הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הפרק על היצר הרע | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ה’: הגאולה – חורבן הגוף או חיזוק הגוף? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

איך ולמה המצוות בטלות לעתיד לבוא? | אורות הקודש ד’, יפעת גילוי המצוות | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

היטהרות מכבוד מדומה וקניית כבוד אמיתי

הרב אורי עמוס שרקי

כ״א באדר ב׳ ה׳תשע״א (מרץ 27, 2011)

מילות מפתח:דוד המלך, הרב משולם רוט, ידיעת התורה, כבוד, כבוד אמיתי, להתפרנס מן הצדקה, פרנסה, קנאה, שאול המלך

Play Video

Autoscroll:

‫אנחנו ממשיכים ללוחץ בלימוד ‫ספר מסילת ישרים, מעת רמחל.
‫בסוף פרק יד א', גמרנו את פרק יד א'? ‫לא, לא גמרנו.
‫דיברנו על הכנעה.
‫מה שכתוב כאן.
‫כן.
‫על מה התחיל שאול רובל דוד, כן?
‫הכנעה, התאווה והכבוד, שהכבוד ‫הוא זה שמביא את האדם לעובדנו
‫ואפילו אצל אנשים גדולים, כן?
‫לפעמים יש איזו נטייה דקה מן הדקה
‫שהיא מתגנבת לתוך הנפש של אהבת הכבוד.
‫אנחנו בעיקר סוף פרק יד א', כן?
‫על מה התחיל שאול רובל ‫דוד, אלא מפני הכבוד שנאמר
‫ותעננה הנשים המשחקות לתומרנה.
‫היכה שאול וגומר, מה זה גומר?
‫בעלפיו ודוד, ברי ובותיו,
‫והיא שאול עוינת דוד מהיום ההוא והלאה.
‫כלומר שהיה איזושהי כנעה
‫בגלל ששיבחו את המעשים של ‫דוד יותר מן המעשים של שאול, כן?
‫זה שנשים משחקות.
‫זה שנשים משחקות, מה זה מה הבעיה?
‫כל באישה ערבה.
‫כל באישה ערבה, כן.
‫אז יש על זה דיונים שלמים ‫בין הפוסקים, איך זה יכול להיות.
‫אז יש מי שכתב שעש כל העדה היו כולם קדושים
‫ולכן זה לא עשה להם שום ‫דבר רע, זה לא עורר יצר הרע.
‫והאמת היא, ראיתי בחידה ‫שהוא כותב שכשיש אשרת שכינה,
‫אז אין כל באישה ערבה.
‫וזה היה כנראה בניצחון במלחמה,
‫זה הייתה אשרת שכינה מבוחלת וכדור.
‫טוב, אבל העיקר, הוא הביא את זה ‫לא בשביל ללמוד על דיני כל באישה,
‫אלא כדי ללמוד על הסכנה של הכנעה.
‫מי גרם לו ליואב שיעמיד על את המסע?
‫אלא הכבוד שאמר לו דוד, אם ‫לא שר צבא תהיה לפני כל הימים.
‫כללו של דבר, כלומר אפילו יואב ‫שהיה זה שעמיד את מלכות ישראל,
‫הפך לרוצח בלרגע בגלל בעיה של כבוד.
‫כללו של דבר, הכבוד הוא ‫הדוחק את לב האדם יותר
‫מכל התשוקות והחמדות שבעולם.
‫ואילו לזה, כבר היה, האדם ‫מתרצה לאכול מה שיוכל,
‫ללבוש מה שיחסר בתו, ולשכון ‫בבית שתסתירו מן הפגעים,
‫והיה פרנסתו קלה עליו, ולא ‫היה צריך להתייגע ולהשאיר כלל.
‫הרי מה האדם כבר צריך? הוא צריך איזה קיר,
‫ארבע קירות מקסימום, וגג, וילבוש משהו,
‫זהו, מה כבר, מה תאכל? ‫לחם, זה לא כל כך יקר, נכון?
‫יכול לחם. ‫אלא מה, אנשים רוצים מאכלים מכובדים,
‫וזה בושיים בחתונה, לא יהיו 70 סוגי סלטים,
‫וארבע עשרה סוגי בשר,
‫ואם האולם לא יהיה מצופה בזהב ויעלומים,
‫אז זה באמת בעיה, לכן ‫אדם משאבד את עצמו וכו',
‫אז כל הדברים האלה, כל ‫השטויות האלה, התחיל מינה כבוד,
‫כמו שאנחנו אומרים, בברכת ‫המזון, הרחמנו יפרנסנו בכבוד,
‫מה מפרנס אותנו? הכבוד.
‫ואילו לזה, כבר היה, האדם ‫מתרצה לאכול מה שיוכל,
‫ללבוש משהו, זה כבר היה.
‫אלא שלבלתי ראות עצמו שפל ופחות מרעב,
‫מכניס עצמו באובי הקורא ‫הזאת, ואין קץ לכל עמלו.
‫ועל כן אמרו רבותינו זכרונם ‫נברכה, הכנעה והתאווה והכבוד.
‫מוציאים את האדם מן העולם.
‫אז כן כבר הסברנו שהכנעה זה אצל ילדים,
‫התאווה אצל מבוגרים והכבוד אצל הזקנים.
‫אבל האמת היא שמשלושתם יש בכל שלושת הגילים.
‫והזהירונו, אל תבקש גדולה ואל תחמוד כבוד,
‫כמה הם שמטענים ברעב וישפילו ‫את עצמם להתפרנס מן הצדקה,
‫ולא יתעסקו במלאכה שלא ‫תהיה מכובדת בעיניהם ירעתם,
‫פנים עד כבודם.
‫פירוש הדבר, ומעדיף, נתרגם ‫את זה למושגים מודרניים,
‫לקבל הבטחת הכנסה מביטוח לאומי,
‫ולא ללכת לעבוד בבית המטבחיים.
‫למה? בית המטבחיים זה מקום מלוכלך,
‫למרות ששם מקבלים מזכורת טובה.
‫מה שאין בביטוח לאומי הוא להתפרנס מן הצדקה.
‫היש לך הוללות גדול ‫מזה, ויותר ירצו בבטלה,
‫המביאה לידי שעמום ולידי זימה ולידי גזל,
‫ולידי כל גופי העבירות, שלא ‫להשפיל מעלתם ולהבזות כבודם,
‫המדומה.
‫אז אין לו מה לאכול בבית, ‫ויש לו בעיות עם הילדים,
‫אבל הוא לובש בגד מכובד,
‫כי אמרו לו בקוילל שהוא ‫חייב ללבוש כובע וחליפה,
‫זו עליה הרבה מאוד כסף.
‫הוא לקח את זה בהשאלה, ‫גמח מיוחד לחליפות,
‫ולאו רק שלא יתבזה בלעבוד במטבח.
‫אבל אם היה עובד במטבח, עם בגדי עבודה,
‫לפחות היה לו קצת כסף, ‫ויכול אז ללמוד תורה בשקט.
‫זה מה שכתוב כאן במציאת ‫ישרים, זה לא נמצאת איתו.
‫ואומנם, מה?
‫יש כבוד שכאילו, ראוי ‫לבן אדם לשמור עליו.
‫ודאי שצריך לרשמור כבוד.
‫רק שהכבוד לא צריך להיות של שטוט.
‫למשל, שאדם חושב שהעבודה מסוימת היא בזויה,
‫ועד רבה גדולה מלאכה שמכבדת ‫את בעליה, זו הכבודה באמת.
‫אבל יש כאילו, לדוגמה, כמו ‫שאמרו, בתמטבחיים שזה...
‫נו, מה רע לעבוד באמת על מתבחיים?
‫אין שום בעיה, אבל אני אומר סתם מלאכה
