברי הנביא.
וכיבדתו מעשות דרך אחריך.
ממזוך אבצך, ודבר דבר.
אז גם לדבר בשבת,
יש אפילו במדרש, התוספות מדייקים מהמדרש,
שבשבת צריך לדבר פחות.
שערי משופע, אבל...
טוב, המדרש זה קצת טמוע,
זה בראשית רבא, שאימו של רבי שמעון בר יוחאי,
הייתה מדברת בשבת.
והבן שלה, רבי שמעון,
אמר לה, שבת היום.
אז התוספות למדו מזה,
שבשבת מדברים פחות.
אולי.
זה לא מוכרח, כן?
אבל בכל זאת, התוספות אמרו את זה.
שבשבת מדברים פחות.
יש מקפידים, בשבת, לדבר רק עברית.
מובא בשלה.
רבנו ישעי ואלי ביהורוביץ,
אמר שבשבת מדברים רק בעברית,
אבל שני הדברים האלה שאמרתי
לכם, הם לא מבוארים להלכה.
וודאי שמותר לדבר בשבת
בכל שפה שהיא, וזה רק מעלה.
פה הרמחה לא מדבר על דברים של מדידת חסידות,
הוא מדבר רק על דברים שהם עיקר הדין.
ועיקר הדין הוא, כן, זה לא חומרה,
זה איסור לדבר בעניינים של מסע ומתן בשבת.
כוונה מסע ומתן שלך.
אבל מותר בשבת לדבר על ההשקעות של ביל גייץ,
בגלל שלך אין שייכות לזה.
אלא אם כן, אתה עובד
אצל ביל גייץ, ואז זה אסור.
דברים כמו אקטואליה...
אקטואליה, אקטואליה מותר.
דברי מלאכים.
דברי מלאכים.
דברי מלאכים מותר.
זה מעניינים שייכים למלאכים,
זה מותר רק לדבר בשבת.
דברי חול.
לא אמרנו שאסור לדבר דברי חול בשבת.
אין איסור לדבר דברי חול בשבת.
יש דברים שאסור לדבר דברי חול בשבת,
זה מסע ומטע ותכנון של מה שיהיה ביום חול.
זה דברים אסורים.
למשל, אתה אומר, אני מחר נוסע...
אתה בשבת, אומר, מחר אני נוסע לתל אביב.
אסור לומר את זה.
אבל מותר לומר, אני מחר אהיה בתל אביב,
או אני הולך לתל אביב.
מה ההבדל?
שערים מותר גם בשבת ללכת לתל אביב.
אבל אתה אומר, לא, זה מחוץ לתל אביב.
אבל אם היו סוכות שומרים
בדרך, מה שנקרא בורגנים,
אם היו סוכות שומרים,
היה מותר ללכת עד תל אביב אפילו בשבת.
לכן, כיוון שקיימת אפשרות עקרונית
של הליכה עד תל אביב בשבת,
לכן אין איסור לומר, אני הולך לתל אביב.
אבל נסיעה, שזה דבר שאפשר
לעשות רק באיסור, אז אסור לומר.
אתה יגיד, מה אכפת לי מה זה מחפשת מילים?
כן.
כי ברגע שאתה צריך לשים לב לאיך שאתה אומר,
כבר המטרה הוסגה.
המטרה של ההלכה, של זהירות בדיבור בשבת,
הוסגה בעצם זה שיש גבולות.
אז אחר כך הפרטים של הגבולות זה פחות חשוב.
כן?
אולי פיקוח נפש ואז הוא ייסל את הנפש.
זה לא נותן.
אה, אז זהו, זה של היפה.
נכון? של הטובה.
שמעת אומר, אבל מאחר הוא במצב לפיקוח נפש,
מותר אפילו לנסוע, ואפילו לטוס במסוק וכו'.
אז כנראה שבהגדרה ההלכתית
לא כוללים את האפשרות הזאת.
כן? או... כן, כנראה,
מוכרחים לומר את זה.
שאם לא כן, אז ויטלת
את כל האיסור הזה, לגמרי.
כן.
או למשל, אדם, יש לו גפנים.
יש לו גפנים בגינה, מאוד שמח
לראות איך הגפנים האלה גדלים,
והוא גם רוצה לבדוק האם
הריסוס שהוא שם נגד תולעים,
האם הריסוס הזה גרם לשיפור במצב של הגפן,
ואז הוא יוצא אל הגפן כדי לראות.
זה נקרא, אם תשיב משבת, רגליך.
שאסור ללכת לראות את מצב עסקיו.
זה איסור מדברי הנביאים.
אם תשיב משבת, רגליך.
לעומת זה, אם האדם עובר ליד הגפן,
כי ממלא זה בדרך לבית הכנסת,
או זה הדרך לא יודע לאן, כן?
והוא עובר שם.
ותוך כדי זה הוא גם שמח
שהטיפול יצניח, זה מותר.
לא אמרנו שהמחשבות אסורות בשבת.
מותר בשבת לחשוב איזה מחשבה שרוצים,
כמובן, מודבר במחשבה
שמותר לחשוב אותה גם ביום חול.
אבל זה בסדר.
זה לא המשך הפסוק?
מה?
אם תשיב משבת, רגליך,
לעשות חפצחה ביום קודשי.
וכך יבוא לתת לך שם.
כל פרט ופרט מזה לומדים הלכה אחרת.
וקראת על השבת רונג שיש ממצאת רונג שבת. מה?
מדבר על דבר שלא יהיה
דיבורך בשבת, אלא דיבורך בכל.
אפילו ה... יש עיוורית של שבת.