‫שבאמת מחשבת שזה משהו... ‫לא יודע, לעבוד בפח הזבל.
‫לעבוד בזבל. מה הבעיה בלעבוד בזבל?
‫אבל אפשר להגיד שזה לא הכי חורק.
‫אני לא יודע, גם אני עובד בזבל.
‫לא, זאת אומרת, כל אדם עובד בזבל.
‫כלומר, לא באמת.
‫אלא שיש כל מיני סוגי זבלים.
‫יש זבלים גשמיים, שהם ‫סך הכול רק זבלים גשמיים.
‫ויש זבלים רוחניים ונפשיים.
‫הרופא במה עוסק, הפסיכולוג ‫במה עוסק, הרב במה עוסק.
‫זאת אומרת, זה מדריך... והפוליטיקאי.
‫כן? כל אחד עוסק בזבל שלו.
‫זאת אומרת, אני לא מבינת בעיה.
‫דווקא הזבל הגשמי, ‫זה שאוספים מן הפחים,
‫זה הכי פשוט לעבוד בו.
‫זה מה מרוויחים הכי הרבה.
‫לא רק שמרוויחים הכי הרבה,
‫אבל דווקא זה הדבר הכי מכובד שיש.
‫סך הכול, אתה מנקה את העולם.
‫זה יופי.
‫כל העולם כולו זקוק לניקיון,
‫וכל המלאכות באות לנקות את העולם.
‫אז כולנו, כולנו עובדים בזבל.
‫נאמרה בזה.
‫מצויין.
‫כן?
‫בכלל, כל העולם הזה, נאומת ‫המלאכים, נאומת הנשמות,
‫מה זה פה?
‫זה לא זבל.
‫כן? טוב.
‫אז לכן לא צריך להיו...
‫לבדה שאתה אדם ישמור על הכבוד שלו.
‫כן? למשל, אדם שעובד ‫בזבל, עכשיו הוא צריך להתפלל,
‫אז הוא צריך להחליף ‫בגדים, לשטוף את הידיים,
‫להכין את עצמו וכדומה.
‫כן?
‫לא מלמד אדם ללמד עצמו אמנות נקייה.
‫לעולם ילמד אדם לבנוע אמנות קלה ונקייה.
‫נכון.
‫אז למשל, אחת העבודות ‫הקלות והנקיות ביותר שיש,
‫זה העבודה בזבל.
‫היום יש מכונות, עם ‫זה מירים את הפחים,
‫בלי שום בעיה, יש לך כפפות הנקיות,
‫אין שם שום מגע עם שום נחלוך, ‫יש לך מטתים גדולים והכול,
‫מצוין.
‫מה?
‫אתה יוצא מבוסם, תוך שעה ‫וחצי גמרת את כל המשמרת,
‫עושה מקלחת, לומד תורה כל היום.
‫מה הבעיה?
‫זה דווקא אמנות קלה ונקייה.
‫למה? לא שעה וחצי, שלוש שעות.
‫בסדר?
‫כל שער הזמן אדם לומד ‫תורה, אשריך אל כה.
‫הרי הרמב״ם אומר דוגמה, ‫הרי שהייתה מלאכתו,
‫שהיה עוסק במלאכתו שלוש ‫שעות, ובתורה תשע שעות.
‫כן?
‫ככה הרמב״ם מציע הנורמה.
‫אתה עוסק במלאכתך שלוש ‫שעות, לומד תורה תשע שעות.
‫נו, מה רע בזה?
‫לעומת זה, יש מלאכה שממש ‫איננה קלה כלל וכלל, מהנדס, כן?
‫שסתם מהנדס כדי להרוויאר,
‫צריך לפחות לעבוד על זה ארבע עשרה שעות ביום.
‫נו, אז איפה הקלה ונקייה?
‫כן?
‫לפעמים עלי זה יכול ליצור חילול השם,
‫שאנשים רואים שאדם ‫שהוא תלמיד חכם ולומד וכו',
‫אבל הוא עובד בעבודות שמפחות בעיני הציבור
‫הם אפשרות כמשפלות כאלה.
‫אתה צודק, אתה צודק.
‫כלומר, יש הלכה שלא ממנים בראש הציבור,
‫דהיינו מלך או משהו כזה, מי ‫שעבודתו בזויה בעיני הציבור.
‫כן? אז אחד כזה באמת לא יוכל להיות מלך.
‫לא נורא. כמה מלאכים צריך?
‫אחד.
‫כן? כמה לומדי תורה יש בעם ישראל?
‫מאות אלפים. זה בסדר.
‫אז אחד.
‫נסדר שאחד לא יעבוד בזה ‫כדי שהוא יוכל להיות מלך,
‫כי צריך מלך בכל זאת.
‫בסדר.
‫טוב.
‫כתוב שמשעה שאדם יטמנע פרנס על הציבור,
‫אסור לו לעשות מלאכה בפני ציבור.
‫כלומר, אסור לו לעשות לפני כולם.
‫לא שאסור לו לעשות מלאכה,
‫כי זה באמת לא יעלה על הדעת ממה הוא יחיה,
‫אלא שהוא לא עושה מלאכה בפני כולם.
‫למשל, הוא לא יתקן את המעקה שלו
‫או יעשות בעבודת אינסטלציה ‫כשיהיה שוברים ושוויים.
‫בסדר.
‫טוב.
‫ואומנם, הנה פה, אתה רואה שרמחן,
‫הוא לא נפתע לכל הספרות האלה,
‫הוא אומר, אמנם, חכמנו, ‫זיכרוננו וברכה שאורנו,
‫וידריכונו תמיד בדרכי האמת, ‫אמרו, אהוב את המלאכה.
‫אוסנה את הרבנות.
‫מה זה רבנות אצל חזל?
‫סחרה. סחרה, זה נקרא רבנות.
‫מה, זה כבוד?
‫מה? כבוד?
‫לא, זה שליטה, שלטון.
‫רבנות פירושו שלטון.
‫כלומר, אומר לך, תשמע, ‫יש לך אפשרות לקבל ג'וב,
‫או יש לך אפשרות למלאכה, ‫הסחרנים אמרו, אהוב את המלאכה,
‫אוסנה את הרבנות.
‫אבל על זה יש שאלה ששואל רבי חיים וולוג'ין,
‫שאלה בהחלט במקומה.
‫אם כולם יקיימו את דברי המשנה הזאת,
‫אוסנה את הרבנות, אז מי יקבל סחרה?
‫מי יקבל רבנות?
‫כל אלה שאוהבים את זה.
‫אבל אמרו, אוסנה את הרבנות.
‫מי שממניע אותו בכל מקרה.
‫יפה. כלומר, לכן אומר רבי חיים וולוג'ין,
‫הכוונה, אוסנה את הרבנות, ‫לא נאמר, אל תשמש ברבנות,
‫אלא תשמש ברבנות, ותסנה ‫את כל הכבוד שנותנים לך,
‫שיהיה לתואבה בעיניך.
‫איך הוא אומר?
‫כן. ואמרו עוד, פשוט נבלתה בשוקה,
‫ולא תימר גברה רבא ענה כהנה ענה.
‫כן, דברים מפורשים.
‫האם כל מי שמתפרנס מנת צדקה,
‫האם הוא לא לומד מסעידת ישרים?
‫אני מאוד מקווה, כי אם ‫הוא גם לומד מסעידת ישרים
‫ובכל זאת מתפרנס מנת ‫צדקה, אז זה באמת בעיה.
‫עכשיו, לא תמיד יש אפשרות.
‫למשל, כתוב שמי שזקוק לצדקה ‫ולא לוקח, הרי זה שאופך דמים.
‫אבל מי שלא צריך ולוקח, ‫אז זה באמת לא בסדר.
‫אינו נפטר מן העולם עד שהזדקק באמת.
‫טוב.
‫אבל לא פשוטים.
‫אגב, למשל, רמחל עצמו, ‫אם היית פרנס, הוא היה רופא?
‫לא, הוא לא היה רופא.
‫רמחל היה נותן שיעורים ‫ברטוריקה ובלוגיקה, כי זה לא תורה.
‫רטוריקה ולוגיקה זה לא תורה.
‫הוא נותן שיעורים.
‫זה היה מפרנס.
‫התלמידים שלו שלומדו רפואה.
‫היו לא תלמידים.
‫התלמידים שלו בישיבה, ‫הם היו בכלל לומדי רפואה.
‫הם היו סטודנטים לרפואה.
‫באוניברסיטה של פדווה.
‫אבל אני מדבר על רמחל עצמו.
‫רמחל לא למד רפואה, או ‫שכן למד, אבל לא בזה עסק.
‫הוא היה נותן שיעורים בלוגיקה וברטוריקה.
‫בגלל זה גם הוא כתב שני ספרים על זה.
‫ספר ההיגיון, על לוגיקה, ‫וספר המיליצה על רטוריקה.
‫כי צריך לחיות עם משהו, לא?
‫טוב.
‫ואמרו עוד, הוא לא ידע שהוא צריך לקבל כסף
‫מה... לא יודע, לא משהו כזה.
‫רמחל.
‫טוב, אולי לא הסבירו לו.
‫כן.
‫ואמרו עוד.
‫אז זה מה ש... ואמרו עוד, כן.
‫פשוט נבלתה בשוקה, ‫ולטעמה גברה רבה ענה כעננה.
‫ואמרו עוד.
‫לעולם יעבוד אדם עבודה ‫שיזרה לו, ועל יצטרך לבריות.
‫האמת היא שהמשפט במקור, ‫בגמרה, הוא אפילו יותר חריף.
‫לעולם יעבוד אדם עבודה ‫זרה, ועל יזדקק לבריות.
‫אחר כך הגמרה אומרת, ‫עבודה זרה, סלקדה, אתה?
‫איך יכול להיות? אסור לעבודה זרה.
‫ולא, אפילו עבודה שהיא זרה לו.
‫כן? כלומר, אתה לא מוכשר לעבודה הזאת,
‫אתה דווקא קיבלת הכשרה בנושא אחר,
‫ועבודה הזאת לא מתאימה לך.
‫לא לפי האופי שלך, לא לפי האידאות שלך וכולי.
‫אבל בכן זה עדיף מאשר שתקבל
‫אשלמת הכנסה מביטוח לאומי.
‫זה עדיף, אלא מה?
‫אז למה באמת הנוסח הראשון היה עבודה זרה?
‫במיוחד כשמייחסים את המשפט הזה למושה רבנו,
‫כשמושה רבנו אמר,
‫לעולם יעבוד אדם עבודה זרה ועל יזדקק לבריות,
‫והנכד שלו מזה למד לעבודה עבודה זרה בפועל.
‫אז למה מושה רבנו לא ‫נזהר ולא הוסיף שתי מילים?
‫כן?
‫מה? כן, הנכד שלו, עבודה עבודה זרה.
‫מה, שם יהונתן בן שבואל.
‫כן, שהוא יהונתן בן גרשום.
‫כן.
‫טוב, יעיין הכבודו בספר שופטים,
‫שם על יקרת הסוף, יש שם דיון, סיפור על זה.
‫ובתמיכה, אז שאלו שם, ‫שבדן שאלו את הנכד של מושה,
‫אתה הנכד של מושה ואתה עובד עבודה זרה,
‫אמר, אני קיבלתי מאבי אבא שאמר,
‫לעולם יעבוד אדם עבודה זרה ועל יזדקק לבריות.
‫ושם פה אני מקבל מסקורת טובה
‫ויש לי מה לאכול ולשתות, אז...
‫כן, אז השאלה היא, למה ‫משהו רבנו לא נזהר בדבריו?
‫למה הוא לא אמר, לעולם ‫יעבוד אדם עבודה שהיא זרה לו?
‫כי במדרגה של משה רבנו, לעבוד ‫במלאכה שאיננה מתאימה לך,
‫זה באמת עבודה זרה.
‫כי דרך המלאכה אני עובד את השם.
‫ואם זה לא ראוי לי, אז זו עבודה זרה.
‫אלא שזאת עבודה זרה מותרת.
‫עכשיו, אני זקוק שזה לתרגום לעברית שלי.
‫עבודה שהיא זרה לו.
‫עכשיו, למה באמת יעבוד אדם עבודה זרה
‫ולא יזדקק לבריאות?
‫כי להזדקק לבריאות, ‫זה עוד יותר עבודה זרה.
‫ברור.
‫כן, ובאמת העבודה של מי שמנקה את העולם,
‫אכן מכבדת את בעליה.
‫מכבדת שווה מתטעה.
‫נכון, מטטה זה מכבד.
‫כן.
‫העבודה מנקה את הבן אדם.
‫יפה.
‫טוב, טוב.
‫אז מה שאמרו כאן?
‫כלל הדברים, הממשל היה,
‫בטוניס היה יהודי אחד, ‫הרב מצליח מזוז עליו השלום.
‫הוא היה רב העיר ואב בית הדין של העיר.
‫והוא התפרנס כל ימיו מצורפות.
‫הוא היה צורף, ומזה היה חי.
‫היה בניו יורק רב גדול, הרב ‫מנחם מנדל שנרסון מלובביץ'.
‫הוא שימש כאדמו, האדמו רשווי של חבל.
‫ממה הוא חי?
‫אין שם יפה.
‫הוא היה מהנדס, הוא היה מהנדס,
‫והוא תכנן עוניית מלחמה של עצי האמריקאי,
‫ועל זה היה מגיע לו תמלוגים לכל החיים,
‫ומזה הוא היה חי. זאת הייתה המספורת שלו.
‫כן?
‫אף פעם לא קיבל פרוטה על תורה.
‫ככה ראו.
‫כן.
‫אז כלל הדברים, כן, אז איזה...
‫יש פה הרבה מאמרים, האמיתי ‫שאפשר להביא הרבה מאמרים
‫של חז'ל בשבח המלאכה, והגנות ‫של ההזדקקות לבריאות וזה,
‫אבל הוא הביא קצת, הוא כבר הביא מספיק.
‫כן. סליחה, כבוד הרב.
‫לקבל מלגה מקולל, ישיבה, מכון מעיר.
‫זה דבר פסול?
‫בוא נוסיף על זה עוד שאלה.
‫מסכורת למי שמלמד במכון מעיר, זה דבר פסול?
‫תשובה. וודאי.
‫זה כתוב פה.
‫אסור לקבל כסף על תורה.
‫וודאי שזה דבר פסול.
‫מה? מה אתה אומר?
‫תשלום על ביטול הזמן.
‫תשלום על ביטול הזמן, ‫איזה מין תירוץ זה, תגיד לי.
‫תמיד הרי ביטול הזמן. למה?
‫מה שכתוב על רבי אבאו.
‫שרבי אבאו, כשהיו באים אליו לדין,
‫אז הוא היה אומר לבעלי ‫הדינים שבאו להדיין אצלו,
‫הוא אומר, אני מוכן לדון אתכם
‫אם תשלמו באותו זמן למישהו שיחליף אותי בדקל.
‫כלומר, הוא יהיה עובד בלגדור תמרים מן הדקל.
‫אז יש לו מלאכה.
‫עכשיו, הוא בטל מן המלאכה שיש לו.
‫אז בגלל זה, אני מקבל תשלום.
‫אבל מה זה, לכן סחר בטלה, מה ‫שנקרא, זה סחר בטלה ממלאכתו.
‫יש לו מלאכה, רק הוא בטל ממנה.
‫האם אינו מלאכה בכלל? ‫זה נקרא שהוא בטל ממלאכתו?
‫לא שייך בכלל.
‫כן, זה כמו שכתוב גם כן שבכל העיר צריך,
‫ככה משנה מפורשת, צריכים שיהיו עשרה בטלנים.
‫מה זה בטלנים?
‫איזו תשובה של הרמב״ם בנושא הזה?
‫מה זה בטלנים?
‫שהם בטלים ממלאכתם לצורכי ציבור.
‫זאת אומרת שיש להם מלאכה, אבל כל פעם שהציבור ‫צריך אותם, הם עוזבים את המלאכה באמצע
‫והולכים לעבוד בנושא שהציבור צריך אותם.
‫כן? זה הכוונה.
‫ההוא סנדלר, ההוא רופא, הוא זה, פה ושם,
‫הוא עוזב באמצע. למה? הציבור צריך אותו.
‫זה נקרא בטל ממלאכתו.
‫זו ההלכה המקורית.
‫עכשיו יוצא לפי זה שכל מה שאנחנו ‫עושים פה כולל מה שאני עושה, זה פסול.