כן, אבל פה אנחנו מדברים על
איסורים ולא על מידת חסידות.
זה שאני צריך לשנות סגנון
הדיבור של שבת, זה לא הלכה.
ורמחל פה, בפרק זה, בפרק ידע אלף,
מדבר רק על הדברים שהם אסורים ממש.
בסדר?
אז לדבר על מסע ומתן זה אסור ממש.
להשתמש במילים יותר מכובדות
זה... לערך הסלסול של השבת.
כן? אני לא... לא מעבר לזה.
יש... אני הכרתי... אישה
מבוגרת שלא ידעה עברית.
אבל היא גדלה באיזה
קהילה, בדרום צרפת,
ששם היו שרידים של העברית העתיקת.
יותר נכון, של הדיאלקט המקורי של היהודים שם.
כן? בימי הביניים, היו
יהודים בדרום צרפת,
שדיברו איזו שפה שהייתה,
כמו שיש יידיש אצל האחידות האשכנזיים,
היה איזה מין שפה שלהם.
והיו להם שם מילים בעברית.
אותה אישה שלא ידעה עברית,
אמרה לי שתשתוק היו אומרים,
דבר דבר.
אני לא ידע מה פירוש המילים האלה.
כן? אז אני הבנתי,
שמה קרה ליהודים.
כנראה שהם התרגלו שכשמישהו
היה מדבר בשבת, דברים אסורים,
הם היו אומרים לו ודבר דבר.
זה מה שכתוב בתורה,
בגמרא, שמדייקים,
מדבר דבר שלא הייתה דיבוכה בשבת,
כי הייתה דיבוכה ביום חול.
ואז האדם היה שותק.
וזה הפך להיות ביטוי
של, במקום להגיד תשתוק,
הם אומרים דבר דבר.
טוב.
והכלל הוא, שכל מה,
הנה, כאן הרמחן נותן לנו איזה עיקרון נלחתי.
שכל מה שאסור בשבת לעשות
אותו, אסור להשתדל בעבורו,
או להזכירו בפיו.
ולכן אסרו לעיין בנחסיו,
לראות מה שצריך למחר.
ודאי, אני לא אעשה עכשיו את המלאכה,
אבל אני דואג את מה צריך לעשות.
אז הוא הולך לעיין.
או ללך לפתח המדינה,
לצאת בלילה מהרה למרחק.
כן, מה אתה אומר?
למשל, אני צריך לנסוע,
אז אני אהיה יותר מקום לתחנת האוטובוסים.
אסור לנסוע באוטובוסים.
אבל אני אעשה סעודה
שלישית, דווקא אצל החבר שלי,
שגר קרוב למקום, כדי להיות סמוך.
זה אסור, כן.
העניין של כל מלאכתו עשויה זה הלכה?
שתהיה מלאכתו כעשויה?
לא, זה לא הלכה.
זה כאילו, זה מידע טובה.
זה מידע טובה.
יש דברים שהם מידע
טובה בהלכה, מה זה?
ללכת בקומה זקופה.
השולחן ערוך כותב,
אסור ללכת בקומה זקופה.
מה זה אסור לקומה זקופה?
לא שאסור ללכת ישר, ישר צריך.
קומה זקופה זה בסגנון גאוותני.
אסור, כן.
זה גם מגוחך, כן.
אז כתוב בשולחן ערוך, אסור
ללכת בקומה זקופה, זה אסור.
מה המשך של המשפט הזה בשולחן ערוך?
ולא ילך 400 בגילוי הראש.
שימו לב להבדל.
לגע בקומה זקופה, להשתמש
השולחן ערוך בביטוי, אסור.
לגע בגילוי הראש, ולא ילך.
מה זה אומר? שזה לא אסור.
אלא זה רק מידע טובה.
זה מידע טובה, זה הצעה
טובה. שלא ילך אדם
400 בגילוי הראש.
יש אבחנה, צריך לדעת לעשות את האבחנות האלה.
יש אדם בלי כיפה.
מאיפה זה כתוב שצריך לשים כיפה?
כן, מה אתה אומר?
לא, מה זה מה שהוא אמר?
כשתהיה כסף גרעה... כתוב,
ששת ימים תעשה מלאכה.
מה זה תעשה?
שאדם צריך להכניס, נכנס לשבת,
הוא צריך לחשוב כאילו שהמלאכה
כבר לא קיימת. הכל נגמר.
למרות שהוא לא גמר. אבל
מנטלית, הוא צריך להיות בראש של,
גמרתי את המלאכה שלי.
אז אמרתי שזה לא הלאכה,
אלא שזה מידע טובה.
אסור לבדוק שעות של
טובוסים בשבת?
דוגמה. אסור לבדוק שעות של טובוסים בשבת?
אסור.
נכון.
כן?
אבל מותר כן להסתכל מתי נגמרת השבת.
זה כן.
אבל נותר ללמוד
במבחן של חוד?
האם מותר ללמוד במבחן של חוד?
לימוד איננו דבר אסור.
לכן, זה מין כמו... אנחנו
מדברים על להשתדל
עבור דבר שאסור לעשות אותו בשבת.
כיוון שמותר
ללמוד חוכמה, אז
אין לי אסור ללמוד.
אז זו השאלה.
לגבי הכנת מבחנים,
נגיד, יש לי ביום ראשון,
בבוקר, יש לי בחינה במתמטיקה.
האם מותר לי בשבת ללמוד
למתמטיקה? התשובה היא.
זה תלוי. אם אתה בלחץ
מהבחינה, אז אסור.
לא, זה באמת מה שאני אומר.