‫ברור?
‫אז למה עושים את זה בכל זאת?
‫יש תירוצים.
‫התירוצים, יש לי אותם.
‫רק צריך לדעת שתירוצים זה רק תירוצים.
‫בסדר?
‫פה אנחנו מדברים על האמת.
‫האמת הבסיסית זה שאדם צריך ‫להתפרנס מכוח עצמו ולא מכוח זולתו.
‫עלה. כן, בבקשה.
‫עבודה שהיא חסד.
‫מה?
‫עבודה שהיא חסד, שהרמות שלה היא חסד,
‫זה עושה פעולה אנשים... ‫כל עבודה זה חסד.
‫אני בעל מה קולט, זה לא חסד?
‫אתה צריך חלב בבוקר לבן שלך.
‫זה עסקים.
‫זה עסקים, אבל אני עושה ‫את זה בשביל לפרנס אותך.
‫בשביל מה?
‫עבודה שחיית, עבודה שחיית, ‫שחיים מוכנים, דברים כאלה.
‫אם יש איזה גם כן הרמת ‫כזה, שאין ספק להתפרנס.
‫האם אסור להתפרנס מעבודה סוציאלית?
‫בעבודה שהיא... שאלה ‫קורה בזה שאתה עושה את זה.
‫אם אתה מידע שעושה את זה, עושה את התירוץ.
‫יש בערך שאלה, למשל ברית מילה.
‫אדם מוהל.
‫זה מצווה, נכון, למול את ילדי ישראל.
‫נכון? מצווה.
‫אסור לקבל על זה כסף.
‫נכון? זה הלכה.
‫פורש.
‫אז איך יחיו המוהלים?
‫איך יחיו המוהלים?
‫אז יש פטנטים.
‫יש פטנטים.
‫בסוף, אתה מזמין את המוהל, ‫אתה מכין לו מראש את המעטפה
‫ואתה שם לו את זה בתוך הערכה של הדברים
‫שצריך להכין לברית.
‫אתה דוחף לו את זה.
‫כן? אבל אסור לו לבקש ממך.
‫כן?
‫לעובד סוציאלי זה לא קרה.
‫לעובד סוציאלי. אז איך הוא עובד סוציאלי?
‫היה צריך להיות גם כן... ‫אסור לקבל על זה כסף, בעיקר.
‫מה?
‫אתה אומר שהיום, באמת הם מקיימים את זה,
‫לכן הם לא מקבלים כסף.
‫אה, זה טוב, בזה הם קיימים מצווה גדול.
‫כן. אז אני אומר, היום יש ‫לנו כל הטירוצים שבעולם,
‫היום יש קוללים ויש רשיישיבס
‫ויש רבני הערים ויש כל מה שאתה רוצה.
‫כל הטירוצים מצאו.
‫והטירוצים קיימים בספרי ההלכה.
‫אפשר לעשות מערימות מאוד ‫יפות של טירוצים, יש הכל.
‫אבל צריך לדעת, זה טירוצים.
‫הלאה.
‫ולכן רמחאל, שהוא איש אמת, אומר לנו את האמת.
‫כלל הדברים.
‫הכבוד הוא
‫מן המכשולות היותר גדולים
‫אשר לאדם.
‫ואי אפשר לא להיות עבד נאמן לקונו
‫כל זמן שהוא חס על כבוד עצמו.
‫כי על כל פנים, נצטרך למעט ‫בכבוד שמיים, מפני שכלותו.
‫זהו מה שאמר דוד המלך עליו השלום.
‫הוא נקל אותי עוד מזאת, והייתי שפל בעיניי.
‫למי הוא אמר את זה?
‫למכל בת שאול, נכון?
‫מה הייתה הבעיה שם?
‫הביאו את ארון הברית.
‫כן? הביאו את ארון הברית מבית אבינדב.
‫ואז דוד היה מפזז ומחרקר לפני ארון השם.
‫עכשיו, הבעיה היא שזה מלך.
‫כן? הוא מלך ישראל.
‫והוא מתחיל לעשות כל מיני ריקודים כאלה.
‫עכשיו, יותר מזה.
‫הרי מה לבש דוד?
‫דוד הבש אפות בד.
‫מה זה אפות בד? זה סוג של סמלה.
‫כן? סמלה של גברים.
‫זה מה שלבש דוד עם חגורה.
‫וכמובן, כשהוא רוקד, זה מתרומם לכל הכיוונים.
‫כן? לא מכובד כל כך.
‫רואים את מלך ישראל שנגלה, כן?
‫לעיני המהותיו.
‫אז מיכל בת שאול, שהיא ‫מאריסטוקרטיה ותיקה וזה,
‫אומרת, זה מה נכבד היום מלך ישראל?
‫ככה מתנהגים.
‫אז הוא אומר, ונקלו אותי ‫עוד מזאת, והייתי שפל בעיניי,
‫כי זה לפני השם שאני מתבזה.
‫זה לכבוד השם.
‫וכתוב שם, ולמיכל בת שאול ‫לא היה ולעד עד יום מותה.
‫מה זה קשור?
‫פשוט, היא שייכת לאריסטוקרטיה ההכרה.
‫יש עקרות בכבוד המרובה, המדומה הזה, נכון?
‫וזה מה שגורם לזה שלא היה לה ולעד.
‫אם כן, מהם אתם רוצים ‫לקבל שכר מלימוד ללמד תורה?
‫נו, מה אפשר לעשות?
‫עם ישראל אישר בלי תורה.
‫גם מגייסים את השואה לצורך זה.
‫אומרים, בגלל השואה,
‫מתו לנו הרבה לומדי תורה והרבה רכתנים וחמים,
‫צריך להחזיר את הלימוד וכו'.
‫לא יודע כמה זמן השתמשו בטירוץ הזה כבר.
‫זה כמה זמן יש לו? 65 שנה כבר.
‫טוב, בסדר, 65 שנה, עוד לא החזרנו מה שהיה,
‫וכולי, ועם ישראל כל כך זקוק לזה,
‫והיום בכלל החיים קשים בגלל ‫שלוקחים מס מתלמידי חכמים,
‫ולפי ההלכה אסור לקחת מס ‫מתלמידי חכמים וכולי וכולי.
‫כן, מה אתה אומר?
‫אז זה מה מאפשר לתת תירוץ עם כל אחד,
‫יכול לתת תירוץ עם כמה שהוא רוצה.
‫נכון.
‫אבל בעזרת השם הלכם ה-22 אין מקום לתירוץ עם,
‫אז מה, אם ישראל יקבלו הונש אחד יקול... ‫לא, התירוצים הם תירוצים טובים.
‫זה צער לדעתי תירוצות.
‫התירוצים הם תירוצים ‫טובים, אני לא מבין את הענות,
‫אפילו אחרי 120 שנה אפילו יקבל ‫שכר על זה, כן, כן, כן, ודאי, אלא מה?
‫צריך שאדם לא יבוא מתוך ‫עמדה נפשית של זה מגיע לי.
‫בשביל זה אני לומד תורה.
‫אני... כדאי ללמוד תורה, למה? ‫יש הרבה כסף, יש הרבה כבוד.
‫שיקול כזה, אז זהו כן יענש.
‫אם הוא עוסק בתורה בגלל ‫שעל ידי זה הוא ירוויח כסף,
‫ועל ידי זה הוא יקבל כבוד, ‫אז באמת על זה הוא יענש.
‫דבר נוסף, דבר שודאי לא צריך לעשות,
‫זה שאדם שעובד, אז השידוך של ביטו פחות טוב.
‫כן? שזה הפך להיות בושה להיות מי שעובד.
‫זה ממש הערוריה.
‫כן? זה בניגוד גמור למוסר של היהדות.
‫אם כל התירוצים שיגידו ‫בעולם, זה לא יכול לעבור.
‫נגיד אצלי זה לא עובר מסך,
‫האם תראה לעצמי שגם אצל ‫הקב' הוא, למרות שלא שאלתי אותו,
‫זה גם כן לא עובר מסך.
‫שמי שעובד, אז השידוך שלו דפוק בגלל זה? ‫מה פתאום.
‫כן. הלאה.
‫מאנישים אותו על זה שהוא עובד.
‫הלאה.
‫וזהו מה שאמר,
‫היה יהודי אחד מגדולי הפוסקים ‫במאה ה-20, הרב משולם רות.
‫הוא היה, מאז שהגיע לארץ, אחרי השואה,
‫במשך כ-30 שנה בערך, ‫הוא עבד כפקיד בבנק.
‫והוא היה מגדולי הפוסקים.
‫טוב, כתב שאלות ותשובות כל מבשר.
‫וזהו מה שאמר דוד המלך עליו השלום.
‫הוא נקל אותי עוד מזאת והייתי שפל בעיניי.
‫והכבוד האמיתי אינו אלא ידיעת התורה באמת.
‫וכן אמרו זכרונם נברכה, אין ‫כבוד אל התורה שנאמר כבוד,
‫חכמים ינחלו, וזולתא אינו ‫אלא כבוד מדומה וחוזב,
‫הבל, ואין בו מועיל.
‫וראוי הנקי להנקות
‫ולהתאר ממנו
‫טהרה גמורה, אז יצליח.
‫כן, זה כנראה הדבר הקשה ביותר,
‫לכן זה גם מובא בסוף כל הרשימה של אחרי
‫גזל, עריות, מידות רעות, ‫הונאה, שקר, חנופה וזה בסוף,
‫במה הוא מסיים את פרק י' א', הרמחן?
‫בכבוד.
‫והנה, קללתי עדהנה רבים
‫מפרטי הנקיות, וזה בניין אב ‫לכל שאר המצוות ומידות כולם,
‫ישמע חכם ויוסף לקח
‫ונבון תחבולות יקנה.
‫אז מה זה הנקיות לפי רמחן?
‫להיזהר בענפי האיסורים.
‫לא בדברים שהם מידת חסידות, ‫אלא בדברים שהם איסור ממש.
‫הענפים, כי הרי לכל איסור ואיסור יש ענפים,
‫והענפים לא תמיד גלויים,
‫ענפים דקים, אבל גם הם בכלל איסור,
‫ואני איזהר בזה, הרי הוא מנקייה הדעת.
‫עד כאן ברור? טוב.
‫והנה, אינני יכול להכריש
‫שיש קצת תורך לאדם
‫להגיע אל הנקיות הזו.
‫לעומת הזהירות ‫והזהיריזות, שזה יחסית פשוט,
‫זה רק תלוי ברצון, כאן יש תורך.
‫אף על פי כן, אומר אני,
‫שאין צריך כל כך, כמו שנראה לכאורה.
‫והמחשבה בדבר הזה קשה מן המעשה.
‫כלומר, ברגע שאתה מתרגל לנקיות,
‫אתה רואה שזה הרבה ‫יותר קל, במה שחשבת,
‫כי כאשר יסים האדם בליבו,
‫ויקבע ברצונו בקביעות להיות ‫מבעלי המידה הטובה הזאת,
‫הנה, במעט הרגל שירגיל עצמו ‫בזה, תשוב לו, קלה הרבה יותר
‫ממה שהיה יכול לחשוב.
‫זה דבר שניסיון יוכיח אמיתו.
‫כן, כשאתה רואה, ‫למשל, אתה לומד הלכות.
‫יש בערך מיליון הלכות.
‫אז מה תעשה? מיליון זה קשה מאוד.
‫כן, אבל בוא נהיה מעשיים.
‫במה זה מסתכם הלכה למעשה?
‫זה הרבה יותר פשוט ממה שחשבת.
‫כן, זה כמו שאנשים, למשל, ‫שבעולם לא שמרו שבת,
‫לראשונה הם רוצים לשמור שבת.
‫אז מה הם עושים?
‫לוקחים ספר, הלכה.
‫ואז הם בודקים, וואי, זה ‫צריך לעשות, זה צריך לעשות.
‫זה מייאש.
‫אתה עושה שבת אחת, ‫שתיים, אצל חברים דתיים,
‫תראה שזה הרבה יותר קל.
‫כן, כמו שפעם היה איזה יהודי אחד
‫שהיה בקיבוץ, ויום אחד ‫החליט לחשוב על עצמו קצת.
‫והתחיל להתקרב ליהדות, ‫והוא הסתכל ממרום הרי הגליל,
‫על ים התיכון, והתחיל להבין ‫שהוא צריך לחזור בתשובה.
‫ואז הוא אמר, טוב, אבל אני ‫לא יודע איך עושים את זה.
‫ירד אל העיר הקרובה, ‫אלוהי נהריה, וחיפש ברחוב,
‫שאל אנשים, האם אתם יודעים איפה יש רב?
‫טוב, אמרו לו, כן, מקום זה וזה,
‫יש יהודי, הוא הרב של ‫העיר נהריה, הרב כלר.
‫נכנס אותו בחור צעיר,
‫זה היה בתקופה שאז לא היו הרבה בעלי תשובה.
‫זה בחור חילוני, קיבוצניק, ‫בלונדין, עיניים כחולות,
‫נכנס, דופק בדלת,
‫הרב כלר מקבל אותו, אומר, אני ‫רוצה לחזור בתשובה, מה עושים?
‫הרב קצת מופתע, לוקח ספרון,
‫אומר לו, קח את זה, זה הקיצור של חנרוך,
‫אומר, תקרא את זה, כל ‫מה שכתוב שם, תעשה.
‫הוא אמר, לא.
‫טוב, הוא התחיל לקרוא, ‫עשה כל מה שכתוב שם.
‫הכתוב שם מה שכל פעם ‫שלמשל, עוברים ליד המזוזהה,
‫צריך לנשק את ‫המזוזהה, וצריך לקרוא,
‫כך וכך וכך, איזה מזמור שלם,
‫וכל מיני דברים, ותפילות, וזה וזה,
‫והיה עובר מחדר לחדר בתוך ביתו,
‫וכל פעם שצריך לעבור מחדר ‫לחדר, היה לנשק את המזוזהה,
‫והרב אמר לעשות את זה.
‫זה מה שקורה כשעושים דברים, ‫בלי להכיר את הדברים מקרוב.
‫לא, ברוך השם, אחר כך בחור הזה,
‫באמת, הבין שמדובר רק במצבים מיוחדים,
‫כשיוצאים לנסיעה ארוכה, וכו', וכו'.
‫באמת, ברוך השם, הוא ‫אחר כך, הפנים את הדברים,
‫ובנה את מכון מאיר, ‫ובנה תורה שכל כולה,
‫הערת פנים, וכו', ונורמליות.
‫כן.
‫אבל זה לקח לו זמן ‫בהתחלה, הוא היה חדש.
‫ואז הוא הקים מכון מאיר, מכון נורא,
‫ועוד הרבה דברים טובים.
‫ואתה רוץ מאיר. טוב.
‫למה אין תורך בזהירות?
‫להפך, זה יותר קשה מהניקיות.
‫פשוט מאוד.
‫כי בזהירות מדובר להיזהר מן הרע הגלוי.
‫כלומר, יש דברים שהם ‫רעים, וגלוי שהם רעים.
‫ולכן, זה לא כל כך קשה,
‫למי שהחליט לעשות את ‫הטוב, ולא את הרע, להיזהר.
‫לעומת זה, בניקיות, שמדובר בפרטים דקים,
‫שלא תמיד הנפש רואה ‫אותם, לכן יש פה תורך.
‫זה דורש תורך לימודי יותר גדול.
‫פרק ידבט.
‫זה היום גדול.
‫אנחנו פותחים עכשיו פרק חדש.
‫בדרכי קניית הזהירות.
‫עשרה, הניקיות.
‫האם מי שראוי ללמוד ובחירתו לעבוד פה,
‫געת בלימודו, ובמקום ללמוד עשר שעות ביום,
‫מגיע להם לשתיים שלוש, לכל היותר?
‫האם לא עדיף לו להתפרנס מן הכולל?
‫תלוי.
‫אנחנו נעשה איתו חשבון, ‫נעשה איתו ישיבה פרטית.
‫נבדוק מה הוא יכול לתרום לעם ישראל,
‫מה הוא יכול לתרום ‫לעצמו, מה מתאים לו יותר,
‫ולפי זה אנחנו נבדוק.