אם אתה לא בלחץ מהבחינה,
אלא אתה אוהב ללמוד מתמטיקה,
כי אתה אוהב ללמוד חוכמה.
לימוד חוכמה בשבת מותר.
זאת אמנם מחלוקת
בין הרמב״ם לבין הרשבה,
אבל אנחנו פוסקים תמור הרשבה שמותר.
בסדר?
מבחן בתורה?
מבחן בתורה.
אתה בלחץ, ואתה צריך
ללמוד... כן, זה מותר.
כי לימוד תורה הוא דבר
שיש בו קדושה, זה בסדר.
זה עובדים דרך כלל.
מה? איזה עובדים דרך כלל?
למתמטיקה.
אדם אוהב מתמטיקה.
אדם נמשך
אחרי הנוציאות הטבעיות,
הוא לומד מתמטיקה,
לא שיש לו נטייה ללמוד מתמטיקה.
נכון, נכון.
זה עונק שבת שלו.
מותר לטייל בשבת או לא?
האם מותר לטייל בשבת או לא?
מותר, נכון?
אדם אוהב את חוק מתמטיקה.
למה שהוא לא לימד?
זה מאוד מעניין אותו.
כמה זה שתיים ועוד שלוש?
הוא אוהב את זה. מותר.
מה הבעיה?
זה כתוב בשולחן ארוך, מה שאני אומר.
זה לא המצאות שלי. בסדר?
יותר מזה, להתעמל בשבת, מותר או אסור?
אסור! אסור להתעמל בשבת.
לשחק כדורסל?
מותר.
מה ההבדל?
להתעמל אין בזה ענע מצד עצמו.
אלא ביש שאתה רוצה להיות בריא.
לכן, אדם עושה מאמצים,
אסור לעשות מאמצים בשבת.
אבל אם אתה אוהב
לשחק כדורסל, כי זה סתם כיף לך,
זה העונק שבת שלך, זה מותר.
זה שולחן ארוך, שחור על גבי לבן.
נערים הנהנים מריצתם
וקפיצתם, מותר.
זה כתוב בשולחן ארוך.
נערים, כן, ודאי. הרי מי נהנה מכדורסל?
זקנים לא אוהבים.
השולחן ארוך כותב נערים.
בחורים, בני 15, 16, הם ככה בשבת.
נמאס להם כבר, לא רוצים
לשמוע, יש שיעור מעניין
בהלכה, זה בסדר,
אבל רוצה, זה מותר.
רב, אני חשבתי לגבי רמיכה.
אגב, אני רוצה להגיד לכם משהו.
יש תשובה של הרמה, רבינו
משה איסרבס, שהמארשל
שלח לו, מדוע
ציטטתה את דברי אריסטו התמה.
איך אתה מצטט את אריסטו?
אמר לו הרמה, תדע לך
שאני למדתי את זה רק בשבת?
כשכולם היו הולכים
לטייל, אני למדתי פילוסופיה.
כן?
טוב?
טוב.
איפה היינו?
עוד מה שואל?
טוב, בסדר.
אז, ועשרו, כן, הממשל,
יש עוד דבר, הממשל,
שבת. האם מותר לאדם, יש
כל מיני דברים, אני לא משנה,
הרמה, נכתב שבת מוצרת,
אבל אני מדבר עליך, לשים לה רייספורט,
לשים להם נכנסי... ג'וגינג?
כן, לראות כמו באמצע השבוע.
האם ג'וגינג מותר בשבת?
האם מותר לעשות ג'וגינג בשבת, אתה שואל?
התשובה היא, אסור, בגלל
שזה גורם לאדם להזיע,
וכל פעולה שגורמת
באופן יזום לאדם להזיע, אסורה
בשבת. גם אם הוא נהנה מזה?
גם אם הוא נהנה מזה. אסור להזיע בשבת.
אבל, למשל, יוגה, שזה לא גורם
לשום הזער, מותר.
כדורסל זה דגלול של בלי להזיע.
לא, כדורסל זה משהו אחר.
כי קפיצה, כי זה, זה סוג
של שעשוע. מה שאין כאן
הג'וגינג זה לא שעשוע.
זה סתם, זה כמו התאמנות.
זה בשביל להיות בריא. זה משהו אחר.
כן.
מה?
זה מבצעי תנועות של ימון
נגד שכיבות שמיכה, וזה בתור
משחק בין החברה. שכיבות שמיכה
בתור משחק.
כן. תחרות בין החברה.
תחרות בין החברה.
תחרות בין החברה.
זה באמת, זה גבולי.
זה גבולי. צריך לדון בזה.
טוב.
והכלל הוא, אז בואו נמשיך.
ולכן אסרו להיין מנחסה
לראות מה שצריך
למחר, או ללך לפתח המדינה,
או ללכת לאמיר על המרחק.
ואסרו לומר, דבר
פלוני, העשה למחר,
וסחורה פלוני תקנה למחר.
וכן כל כך נוצא בזה.
והנה, עד הנה,
דיברתי, אז זה בסדר,
המסקנה הכללית של כל מה
שקראנו כאן, אילחוד שבת, צריך
ללמוד. בסדר? אם לא, אז אי אפשר
לצאת נקי מאלחוד שבת. טוב.
אבל אם הספורט
נדרש בשבת לשם בריאות נפשית
אחרת, יש סכנה
לשלום
בי?
בית.
מה זה קורה בשלום בית?
איך ספורט ושלום בית?
הוא יושב עם אגם.
אה, אם לא, אז הוא ייתן מכות לאשתו.
הוא לא עשה טוב, יש
להם עצמם שהוא עשה טוב.