‫אולי עדיף כן שילמד רק שתיים שלוש שעות ביום,
‫ולא עשר שעות.
‫ויכול להיות שבמקרה ‫הפוך, נעשה חשבון שעד רבה,
‫כדאי שיתפרנס מן הכולל,
‫לא בשביל טובת עצמו, כי טובת ‫עצמו חשובה לנו כקליפת השום,
‫אבל מה שחשוב לנו זה טובת כלל ישראל.
‫ויכול להיות שזו טובת כלל ‫ישראל, שכן ילמד בכולל.
‫נבדוק.
‫צריך בשביל זה ישיבה, כנע, פנים אל פנים,
‫עם רבו, ועם אשתו, אגב, כדאי גם.
‫כבוד הרב, שלום.
‫האם נכון לו לאדם לשמור על עצמו מכנעה,
‫בכך שיזהר לא לבקש את דברי חברו החיוביים,
‫ובכך יקבל עסקת חבילה ‫גם את חוסרונותיו בחיים?
‫יש קשר בין הדברים מבחינת המקורות ביהדות?
‫תראה, הדברים החיוביים שיש אצל חברו,
‫ראוי לקנא בהם אם הם ראויים לו.
‫זה מה שלמדנו לפני כן במידת הניקיות,
‫לא, במידת הזריזות, לגבי אין אדם,
‫שכל אדם נכוון מחופתו של חברו.
‫אז מה זה נכוון מחופתו של חברו?
‫אז הסביר לנו רמחן שאין הכוונה לזה שהוא מכנה
‫במה שיש לחברו, שזו כנעה של השכלים והטיבשים,
‫אלא הכוונה שהוא מכנה בעצמו, ‫שהוא רואה שחברו הגיע למעלה מסוימת
‫שגם הוא יכול היה להגיע ‫לאותה המעלה, וזה הכנעה,
‫וזה מעודד אותו להגיע לאותה ‫המעלה אם היא ראויה לו.
‫אבל אם יש לחברו איזה ‫מעלה שבכלל לא שייכת לו,
‫אז אין לו מה להתכנע כי זה לא שייך אליו.
‫אז אני זוכר לפני שנים רבות, ‫בחור אחד במכון מאיר אמר לי,
‫החיים שלי הם אסון, אני ‫אדם שבור, שאילתיב ומדוע?
‫הוא אמר לי, כי אני לא הרב מרדכי אליהו.
‫ואני אמרתי לו, אולי החיים ‫של הרב מרדכי אליהו שבורים,
‫בגלל שהוא לא אתה.
‫זה בשבילו תגלית.
‫כלומר, כאשר האדם מבקש להיות מה שהוא לא,
‫מבקש לו מעלה שהיא ראויה ‫למישהו אחר ולא לעצמו,
‫אז באמת הוא סובל.
‫אבל אם באמת יש לאדם מעלה שראויה לו,
‫ורק בגלל עצלותו לא הגיע אליה,
‫אז בוודאי שראוי לו להתכנע, ‫אבל לא מצד שזה שייך לחברו.
‫כן.
‫בואו נמשיך.
‫דרך יודווית, בדרכי קניית הנקיות.
‫הנה, האמצעי האמיתי לקנות הנקיות
‫הוא התמדת הקריאה בדברי חכמים
‫אם בענייני ההלכות ואם בענייני המוסרים.
‫מה פירוש הדבר הזה?
‫אדם רוצה להיזהר במידת ‫הנקיות, לקנות את מידת הנקיות.
‫מה הוא צריך לעשות? ללמוד.
‫מעניין.
‫מה יכולנו לחשוב שהוא צריך להתלהב?
‫רמחאל בכלל לא הולך בכיוון הזה.
‫כלומר, הרעיון של ההתלהבות, עד רבה,
‫זה מה שעשוי לתשתש את ‫השכל, את הבירור של האמת.
‫אין זמור שמצאנו אצל כמה בעלי מוסר
‫שאמרו דבר מאוד אמיתי, ‫והוא שאם האדם נכשל באווירה,
‫כלשהי, הוא צריך ללמוד את ‫ההלכות הנוגעות לאותה האווירה.
‫מדוע?
‫כי מדוע האדם נכשל באווירה?
‫בגלל שהוא לא הבין מהן הגבולות
‫בין הטוב לבין הרע.
‫לכן תלמד את הגבול בין הטוב לבין הרע,
‫ממלא גם יצר הרע יהיה יותר מוגדר.
‫אתה תדע מה באמת אסור ומה באמת מותר.
‫כמו שלמשל מצאנו ‫עם ילטה, אשת רב נחמן,
‫שהיא אמרה לרב נחמן ‫שהיא רוצה לאכול בשר בחלב.
‫היא לא חשבה שרב נחמן ‫יתיר לה לאכול בשר בחלב,
‫אבל היא אמרה, אתה צריך למצוא את הדרך
‫להגדיר את ההבדל המדויק
‫בין בשר וחלב האסור לבין בשר וחלב המותר.
‫כי הרי יש לי השתוקקות לאכול בשר עם חלב,
‫ולא יכול להיות שההשתוקקות הזאת
‫אין לה ביטוי מותר בכל אופן שהוא.
‫לכן רב נחמן חיפש ומצא ‫את האופן להאכיל את ילטה,
‫אשתו, בשר בחלב.
‫מה הוא מצא?
‫נתן לה לאכול כחל.
‫כחל.
‫ואז בעצם היא אכלה בשר בחלב מותר.
‫נכון? הלאה.
‫אתה עם הקיפה, מה זה כחל?
‫אתה לא יודע, למה לא שאלת?
‫ההלכה היא שכשתלמיד לא יודע משהו,
‫לא מבין משהו שהרב אומר, ‫לפי ההלכה הוא חייב לשאול.
‫אה, יפה מאוד.
‫מה זה כחל? טוב, יענו לך אנשים אחרים,
‫את יודע מה זה כחל? אז למה לא שאלת?
‫כחל זה עטינים של פרה.
‫העטינים של הפרה, יש לזה טעם של בשר בחלב.
‫וזה קשר.
‫טוב, רק שיש הלכות, איך אוכלים את הכחל?
‫בסדר, שולחן ארוך יש סימן שלם ביורדיה,
‫איך מבשלים את הכחל?
‫מה?
‫מצליעה.
‫אחינו אשכנזים עתירים רק מצליעה.
‫נכון, אחינו אשכנזים עתירים רק מצליעה.
‫יאין לקבודו ביורדיה ‫שם, בפרטי העניין.
‫טוב, אז איך הנה אומר כאן הרמחל?
‫צריך לברא את הדברים על ‫פי האמת, על פי השכל, בקיצור.
‫הנה המצא האמיתי לקטעות הניקיות,
‫הוא הצמדת הקריאה בדבר החמזל,
‫עם ענייני ההלכות ועם ענייני המוסרים,
‫כי הנה, אחר שכבר התאמת אצל ‫האדם חובת הניקיות והצורך בו,
‫אחר שכבר השיג הזהירות והזריזות ‫במה שנתעסק בדרכי קנייתם,
‫והתרחק ממפסידיהם,
‫הנה לא יישארו לו עתה עיכובים לקנות הניקיות,
‫אלא ידיעת הדקדוקים אשר ‫במצוות, כדי שיוכל להיזהר בכולם.
‫ועל כן, הנה, צריך לו בהכרח ‫ידיעת ההלכות, על בורים.
‫למשל, אם אתה רואה אדם לומד הלכה,
‫אתה יודע שהוא עוסק במידת הניקיות,
‫לדעת ענפי המצוות עד איך הן מגיעים.
‫וגם לפי שהשכיחה מצויה בדברים הדקים האלה,
‫הנה תצטרך לו התמדת הקריאה ‫בספרים המבארים אלה הדקדוקים,
‫למען חדש בשכלו זכירתם.
‫ואז ודאי שיתעורר לקיימם.
‫וכן, אגב, דקדוק אין הכוונה עצבנות.
‫כן? לא, יש דקדוק ויש עצבנות.
‫לדקדק, הכוונה לדקדק.
‫למשל, אמרו לך להגיע בשעה 4 לאיזשהו מקום.
‫אתה יגיע בשעה 4.
‫אבל להיות עצבני, הכוונה שכבר משעה 3,
‫אתה בלחץ, ואתה מתקשר לשעון הדובר לדעת בדיוק
‫עם מה שעון שלך מכוון,
‫ואתה גם בכלל, בקיצור, משתגע מזה, כן?
‫כי צריך להיות ב-4. ‫לא, אתה תגיע בזמן, זה הכול.
‫כן.
‫אז אותו דבר לגבי דקדוקי ההלכות.
‫דקדוקי ההלכות. למשל, יש אנשים ש...
‫כתוב בהלכה שצריך לבדוק ‫שהתפילין של ראש עומדים באמצע.
‫נכון? איך בודקים את זה?
‫בודקים, נכון? הנה, זה באמצע.
‫זה נקרא לדקדק.
‫ויש מי שיש לו מראה,
‫ובערך כל חמש שניות הוא בודק שזה הקשר מאחורה
‫והקשר מלמעלה והקופסה והכול בסדר,
‫ויש לו אפילו מכשירי מדידה מדויקים,
‫ויפילו סידר תוכנה במחשב ‫שתגיד לו בדיוק על המיקרון...
‫אפליקציה באייפון.
‫מה?
‫אפליקציה באייפון שתגיד לו...
‫אפליקציה באייפון, כן, נכון.
‫אז בקיצור, כל הדברים האלה, זה סתם עצבנות.
‫לפעמים העצבנות מוצאת לה טרמפ.
‫היא עולה טרמפ על דקדוק ההלכה.
‫יש הבדל בין דקדוק, אפילו ‫דקדקנות, לבין עצבנות.
‫נע להכיר את זה. כן, בבקשה.
‫אני לא יודע מה החשיבות של הדבר הזה.
‫אם אדם יודע שדבר הוא ‫חשוב, אז הוא יעשה אותו.
‫הוא לא צריך בשביל זה להיות עצבני.
‫זה יגרום לו... לא, זה יגרום ‫לו לעשות את זה לא נכון.
‫כן?
‫למשל, אם הרופא אמר לך ‫למדוד חום, כל שעתיים למדוד חום,
‫ואתה יודע שזה מאוד חשוב, ‫אתה עוד עלול לשבור את המתחום.
‫בסדר.
‫לבלוא הכספית שתותפך.
‫כן, לבלוא הכספית שזה ‫בכלל... טוב, שלום הרב.
‫איך אפשר להתחזק באמונה
‫שאם אני לומד ארבע שעות תורה ביום,
‫ושאר הזמן לפרנס את משפחתי,
‫אני לא פחות ממי שלומד תורה כל היום?
‫אני פשוט לא מבין את זה.
‫אדם צריך להתחזק באמונה
‫שמה שהשם אמר זה טוב.
‫בסדר?
‫ולא מה שיש לו יותר פרסטיג'ה
‫או פחות פרסטיג'ה.
‫הרי הקב' אמר לקיים מצוות.
‫אם חלק מן המצוות זה שאתה ‫לא תתפרנס מן הצדקה, אתה בסדר.
‫כבר שאלו את רבי נחמן מברסלב את השאלה דלהלן
‫שאמרו לו רבינו, יש אנשים
‫שיש להם בלבולים גדולים בעבודת השם
‫שאינם יודעים אם לנהוג כך
‫או לנהוג כך.
‫שלפעמים נראה להם שצריך לנהוג כך
‫ומיד לאחר מכן נראה להם שצריך לנהוג אחרת
‫ויש להם בלבולים גדולים מזה.
‫וענה רבינו, מה יש להתבלבל?
‫איך שעושים, עושים.
‫והעיקר שלא לעשות רע, חס ושלום.
‫כן? הרי יש הרבה אפשרויות בתוך הטוב,
‫אפשר לעשות כך, אפשר לעשות אחרת.
‫הכל בסדר.
‫כן? טוב.
‫שרחמן.
‫כן.
‫אפשר להגיד שלכתחילה
‫ראוי כאילו לעבוד
‫מעלה לאו... מעשה ‫כאילו ללמוד טורקולה?
‫כאילו שזה, כאילו שזה האמת?
‫אני חוזר על שאלתך.
‫האם אפשר לומר שלכתחילה
‫האדם צריך לעבוד ולא ללמוד כל היום?
‫כבר הייתי עם כאילו... ‫התשובה היא שזה תלוי
‫בכל אדם ואדם
‫לפי מצבו, מצב האומה, ‫התייעצותו האישית,
‫עם רבו ועם עצמו ועם אשתו.
‫בסדר?
‫כתב אליי במכתב הרב צביעודה קוק
‫עליו השלום
‫בעניין סידור החיים
‫בחילוק הזמנים של לימוד תורה ועסק מלאכה.
‫כבר אורנו חזל
‫טוב תורה עם דרך ארץ
‫והווה ממעט בעסק ועסוק בתורה.
‫הוא מתברר, בכלל הוא ‫יפרט, לפי ערך האדם ומעלתו
‫וכוחותיו וחפציו
‫וכוחותיו ורצונותיו וחפצי לבבו
‫והכל לשם שמיים
‫ולפי דברי קודשו
‫של החתם סופר ז'צוקל
‫בחלק וואו מלוליו הגזול
‫שעבודת הקרקע
‫בארץ ישראל
‫היא קיום מצווה כמו הנחת תפילים
‫זוו
‫וכן זה אומר שזה משתנה
‫מאדם לאדם
‫ולכן אשתנציות שאומרים
‫שחייבים להיות דווקא כך ולא אחרת
‫זה להתעלם ממה שאמרו רבותינו
‫שכשם שאין פרצופים שווים
‫כך אין דעיות האם שווות
‫טוב
‫בואו נמשיך
‫וכן בעניין המידות
‫הנה תצטרך להתמדד להקריא ‫הבסורים המבהרים מלואי הדקדוקים
‫במעט חדש בשכלוס רעתיו
‫ואז ודאי שהתעורר לקיימה
‫וכן בעניין המידות
‫מוכרחת לו קריאת מאמרי המוסר לקדמונים
‫או לאחרונים
‫מה זה מאמרי המוסר של הקדמונים?
‫ספר משלה
‫מסכת אבות
‫ספר הפרישות לרבינו סעדיה גאון
‫תיקון המידות לרבינו שלמה אבן גבירול
‫ספר חובות הלבבות לרבינו בחיה אבן פקודה
‫שמונה פרקים להרמב״ם
‫זה הקדמונים
‫מה זה המאוחרים?
‫שערי קדושה
‫וראשית חוכמה
‫ועורכות צדיקים
‫ומסינת אישרים
‫כן, מה אתה אומר?
‫זה לא רק ספרים שנמצאים ‫בתוך המסגרת של היהדות?
‫לא, לגבי המידות
‫יש גם ספרים מחוץ ליהדות
‫יש הרבה מאוד ספרים מחוץ ליהדות
‫שגם כן מדריכים מידות
‫למשל האתיקה אל ניקומקוס
‫והאתיקה אל אוידואימוס
‫והמאמרות של קונפוציה
‫ועוד, יש הרבה ספרים
‫מאמרות אשוקה
‫יש הרבה דברים טובים שנכתבו על ידי גויים
‫שיכולים להדריך את האדם
‫לתיקון המידות
‫קיים את זה?
‫קיים
‫כן
‫מה זה פרסטיג'ה?
‫זה יוקרה
‫באופן מדהים מצאתי
‫שאכן לימוד ההלכות של איסור מסוים
‫עוזר מאוד להתגבר על המידה הרעה
‫אחרי שנים של התמודדות עם נידה
‫לימוד קבוע של שולחן ארוך
‫נידה קופצת דיכאי וכולי
‫פלפול במראנו ורמה
‫עזר באופן פלאי
‫שווה לנסות
‫פסססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס
‫זה לא בסדר.
‫טוב.
‫וכן, בעניין המידות מוכרח לו ‫קריאת מאמרי המוסד הקדמיים
‫עולה חרונים כי פעמים רבות,
‫אפילו אחר שהקבע האדם בעצמו ‫להיות מן המדקדקים הנקיים,