יש בדיני תוכחה, זה דברי
שזה אסור, אבל בכל מקרה,
זה לא מתאיר. אלא שהשאלה היא
איך אנחנו רוצים להוכיח אותו על זה?
כן, זה הרב קוב כותב
במידות ראייה, במידת תוכחה,
שכאשר באים להוכיח מישהו,
צריך להיזהר, האם החיסרון הזה
שאנחנו רוצים להוכיח אותו עליו,
לא מציל אותו מחיסרון יותר גדול.
לפעמים אתה אומר לבן אדם,
זה שטויות מה שאתה
עושה, כדורגל זה שטויות וכו'.
והוא שומע עליך, ועכשיו הוא מכה את אשתו.
מה לגבי
זילות השבת?
זילות השבת זה דבר
חמור, אסור לזלזל בשבת.
זו השאלה, לא?
מה?
או שלא הבנתי את השאלה?
אלא מה, הוא דיבר
על כדורסל, כנראה.
זה היה כדורסל יום שבת, זה נראה לא טוב.
לא דבר על זה, במידת תוכחה.
נערים, נערים לובשים עכשיו בגדס פורט,
משחקים כדורסל בשבת.
הוא תואם שיש בזה זילות השבת.
נכון?
ומדוע שלא נגיד שיש בזה עונק שבת?
נכון?
השולחן הערוך יודע מה שהוא כותב, לא?
רבי, מגיע לשאלה, אשקייף,
אם אדם משחק על דשא,
זה אשכטיפורנות?
אה, אתה אומר, שיש
בעיה של אשקייף.
שאדם
משחק על הדשא
בשבת, והזהה שלא משקע.
שאלה יפה.
תשובה, אסור לשחק על דשא בשבת.
בכל מקרה, לא קשור לזה.
לא בגלל אשקייה, לא בגלל
אשקייה, כי זה בכלל לא הכוון,
הוא לא מתכוון, דבר שלא מתכוון מותר, וכו'
אלא יש בו בעיה אחרת, גם לא בגלל שבית,
אלא בגלל שיעשה גומות.
ריצה במקום שבו
יעשה גומה, זה אסור.
לכן, לשחק על מגרש,
שבו יש דשא, בשבת אסור.
וגם מה שנקרא
המשחקי כדורגל
המוניים, גם זה אסור.
יש תשובה של הרב קוק על זה.
מה שמותר לשחק בכדור
בשבת, מדובר באופן
שאיננו ארגון
המוני, שחבר'ה באים לראות,
ויושבים על הטריבונות, זה אסור בשבת.
זה אסור מכמה דברים?
כי זה אחד מהדברים שמזלזלים בשבת.
כתוב בירושלמי, לא חרווה ירושלים,
אלא על ששיחקו בה בכדור.
והמפרשים של הירושלים
מסבירים מה זה ששיחקו
בה בכדור, בשבת.
אז זה לא שיש איסור
לשחק בכדור בשבת, למרות שלכאורה
יש מחלוקת בזה בין מרן לבין
הרמה, אבל הרמה הוא עמקל.
אלא הכוונה שזה באופן של
ארגון המוני של הדבר הזה.
הבדלים בין כדורגל וכדורסל יש גם.
לכן אני הבאתי את הדוגמה של כדורסל
כדי לצאתי לחובת כל הדעות.
אני עכשיו לא נכנס לפרטי ללכות שבת.
זה רק מפני שאני מזכיר את זה.
אני מזכיר את זה.
שאלה כללית.
כל כך הרבה פרטים יש בשבת
וכמעט לא מזכירים.
מה זאת המשכן, מיית המשכן?
נכון.
זה כבר הערה של המשנה במסכת חגיגה.
שילחות שבת כהעררים
מתלויים בשערה, שמקרא מועט
והלכות מרובות, לעומת הקורבנות
שזה מקרא מרובה והלכות מועטות.
מיית המשכן, שאיכרו
זה היה אפילו... נכון,
זה דבר שהוא לא רלוונטי.
הרי אף אחד לא מתכוון לעשות קרשי זהב.
נכון? אף אחד לא צריך לעשות את זה.
גם אפילו אחרי משה לא היה צריך לעשות את זה.
אז למה התורה כל כך העריכה בזה?
מכאן אתה למד שספר התורה
הוא לא ספר הלכה.
כלומר, הקריטריון שעל פיו
התורה החליטה איפה להעריך, איפה לקצר
זה לא קשור בכלל
לשאלה של מה עושים.
כי הספר תורה שבכתב
אין מטרתו ללמד אותך מה לעשות.
אלא ללמד אותך
את הנהגת השם בעולמו.
ואם אתה רוצה לדעת מה לעשות
בשביל זה יש תורה שבאה לפה.
בסדר?
האם משחקים... למשל כתוב
בתורה לא תעשה כל מלכה.
אז אולי התורה תסביר לי מה זה מלכה.
במקום להשאיר אותי ככה.
מה?
זה לא כתוב מפורש.
כלומר, זה דרשה מה שאתה אומר.
שזה לא מודיעים את זה
ממלכות המשכן.
הגמר אומר, אבל למה התורה
שבכתב לא אמרה את זה?
שהיא תגיד לי.
למה היא לא אמרה?
היא לא אמרה כי זה לא מעניין אותה בכלל.
התורה שבכתב לא נועדה ללמד אותך הלכות.
בסדר?
האם משחקי חברה מערביים
למשפחה זה בסדר בשבת?
או עדיף דברים בסגנון השבת?
מה זה משחקי חברה מערביים?
אה, מונופול.
מה?
מונופול, ריסק, דברים כאלה.
ריסק? סיכון, מה שאתה... מה?
רגע, רגע, רגע.
רגע, רגע, רגע.
רגע, חבר'ה, חבר'ה, צריך להבין פה משהו.
אנחנו לומדים פה את פרק יהודי א'
פרק יהודי א' עוסק רק בדברים
שהם עיקר הדין ולא מדעת חסידות.
בסדר?
ועיקר הדין הוא
משחקי מונופול, ריסק וכולי
מותרים בשבת.
מותר. האם זה ראוי
לשבת? אז זה לא פרק יהודי א'.
זה כבר מדעת החסידות, זה
התהרה וכל מיני דברים כאלה.
יש דברים נוספות. צריך מאוד
לדעת להבחין בין
מה שמותר ומה שאסור.
אז זה אומנם
מותר, משחקי מונופול
בשבת, אבל יש עניין גם שראו
בשבת שאדם מתעסק בדברים של
קדושה ותהרה וכו'. אבל אתה לא יכול להגיד
שאדם הוא עבריין אם הוא עשה אחרת.
האם האדם
ימנע מאשתו
שצריכה לצורך
בריאות לעשות הליכה
בשבת ללכת?
הליכה מותרת בשבת.
ואפילו אם זה
לצורך בריאות, מאחר
וגם הבריאים שאינם חולים
עושים את זה, אז זה לא
ניכר ולכן זה מותר.
אבל הליכה
שיש לה אופי ספורטיבי
היא אסורה.
אלא אם כן, יש
מהלכות בדין רפואה בשבת.
זה רפואה מותרת, זה רפואה אסורה.
אבל דבר שגם הבריאים
עושים אותו ולא ניכר שאדם עושה
בשם רפואה, הדבר הזה מותר בשבת.
בעצם בזה שאני מענג
את עצמי בשבת, אז אני מענג
את השבת? בזה שאתה מענג
את עצמך בשבת, אתה
בזה מענג את השבת. יפה.
לכן, תיקח
עוד שניצל.
אתה רוצה עוד עוגה? קח, יאללה.
זה עונג שבת. אז למה, מה
מה הבעיה? למה
כאילו... למה מה? למה בזה
שאני מענג את עצמי זה מענג את השבת?
זה נקרא עונג שבת.
השבת מבסוטה
שאתה התענגת.
זה עושה לך טוב. זה כמו אימא פולניה.
כן? לא, למה לא...
תאכל בני. זה עושה לי
טוב. כן?
למה לא אמרו, כאילו,
תענג את עצמך בשבת, לא אמרו לענג את השבת?
כי באמת, למה לא
אמרו לענג עצמך בשבת,
אלא אמרו לענג את השבת?
פשוט, בגלל מה שאני אמרתי.
זאת אומרת שאתה צריך לעשות את זה
מסדר אידאל.
אם היית אומר לענג עצמך
בשבת, היית עושה את זה סך הכל
מתוך מגמה איגואיסטית.
אם אתה בא לענג את השבת, אתה אומר, אני מצידי
הייתי מוכן גם לצום, או הייתי מוכן
לאכול כמה ביסקוויטים. אבל,
כי זה בשביל השבת, אז אני עושה את זה.
כן? זה המשמעות
של הביטוי. כן?
ויש משאירות נפש אדירה,
כמו איזה סעודה שלישית.
אבל אז היא כבר לא... אם אני אוכל
בסעודה שלישית היא כבר לא...
זה שונה. כי אדם נהנה מהאוכל
של סעודה שלישית. צריך, כמובן,
ללכול יותר מדי בסעודה שנייה, כדי שיהיה לו
קצת תיאבון.
טוב.
איפה היית?
והנה.
עד הנה
דיברתי מן קצת המצוות
מה שאנו רואים שבני אדם נכשלים
בהם על הרוב.
כן? הרי הוא לא דיבר על כל המצוות.
הוא דיבר על גזל, עריות,
לשונרה, חילול השם,
שבתות וימים טובים.
זה מה שהוא דיבר.
זה הראשי מה שהוא דיבר עליה.
אבל זה לא כל המצוות.
זה חלק גדול, אבל זה לא הכל.
אבל הוא מאלה נלמד בכל שעור ערבי.
שאין לך איסור, שאין
לו ענפים מופרטיים.
הם חמורים והם קלים.
ומי שרוצה להיות נקי, צריך שיהיה נקי מכולם
וטהור מכולם.
וכבר אמרו, שינייך כעדר הרחלים.
מה?
רחל זו צנועה.
ככה ביום ישראל
צנועים אוכשרים במלחמת מדיין.
רב הונה, כי במלחמת
מדיין זה לא היה פשוט,
שמה טיפלו בנשים
המזנות את ישראל.
ברור שהם יצאו למלחמה
עם כל התשוטים שלהם וכו'.
אז זה לא היה כל כך פשוט.
ואף עד ככן, היו צנועים
אוכשרים במלחמת מדיין.
רב הונה בשם רבך האמר,
שלא הגדים אחד מהם
תפילין של ראש
לתפילין של יד.
כן, שזה ודאי.
למה צריך להגדים תפילין של יד קודם?
מהפה העיקרון?
מה?
מעלין בקודש ואין מורידים.
שיש קדושה יותר גדולה בתפילין של ראש
מאשר תפילין של יד.
לכן מתחילים מהנמוך, תפילין של יד,
ומחר כך תפילין של ראש.
מה?
והיה להיות על ידיך,
ולתות עפרות בין עיניך.
כן, אבל מזה למדו עיקרון כללי?
מעלין בקודש.
לא היה משה משבחן,
ולא היו יוצאים משם
בשלום.
כן?
וכן אמירו בירושלמי, המספר בן
השתבח ליוצר,
עבירה היא בידו, וחוזר
עליה מאורחי המלחמה.
עכשיו יש פה בעיה. הירושלמי הזה
שכתוב בירושלמי, המספר
בן השתבח ליוצר, עבירה היא בידו.
איפה זה כתוב בירושלמי?
תשובה?
זה לא כתוב בירושלמי.
אז למה הוא אומר
שזה כתוב בירושלמי?
כי כתוב בהגאות מימוניות
שזה כתוב בירושלמי.
אז איך
הגאות מימוניות תלמידו של מארמי רוטנבורג
כתב
שזה כתוב בירושלמי?
אבל זה לא כתוב בירושלמי.
הוא שאל מישהו.
אני שואל איפה זה התחיל?
זה התחיל מזה שיש הרבה
מובעות, במיוחד
לבעלי התוספות
שהביאו דברים בשם
הירושלמי שלא נמצאים בירושלמי
שלפניהם.
אז או שהיה להם
ירושלמי אחר משלנו
כי הרי חלקים הגדולים
של הירושלמי היו כל אייבוד.
או שהם
קינו במילה, בשם ירושלמי
כל מיני מדרשים, גם כן, שלא הגיעו
לידינו, וגם להם קראו ירושלמי.
אז זה יכול להיות.
למשל כמו ש
כתוב בהגאות מימוניות
שכתוב בירושלמי
שמי שישן בראש השנה
אז
ישן מזלוק של כל השנה.
כתוב
בהגאות המימוניות, בשם
תלמוד ירושלמי.
זה לא כתוב.
אבל שם הציטוט הוא ציטוט בערמית
ירושלמית.
מן דה דמיך ברש שטה, דה מיך מזלי
דה חולה שטה.
האם צריך
גם במלחמה להיות נקיים?
הרי שבן אדם
מלחם
צריך הוא במידה מסוימת ומוגבלת
מידה של אכזריות
ולכן מידת הנקיות צריך להגבילה
לוחם.
אתה צודק?
ודאי שיש דברים במלחמה שהותרו.
יש התנהגות
של האדם שהיא אסורה
שלא משעת מלחמה, שהיא מותרת
במלחמה כדי שהוא יוכל להילחם.
זה נכון. אבל
לא הכל הותר. יש דברים שנשארו
אסורים. אז מה שנשאר אסור, אז אסור.
בסדר?
פה מדובר על האדם הזה שהקדים
תפילין של ראש ותפילין של יד
זה כלומר לפני שהוא יצא למלחמה.
שאם יש לו
אווירה כזאת, אז הוא צריך
לא לצאת למלחמה כי הוא לא בטוח
שהוא יילחם כראוי.
יש קשר דווקא
בין העניין של התפילין
למלחמה?
כן, ודאי שיש קשר
בין עניין התפילין
לבין עניין המלחמה.
כי מה זה תפילין של יד?
זה קדושת המעשים.
ביד אדם עושה מעשים.
תפילין של ראש זה קדושת המחשבות.
אם האדם יש לו הפסק
אז כתוב שם
שמי שמפסיק בתפילין של יד זה תפילין של ראש.
כלומר, הוא לא שלם
ממה שהוא עושה.
כלומר, העולם התיאורטי והעולם
המעשי אצלו לא מאוחדים. אז עדיף
שלא יצא.
אגב, זה לא להלכה כל מה שכתוב כאן.
האיש הירה וירח על עבר
ילך וישוב לביתו.
אז מה זה ירה וירח על עבר?
יש לנו שלוש דעות בחזרה.
דעה אחת שאומרת
שירה מהעבירות שבידו.
יש מי שאומר
שלא יכול לעמוד
בכשרי המלחמה.
יש מי אומר שלא יכול לראות
חרב שלופה.
כן, הוא רואה חרב שלופה
זה עושה לו אוהב.
זאת אומרת, הוא פציפיסט.
הוא פציפיסט חורוני.
וההלכה היא, כתב הרמב״ם,
מה זה הירה וירח על עבר?
שאינו יכול לעמוד בכשרי המלחמה.
לא שירה מהעבירות שבידו.
אף על פי אישה
יש דעה כזאת במשנה,
אבל היא לא נפסקה להלכה.
בסדר? אגב, מעניין, כתב רבי נחמן
ברסלב, מה זה
ירה מהעבירות שבידו?
המילה ידו הכוונה יכולתו.
זאת אומרת, יש בידי
לעשות כך וכך. מה זה בידי?
יש לי יכולת.
אז נדבר באדם שהוא ירה לא מהעבירות
שהוא עשה, כי הוא לא עשה
עבירות, אבל הוא ירה מן העבירות
שהוא יודע שהוא יכול לעשות.
בידו.
ועדיין היו נשארים לוחמים?
כן. לא, האמת היא ככה.
מה זה ירה מהעבירות שבידו?
האם זה אומר שמי שיצא
למלחמה, לא היו לו עבירות?
לא.
זה אומר שהוא יצא למרות, והוא לא ירה מזה.
יש לו עבירות, אבל הוא לא ירה מזה.
אז זה בתימיה?
זה הכוונה. יש לו עבירות.
בסדר, יש לי עבירות, אבל אני יוצא למלחמה.
לא ירה.
זה כמו בעדו?
למען זה, אדם שבגלל שיש לו עבירה,
הוא, ויראה, אז סימן שהוא לא יכול להילחם.
אדם כזה לא יכול להילחם.
זה מה שאומרת.
אז הליכות שאנחנו יכולים ללמוד היום, נגיד,
לעולם העסקים, שיש מלחמות עסקים,
אני יודע, כל מיני דברים
כזה, מוקדים משהו כזה.
לא, לא, לא. מלחמה זה מלחמה.
אבל אני סילמתי פה, עניין של מלחמת מידיין.
לא היה שם... האפקר
נותן על הזלות וכל...
כן, מלחמת מידיין, שם.
אז הם יצאו למלחמת מידיין
בצמירות?
זאת אומרת, אף על פי שאין צריך לבדוק
איזה נשים ידעו משקב וזה לא וכו',
אבל מחשבתם נשארה תאורה.
נכון?
ושם כתוב, כתוב שם, שהם
אמרו, מדי ערעור לא יצאנו.
נכון?
לכן הם הקריבו את הזהב שם, למה?
לתאורה ורע.
אבל בהתנהגות מעשית, הם היו צנועים.
בעצם, אז הוא בא להגיד
פה, לא שעל מעשים קטנים,
תראה איך הקב' כולו תראה איתך,
אלא שעל הגודל של המעשים
הקטנים, כאילו על ה...
שהוא אומר פה, נגיד, על הדוגמאות
שבמעשים קטנים, כביכול...
הוא אומר שיש דברים שהם ניחור הקטנים,
גם הם בכלל לא עיסו.
אז הוא בא להגיד בעצם שהדברים הקטנים האלה,
הם תורינים בכובע משהו גדול?
הוא אמר, מה מכפידה על דברים קטנים?
מה אכפת לה לתורה? אם זה דברים קטנים,
אז שלא תכפיד, אלא כנראה שגם הדברים הקטנים
חשובים.
טוב, האם חייל שלא נקי
לא צריך לצאת למלחמה?
הרי היום יש חיילים שלא נקיים מבחוץ.
מבפנים הם נקיים מתוך סגולת
ישראל, אבל מה הם מכניס?
שהם יעשו חשבון, מה?
שמפקדי הצבא יחליטו, הם
יוצאים אותם למלחמה הזו.
טוב.
דווקא אנחנו רואים היום, כל הפרשה האחרונה,
שהייתה במינוי של קצין בכיר ביותר,
עדכמה שהתודעה הציבורית
היא שאדם שמוציא אותך למלחמה,
גם צריך להיות נקי בתחומים אחרים.
זו איזו מחשבה מעניינת.
זאת אומרת, הציבורית
הישראלית, זה לא מדובר על דתיות.
מדובר של התחום של דרך ארץ,
של מידות, של נקיות בדברים פשוטים,
שאדם צריך להיות נקי.
הוא לא יכול לצאת למלחמה תחת
פיקודו של מישהו שבעיניי הוא לא נקי.
טוב, וכן אמרו בירושלמי,
המספר בין ישטבח ליוצר,
אגב, אחד הדברים שמחשידים
את המקור הזה בשם הירושלמי,
שברכת ישטבח הרי לא מוזכרת בתלמוד בכלל.
אין ברכת ישטבח בתלמוד.
מה לעשות?
יש ברכת עשיר, אולי קשור.
אביראי ביעדו וחוזר עליה מרוכב מלחמה.
הרי לך, עד איכן צריך להגיע הדקדוק?
אגב, יש מנהג אצל כמה קהילות של יוצאי תימן,
שמוכרים את המצוות בין ישטבח ליוצר.
ראיתם את זה?
בין ישטבח ליוצר, החזן אומר
עכשיו מוכרים את המצוות.
מפתיחת האכל, הפטרה וכו'.
האם הדבר הזה הוא מותר או אסור?
שאל אותי יהודי תימני האם זה מותר.
כתוב פה כתוב שאסור.
התשובה היא שזה מותר.
מותר, כיוון שהדבר הזה
לא הוזכר במפורש בתלמוד,
אלא רק בהגעות מימוניות.
אז יהודי תימן יכולים בהחלט לומר, בסדר,
אבל לא כתוב פה מוכרים את המצוות.
כן, יש הבדל, נכון, אתה צודק, גם זה יש.
זה נפסק.
זה סיפר עם החזרה שלי, רכילות.
כן, רכילות.
כל המצוות נעלים בקודש, זה נורא ידיע.
לכן זה מותר.
מי שיגיש שזה אסור, שיביא רעיון.
כן.
אם כבר הזכרנו את זה, איך
מותר לעשות מחירה בשבת?
איך מותר לעשות מחירה בשבת?
עד כאן השאלה.
תשוב, מחירת מצוות זה צורך מצווה מותר.
זה לא.
חוזר מה, איך בית הכנסת יתקיים?
תמכור ביום חול, כמה חברים
מגיעים למניין ביום חול?
בשבת, כולם בית.
זה גם מכניס מטע, אני מבין.
כתוב, הרי גם הפייסות שהיו עושים
ביום הכיפורים, זה משהו מדהים.
אנשים ולילים, עבודת כהן גדול
ביום הכיפורים, כולם מתרגשים, נכון?
משהו סי של קדושה.
אז כתוב שם שהיו עושים פייסות.
מה זה פייסות?
היו עושים אגרלות שם, מי
זוכה בחלק הזה של הקורבן,
מי עושה את זה, מי עושה את זה וזה.
והיו עושים שם עבודה מאוד
רצינית שם עם מצוואות וכל,
כדי שהציבור שבא לראות את המקדש, שיתרגש.
היו מתרגשים מהמחירה.
אז כנראה זה חלק מהעירת שמיים של האנשים.
בהתחלה היו עושים בכלל תחרויות, בריצה, נכון?
היו עולים בכבש של המזבח.
נכון?
טוב, שם בסוף זה נגמר לא
טוב, אבל היו עושים את זה.
טוב, מכאן שפעילויות בעלות אופי,
אני אתי אומר, של דינמיקה פוצצתית וזה,
זה חלק מן ההלכה.
זה חלק מהעיר.
הרי לכאן צריך להגיע הדקדוק
והנקיות האמיתית במעשים.
הנה, כמו שצריך נקיות
במעשים, כך צריך נקיות במידות.
עכשיו אנחנו מדברים על משהו יותר מסובך.
עד עכשיו דיברנו, שולחן ארוך.
בעצם מה שכן אמנו עד עכשיו
זה שצריך ללמוד את ההלכה.
אבל יש דברים שהם לא בהלכה, לא
בהלכה המעשית, אבל בהלכה של המידות,
וגם שם יש הלכות.
וזה כבר יותר מורכב.
אדם עלול להיכשל.
למשל, יש לחפץ חיים ספרים
מעניינים, לא כך ידועים,
של ספר אהבת חסד, שלחפץ חיים, מכירים?
זה ספר שדבר על הלכות חסד.
אבל יש גם ספר שנקרא מצוות הלבבות.
אני לא זוכר מי כתב אותו, זה
חכם אחד מרוסיה לפני מאה שנה.
כל מיני דינים בהלכות שקשורות להרגשות.
למשל, אסור לכאוס.
אסור לכאוס, זה איסור.
כאס הוא אסור.
גאווה זה איסור.
אז מה הגדרות של ההלכות האלה?
זה יותר רבה, יש להם דברים מסתכלים ומפורקים.
כן, נכון.
אז יש איסורים גם.
זה לא רק מידרה, זה גם איסור.
אז אם זה איסור, יש לזה גבולות בהלכה.
גם זה צריך לדעת.
הנה, הוא אומר, וכמעט שיותר
קשה הוא על נקיות במידות,
ממה שהוא במעשים.
כי הטבע פועל במידות
יותר מה שהוא פועל במעשים.
הרי במעשה, יש גבול למעשה.
אתה לא יכול לעבור.
יען, המזג והתכונה הם או
מסייעים או מתנגדים גדולים להם.
וכל מלחמה שהיא נגד נטיית
הטבע, מלחמה חזקה היא.
והוא מה שפרשו במאמרם זה על
איזה הוא גיבור הכובש את יצרו.
לא אמרו איזה הוא גיבור זה שמרים משקולות.
למרות שהוא גם גיבור.
אבל זה יותר קל להרים
משקולות, מאשר לכבוש את יצרו.
מה?
תלוי גם באיזה משקולות.
כשאתה מכנן את הקב' ברוך
הוא בשם גיבור, מה הכוונה?
הקב' ברוך הוא נקרא גיבור.
סימן שהוא כובש את יצרו.
כלומר שהוא גובר על ההתפשטות האינסופית שלו.
הרי אם יש אלוהים, נצלצל את עצמו?
כן. אם יש אלוהים לא יכול להיות שיש עולם.
נכון?
אבל בכל זאת יש עולם. איך זה יכול להיות?
הוא גובר על יצרו.
זה לכן אתה גיבור לעולם ה' נכון?
ככה אומרים בעמידה.
כשהקב' הוא גיבור, נותן מקום למציאות.
זה נקרא ירעת שמיים.
הירעה שיש לה שמיים.
כתוב בגארתו ברא שחכים.
בהתחלה הקב' הוא ברא את הרכיאה.
הרכיאה כאילו נותן מקום,
איזו בועה כזאת בתוך המציאות.
אבל כל פעם הרכיאה רצה
לימס ולמלא מחדש את החלל.
עד שהקב' הוא גאר ברכיאה,
זה יקפיא את הרכיאה.
כמו צעקות באומנויות לחימה,
שאיפה מימים זה מקפיא את האדם ממונך.
ועד היום הזה הרכיאה
לא נופל בגלל הגארה הזאת.
זה נקרא שיש לה שמיים ירעה, ירעת שמיים.
מה?
תשובה למה?
אה, מה זה שהקב' הוא גיבור?
שהקב' הוא גובר על המוחלטות שלו.
הרי כפי שאפשר להגיד יצר,
באלוהות הכוונה שהוא לא נותן מקום לזולתו.
וכאן הוא נותן מקום, זה הוא קובש את יצרו.
ומה הגוון על לכבוש את יצרו?
לכבוש את יצרו, הכוונה שהוא
מתגבר על הנציאה הטבעית.
אמנם אין טבע באלוהות, אבל
הייתי אומר, יש עצמות באלוהות.
העצמות האלוהית לא נותנת מקום לשום דבר אחר.
ולפעל בכן, יש מקום לעולם.
אז אם יש מקום לעולם, אז
הקב' נקרא קובש את יצרו.
ומה זה נקרא, מה נקשר כמון נטייה אם יש לי...
אדם נגיד מאוד אוהב מאכל מסוים.
והוא גובר על עצמו ולא אוכל אותו.
כן?
נגיד יש בוטנים.
כן?
הוא אומר, אני אקח רק חמש עשרה בוטנים.
הגיעה הבוטן החמש עשרה,
הוא אומר, עכשיו צריך להפסיק.
יש עוד בוטן שש עשרה.
אבל הוא החליט שלא.
קובש את יצרו.
זה לגבי בוטנים, אבל אפשר להגיד דברים אחרים.
גם שקדים, דובדבנים.
טוב, עד כאן להיום.
שלום.