‫אפשר לו שימעשם בפרטים
‫מפני שלא הגיע ידיעתו בהם,
‫כי אין אדם נולד חכם,
‫ואי אפשר לו לדעת את הכל.
‫אך בקריאת הדברים, יתעורר במה שלא ידע,
‫והתבונן במה שלא הסכיל מתחילה,
‫ואפילו במה שלא ימצא בספרים עצמם,
‫כי ביות שכלו נאור על הדבר,
‫הולך ומשגיח הוא על כל הצדדים,
‫וממציא עניינים חדשים במקור האמת.
‫כמו שלמשל פעם מישהו ‫אמר לי, ביום שני של חנוכה,
‫הוא אמר, האם, איפה להניח ‫את החנוכיה אצלי בבית?
‫כי יש, אני גר בקומה כזאת ‫וחזורת, ורשות הרבים מפה, וזה.
‫זה היה יום השני של חנוכה.
‫אמרתי לו, מה עשית אתמול בערב?
‫יום ראשון של חנוכה היה.
‫הוא אומר, לא, הדלקנו אצל אחרים.
‫וואה, משהו חטף ממני.
‫אין דבר כזה להדיק אצל אחרים.
‫זה מה שקורה כשאנשים לא לומדים הלכה.
‫הם חושבים שהדקת נרות חנוכה, ‫זה כמו להבדיל חגיגת אשוח,
‫של חג המולד.
‫אז זה לא משנה איפה עשית את זה.
‫אז צריך לדעת שזה לא ‫כך, אלא שצריך אדם להדיק,
‫אין דבר כזה טבוי אצלנו, ‫יש הדלקת נר חנוכה,
‫היו סופגניות וכו', ‫שטויות ומצגגניות.
‫אלא מה, אנשים לא יודעים ‫את זה, בגלל שלא לומדים הלכה.
‫שהתמידו הלכה, ללכות חנוכה.
‫כמה זמן לוקח ללמוד ללכות חנוכה?
‫חצי שעה.
‫טוב.
‫ואומנם, וזה לפעם אחת ‫בחיים, אחר כך אתה יודע,
‫כל החיים תלכות חנוכה. ואומנם.
‫אלא מה, יש כאלה שגם הוציאים ספרים כאלה
‫על ללכות חנוכה, ארבעה ‫קרחים, אז ודאי, זה מי יש.
‫טוב.
‫החפץ חיים היה דברן גדול מאוד.
‫לא יודע מאיפה הוא לקח ‫את זה, לא יודע מה זה אומר,
‫זה אפילו לא שאלה.
‫טוב.
‫אם עשיית מצוות מסוימות
‫גורמות ללחץ נפשי על גבול ‫האובססיה, איך ניתן להילחם בזה?
‫האם אפשר להניח את המצוות לזמן מה?
‫תודה, כבוד הרב.
‫הדבר הטוב ביותר זה לשאול את הרב שלך.
‫פעם היה איזה יהודי ‫אחד, שהייתה לו אובססיה,
‫הוא רצה להיות בטוח שהוא מכוון
‫בפסוק הראשון של קריאת שמה.
‫זה הולקח לו ארבעים דקות, כל יום,
‫בשביל הפסוק הראשון של ‫קריאת שמה, הוא לא היה בטוח,
‫חוזר, ופה ושם.
‫הרב איליהו אמר ‫לו, אסור לך לכוון.
‫היה אחד, התארס, ורצה לגדל זקן.
‫אישתו אמרה לו, ‫לא רוצה שתגדל זקן.
‫הרבוס הטוב.
‫הלך לרב איליהו, אמר, ‫אני אוסר עליך לגדל זקן,
‫עד שתתחתן, ואחרי זה תבוא אליי.
‫טוב, התחתן, בא ‫לרב איליהו, אמר לו,
‫אני אוסר עליך לגדל עד עוד שנה.
‫עד עוד שנה.
‫אחרי חמש שנים, הרב ‫איליהו התיר לו לגדל זקן.
‫שלום בית, זה דהורה איתה.
‫אורך הזקן, חסידות.
‫צריך לדעת מה הלכה.
‫כן?
‫אז אובססיה זו בעיה שאנשים לא לומדים.
‫כן, הלאה.
‫ואומנם, מפסידי המידע הזאת, ‫הנהל כל מפסידי הזהירות,
‫שזה החברה הרעה, והסבוז ‫הזמן, אהבת המנוחה וכל... כן.
‫ונוסף עליהם חסרון הביקיות ‫בידיעת הדינים או המוסרים,
‫כמו שכתבתי.
‫וכבר אמרו זיכרונם ‫מברכה, ולא עם הארץ חסיד.
‫אתה לא יכול להתנהג בחסידות, ‫אם אתה לא יודע את ההלכות,
‫אתה לא מבין על מה מדובר בכלל.
‫כי מי שלא ידע, אי אפשר לו לעשות.
‫וכן אמרו.
‫כן?
‫אין לך פעם, הייתי... ראיתי מקום,
‫שבת בבוקר, איזו קבוצה ‫של אנשים, בעלי תשובה,
‫היו לאיזשהו מקום, ‫שבת בבוקר, אני רואה,
‫כל הרצפה של החדר רטובה.
‫למה?
‫פשוט, הם נטלו ידיים.
‫והם אמרו, שאסור ‫לטול ידיים, בכלי סדוק.
‫והכיור היה סדוק.
‫טוב.
‫בסדר.
‫זה לא עם הארץ חסיד, ‫זה מרציג אבל, מי שלא ידע.
‫לא יודע.
‫כי מי שלא ידע, אי אפשר לו לעשות.
‫כמו שזוג אחד, שמעתי השבת, ‫באיזה יישוב, נדלי אחרי השבת,
‫שכחו להוציא את הנורה מהמקרר.
‫אז הם אכלו קרקרים כל השבת.
‫טוב.
‫כי הם לא ידעו איך פותרים את הבעיה.
‫יש פתרונות לבעיות האלה, ‫רק צריך לדעת ללמוד.
‫מה?
‫איך? אני, כשזה יהיה מעשים לדבר.
‫וכן אמרו, תלמוד גדול, ‫שמביא לידי מעשה,
‫אז צריך תלמוד בשביל להגיע
‫למעשה, ובזה האדם קונה
‫את מידת הניקיות.
‫והנה, דבר נפלא הוא, לא ‫רק שהתחלנו את פרק ידבט,
‫אפילו סיימנו אותו.
‫עוד הערה חשובה.
‫מחר, בשעה 11.30 בבוקר, ‫נקבל פה את ביקורו של הרב
‫שמואל אליהו שליטה, שיבוא ‫לענות על שאלות של תלמידים
‫בענייני חג הפסח.
‫ולכן, כל אחד ואחת יש לו ‫שאלה, שירשום אותה על נייר,
‫את כל השאלות, להעביר ‫לסינטוז וסינון, אצל דני שר חתון,
‫וכולם באים
‫בחר, ב11.30 בבוקר, ‫לבית המדרש, למעלה. שלום.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230719616″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 36

<< לחץ לפרק הקודם

רדיפת הכבוד

לחץ לפרק הבא >>

בביאור מידת הפרישות

סוף פרק יא’ תחילת פרק יב’

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 53 דקות

סדרה:מסילת ישרים - התשע | הרב אורי שרקי

מילות מפתח:דוד המלך, הרב משולם רוט, ידיעת התורה, כבוד, כבוד אמיתי, להתפרנס מן הצדקה, פרנסה, קנאה, שאול המלך

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230719616″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

היטהרות מכבוד מדומה וקניית כבוד אמיתי

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: